הקיץ החם בישראל נחשב אצל רבים ל"עונת המלפפונים" של הטבע הישראלי, כלומר עונה דלה ב"הפתעות" שיש לטבע להציע. אולם, לדברי אבנר רינות, סוקר ביחידת סקרי טבע עירוני בחברה להגנת הטבע, מדובר דווקא בעונה מרתקת, בה חיות בר רבות עסוקות ברבייה, בדגש על עופות מקננים.
"בנוסף ללמידה מרתקת בשטח כיצד חיות הבר הישראליות מתמודדות עם התנאים הקשים ששוררים בטמפרטורות גבוהות, בצחיחות והיובש סביב וכשמקורות המזון דלים למדי, יש לנו הרבה מה ללמוד מחיות הבר והצומח המיוחד שלנו", הוא אומר.
אז, בזמן שאתם מורידים שוב את הטמפרטורה במזגן, נמנעים מכל יציאה לא הכרחית לחום המהביל שבחוץ, או אולי מחפשים מקור מים צונן, תיעד רינות במהלך עבודתו בשטח כמה סיטואציות מרתקות בקיץ הזה.
אל תפספס
שרקרק ירוק, בקעת הירדן
שרקרק ירוק הוא הגדול מבין שלושה מיני השרקרקים של ישראל, יש שאומרים היפה שבהם. להקותיו משוטטות בימים אלו עם גמר עונת הקינון בעיקר לאורך השבר הסורי-אפריקאי בעמק המעיינות, בקעת הירדן, בקעת ים המלח והערבה וגם באזור צפון-מערב הנגב, בדגש על חבל הבשור. בצילום זה ניתן לראות פרט בוגר מאכיל בדבורה פרט צעיר. לפני ההאכלה, הבוגר משפשף את העוקץ ומפיל אותו מבטן הדבורה.
פרא, עזוז
פרא הוא חמור הבר של מדבריות ישראל. אחרי הכחדה של האוכלוסייה המקורית שמקורה ממזרח לנו, החל פרויקט השבה מוצלח לטבע וכיום הפרא שכיח ברבים משטחי הנגב והערבה, בעיקר במישורי הר הנגב - אזור פתחת ניצנה, מכתש רמון, המישר, בקעת עובדה, שמורת הנחלים הגדולים ועוד.
צפרדע נחלים, בריכת חורף בטייבה
צפרדע נחלים היא הנפוצה במיני דו-החיים בישראל. ניתן לפגוש בה במקורות מים רבים ברחבי הארץ, כולל בריכות חורף, מעיינות, אגמים, נחלים וגם מקורות מים מלאכותיים כדוגמת בריכות דגים, בריכות נוי ותעלות השקייה. הצפרדע היא מדבירה יעילה של יתושים ועל כן נוכחותה במקווי המים מועילה גם לאדם.
פרפר חומית עיינונית, שמורת נחל כזיב
חומית עיינונית הוא פרפר יום גדול למדי עם צבעי הסוואה ודגם דמוי עיניים על הכנפיים, אלו ככל הנראה נועדו בעיקר להתרעת טורפים פוטנציאלים וגם לתקשורת בין הפרטים. פרפר זה שכיח בחורשים לחים באזור ההר, מהכרמל דרך הגליל העליון, כמו נחל כזיב, וצפון רמת הגולן. לפרפר הסוואה מופלאה במעבה החורש.
קטלב מצוי, הר הטייסים
קטלב מצוי הוא עץ חורש יפהפה, המתאפיין בגזעו האדום הבולט למרחוק. בעונת הקיץ קליפת העץ מתקלפת בשלל צורות ומתירה לבסוף את הגזע ללא הקליפה האדמדמה. בצורה זו העץ חוסך איבוד נוזלים. לקראת החורף הקליפה מתחדשת ותורמת לעץ בקליטת מי הגשמים אל בית השורשים. העץ שכיח בחורשי ההר הגבוהים, מהרי יהודה, הרי השומרון, הכרמל והגליל העליון.
נורית המים, בעינות פחם ברמת הגולן
נורית המים היא צמח מים יפהפה, שפורח בחודשי האביב במקורות מים רבים בצפון ומרכז הארץ. בעוד שבמרבית האתרים בהם גדל הצמח הוא כבר אינו בפריחה, בצפון רמת הגולן ניתן עדיין לראות פריחה של נורית המים גם בחודשי הקיץ, בעיקר במקווי מים מוצלים. מרבית מיני הנורית הפורחים בישראל הם צהובים, מיעוטם לבנים וצהובים ורק מין יחיד, המוכר לכולנו פורח באדום - נורית אסיה.
צבי ישראלי בשדה קוצים, עמק הצבאים בירושלים
פארק הטבע העירוני עמק הצבאים בירושלים מאכלס כיום עדר צבאים, המונה קרוב למאה פרטים. העמק מהווה גרעין רבייה לאוכלוסיית הצבי הישראלי שנמצאת כיום בסכנת הכחדה עולמית. התצפית בצבאים המצויים בעמק נוחה ונעימה בשעות הבוקר ואחר הצהריים גם בחודשי הקיץ החמים.
זוג קטות כתר וקטה חדת-זנב, עזוז בנגב
חודשי הקיץ החמים בנגב מהווים אתגר משמעותי עבור יושבי המדבר. בעלי-חיים רבים זקוקים למקורות מים זמינים על מנת לשרוד ועל מנת לכלכל את צאצאיהם שממתינים במחסה אי שם ברחבי המדבר הצחיח. עופות הקטה הן דוגמא מופלאה ליכולות ההישרדות במדבר - לזכרי הקטה נוצות חזה מיוחדות שסופחות מים כמו ספוג ושומרות עליהם עד ההגעה מאתרי השתייה אל האפרוחים שמוסתרים בין אבני המדבר.
מרבד של קיפודן מצוי, טייבה
כולנו יודעים כמה לא נעים לעבור בשדה קוצים. רבים הגננים שמעדיפים לרסס או לקצור אזורים בהם עולים קוצים בשפע. אולם, לקוצים רבים מראה יפהפה שצובע את העונה היבשה בצבעים נהדרים. כך למשל שדה הקיפודנים שבתמונה שצולם במהלך סקר טבע עירוני בטייבה. ברחבי הארץ ניתן לפגוש במינים שונים של קיפודנים, שצבע פרחיהם נע בין לבן לסגול עמוק. פרט לפריחה המושכת את העין, לקוצים רבים זרעים שומניים החשובים לבעלי-חיים רבים לתזונה, בדגש על ציפורי-שיר. למינים שונים כדוגמת הגדילן המצוי ישנם גם סגולות רפואיות רבות וזה צמח מקובל במיוחד לליקוט.
חמרייה חלודת-זנב, שדות עפולה
החמרייה היא אחת מציפורי-השיר המיוחדות שמגיעות אלינו לחודשי האביב והקיץ. זו ציפור קטנה למדי בצבעי חום-חימר כפי ששמה מעיד עליה, זנבה ארוך במיוחד וצורתו כמניפה. צבעו חום-חלודי עם שוליים בשחור ולבן. החמרייה נוהגת לזקוף את זנבה ולפרוש אותו כמניפה תוך שהיא מחפשת מזון ושומרת על נחלתה. שירת החמרייה נהדרת ויפה לא פחות משירת הזמיר, קרוב משפחתה.