טייבה: סיור בעיר מסקרנת שרוצה את המטיילים היהודים

בטייבה בדיוק התכוננו לסיורי הרמדאן והגעת המטיילים היהודים, אבל אז הגיע גל הפיגועים האחרון. למרות הכל, האנשים לא מתייאשים ומחכים שתבואו לגלות את הסודות שחבויים מאחורי הקירות העתיקים. "זה האינטרס שלנו שיבואו יהודים לטייבה", אומרים בעיר

07/04/2022
סיור מקסים בטייבה (צילום: זיו ריינשטיין, עריכה: ניר חן)

דווקא כשהחלו ההכנות לסיורי הרמדאן, אלו שאמורים לקרב בין שני העמים, החל גל הפיגועים בארץ. באזור השרון, שבו מספר ערים ערביות, כבר התכוננו לקבל מטיילים יהודים לאורך חודש אפריל שבו מתקיימת החגיגה הדתית והתרבותית של אזרחי ישראל המוסלמים, במסגרת סיורי "לילות רמדאן".

כדי להראות את הצד היפה של הדת, ושוואלה - לא כל הערבים רוצים להרוג יהודים - למעשה הרוב הממש גדול רוצה לחיות בדיוק כמוכם בחברות ושותפות, יצאתי עם אילנית הרמתי מנהלת הפרויקטים בעמותת "דרכים שלובות", שמפעילה מזה שנים את סיורי הרמדאן בישראל. במסגרת הסיורים, יתקיימו לראשונה השנה אירועי "תכלס חיים משותפים" של אשכול השרון, המאגד תחתיו 14 רשויות יהודיות וערביות זו כדי לייצר פעילות אזורית ברמדאן, וזו הזדמנות מצוינת להשיל סטיגמות ולהתחבר לאדם באשר הוא אדם.

עוד בוואלה!

לילות רמדאן: המואזין קרא "אללה אכבר", ואז זה התחיל

לכתבה המלאה
יש סודות יפהפיים מאחורי הקירות. בית משפחת נשאף בטייבה(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
אנדרטה ל"יום האדמה" בעיר. 30 במרץ 1976(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

עיר הסובלנות

הכניסה הצפונית לטייבה מובילה אותך מכביש 444, שחוצה את השרון לאורכו, לתוך העיר. מעל הצומת גשר הולכי רגל עם מעין שער בטון משולש. מתחתיו שלט שחור רעוע בעברית וערבית: "ברוכים הבאים לטייבה עיר הסובלנות". בכניסה כבר מיצג יותר עדכני: "I Love TABE" שמוכר מערים רבות בעולם.

רחוב מספר 24 הוא הרחוב הראשי של העיר ומקיף אותה במעין עיגול מהכניסה הצפונית לדרומית. אילנית מסבירה, שהאוכלוסייה העשירה יותר יצאה מגרעין הכפר ושיפרה דיור, אבל עדיין הגרעין מספר את סיפור העיר. מצידי הכביש חנויות, מסעדות, כמה מוסכים ורחובות קטנים שיוצאים ממנו אל השכונות. ציורי גרפיטי מעטרים את קירות העיר פה ושם, חלקם עוסקים בפולקלור הערבי - בית, עץ זית, מקאם של שייח' מכובד.

יש בה כ-48 אלף תושבים בטייבה, העיר הרביעית בגודלה בחברה הערבית בישראל, ושמה הוא קיצור של השם א-טייבת אל-איסם (الطيّبة الاسْم) - "טובת השם" או "זו ששמה טוב", כפי שניתן למקומות רבים בארץ ישראל (יש גם טייבה בעמק יזרעאל) כדי להפוך שם מקום שנשא קללה או באר "רעה" בתחומו וכדומה.

עוד בוואלה!

שגעת ברהט: הסודות הנסתרים של העיר הבדואית הגדולה בישראל

לכתבה המלאה
גרפיטי על הקירות ברחובות: "עירי היפה"(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
גרעין העיר מספר את סיפורה(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

ותודה ל"ויה מריס"

אבל כדי להכיר באמת את התרבות המקומית, ובעיקר זו של טייבה, יש להגיע למצודת טייבה אלעליה אלטווילה ("המגדל הגבוה") - מבנה ממלוכי מהמאה ה-13, שנבנה מחדש ב-1706 ושופץ במימון איטלקי. לאמה עזאם, מנהלת המוזיאון, מכניסה אותי פנימה אל חלל המצודה שמעליו מכסים קמרונות לבנים. על הקיר צילומים וקטעי עיתונות בשחור-לבן מימיה הראשונים של טייבה במדינת ישראל: באר חדשה שנחנכה בה באוקטובר 1951, כביש חדש ב-1953 ועוד. בובות של משפחה לבושה בלבוש המסורתי עומדות מביטות בך, כלי קפה, מחרשה ומפת ארץ ישראל ועליה פזורות נשים עם לבוש שונה. לאמה לוקחת אותי לגרם המדרגות המוביל לגג המצודה המתנשאת לגובה 17 מטרים. מהגג נשקף כל אזור השרון ב-360 מעלות, כולל מה שנשאר משדותיה החקלאיים של העיר שעבר תהליך תיעוש ועיור. מעניין אם רואים מפה את הבית של אחמד טיבי, חשבתי לעצמי, אבל לאמה אמרה שלא ורק הצביעה על כיוונו. הנוף הזה מסביר גם את חשיבות מיקומה על סעיף של ה"ויה מריס", הלא היא דרך הים העתיקה שעברה גם בטייבה.

מגג המצודה נראים גם שני מבנים חצי הרוסים שעומדים נטושים מזה שנים. הם שייכים לשני אחים, ולמרות שיש תוכנית להקים שירותים ציבוריים שישמשו את המטיילים, הנושא תקוע עקב מחלוקת כספית בין העירייה לבעלים. בינתיים העשבים השתלטו עליה, הזבל "מעטר" גם הוא את קירותיה וכולם מפסידים.

מהגג שלה רואים את כל העיר. מצודת טייבה(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
פולקלור ערבי בקומה השנייה של המצודה(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
לאמה מסבירה על כמה מהמוגים במוזיאון שבתוך המצודה(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
בתוך המצודה ישנו מוזיאון מקסים על תולדות העיר(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

דש מהממלוכים

מהמצודה אנו פוסעים אל רחבה גדולה, שבה בימי הרמדאן תמצאו דוכנים וקישוטים מעמוד תאורה אחד למשנהו. זהו מעין יריד אפטאר שמשמש ביום-יום כמגרש חניה קטן לבאי המצודה. סמטאות קטנות עם אָבְּלַק - סגנון בנייה עיצובי ממלוכי מעל דלתות הכניסה - נראות במלוא הדרן ושימורן. אבל פנינו לביתו היפה של מוחמד נשאף, אדריכל ובן למשפחת נשאף הענפה והמכובדת, ששימר בבית ישן בן יותר מ-200 שנים את הדיוואן וחדרי הבית שהפכו למטבח וחדר שינה, ובעיקר את החצר היפה ועליית הגג עם המדרגות המקוריות. באחד החדרים הוא מצביע על באר שיש בה עדיין מים, ואילו בחדר אחר שהיה מחסן הוא שילב פרקט כשמעליו קמרונות מסויידים בלבן.

מאחורי הדלת מסתתר עולם עתיק. בית משפחת נשאף(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
ישן בשילוב חדש. ביתו של האדריכל מוחמד נשאף(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
עיטורים עות'מאניים מעל משקוף אחד החדרים בבית(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
באחד החדרים יש באר ישנה שיש בה עדיין מים(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

אבני בנייה שהובאו מלבנון

ממש באותו מתחם, נמצא ביתו של בן דודו, גם הוא נקרא מוחמד נשאף, אבל נשאף השני דגל יותר בשימור הישן על פני החדש. דלת לבנה גדולה שנשארה כמו שהיא כבר 200 שנים, מקבלת אותנו. מוחמד החביב פותח ומסביר על דלת קטנה, שהיא חלק מהדלת הגדולה, ודרכה יצאו בני הבית, לא לפני שנעלו קודם את הדלת הגדולה ששימשה להכנסת גמלים וסוסים.

הבתים של פעם נבנו ממים, חול ושמן זית ומהאבן מקומית. אפילו הביאו אבנים מלבנון", מסביר נשאף ומוסיף שעובי הקירות היה מטר, כך שלא היה קר או חם, "אבל בשנים האחרונות צריך להדליק מזגן או חימום כי מזג האוויר השתנה", הוא מוסיף. המשך הסיור בבית חושף אותך בפני חדר ששימש מחסן תבואה עם מערכת מיוחדת לאחסון והוצאת התבן להאכלת החיות, וגם כיסא יולדת מעץ שנשאר כמות שהוא עשרות שנים.

בית משפחת נשאף בטייבה(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
מוחמד נשאף הבן דוד, בבית שלא נגעו בו מאז שנבנה לפני 200 שנה(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
כיסא יולדת מעץ. איפה עוד תראו דבר כזה?(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

המאפייה הניידת היחידה בישראל

ביציאה מביתו של נשאף, נראית המצודה ורחבת הרמדאן. פתאום רעש צופר של מכונית נשמע ומתחזק כשהוא מגיע אלינו. זהו ניאהד ממאפיית "אבו סאלח" - המאפייה הניידת היחידה בארץ - שהיא בעצם פולקסווגן מסחרית עמוסת דברי מאפה. "ככה הוא עובר בסמטאות ומוכר ואפשר גם להתקשר אליו והוא בא", מסבירה אילנית. בתוך הרכב "יושבים" לידו לחמניות, פיתות עם זעתר ושאר דברים נהדרים לחובבי גלוטן. "יש פיתה לבנה, פיתה שחורה, יש בגטים, יש לי לאפה עירקית, יש לי בייגל ירושלמי, עוגיות וגם 'מסאחה' - לאפות קטנות מגולגלות עם בשר עוף - אתה לא תאמין כמה זה טעים". דברו איתו: 09-7992735, 050-3367082.

כשהוא צופר, תכינו את הארנק. ניאהד ממאפיית "אבו סאלח" הניידת בטייבה(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
"יש 'מסאחה' - לאפות קטנות עם בשר עוף - אתה לא תאמין כמה זה טעים"(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

כולנו רקמה אנושית אחת

משם הליכה קצרה אל וואטפה ג'אבלי, אמנית הרקמה הערבית-פלסטינית. היא מג'נין במקור אבל הוריה מטירה. הגיעה לטייבה ב-1987, ימי האינתיפאדה הראשונה, עקב נישואיה. בבית ישן היא רצתה להקים מוזיאון למורשת הפלסטינית בסוף 2019, טרום הקורונה, אבל המגיפה גרמה להפוך את הבית למעין מוזיאון/חנות לרקמה הערבית המסורתית. "לכל עדה - הרקמה שלה", היא מסבירה כשאנו יושבים בסלון שלה ומסביבנו שמלות, תמונות רקומות ואפילו פסוקים מהקוראן שרקומים כברכות שתולים על הקיר.

במפגש עמה מספרת וואטפה איך נעלמה מסורת התלבושות מרקמה אצל הנשים, כשלכל רקמה יש סיפור, חלומות, ברכות, ולדבריה חלק מהעבודות שהיא מקבלת רוקמות נשים חירשות ממפעל בעזה שמקבלות על כך כסף, כך שיש פה גם מיזם חברתי חשוב.

וואטפה היא גם אם שכולה שאיבדה לפני שלוש שנים שני בנים, אחד מהם עקב סכסוך מקומי, וגל הפיגועים האחרון מחזיר אותה לכאב האישי שלה. "אני לא מאחלת לאף אם - לא יהודיה, לא ערביה, לא נוצריה, לא פיליפינית, לא אתיופית - לאף אמא לעבור את מה שאני עברתי", היא אומרת בכאב. "האבא שנרצח עכשיו (בפיגוע בני ברק - ז.ר), הוא לא אבא? יש לו 5 ילדים, אני בדיוק כמוהו. זה האינטרס שלנו שיבואו יהודים לטייבה", היא מוסיפה ואני חושב על המילים משירה של חווה אלברשטיין: "כולנו רקמה אנושית אחת חיה" (וכנראה גם מתה).

לכל עדה - רקמה משלה. סלון הרקמות של וואטפה ג'אבלי(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
וואטפה ג'אבלי מציכה רקמה עם פסוקים מהקוראן(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

מכונת הקטאייף

כדי להמתיק מעט את המפגש המרגש עם וואטפה ולסיים עם טעם מתוק, קפצנו ל"ממתקי רחיבה" - המקום שבו מכינים את ה-ממתק המוסלמי של הרמדאן - הקטאייף - כבר 60 שנים.

מוראד, הבעלים, למד אלקטרוניקה והתחביב שלו לבנות מכונות, אז הוא בנה מכונה ייחודית בעולם על תנור ישן של אמו המנוחה בן 60 שנה, חתך לו את הרגליים ויצר מכונה יש מאין שאליה מוזגים את הבלילה ומוציאה נוזל שהופך לבצק של הקטאייף, בדומה לפנקייק שאתם מכינים בבית.

"הקטאייף הוא ממתק קל עם פחות שמן, והבצק שלו זה קמח, שמרים, קצת סוכר וסודה", מסביר מוראד. "כשהייתי קטן, הקטאייף היה רק ברמדאן אבל שידרגתי את זה לכל השנה, לחתונות ואירועים, אבל ברמדאן הטעם שלו אחר בגלל הצום כי אתה רעב וחסר בגוף סוכר". קטאייף מוכן עולה 50 שקלים לקילו, אבל מוראד מסביר שיש כאלה קונים רק את הפנקייק המוכן ומסיימים את ההכנה בבית. 09-7990317.

מכינים קטאייף כבר 60 שנים. ממתקי רחיבה(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
קטאייף לא רק ברמדאן, אלא כל השנה. מוראד ליד המכונה שבנה(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

"כבר כשראיתי אותך ידעתי שאתה יהודי"

ממש לפני החזרה לרכב ולרחוב הראשי שמוציא אותך מהעיר, ששמו "גמאל עבד אל נאצר" (לא ברור למה מדינת ישראל הנציחה את השליט המצרי שהיה אויב מר), אני מגיע לפאר היצירה המוסלמית בדמות מסגד סלאח א-דין שקרוי על שמו של המצביא האיובי שגירש את הצלבנים מהארץ במאה ה-13-12 לספירה. זהו אחד מעשרה מסגדים בטייבה והוא חדש יחסית.

הדרך לכניסה למסגד, עוברת ליד ה"סבאט" - מעבר שבנה אחמד שנאכר עווידה בסוף התקופה העות'מאנית כדי לחבר שני בתים ושיהיה מעבר בין שתי שכונות - העלית והתחתית.

בכניסה למסגד, לאחר חליצת הנעליים, מקבל אותי האימאם. "כבר כשראיתי אותך ידעתי שאתה יהודי", אמר. "באמת? ככה ראית אותי עם העיניים הבהירות והבנת שאני 'יהוד'" עניתי בחיוך. האימאם קיבל אותי בברכה, אמר שאפשר לצלם ואכן היה לא מעט ממה להתרשם - מהקיבלה (הקיר הדרומי שמסמל את כיוון התפילה), דרך הפסוקים והערבסקות בערבית ועד התקרה הצבועונית.

מעבר שנבנה כדי לחבר בין שתי שכונות. הסבאט(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
המעבר עצמו(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
מסגד סלאח א-דין בטייבה. אחד מעשרה בעיר(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
וכך הוא נראה מבפנים(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
וזו התקרה של המסגד(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

סיורי הרמדאן הם הזדמנות נדירה כן לקרב בין העמים, ואולי התגובה הכי טובה לאלו שרוצים להפריד ביננו. אז לא להתייאש, והיידה - לטייבה!

עוד סיורי רמדאן ממתינים לכם באתר "דרכים שלובות".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully