ואז, בתוך יער על גבול לבנון, גילינו את המקום המדהים הזה

זה היה לפני כשנתיים לערך, נפשתי עם משפחתי בגליל המערבי ואחרי ביקור במוזיאון "חומה ומגדל" שבקיבוץ חניתה, חיפשנו מה לאכול. בדקתי מה יש באזור והגעתי אל "חנותא" - בית קפה מדליק שנמצא בתוך... טמבוריה. כן, אתה נכנס לחנות חומרי בניין ואינסטלציה ופתאום, כאילו כמו מאחורי דלת סתרים, נגלה אליך פתח שמוביל לחצר מקסימה, צל עצים ושולחנות עם מפות.

הזמנו את ארוחת הבוקר של "חנותא" (השם הישן של חניתה בתלמוד) וכמה בירות מהחבית. עם סיום הארוחה ניגש אלינו גבר גבה קומה, שיער לבן לראשו וחיוך של ילד על פניו. בידיו הוא החזיק תצלום אוויר של חניתה ועליו 18 נקודות ממוספרות. "רוצים לשמוע קצת על חניתה?" שאל בנימוס. "בטח", השבתי, והוא התיישב לידנו והחל להסביר.

התברר שזהו ניצן אדן, הבעלים של המקום והרוח החיה מאחורי לא מעט יזמויות לפיתוח הקיבוץ בשילוב הטבע. כך למשל, ניצן (המכונה בפי המקומיים "ניצי") בשילוב קבוצה שמחברת את הקהילה עם הטבע בשם "חניתה וניקית", פרצו שישה שבילים בחניתה וסביבתו: "משעול השומרים" (על שם השומרים ששמרו מתחת לבית המרגוע הישן בקיבוץ) היה הראשון, ואליו נוספו אחרים: "שביל הקטלבים", "שביל המדרגות", "שביל גן עדן", "שביל מעיין עין חור" ולאחרונה גם "שביל המצוקים" שעובר ליד מצוק מקומי. "כל המסלולים עומדים להיות על מפה שאנחנו מכינים בקרוב", אומר ניצן.

ביקשתי מניצן את תצלום האוויר שהציג בפנינו, והלכתי לגלות את חניתה בעקבות 18 הנקודות. עברתי אחת-אחת, חלק היו סמוכות, כמו עמדת ההגנה בבית המרגוע הישן, או המכבסה שהפכה לבית דואר, אחרות הצריכו הליכה, כמו מערות מצוירות מהתקופה הביזנטית או מכוורת מ-1939 שהמבנה שלה הזכיר לי את קרנות מזבח. הנקודות הללו חשפו את ההיסטוריה של הקיבוץ הוותיק, שנוסד במסגרת "חומה ומגדל" ב-21 במרץ 1938 - תחילה בחניתה תחתית שכיום ביער חניתה, היכן שנמצא המעיין שסיפק להם מים ונקרא "עין כובשים", ושבועיים לאחר מכן בחניתה עילית - מקום התבססותו של הקיבוץ עד היום.

חנותא, 052-6621177.

אני יכול להמשיך ולספר על חניתה ההיסטורית בלי סוף. על גשר האבן משנות ה-50, על שני קברים (של אריה לוסקי ויחזקאל מונצ'יק) שנמצאים בחצר בית של מישהו, על בית המרגוע שנסגר, על המערות הביזנטיות שבאחד מהן נמצאה גופה של חייל טורקי במדים, או על מערת הסולם שהתגלתה ב-1940. אבל את זה תגלו לבד כשתגיעו ל"חנותא" ותקבלו ללא תשלום את מפת הנקודות של ניצן (רק אל תשכחו להחזירה בסיום).

אבל בואו נעבור להווה. מה שעוד מעניין בקיבוץ, הוא שאט-אט החלו להתפתח בו יזמויות תיירותיות פרטיות - תהליך די מוכר שקורה בלא מעט מושבים וקיבוצים בשנים האחרונות - וזאת הודות לרוח צעירה יותר של התושבים שמושכת אנשים לנסות ולהתפרנס גם מהתחביב שלהם. אז בחניתה המופרט שבו גרים כ-800 איש, החליטו להראות שיש להם מה להציע והטילו את משימת השיווק על נדב קמניר, סא"ל בחיל הים בעבר ורכז עסקים קטנים ותיירות בקיבוץ כיום.

קמינר לוקח אותי אל "מתחם הצנצנת", שקרוי על שם מעדנייה-בית קפה שהחלה כקואופרטיב קטן שנפתח לפני כשבע שנים על ידי מירב בן עזר ואורי שקד. "אורי נתן למקום את השם בזכות ה'צנצון' של ריבות חמוצים, מרקים וגם קומפוטים", מסבירה מירב כשהיא מכינה סמודי בריאותי - הדבר שבו היא מתמחה. למשל, שייק אסאי שכולל אסאי, בננה חלב, קקאו וחלב שקדים (28 שקלים).

מאז שנפתחה הצנצנת, עבר המקום כמה גלגולים והוא התפתח לעסק שנבנה בידיים בחומרים בשימוש חוזר, ועם הזמן התגבש למרכז קהילתי של בני גיל 40 ומטה ומשפחות צעירות. במקום מתקיימים אירועים, הרצאות והופעות לצד אוכל קל, כמו חומוס ביתי בימי שישי, ובחמישי בערב תבשיל ואירוע תרבותי. ובסמוך יש גם פאב קטן שנמצא בשיפוצים בשם "פאב חניתה", שמשמש בעיקר את המקומיים.

בעקבות הצנצנת הגיעו גם עסקים אחרים למתחם, למשל גלריית "גבול" לאמנות עכשיות וסטודיו לציור של ריטה כץ - אמנית ואוצרת. אומנות אחרת תמצאו אצל ליאת סוטו, שבסטודיו שלה, "אחד מ-1", היא מאגדת עבודות יד ואמנות של אמניות מקומיות, וכן פריטי נוי ואביזרים לטאץ' הסופי בעיצוב הבית. "כמעצבת פנים חשוב לי להביא פריטים ייחודיים ואמנותיים שאני מלקטת בקפידה לסגנון אישי בעיצוב הבית ולמתנות", היא אומרת.

ליאת סוטו, ⁦052-3749520⁩.

אל תפספסו גם את החנות המקסימה והזעירה של יובל וקרט, מורה ליוגה טיפולית, שבין תחביביו יצירת משחקים מעץ בסטודיו שבביתו. בחנות שהוא פתח, "סלמנדרה" ("כי יש לא מעט כאלו באזור בחורף וזה גם הכינוי של הבת שלי"), הוא מציג משחקים מיוחדים ששחזר מילדותו או שהמציא בעצמו, למשל משחק זכרון צלילים מאגוזי מלך או מטקות של התמסרות עם סביבון.

פרויקט אחר של יובל ושל עוד שני חברי קיבוץ - אורלי סולנה קדוש וגלעד ארגמן - החל ב-2017 ומפגיש בין יהודים לערבים ב"רכס השלום", כך הם קוראים לרכס הסולם שחניתה נמצאת עליו והמשקיף ללבנון וגדר הגבול. "יש מתיחות על הגבול", הם אומרים. "המחשבה שאנו יושבים על הגבול ולא עושים שום שיח משמעותי, גרמה לנו להתחיל לעשות משהו, והתחלנו באירוע של מוזיקה ותיאטרון וחשבנו שתהיה היענות מצד לבנון אחרי 2006, אבל לא היתה, אז הלכנו על שיח בתוך החברה שלנו, ערבים-יהודים, דתיים-חילוניים וכדומה".

במשך חמש השנים האחרונות, הם ערכו כבר מעל 50 אירועים של מפגשים שונים בנושא שיח על שכנות וקירוב. למשל, של ילדי האזור ביחד עם ילדים מכפרים ערביים כמו ג'דיידה-מכר, פסוטה, כעבייה ועוד. במפגשים השונים מתקיימת יצירה משותפת כמו ציור על בד גדול, כתיבת משאלות ל"עץ המשאלות", מנדלות או צעקות שחרור בפינת ה"צא-עקה", שבה צועקים ומשחררים עקה (לחץ, מעוקה). ויש גם פעילויות אאוטדור, הצגות ועוד.

יובל: 052-8578069⁩
אורלי: 052-6658264⁩
ריטה: 054-6370785⁩

מי שעוד הגיע למתחם הצנצנת הוא יובל הר גיל ("ג'וב"), שהיה כתב אלכוהול במשך שנים ו"חצה את הקווים", לדבריו ופתח בקיבוץ בית העמק (שבאזור) מזקקת אלכוהול בשם "יוליוס". ב-2017 הוא העביר אותה לחניתה וביחד עם שותפו, איוון סנצ'ס, הם מייצרים אלכוהול מפירות שגדלים באזור. "כל עונה אנחנו מייצרים ליקר מפירות שגדלים באותה העונה", מסביר ג'וב. "עכשיו זה מתותים ובבנות, בקיץ ממשמש וענבים". מה שעוד חשוב בייצור האלכוהול שלהם, הוא שהכל נעשה מחומרי גלם מקומיים - מהפירות ועד התווית לבקבוקים, ורק בקבוקי הזכוכית מיובאים כי לא מייצרים כאלו בארץ.

במרכז המבקרים שמתחת למזקקה, שפועלת על חשמל שמגיע מפאנלים סולאריים, נמצאת התוצאה הסופית לאחר זיקוק האלכוהול מהפירות - ליקרים שונים ברמות אלכוהול שונות. למשל, גראפה מיושנת, שהיא הליקר הכי נמכר (175 שקלים), או משקה הפרימיום שלהם "פום דה גליליי", שהוא ברנדי מתפוחי יונתן, פינק ליידי, גאלה ודלישס עם אלכוהול ברמה של 51.5 אחוזים ( 300 שקלים). "המזקקה מכוונת לקהל נישתי שמכיר ואוהב אלכוהול ויכול לבוא, לשתות ולטעום ליקרים חזקים בימי חמישי ושישי", מסביר ג'וב. שאר הימים בתיאום (חוץ משבת). סיור וטעימות יעלו לאדם 50 שקלים, אבל אם תרכשו בקבוק - הטעימות בחינם.

יוליוס, 04-9859944.

אבל לא רק בננות ושאר פירות נשירים גדלים באזור, והקיבוץ התרחב בשנים האחרונות לעוד גידולים, למשל הידרופוניים. "היתרון של גידול הידרופוני הוא שהמים לא יוצאים מהמערכת, ואלו מים נקיים ומדושנים", אומר קמינר שמשמש גם כמנהל השיווק של חברת "יבולי הקורן", שמשווקת חסות למיניהן, קוסברה, שמיר, עלי בייבי, סלק עלים, סלרי, רוקט, תרד בצל ירוק ובאק צ'וי וגם תותים - כולם גדלים באוויר ועל מים. את התוצרים הטריים שלהם תוכלו להשיג בסופרים גדולים באזור, כמו "שוק פייסל" ו"דבאח", אבל גם ניתן לרכוש באתר.

הכנסה נוספת לקיבוץ היא חדר האוכל הישן שלו, שמנוהל על ידי סיגל גוזלן, וכל אחד יבוא לאכול ארוחת צוהריים מגוונת ב-35 שקלים, כולל קבוצות שמטיילות באזור. בתפריט: שניצלים, סלטים, מרק, קוסקוס, אורז ועוד. לתיאום: 052-6314275⁩.

חניתה היא, כאמור, הפתעה אחת גדולה. קיבוץ אחד שמכיל בתוכו מגוון של דברים: מהיסטוריה, טבע, טיולים ותצפיות, דרך קולינריה, אומנות ואלכוהול וכלה בהייטק ויזמויות חדשניות. אז מה עושים? תתחילו עם המפה של "ניצי", ואת השאר - צאו ולמדו.