מלון רמת רחל: פה המנכ"ל מרוויח כמו החדרנית

את פניי בלובי המלון מקבל איש גדל קומה וגדל שיער וזקן. "יש לנו פה המון פעילויות", אמר, "קבלת שבת בערב וסרט 'מלך האריות' וגלידה, ומחר סיור היסטורי, רק אל תגיד שאנחנו מלון רגיל".

לאחר מכן הבנתי שמדובר ברון דותן, הידוע כ"דותן", אולי הסמל של קיבוץ ומלון רמת רחל, ששוכן בסמוך לירושלים, ממש צמוד לשכונות תלפיות וארנונה, כאילו היה חלק מהעיר. דותן הוא מאותם טיפוסים חביבים שתראה אותו בכל מקום בחופשה שלך - בקבלה, בלובי, במסדרונות המלון - וכנראה האיש שיודע הכל על קיבוץ רמת רחל שחוגג השנה 95 שנים להיווסדו, למרות שדותן עצמו חי בו רק 30 שנה אבל מאחוריו קילומטרז' ארוך בתחום התיירות והטיולים. "אני הייתי המוצ'ילר הישראלי הראשון בהודו", הכריז בגאווה, "אתה יודע מה זה מוצ'ילר?"

זהו קיץ לא טוב מבחינת הדובדבנים של קיבוץ רמת רחל - שניטעו אי שם בשנות ה-50 והפכו לאחד הסמלים החקלאיים שלו. "לא היו מספיק מכות קור", מסביר דותן על היבול הדל של הפרי המתוק השנה, "ודובדבן אוהב קור, ממש כמו בגולן".

עם זאת, הקיבוץ שבו כ-230 חברים ובסך הכל 500 תושבים, מעולם לא קפא על שמריו. עסקי הקיבוץ רבים ומגוונים, החל מנדל"ן רב בירושלים, אשקלון וקריית גת, עבור במלון שבו 165 חדרים, קאנטרי קלאב שפתוח לתושבי ירושלים, מכוורת, יקב ליצור ליקרים (מדובדבן כמובן, אבל לא רק) וכלה בעצים נשירים כמו הדובדבן, אבוקדו ואפילו חממות של חסות הידרופוניות.

הקיבוץ, שנקרא על שם רחל אמנו שקיברה נמצא לפי המסורת בבית לחם השכנה, הוא אחד מאחרוני הקיבוצים השיתופיים בישראל (כיום נשארו רק 38 כאלו), שבו מכבסה, חדר אוכל, תורניות, החלטות שמתקבלות בהצבעות ומשכורת אחידה לכל משפחה - משהו כמו 12 אלף שקלים בממוצע. "פה מנכ"ל המלון מרוויח בדיוק כמו החדרנית", מסבירה ליאור צנגן מנהלת השיווק בקיבוץ, "ואנחנו מתנהלים כמו הדבורים במכוורת - כל אחת חיה לפי צרכיה ונותנת כפי יכולתה".

והשיווק אכן פועל פה כמו שצריך. כתבות רבות פורסמו על המלון והקיבוץ באתרי החדשות והעיתונים השונים בחודשיים-שלושה האחרונים (והנה, הגיעו גם אלינו), ולא סתם. הקורונה גרמה למלון ש-80 אחוזים מתפוסתו התבססה על תיירים שבאו להיות קרובים לבית לחם הסמוכה מחד ולים המלח וירושלים מאידך, להיות סגור במשך כשנה וחצי. לאחרונה החלו לחשב מסלול מחדש ולהגיע יותר אל הקהל הישראלי, זה שבא אומנם בחופשת פסח ובסופי שבוע אבל כנראה פחות במשך השנה. וכשתיירים לא נראים באופק, זה הזמן להתחרות על ליבו (וכיסו) של האורח הישראלי מול המתחרים האחרים בשוק, ויש רבים כאלו.

ולכן החלו במלון בשיפוץ החדרים באגף המערבי בעלות של 20 מיליון שקלים, שכולל שילוב של ההיסטוריה הקיבוצית. למשל, מכתבים וצילומים ישנים שהונחו במכתבה בחדרים, שמספרים על היסטוריה של הקיבוץ והמלון שהתחיל כאכסניית נוער, עבר להיות בית הבראה ובשנות ה-90 הפך למלון. "אנחנו יוצרים חוויה של אירוח של אנשים בבית שלנו וחשוב לנו לספר את סיפור הקיבוץ, ושלא תהיה להם רק חופשה עם בריכה ואוכל", מסבירה צנגן, "אלא שיבינו שיש מסורת וסיפור למקום".

השיפוץ, לדבריה של צגנן, הותאם למלון ברמת 4 כוכבים פלוס, כמו מכונת אספרסו שהציבו בחדר, וחדר אמבטיה מחודש עם מקלחון גדול, אבל בהחלט יש עוד לאן לשאוף כדי להגיע לרמה המצופה. כך למשל, חדר האוכל שבו מגישים מזון די סטנדרטי ללא "יציאות" מגניבות, והוא נסוב בעיקר סביב ירקות חתוכים, כמה מאפים, ממרחים וכמובן הג'חנון המסורתי בשבת (כשר). גם מבנה המלון עצמו, כולל הלובי, הוא די מיושן ועם בקושי שתי מעליות (אחת מהן מעלית שבת) ל-165 חדרים. האם הרצון לשמור על אופי המלון הקיבוצי וההיסטורי גבר על הרצון בחידוש בחלק הזה? ייתכן.

את ההיסטוריה המקומית מסבירים במלון דרך אטרקציה חדשה יחסית שהחלה לפעול בפסח האחרון - סיור בגן הארכיאולוגי הסמוך בעזרת 14 משקפות מציאות מדומה (40 שקלים למשקפת), שמקימות לתחייה את האתר שבו 3000 שנות היסטוריה - ממלכי יהודה וארמונם במקום, דרך כנסייה בתקופה הביזנטית (מאות 7-4 לספירה) וכלה מערות קולומבריום לגידול יונים שנחפרה בסלע הנארי המקומי. למשקפות שמחולקות לכל משתתף בסיור, מצורפות אוזניות שמספרות את סיפור החצר המלכותית, הכנסייה, או את בריכת הנוי שבה גידלו צמחי מים ואחרים, ובכך תורמת לדימיון שהרי היום נראה במקום בעיקר שרידי אבנים לא ברורים, בשילוב כותרות פרוטו-איאוליות שנמצאו במקום והסמל שלהן מופיע על מטבע של חמישה שקלים.

גם הקאנטרי קלאב שנפתח ב-2018, הוא מחשבה עסקית שתשרת לא רק את אורחי המלון כמובן, אלא גם את תושבי ירושלים רבתי, שיכולים ליהנות משלוש בריכות גדולות, שתיים מהן מקורות כולל זו של הילדים. ואכן, אל הקאנטרי שבו חדר כושר חדיש, ג'קוזי וסאונה, מגיעות לא מעט משפחות מחוץ למלון ליום כיף ו"פותחות שולחן" על המדשאה רחבת הידיים ומעבירות את השבת בניחותא.

בסוף שבוע במלון דואגים לפמפם לך אירועים רבים (כפי שהכריז דותן), כך שנדמה שאת זמן הבריכה אתה צריך להשחיל בין לבין, אם אתם רוצים להספיק את הכל. ולכן יצאו עם תוכנית שנקראת "קיץ של חוויות", שמטרתה בחירה בין רשימת אטרקציות שמציע המלון. למשל, סלסלת פיקניק (שהיתה יותר טרנדית בתקופת הקורונה) בשילוב סיור מומחז, או סיור חקלאי בחסות או בתותים שבחממות ההידרופוניות או בגן הארכיאולוגי, כשכל אטרקציה כזו מתומחרת במחיר שונה, החל מ-20 שקלים ומעלה לאדם.

אחת מהאטרקציות האלו הן ביקור ביקב העונה לשם "עונה", שקיבל את שמו "לפי ארבע עונות של הדובדבן", מסביר איציק אבן רם, שמנהל את היקב, אבל אינו חבר קיבוץ וגר בירושלים. כשהחיים נותנים לך דובדבנים - תעשה מהם ליקר דובדבנים, כמובן, אז לפני שנה וחצי הקימו בבית אריזה נטוש את היקב שבו מייצרים ליקר (שבו 20 אחוזי אלכוהול, להבדיל משיכר שבו 11 אחוזים). הליקר מיוצר מפירות שונים, בהם הדובדבן, אבל גם מגלעיני שסק, פיטנגו, פסיפלורה ועוד. "אל הליקר מוסיפים אלכוהול ברמה של 96 אחוזים וזהו החיתון (מלשון חתונה - ז.ר) ואז מתחיל תהליך התיישנות, לפעמים של שנתיים עד לקבלת המוצר", מסביר איציק. בשנה שעברה מכרו ביקב 17 אלף בקבוקים, בעיקר בחנויות בוטיק, כשהליקר שהכי נמכר הוא מדובדבנים. מחיר בקבוק 200 מ"ל - 50 שקלים.

ממול ליקב נמצאות החממות של החסות ההידרופוניות, שגדלות באוויר ועל מים שהן מקבלות במחזוריות מבריכה ששואבים ממנה את המים. כשהשטחים החקלאיים הפכו לכאלו שמניבים יבול נדל"ני, החלו בקיבוץ לגדל לגובה במקום על הקרקע, ואין כמו החסות בשביל לבנות בניינים "ירוקים" של חסות.

פלייר על דלפק הקבלה במלון, בישר שביום שבת אחר הצהריים יצא ממנו סיור היסטורי באזור. התייצבתי. מי אם לא רון דותן התייצב גם הוא וקרא בקולו הרם, "לסיור ההיסטורי נא להגיע לפה, אנחנו מתחילים".

בסיור מסביר רון על הקיבוץ, אך לא נכנס אל שעריו כי חבריו ודאי לא מעוניינים שמשפחות יתחילו להסתובב להם בין המדשאות הירוקות. מעבר לזה, הסיור עובר בגן הארכיאולוגי ובעוד כמה נקודות שכבר הוזכרו פה, אבל אחת מהיפות שבהן, אולי המיוחדת מכולן, היא במצפה יאיר שהוקם לזכר יאיר אנגל, דור שלישי לקיבוץ, שנהרג בעת שירותו הצבאי בשייטת ב-1996 ביחד עם חברו מתן פוליבודה. המצפה הבאמת מרהיב הזה, הוקם מעל מחצבה עתיקה ששימשה לבניית הארמון הקדום, ובו פסל של אבנים שמהן יוצא עץ אלון יפה שהובא מהקיבוץ ומולו נפרש כל נופה של ירושלים. תצפית נהדרת בכל שעה של היום, אבל קבלו טיפ ותגיעו בשקיעה.

נקודה נוספת שכדאי לפקוד היא פארק הזיתים, שבו כ-200 עצי זית, ובעיקר פסל מרשים של האמן רן מורין שהציב שלושה עצי זית מתפקדים על שלושה עמודים בגובה 15 מטרים, שיש האומרים שמסמל את שלוש הדתות. ממרכז הפסל יוצאים שלושה שבילים או צירים לכיוונים שונים - ציר ההרודיון, ציר ים המלח וציר בית לחם. מרשים.

מלון רמת רחל רוצה את הישראלים הקיץ, איך לא. התיירים בוששים לבוא עקב הגבלות הקורונה בארץ, והתחרות קשה. המחירים שהוא מציע הקיץ לא מדי מוזלים, אבל גם לא יקרים מאוד יחסית לישראל ול"וואליו פור מאני" שתקבלו: החל מ-890 שקלים ללילה לזוג ע"ב ארוחת בוקר, ו-1,340 שקלים לזוג+ שני ילדים. אבל תיאלצו להזמין שני לילות מינימום בסופ"ש. גם ככה אין כמעט חדרים ליולי-אוגוסט וגם בספטמבר (חגים) המצב לא נראה טוב. מה שכן נראה טוב, זו הדרך חזרה למרכז שתהיה כל כך קצרה וללא הפקקים בחזור בוואדי ערה או כביש החוף, ולזה אין מחיר.

אז אם תחליטו להגיע לקיבוץ או למלון, קבלו בינתיים שני הסכתים (פודקאסטים) קצרים על הקיבוץ וההיסטוריה שלו שאפשר לשמוע בדרך אליו:
פרק 1: בירושלים קם לו קיבוץ - בונים את רמת רחל
פרק 2: הארמון של האימפריה - רמת רחל לפני 3000 שנה

הכותב היה אורח של מלון רמת רחל.