המטיילות הערביות

בתור ילדה בכפר אבו סנאן, נהגה ח'ולוד עזאם לבלות זמן רב בשטחים הפתוחים שליד ביתה. "הייתי ילדת טבע, כל הזמן בחוץ", היא מספרת. אך כשטרקטורים החלו לעלות על השטחים הללו לצורך עבודות בנייה, היא הרגישה שלקחו לה את החצר האחורית של הבית. "זה נראה לי כמו עוול משווע. הבנתי כבר אז שצריך לעשות דברים אחרת. אז בעצם נזרע הגרעין למודעות הסביבתית שלי", היא אומרת.

בבגרותה הפכה ח'ולוד, כיום תושבת ירכא בת 43, למורה לשל"ח ולמדריכה ברשות הטבע והגנים. בשנים האחרונות היא מנהלת השתלמויות והכשרות של החברה הערבית בחברה להגנת הטבע.

"אני מטיילת כל הזמן. עשיתי את שביל ישראל, שביל הגולן, העברתי סדנאות הישרדות במדבר. כשהילד שלי היה תינוק לקחתי אותו איתי לטיולים במנשא. אנשים בכפר חשבו שאנחנו הזויים", היא מספרת. לדבריה, הטיולים המשפחתיים בשטח, על אחת כמה וכמה שלה לבד כאישה, לא היו מקובלים בחברה הדרוזית שאליה היא משתייכת. במשך שנים היא הסתירה מהוריה את העיסוק שלה כמדריכה ואת העובדה שהיא יוצאת להכנת מסלולים לבד. "גם היום אמא שלי חושבת שזאת לא עבודה טובה והייתה מעדיפה שאני אהיה מורה ולא אסתובב כל כך הרבה בשטח", היא אומרת.

שופינג, חיי לילה בטוחים ועוד קצת שופינג: הערים המועדפות על מטיילות הסולו
טרנד החופשות "לנשים בלבד" תופס תאוצה במזרח התיכון
3 נשים שיטיילו, יספרו ויארחו אתכם בבית שלהן בירושלים

אבל ח'ולוד לא רק שלא ויתרה על אהבתה לטיולים, אלא שהיא אף סוחפת אחריה נשים אחרות מהחברה הערבית. "הטבע עושה הרבה טוב לבן אדם, וחשבתי שהטיול בשטח יכול להעצים נשים", היא מסבירה על הרעיון לפתוח את הקבוצה הראשונה של מטיילות מוסלמיות, דרוזיות ונוצריות.

הקבוצה, שח'ולוד קראה לה "סחר בלדנא" (בערבית "קסם ארצנו"), מורכבת מכ-35 נשים מארבעה כפרים בטווח גיל שבין 25 ל-70, רובן מורות. הן התחילו להיפגש פעם בחודש ביום שישי לטיולים בשטח. "המטרה שלי הייתה ידיעת הארץ ולהוציא את הנשים החוצה", היא אומרת. "רציתי שהן ירגישו את הטבע, ינוחו דרכו, שהן לא יתעסקו בארוחות ואוכל, אלא שבאמת יעשו דברים בשביל הנשמה". לדברי ח'ולוד, הקבוצה ממשיכה לטייל עד היום כמעט באותו הרכב, אך לאור ההצלחה והדרישה שהחלו להגיע מעוד ועוד נשים, היא פתחה קבוצה נוספת בהדרכתה, "נשים וטבע". כיום פועלות קבוצות מטיילות עם מדריכים קבועים גם בשפרעם ובמע'אר.

במהלך המפגשים, יוצאות הנשים למסלולים בדרגות קושי שונות, גם מסלולים למיטיבי לכת. "את המסלול בג'ילבון ביום חם הן עשו כמו גדולות", היא מספרת. "כשיצאנו לנחל תבור, שהוא לא מסלול קל, היה את הרגע שלפני, כשהן חששו מלצאת למסלול ארוך, והרגע שאחרי שבו הן הרגישו סיפוק גדול. להגיד 'וואלה, עשיתי שמונה קילומטרים', זה גדול".

הפתיחות לטיולים שהולכת וגדלה בחברה הערבית וגם בדרוזית עם הנשים מאפשרת כיום לעשות גם טיולים של כמה ימים. לדברי ח'ולוד, בהתחלה לא היו לקוחות רבות לקונספט הזה, אבל לאט לאט גם האפשרות הזאת התחילה להצליח. "עשינו מסלולים בנגב של כמה ימים", היא מספרת. "היינו בעין גדי ולנו באכסניה, ועכשיו היינו ארבעה ימים באילת. נשים שבילו שם מאה פעם ולא יצאו מעבר לטיילת, טיילו בנחל צפחות, בקניון האדום, חלקן עם חצאיות ומטפחת".

נעמאת עטאללה, 58, גננת מירכא ואם לארבעה, שיצאה לאחרונה לגמלאות, מטיילת בקבוצה מיומה הראשון. "זה המקום היחיד שבו אני יכולה לעשות משהו לעצמי", היא אומרת. "תמיד הייתי עסוקה בעבודה, במשפחה ובילדים. היה לי עומס גדול על הראש, וכששמעתי על הקבוצה הזאת שח'ולוד פותחת, מיד נרשמתי. רק רציתי לשים תרמיל על הכתף ולטייל, ללכת, לא לשבת במקום אחד ולעשות על האש כמו בבילויים המשפחתיים שלנו. בטיולים אני מתנתקת מכל הסביבה, מכל האחריות והלחץ ומתמסרת לטבע. אני רואה מקומות ייחודיים ויפים שלא תיארתי לעצמי שקיימים, הכרתי חברות חדשות, הכושר הגופני שלי השתפר ממש ואפילו כאבי הברכיים שהיו לי נעלמו בזכות ההליכה".

במשפחה דווקא מפרגנים ותומכים בתחביב הזה. "כשהתקשרתי הביתה מהטיול באילת, הבן שלי אמר לי, 'אמא, תעשי חיים, תיהני, ואל תחשבי עלינו'"

הטיולים הם תמיד טיולי הליכה, גם אם מדובר בערים. "טיילנו בעכו, בירושלים ובחיפה. מקום כמו יפו, את לא מתארת לעצמך כמה נשים לא ביקרו בו מעולם. אבל אנחנו לא הולכות לאכול ביפו, אלא לטייל, להכיר," אומרת ח'ולוד. "חשוב לי גם לחבר את ההוויי של החברה הערבית על כל גווניה. אנחנו הולכות לבקר בגרעיני כפרים דרוזיים כמו ירכא, כיסרא ופקיעין, וגם ביקרנו בשוק כריסמס בפסוטה".

ומה לגבי אתרי מורשת יהודיים?
"כמובן שכשהיינו בפקיעין הלכנו לבית הכנסת. כשהיינו בירושלים הלכנו לכותל, ובשנה הבאה נטייל גם במנהרות הכותל, אבל אנחנו לא עוסקות בפוליטיקה ובדת אלא בהכרת הארץ. אנחנו לא הולכות בדרך כלל למקומות קדושים, ואני גם לא בוחרת מקומות שנויים במחלוקת. יש אצלנו נשים מרקעים שונים, ביניהן גם אמא שכולה, נשים שהמשפחות שלהן חיו בכפרי 48', אמא שכולה, אז אני לא נכנסת לעניינים פוליטיים ומשאירה את הטבע כנושא העיקרי".

במסגרת הטיולים ח'ולוד משלבת תכנים של אהבת הטבע וידיעת הארץ, וגם אתגרים בטבע ופתרון בעיות. היא עורכת משחקי פנטומימה, מחשבה, מטילה עליהן משימות, עורכת מדיטציות. לעתים, כשהשטח מאפשר, היא נותנת להן ללכת לבד במרחק 20 מטרים אחת מהשנייה בשתיקה, כדי שיתמודדו עם הפחדים ועם עצמן. כשהן רחוקות מעיני גברים הן גם רוקדות בטבע והרגשת השחרור ממלאת אותן. אך, כמובן, השיתוף והחברות הוא הכוח האמיתי של הקבוצה. "יש לנו הרבה משחקי כרטיסיות שמאפשרים להן לספר מה עובר עליהן, והדבר הזה מקרב מאוד. יצרנו חברות חזקה". כיום הקבוצות מלוכדת מאוד. "אנחנו משתתפות בחתונות, בלוויות, חוגגות ימי הולדת, אם מתבטל טיול בגלל מזג האוויר אנחנו לא מוותרות על המפגש, ויושבות לקפה ביחד".

"התהליך הזה ממלא אותי," אומרת ח'ולוד. "בסוף כל פעילות כשמישהי אומרת לי, 'זה היה מדהים, אני כל כך שמחה שזה קיים', אני מתמלאת עוד קצת".