הדבר שכל ישראלי עושה לפני שהוא חוזר לארץ

פעם היינו נוסעים לראות דברים בעולם, כיום אנחנו נוסעים לאכול דברים בעולם. אז כיצד הפך האוכל להיות דבר כל כך מרכזי בחופשה שלנו? מדוע אנשים טסים במיוחד לאכול במסעדות מסוימות בעולם? ומהו החוש השישי שאי אפשר בלעדיו כשזה נוגע לאוכל בחו"ל?

עוד פרקים ב"מטקות":
פרק 1: חופשה במלחמה: הייתי בחו"ל ולא העליתי סטורי אחד מהבושה
פרק 2: חשבתם שהקורונה היתה גרועה לתיירות הישראלית? זה מה שמחכה לנו ב-2024
פרק 3: התייר הישראלי בחו"ל: זו ההתנהגות הכי מגעילה והכי יפה שלנו
פרק 4: הדרישה החדשה במלון: קומה גבוהה, מיטה זוגית ובלי מפונים
פרק 5: הטרנד החדש בחופשות של ישראלים בחו"ל: סקס עם מקומי

על כך ועוד דיברנו בפרק השישי של "מטקות" - ההצפת (וידאוקאסט) של וואלה! תיירות המשודר גם בערוץ וואלה+, שבו פרופ' יניב פוריה מהמחלקה לתיירות ופנאי באוניברסיטת בן גוריון, ואנוכי אירחנו את השף ויוצר הסדרה "אנחנו על המפית" ו"ליד המפית" ברק יחזקאלי, לשיחה על אוכל וחופשות.

צפו למעלה בפרק 6 של "מטקות", ואפשר גם להאזין לו גם פה למטה.
וגם בספוטיפיי

"בעבר, בראייה היסטורית, לפני כ-40 שנה, אנחנו טסנו כדי לראות, כדי לצלם תמונות ולהראות שהיינו שם. ביקרנו ב-13 מדינות בחמישה ימים, הגענו עם אוכל בצ'ימידן, ובמיוחד אם אוכלים כשר עם קופסאות של טונה ופריכיות", אומר פוריה, "ואוכל היה בזבוז של זמן. אבל השתנו הזמנים - כיום אוכל הפך להיות מניע של הפעילות התיירותית". לדבריו, תיירים כיום רוצים לצלם חוויות, ואחד הדברים שאי אפשר להעביר בדרך וירטואלית זה האוכל, שבו משתמשים בכל חמשת החושים". לדברי יחזקאלי, יש חוש נוסף, שישי, שמשתמשים בו - הסלולר.

"אנחנו מגדירים את עצמנו לפי אוכל", מסביר פוריה, "לא רק בזהות האתנית אלא גם בזהות המעמדית ואחת הדרכים להגדיר אותנו היא לטוס לברוקלין לאכול אוכל יהודי, או נוסעים לבני ברק לאכול קיגל או צימעס".

אך האם יש כזה דבר "אוכל ישראלי"?
פוריה: "מאוד מסוכן להגדיר מה זה אוכל ישראלי, מאותה סיבה שאי אפשר להגדיר מה זה ישראלי. יש פה כל כך הרבה ישראלים, אל תנסו להגדיר ועדיף להפוך את זה ליתרון, למנעד והמשלב של הטעמים. זה מה שיום אחד יהיה 'המאכלים הישראליים'"

ומה הקטע של ישראלים שחייבים לעבור בסופר לפני שהם חוזרים לארץ? "הסופר מרכז את תרבות האוכל באותו מקום", מסביר יחזקאלי. "זה שונה ממה שאתה מכיר, יש שם חומרי גלם אחרים ומתוך המקום הזה אתה יכול להבין את תרבות האוכל". "זו הדרך שלי להתחבר", מוסיף פוריה, "חלק מהקניות בסוף זה להביא מזכרת. כשאני מביא את הגבינה מאיטליה שיכולתי לקנות בסופר בארץ, אבל כשאני אוכל אותה שוב אני חוזר לשם".

ברק, אם אתה שר התיירות שצריך לשווק את ישראל - אתה משתמש בתמונה של חומות ירושלים או אוכל מירושלים? מה יותר ימשוך את התייר ב-2024?
"אני חושב שזה גם וגם, אתה לא יכול להפריד את נוף מולדתנו מהאוכל שמתקיים פה. זה בא ביחד ואמור לבוא ביחד. התפקיד של משרד התיירות זה לחזק את הקשר הזה בין התמונות של חומות ירושלים, לנופי מדינת ישראל - לכנרת, לגליל, למדבר - לבין האוכל שמתחבר איתו ביחד. זה בד בבד".

ומה עם מישלן בארץ? זה יעניק לנו דחיפה תיירותית?
ברק: "אוי ואבוי, אני נגד זה שזה יהיה רק בתל אביב. זה מוציא את הדבר מהקשרו ומקצץ את הכנפיים של השפים החדשים, של היוזמות החדשות. זה מכניס אותנו למקום ששלא הייתי רוצה שהמטבח הישראלי ייכנס אליו".

יניב: "אני מתחבר לחלק מהדברים. בתל אביב בטוח לא. זה יעזור לתחרות האגו של המסעדנים, אבל בתל אביב יש מספיק תיירות. אם הייתי שר התיירות, הייתי מבקש שזה יקרה רק בפריפריה ושם זה יכול להעלות את קרנה של הפריפריה ויכול לעזור לכלכלה המקומית. אבל אולי נמציא לנו רשימה משלנו, ששפים ימסדו אותה".

על כך ועוד נושאים שקשורים לאוכל וחופשה שלנו - בפרק החדש של "מטקות" - האזינו, צפו או גם וגם.