סאג'ור: הכפר הדרוזי המרתק שלא הייתם בו

עוד לא ברור לי מה האופי שלו ומה הוא רוצה להיות. אבל כנראה שבכפר סאג'ור שבגליל העליון רוצים להיות בית ג'אן, או אפילו פקיעין, שהפכו מזמן למקום אהוב על ידי החברה היהודית. השאלה החשובה - האם יש להם מה להציע, ואיך להציע אותו?

אז התלוויתי לגיא מלל, יועץ תיירות ומלווה עסקים בהקמה, שמעוניין ביחד עם מנהל המתנ"ס ו"מחזיק תיק התיירות בכפר" מהדי פאיז חסן, וראש המועצה המקומית סאג'ור ג'בר חמוד, להפוך את סאג'ור לפנינה גלילית נוספת באזור בקעת בית הכרם.

"מה מיוחד דווקא אצלכם?" אני שואל את ג'בר עת אני יושב במשרדו, "הרי כפרים דרוזים בגליל אנחנו כבר מכירים ורובם כמעט אותו דבר", אני מקשה. "אנחנו ישוב בן 2,000 שנה, ויש גם מקורות של 4,000 שנה", עונה ג'בר ואף מוסיף שגאוות הכפר היא באחוז המתגייסים הגבוה במגזר הדרוזי לצה"ל ושירותי הביטחון. "רק בשנה האחרונה קיבלנו תעודת הערכה מהרמטכ"ל על גיוס לשירות קרבי", הוא אומר.

"כל הכבוד", אני מחזיר לג'בר, "אבל מה יש לראות פה?" ג'בר מסביר שסאג'ור הוא הכפר הדרוזי הדרומי ביותר בגליל, שבו כרמי זיתים בני מאות שנים, קברי צדיקים שמקודשים ליהודים ולדרוזים ושבעיקר מדובר בכפר ש-4,300 תושביו שרדו את כל המלחמות שעברו בארץ ישראל לאורך התקופות ושמרו על המסורת החקלאית שלהם.

עדיין לא התרשמתי מספיק ממה שהוצג לפניי, אבל הסקרנות אחזה בי. ג'בר דיבר על כפר ירוק, קיימות ורצון להפוך את סאג'ור לכפר נקי ואקולוגי, אבל מילים לחוד ומציאות לחוד. רחובות הכפר עדיין לא מספיק נקיים, וג'בר מסביר שהוא לא יכול להילחם בכל תושב ותולה את האשמה במנהל וקשיים בפינוי פסולת בניין. אבל אולי כדאי להתחיל בדברים הפשוטים שגם האזרח הקטן יכול לעשות. למשל, כרם הזיתים שמתחת לבניין המועצה המקומית של ג'בר, שעמוס שקיות ניילון ושאר אשפה בין העצים העתיקים שהוא מתגאה בהם. בשביל לנקות כרם קטן, לא צריך שום שופל או אישור מהמנהל - רק אכפתיות וכמה ידיים פנויות.

מעבר לכך, ג'בר אומר שסאג'ור הוא כפר בטוח מאוד, ללא פשע כמעט, כפי שקיים בכפרים אחרים בחברה הערבית, והרצון שלו להפוך את הכפר למותג תיירותי מפותח וירוק. לשם כך הם ערכו במאי האחרון אירוע "יום עצמאות במגזר הלא-יהודי", וגם יקיימו לראשונה בחול המועד סוכות השנה פסטיבל בן יומיים בכפר, שיציע סיורים בחינם.

הצטרפתי לג'יהאד חמוד, מורה בכפר ומוותיקיו שיודע הכל על סאג'ור - ישוב שנקרא כנראה על שם "שזור" - עיר יהודית מתקופת המשנה. עם זאת, ג'יהאד מציע כמה פירושים חלופיים לשם הכפר. "הוא נמצא באזור "שאעור" שפירושו מקום נמוך בערבית", הוא מסביר. "הכפר בנוי על גבעה קרטונית, וכבר בימי מצרים העתיקה מצאו את שם הכפר. סיבה נוספת קשורה במבצר ששלט על האזור בימי הצלבנים (המאה ה-13-12 לספירה - ז.ר) ושמו של מפקד המבצר היה דה סג'ורי". תהא הסיבה לשמו אשר תהא, הכפר נמצא מעט מעל בקעת בית הכרם שבה עובר כביש 85 (כביש "אל סולטני") ומתחת להר שגור (ג'בל אל ערוס בערבית - "הכלה"), מה שמבטיח, כיאה כמעט לכל כפר בגליל - הרבה רחובות עם עליות, ירידות וזינוק בעלייה לבעלי גיר ידני ברכב.

ג'יהאד לוקח אותי אל מעיין הכפר - עין סאג'ור. הוא שופץ לפני כארבע שנים וכיום יש סביבו כיכר תנועה, ופסל של קנקן ענק. המים לא זורמים בו, אבל יש מעין בריכה זעירה עם מים, ירוקת וגם קצת אשפה. "המעיין הזה שירת גם את הכפרים שמסביב", מסביר ג'יהאד, "ואת האנשים והעדרים שבאו לשתות פה. אבל מה שמיוחד בו, הוא שבחורף הוא מוציא מים חמימים ואילו בקיץ מים קפואים, כאילו ישר מהפריג'ידר".

אנחנו ממשיכים לגרעין העתיק של הכפר, שם נמצאים בתים ישנים לשימור אבל שייכים לידיים פרטיות. בעיה גדולה בכפרים ערביים, שבה קשה לשמר ולהנגיש את ההיסטוריה לטובת הציבור, כי בעל הדירה הוא גם בעל המאה, והוא מעוניין במאות רבות אם לא במיליונים כדי לוותר על הנכס לטובת הכלל. אנחנו נכנסים לבית של עפו דאהר, שנשאר בדיוק כמו שהיה בתקופה העות'מאנית (חוץ מהגג שחוזק) - עם דלת עץ עתיקה מקורית וקירות עם טיח מקש, אדמה ומים, ואח להסקה בפנים. בתוך הבית נבנתה שוקת למאכל הבהמות, שגרו כמובן עם המשפחה, ויש גם דלת קטנה שמקשרת בין הבתים השכנים ודרכה היו בורחים הנערים שהטורקים חיפשו לגייס בזמנו. בבית עצמו יש תבליט שמוטבע בקיר, וג'יהאד מספר שגם הוא ומשפחתו גרו בבית. "וגם סבתא שלי היתה גרה פה", מוסיף מהדי מנהל המתנ"ס.

עלייה קלה ברחוב הסמוך חושפת בתים עתיקים נוספים, כאלה עם קמרונות ובאחד יש אפילו בית בד שטוייח. עוד כמה דקות הליכה ובית העם של הכפר מופיע מולי. בימי הפסטיבל יוקמו ברחוב שלו דוכנים עם מאכלים מקומיים ויהיה ניתן לראות את תהליך הכנת המאכלים, לטעום כמובן וגם לשמוע הרצאה על העדה ולראות דברי מורשת ופריטי עבר שיוצגו לקהל. למשל, חתונה דרוזית כהלכתה.

אבל אם יש בית אחד שצריך לראות בסאגור, הוא הבית של עוידה כאואכב. בית דרוזי מסורתי עם פריטים עתיקים, צילומי עבר ובעיקר - אוסף פגיונות ערביים מרשים. כיום עוידה ושני אחיה מנהלים את הבית שהיה שייך לאמא של סבתה עוד מימי העות'מאנים. הבית הוא בעצם חצר גדולה, מעין דיוואן מרשים לאירוח, שבו עשרות פריטים וחפצים עתיקים שנאספו על המשפחה, ובעיקר על ידי אביה של עוידה שהיה מושל שכם בזמנו וסגן ניצב במג"ב במשך שנים רבות, והשתחרר בשנות ה-80. עוידה ואחיה מארחים קבוצות להסברים וארוחות מסורתיות, בהן מג'דרה, עלי גפן, טאבולה, שולבטה (בורגול עם עגבניות), אורז עם שקדים, פיתות דרוזיות ועלי כרוב, וגם קוסה מחשי (קישוא ממולא). מחיר ארוחה בשרית: 120 שקלים לאדם. להזמנות: רוקון 052-6114793.

בית מקסים אחר הוא "אלחאסל" - המקום שאגרו בו את התבואה - וכיום הפך כיום למבנה לשימור עם קמרונות ורצפה יפהפייה, מעין דיוואן לאירוח. ג'מיל עוידה שמחזיק בנכס, מספר שעד לפני 30 שנים עוד היו מקרינים סרטים על קיר המבנה מבחוץ. לתיאום ביקור 054-9137070.

ליד בית אחר עומד לו עץ זית עתיק, שגילו מוערך בכ-2000 שנים, ולו גזע מכובד ורחב. ג'יהאד מסביר שהמקומיים מכנים אותו "כרם אל רומאן", כלומר כרם (זיתים) מתקופת הרומאים. בבית הסמוך מראה לי ג'יהאד עץ נוסף, הפעם של לבנה רפואי שנחשב קדוש ואליו היו קושרים מטפחות - סגולה לברכה - כמנהג המקומיים באזור, אבל הוא אינו מרשים וקוצץ, היות וענפיו גלשו את הכביש והפריעו לרכבים. "ניסו לעקור אותו אבל הכף של השופל נשברה", מסביר ג'יהאד, "זהו עץ קדוש שאדם קדוש ישן לידו וטיפח אותו. מהזרעים שלו היו לוקחים חומר להרדמה, וכשהייתי ילד היו לוקחים את הזרעים שלו וזורקים לדגים בנחל צלמון, והם היו צפים והיינו לוקחים ואוכלים".

ואם כבר קדושה, אי אפשר שלא להזכיר, וגם לבקר, באחד משני קברים שקדושים ליהודים (ואחד מהם גם לדרוזים) שבסאג'ור. הראשון שבהם הוא של רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, תנא ששימש ככהן בבית המקדש השני ונמנה עם עשרת הרוגי מלכות. לפי האגדה, הרומאים, שהיו יצירתיים מאוד בהוצאותיהם להורג במיוחד בקרב רבנים יהודים, פשטו את עור פניו לפי בקשת בת הקיסר כיוון שנחשב לאחד משבעת האנשים היפים בעולם, והיא רצתה מזכרת. קברו נמצא משום מה בכפר, וג'יהאד מספר שלמקום קראו בעבר "אל מזאא" - מקום שבאים לבקר. "אנשים היו באים לברך על ילד שנולד להם ושאר ברכות ולא היה שום יהודי שבא לפה", הוא אומר ומסביר שלפי המסורת היה זה אדם סורי בשם יוסוף שבא וישן במערה, והיה מגן הכפר ונקבר במקום. לפי הדרוזים, זהו קברו של יוסף הצדיק (זה שהיהודים מאמינים שקבור בשכם). לימים הפכו את המקום לקבר ישמעאל בן אלישע כהן גדול ובנו את מתחם הקבר, הדליקו נרות וביום ציון מותו, ולא רק, מציפים את המקום אוטובוסים עם מתפללים דתיים, כמו זה שראיתי כשביקרתי בעצמי בקבר.

קבר אחר שייך לרבי שמעון שזורי, תנא שנקרא או על שם הכפר או על שם מלאכתו - שזירת חבלים. קברו צבוע בכחול ובנוי בצורת מזבח ארבע קרנות, שאליו נכנסים דרך שער מקושת, גם הוא כחול. ממש בסמוך אליו, נמצא קבר בודד של שוטר מג"ב דרוזי בשם חסן חסן, שנהרג ב-1957 בעת פליטת כדור בעת מילוי תפקידו, והיה מראשוני הנופלים בכפר.

קאסם אלרביע הוא חקלאי מזה שמונה שנים, לאחר שירש מאביו שטח אדמה ובו הוא מגדל עדר כבשים לבשר, אבל גם ירקות, חלקם בצורה אורגנית, עבור בסטת ירקות ופירות שבאמתחתו. "המומחיות שלנו זה מלפפון בלאדי שגדל בשטח פתוח של חמישה דונמים", הוא אומר. בבסטה הקטנה שלו תוכלו למצוא פירות וירקות טריים וטעימים (במיוחד המנגו שהיה נהדר), וגם במחירים זולים - סוף-סוף לקנות אורגני ולא יקר. מעבר לכך, אשתו של קאסם, ראנדה, מכינה דבש ללא תוספת סוכר וגם גבינות נהדרות, למשל צפתית עם קצח וזעתר וללא חומר משמר. 052-5771942.

סולטאן אברהים היה נהג משאית, אבל לפני כשנה הוא החליט שהוא הולך אחרי החלום שלו ואהבתו לאוכל, ופתח את "פלאפל וחומוס אלעין". במסעדה הקטנה שלו הוא פותח שולחן לסועדים ומגיש ביחד עם אשתו שווארמה הודו ובימי שישי גם עגל. אבל יש גם משוואשה, חומוס גרגרים ומחלוטה לצמחונים. מנה שווארמה - 35 שקלים, חומוס - 23 שקלים. פתוח שבעה ימים בשבוע. כדאי לנסות את הצ'יפס הנהדר והמתובל שלו. 04-6859751.

ויש עוד לא מעט לגלות בסאג'ור, למרות שהוא טרם הבין מה הוא רוצה להיות. עם זאת, הבתוליות שלו היא גם מה שיפה בו. הוא עוד לא אפוי מבחינה תיירותית לגמרי כמו פקיעין, אבל יש לו לא פוטנציאל להיות פינת חמד גלילית נוספת. רק לשים דגש על ניקיון, כי את הכנסת האורחים יש לו ביג טיים ואפשר להתחיל לגלות אותה כבר בסוכות הקרוב בפסטיבל. סאג'ור - שווה ביקור.