בקלאווה בממתקי זינה בשעב. זיו ריינשטיין, מערכת וואלה!
בקלאווה בממתקי זינה בשעב(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

שעב: הכפר הגלילי שלא שמעתם עליו או הייתם בו

כנראה שמעולם לא הייתם בכפר שעב שבגליל התחתון. אבל יש כל כך הרבה סיבות טובות להיכנס ולהכיר את מה שצומח בו מבחינה תיירותית. והכל מלמטה, דרך התושבים, שמצפים שהישוב שלהם כבר לא יהיה אנונימי

18/07/2022

לפעמים אתה חולף עם הרכב ליד שלטים של ישובים שלא אומרים לך הרבה. כזה היה מבחינתי הכפר שעב שבגליל התחתון. "עוד כפר במרחב סחנין-גוש שגב", חשבתי לעצמי, אבל הכביש המוביל אל הכפר פיתה אותי. הוא עובר בין כרמי זיתים משני צידיו ולאורך שני ק"מ אתה מרגיש שאתה נוסע באיטליה. אבל אז מהר מאוד אתה מבחין בפסולת בניין ש"מנקדת" פה ושם את האדמה בשילוב שקיות זבל - ונוחת ישר למציאות הישראלית.

ואז, בכניסה לכפר, ראיתי שער כניסה צהוב עם המילים "ברוכים הבאים לשעב" בעברית וערבית. "יאללה, בוא נראה מה יש לו להציע", חשבתי לעצמי כשחדוות הגילוי חדרה ללבי.

הכפר שעב (צילום: זיו ריינשטיין, עריכה: ניר חן)

הלוחם האמיץ אלעזר בן שמי

7,500 תושבים גרים בשעב, כולם מוסלמים. הכפר משמר ככל הנראה שם ישוב יהודי מימי בית שני בשם "שאב", שעליו גם כותב יוסף בן-מתתיהו בספרו "מלחמות היהודים" כשהוא מזכיר את הלוחם האמיץ אלעזר בן שמי שיצא להגנת יודפת עם תחילת המרד הגדול. גם כמה רבנים פעלו בישוב בתקופת התלמוד, ולפי המסורת קבר של אחד מהם נמצא כיום בתוך חצר של בית ונראה כמו סלע שצופה בחלוקי נחל. יהודים חיו בשעב על המאה ה-11, עת הצלבנים הגיעו לאזור. אז כנראה גם החלו נוצרים לגור בישוב, וכך היה עד 1948. לאחר מכן, עם כיבוש הכפר על ידי צה"ל, הוא פונה מהתושבים שעזבו לכפרים הסמוכים, כמו דמון ומאג'ד אל-כרום, אך חזרו ב-1949. ב-1951 הגיעו בדואים מעמק החולה והצטרפו לכפר. ב-1974 הוקמה המועצה המקומית.

"הנוצרים המעטים שהיו פה עזבו ב-48", מסביר אברהים אנטון, נוצרי שגר לא רחוק בכפר ג'דיידה-מכר, ומתחזק את כנסיית סנט גיאורגיוס (אחת משתי כנסיות בשעב) ביחד עם אבונה (האב) נאסר קסיס - כומר ותיק עם זקן לבן ארוך וגלימה שחורה לגופו. לדבריו של קסיס, הכנסייה נבנתה ב-1852 על ידי משפחת מעלוף, אבל נזנחה עת עזבו הנוצרים לכפרים שכנים, כמו ג'דיידה-מכר, עם קום המדינה. ב-2011 פנו נוצרי ג'דיידה-מכר לראש המועצה כדי שהכנסייה תחובר לחשמל כדי לשמר אותה. "מכאן הגיע הרעיון להדליק את עץ אשוח פה בחג המולד ועורכים טקס מרשים עם נכבדי הכפר והעדות השונות - מוסלמים, נוצרים, יהודים, דרוזים - כולם באים", אומר אנטון ובתיאום מראש אפשר גם לבקר בה.

עוד בוואלה!

איך לא הייתם: העיר המרתקת שפספסתם על כביש 6

לכתבה המלאה
נראה כמו סלע שצופה בחלוקי נחל. קבר רבי ד'שאב (לפי המסורת) בחצר אחד הבתים(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
נבנתה ב-1852, אבל נזנחה עת עזבו הנוצרים ב-48. כנסיית סנט גיאורגיוס(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
נוצרים מהכפר ג'דיידה-מכר משמרים אותה. הכנסייה מבפנים(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

העץ הקדוש

אז דו-קיום מוסלמי-נוצרי זה נהדר, אבל בשעב מקיימים גם דו-קיום עם השכנים היהודים במועצה אזורית משגב. "זה הכפר הראשון שיש לו קייטנה יהודית-ערבית והכפר הראשון שהיה שותף ללימוד דו-לשוני", מסביר לי ח'אלד הדהוד, מנהל חטיבת ביניים בשעב והיסטוריה מהלכת של הכפר. "כל שנה, מזה 25 שנים, אנחנו שולחים תלמידים ללמוד בישוב אשבל ויש לנו גם פרויקט משותף עם הישוב יעד - רכיבה משותפת על סוסים".

שיטוט בכפר עם ח'אלד, ועם מנהל מתנ"ס שעב מבית החברה למתנ"סים הארצית ח'אלד חטיב, שמנסה לקדם את התיירות לכפר, חושף את פינות ילדותם שסמויות מהעין, ולצערי שום שלט לא מספר עליהן. "זה העץ הקדוש שלנו", מצביע הדהוד על עץ לבנה רפואי עתיק, שהיה על הדרך שבין מעיין הכפר ("אל עין") למצודה עתיקה שבהרים, לא רחוק מכיכר דרוויש שבכניסה לכפר. "ביום שישי היו מאמינים שהגברים מהמצודה באו לחזר אחרי הרווקות בכפר, והעץ היה נותן ברכה. עד היום אנשים באים ותולים מטפחות כחולות וירוקות, סגולה לברכה, למרות שכשהיינו ילדים פחדנו מהעץ הזה".

כיכר דרוויש בכניסה לכפר(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
"כשהיינו ילדים פחדנו מהעץ הזה". ח'אלד הדהוד והלבנה רפואי ועליו קשורות מטפחות(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

סיפורה העצוב של הבאר

הילדים בכפר לומדים בבית ספר יסודי ולאחר מכן בתיכון, שניהם בשעב. הדהוד מכניס אותי לתיכון הנקי והצבעוני בישוב. מבעד לגדר הוא מצביע על ביר אל חנאני - ("באר של הגלגל") "כי זו באר אנטילית שיש לה גלגל שהסתובב בחינניות", הוא מסביר לפשר שמה. הבאר העתיקה (47 מטרים עומקה!) פעלה מהתקופה הממלוכית (המאה ה-13), וייתכן שאפילו קודם לכן, ועד 1971. ב-1958 חוברה אליה משאבה. אבל כיום היא גובלת בשטח פרטי ובמקום שישפצו אותה ויספרו את סיפורה, היא נשארה נטושה ועזובה. מים רבים לא יכבו את האהבה של התושבים אליה.

באר בעומק של 47 מטרים שפעלה עד 1971, ומאז היא נטושה. "ביר אל חנאני"(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

"למה אתה אוסף זבל?"

אבל יש בכפר מי ששומר על המורשת הערבית של האזור. וזו באה לידי ביטוי אצל עיסא חג'ג', גם הוא איש חינוך, שהיה מורה וסגן מנהל מזה עשרות שנים והקים בביתו את "מן זמאן כאן" - מוזיאון למורשת הערבית. כ-3,000 פריטים שקשורים להיסטוריה של האזור, גם פריטים ישנים של מדינת ישראל כמו שטרות ישנים, הוא אוסף מזה שנים. "הצורך עלה מהתלמידים והמורים שלא הכירו את המורשת שלהם", הוא מספר על תחילת המיזם. עם הזמן הוא החל לאסוף, ולמעשה כבר מ-1989, פריטים שונים של המורשת הערבית. "אבא שלי היה אומר: 'למה אתה אוסף זבל?", אבל זה נתן לי את הכוח", הוא נזכר.

עיסא החליט שעם היציאה לפנסיה, הוא מכין לעצמו "עבודה חדשה", כשאת רוב המוצגים הוא הביא בכלל מהגדה המערבית ואזור הר חברון "כי כבר לא נשארו דברים אותנטיים בגליל", הוא אומר. בין המוצגים המרתקים במקום, עריסה לתינוק שאם מנענעים אותה משמיעה קול של דפיקות לב, ממש כמו בזמן שהעובר היה בבטן אמו. פריט אחר מעניין הוא נָפָה, שעשויה ממעיים של כבש שיובשו והפכו מעין מיתרים דקים שדרכם מסננים את הקמח. "הדברים במוזיאון זה חלק מהמורשת שלנו וגם של היהודים", הוא מסביר, "וזו שליחות מבחינתי". מחיר כניסה: 15 שקלים, 054-2456895.

עיסא חג'ג' מראה נפה שעשויה ממעיים של כבש(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
כ-3,000 פריטים שקשורים להיסטוריה של האזור. המוזיאון למורשת הערבית(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

"אני מסתכל על משהו ורואה את הדמות"

מוזיאון אחר בשעב, שהוא במסגרת ביקור חובה, הוא פרי רעיונו של וסים בוקאעי, פסל ואמן ברזל, שבמשך שנים עבד במוסך וכיום מנהל ביחד עם אשתו דינה את המוזיאון האקולוגי בשעב. "אני ממחזר כל מה שאני מוצא בכבישים, בבתים וגם במוסכים", הוא מסביר את מקור חומר הגלם שלו. "הכל התחיל כשפירקתי חלק מרכב במוסך וזה היה דומה לפרפר, ואשתי ביקשה עוד פסלים כאלה". וסים התלהב, קנה מכונת ריתוך ולמד לרתך לבד. אט-אט הוא החל לאסוף מאווררים ומקררים כדי ליצור מהם פסלים, עד שהחל לפסל עצמים גדולים. למשל, פנס רחוב שהפך לציפור, או מיכל דלק של אופנוע שהפך לסוס ים.

לא היה לו קל בהתחלה, לווסים. "אנשים בכפר אמרו לי שאי אפשר להתפרנס מפיסול, אבל דינה אמרה לי 'אל תשים לב, אתה תמשיך ואני אעבוד במאפייה בשביל שנינו ולימים יהיה לך מוזיאון'" לפני כשנה פתח את המוזיאון האקולוגי בעידוד של ראש המועצה, אחרי שפסלים שונים שלו פוזרו בשעב. ההשראה שלו לפסלים מגיעה גם מזכרונות ילדותו, דמויות של תוכניות שראה בטלוויזיה, כמו רובוטים או דינוזאורים. "אני מסתכל על משהו ורואה את הדמות ומרכיב לה עין או יד", הוא מסביר, אבל הפסל שהכי אהוב עליו הוא של נמר ענק מברזל, השראה מתוכנית שראה פעם בשנות ה-90. מחיר כניסה: 15 שקלים, עם פיתה וזעתר של דינה - 25 שקלים.

המוזיאון האקולוגי בשעב. זיו ריינשטיין, מערכת וואלה!
וסים בוקאעי ופסל הנמר - השראה מתוכנית טלוויזיה בילדותו(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
וסים: "הרעיון של הפסל התחיל ממיכל דלק של וספה, שדומה לבטן של סוס ים"(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
"הכל התחיל כשפירקתי חלק מרכב וזה היה דומה לפרפר". פסלים במוזיאון האקולוגי בשעב(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

בית המשרביות

אומנות אחרת, לא פחות מפעימה ומרגשת, תמצאו אצל ח'תאם היבי. אבל עוד לפני שתראו את ציוריה, פשוט תעמדו עם לסת שמוטה מול "בית המשרביות" שלה. המשרביה, אלמנט אדריכלי מוסלמי שמשמש בתים בעיקר במרוקו ומצרים להכנסת אוויר ואור, שולב בבית המידות החדש של היבי, בעלה וארבעת ילדיהם, שאליו נכנסו לפני כשנתיים. "לקחתי קורס של שנה וחצי על עיצוב מרוקני ופשוט אהבתי את זה, וזה היה החלום שלי", היא מסבירה לפשר האלמנט העיצובי המרשים. הבית נמצא בשכונה החדשה והיוקרתית של שעב, שבה וילות מוגזמות שלא נופלות מבתי האמידים של סביון.

בתוך הבית, נכנסים לגלריה שבה פזורים ציוריה של היבי, שמציירת כבר 20 שנים, ובהם גם שילבה פורטרטים שלה. "הציורים שלי הם סוריאליסטיים ובעיקר על שני נושאים: עצי זית והאישה המוסלמית", היא אומרת, "כי יש חיבור בין האישה והשורשים של העץ ושניהם חזקים. רציתי לדבר על האישה הערבייה, הקשיים שלה והחוזק שלה". עוד פרטים בפייסבוק. ביקור בתשלום: 30 שקלים, ואפשר לשלב גם ארוחה (80 שקלים), 050-7238668.

כזה דבר עוד לא ראיתם. בית המשרביות(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
"זה היה החלום שלי". ח'תאם היבי(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
"הציורים שלי הם סיוריאליסטיים ובעיקר על שני נושאים: עצי זית והאישה המוסלמית"(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

פינת האוכל

לצד האטרקציות והתיירנים, החלו להתפתח בשעב גם מקומות הסעדה. אחד מהם, ודי חדש בנוף הערבי של הגליל, היא מסעדת "תרבוש" של השף פארוק פאעור שנפתחה לפני תשעה חודשים. אחרי 22 שנה במסעדות בתל אביב, החליט פארוק להתחיל לעשן בשר, לאחר שעבד באטליז בכפר כאבול השכן. "חשבתי לפתוח מקום בכפר, ופירסמתי את עצמי באזור, ופתאום החלו להגיע אנשים מלוד, באר שבע ומרכז הארץ", הוא נזכר.

במעשנת שבמסעדה הוא מעשן בשר כבש ועגל, צלי כתף, אסאדו, צוואר כבש ממולא באורז, אבל מכין גם בשר "רגיל" כמו אנטריקוט ועוף בגריל, ואפילו מוקפץ ומנות איטלקיות וכמובן סלטים ערביים כמו טאבולה ופאטוש. והמחירים ממש לא יקרים: מנה מעושנת ב-350 שקלים לשישה אנשים, כולל סלטים. 052-4293025, פתוח כל השבוע.

נפתחה לפני תשעה חודשים. "תרבוש"(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
הרעיון לעשן בשר בא לו מהאטליז. פארוק ואסאדו ששכב 17 שעות במעשנת(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

שום, לימון וגמבה

ומפאעור אחד לפאעור אחר. חומוס אבו ג'אד של חוסאם פאעור (המכונה אבו ג'אד) נפתח ב-2014, ובו מכין חוסאם שני דברים: סלט טרי על המקום וחומוס לסוגיו. למשל משאוושה שבה הוא מוסיף שום, לימון וגמבה. "זה בשביל הצבע", אומר אבו ג'אד. אבל יש גם חומוס-פול ובעיקר "משולש": חומוס טחון, פול ומשאוושה. פשוט, טעים וטרי. פתוח כל השבוע (14:00-08:30) חוץ מיום ראשון. 052-6660961.

חומוס טחון, פול ומשאוושה. אבו גאד וה"משולש"(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
חותכים את הסלט על המקום(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

מתוק זה ירוק

כדי לקנח, סורו לממתקי "זינה", שם תרגישו שאתם בסוריה. "מקור הממתקים בעולם הערבי זה חאלב, וזה בזכות הפיסטוק", אומרים האחים מחמוד וחמודי אבו ערב, שפתחו לפני כשנתיים את חנות המתוקים שנקראת על-שם סבתם. לצד המתוקים, יש לאחים גם סטודיו לצילום חתונות, אבל הבקלאוות ושאר המתוקים שצובעים בירוק הם מה שמושך את העין. "זה עשוי מתמצית חלב בקר עם פסטוק וחמאה וזה נקרא 'חלוב'" מסביר חמודי שמוסיף שהממתק המבוקש ביותר הוא "ג'לול" - פסטוק עם קרם פטיסייר. תהיו מתוקים והיכנסו, כי זו הממתקייה היחידה באזור. אינסטוש, כל יום מ-14:00 עד חצות, 073-7868611.

"מקור הממתקים בעולם הערבי זה חאלב, וזה בזכות הפיסטוק". ממתקי זינה(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

"הכי מכאיב לי זה פסולת הבניין"

שעב לא מפסיקה לייצר "וואו". לאיפה שלא הלכתי, האנשים הטובים והיצירתיים מקבלי פנים והמיזמים פשוט מרחיבי לב. מה שהעיב על הכל הוא, כמובן, הלכלוך בכפר וסביבתו. הייתי חייב ללכת ללשכת ראש הכפר כדי לבדוק מה אפשר לעשות. "הכי מכאיב לי זה פסולת הבניין וחוסר הניקיון כי המדינה לא מוכנה לסבסד את ההטמנה", מסביר ראש המועצה מחמוד בוקאעי. ולך תאשים אותו - אם האזרח הפשוט לא לומד ומחנך לשמור על הטבע שלו, על סביבתו והבית שלו - שום סבסוד מהמדינה לא יעזור.

"מאז שנכנסתי לתפקיד, אני מחפש איך להפוך את הכפר הזה לכפר תיירותי ואיך להביא תיירות לכפר, שזה טוב גם לאנשים וגם כלכלי", הוא מוסיף. בין הרעיונות: לסלול שביל טיול להליכה ורכיבה בנחל חילזון הסמוך, ממש כמו שעשו בציפורי, ולשלב את כרמיאל השכנה ואת אשכול בית הכרם במיזם. "פניתי כבר לשרת התחבורה כדי לקבל תקציב", הוא אומר. תוכנית אחרת היא לשקם את בתי הבד והגתות הרבות העתיקות שבפאתי שעב, וגם להשמיש את הכנסייה השנייה והיפהפייה של הכפר, שעומדת סגורה ושייכת לידיים פרטיות. "אני רוצה להקים שם מרכז תרבות למוזיקה", הוא אומר, "וכבר ביקשתי הצעת מחיר משמאי וגם המועצה לשימור מוכנה להשקיע בזה כסף".

יש תוכניות, צריך גם מעשים. ראש המועצה מחמוד בוקאעי (ושעב מאחוריו)(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
מבנה יפהפה שעומד סגור. הכנסייה השנייה בכפר(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

אבל איפה שהמועצה לא תמיד מצליחה, נכנס האדם הקטן וצומח מלמטה. כאלו הם מנהל המתנ"ס שעב ח'אלד חטיב שרואה בפיתוח התיירות חשיבות גדולה, ולכן גם מונתה אחראית על קידום ופיתוח התיירות (חנאן חטיב). ביחד עם חאלד הדהוד מנהל החטיבה בשעב, ובתמיכה והכוונה של גיא מלל וגלי קדר, יועצי תיירות מקצועים שמתמחים בחברה הערבית, הם מקווים ששעב כבר לא תהיה אלמונית בפעם הבאה שתגיעו לגליל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully