יאנוח-ג'ת: הכפר שמיתג את עצמו כ"סביון שבגליל"

לא בכל יום אתה מגיע לישוב שיש מי שהכריז עליו "סביון שבגליל". חשבתי לעצמי שהנה, מדובר בעוד ישוב יוקרתי עם אנשים שספונים בווילות שלהם ומכוניות שרד חונות לצידן. אבל בעצם ליאנוח-ג'ת, מועצה מקומית בגליל המערבי, ולסביון, אין כמעט כלום מן המשותף.

זה לא מנע ממודי סעד, ראש המועצה, לכתוב בגדול בכניסה לישוב "ברוכים הבאים ליאנוח-ג'ת סביון שבגליל". אולי המחשבה על סביון, כמועצה משגשגת שרבים רוצים לגור בה, עשויה להשפיע לחיוב ולמשוך מבקרים, אבל למה שכפר דרוזי בגליל יהפוך לישוב שלפעמים נתפס כפלצני? הפוך גוטה, הפוך. היופי הוא בפשטות.

ג'ת ויאנוח התאחדו ב-2003 לכדי מועצה אחת שמתחילה בימים אלה לצאת אל האור, למרות שהקורונה לא עושה לה חיים קלים, ובשבועות האחרונים היא נעה בין היותה ישוב כתום לאדום. עם זאת, במועצה מנסים לחשוף עתה את פינות החמד שלה ואף מינו לאחרונה את מר פהים סביתי, שמכיר כל אבן ודלת בכפר ג'ת, ל"מחזיק לתיק התיירות במועצה", כדי שדברים יחלו לזוז.

על גג בית העם בג'ת אני פוגש את סולטאן עבאס, בן הכפר ומורה דרך בארץ ובעולם, וביחד אנו מסיירים בסמטאות השקטות והעתיקות ב"אל חארה" - הגרעין של ג'ת. כ-6,700 איש חיים במועצה, כ-2,000 מהם בג'ת, וכולם דרוזים שמנהלים חיים שקטים ועובדים באזור תעשייה תפן, ירכא, נהריה והאזור. "החקלאות כבר כמעט לא קיימת כאן והקידמה עשתה את שלה", מסביר סולטאן.

עם זאת , לג'ת עבר היסטורי ארוך, והיא נקראת כנראה על שם הישוב התנ"כי "גת אשר" מימי פרעה רעמסס השני (להבדיל מהכפר ג'ת שבמשולש), משמרת עדיין אופי עתיק של הבנייה העות'מנית-ערבית של המאות האחרונות ואפילו בכלים החקלאיים שמסתתרים בתוך הבתים. אנחנו נכנסים לאחד הבתים שדלת עץ עתיקה סוגרת עליו, ומאחוריה מסתתר בית בד עם אבני ים וממל שפרכו זיתים לשמן זית בטכניקה מסורתית, ולאחר מכן הועברו לעקלים (סלים מנצרים) שנלחצו על ידי בורג עד ליציאת השמן. בבית אחר, שהיה בית סבו של פהים, אפשר לראות כיצד חיה משפחה לפני עשרות ומאות שנים - הבית בנוי קמרונות ושני חלונות בצד מערב לכיוון הרוח, וכיום אחד הצעירים רוצה להפוך אותו למיזם תיירותי עתידי.

סולטאן מצביע על בית אחר ומספר שבו עבד הסַפָּר של הכפר. "הוא היה יודע הכל", הוא נזכר, "וכשחיברו את הכפר לקו בזק, אז מיקמו את הטלפון הציבורי אצלו, כי כולם עברו כאן והעבירו רכילויות והודעות".

סולטאן מגיע לבית אחר - זהו בית המוכתאר של סבו מצד אמו. ג'ת עבר בעשור האחרון שיפוץ, ולצערו של סולטאן, למרות השיפוץ שנועד להיטיב עם ג'ת, לא ידעו לשמר את הבתים העתיקים. כמה דלתות עץ שנצבעו בכחול מכניסות מעט אופי חצי-יווני למקום, אבל נראה כאילו הכפר נטוש ואין אדם ברחובות.

אבל הנקודה המרכזית בג'ת, ואולי היפות שבכפר, סובבת סביב אדם אחד. אבו ערוס היה אחד מנביאי הדת שהגיע לג'ת והפיץ את הדת הדרוזית. הוא ישב מתחת לצילו של עץ אלון מצוי, מה שהפך את העץ הענק לקדוש. כיום באים בני העדה לבקש ברכות מסג'רה אל בארכה ("עץ הברכות") של אבו ערוס, הנמצא בסמוך לקברו. "כל חתונה שנערכה עד שנות ה-80, התחילה כאן, בעץ, בשביל ברכה ומסביב היתה חאפלה", נזכר סולטאן.

אבו ערוס נהג להתבודד במערה, שם שוכן כיום קברו. מעליו נמצא ח'ילווה - בית התפילה הדרוזי - ששימש לפני שנים גם כבית ספר. "המוטו של הח'ילווה - פשטות, צניעות ענווה", אומר סולטאן. ואכן, לא תמצאו שם נברשות יפות או היכל גדול עם כסאות וויטראז'ים צבעוניים. להפך, מזרנים על הרצפה, כמה תמונות של נכבדי העדה, ביניהם שייח' אמין טריף שהיה ראש העדה הדרוזית בישראל, וזהו.

בדרך ליאנוח, מרחק נסיעה של דקות ספורות, אנחנו עוצרים ב"חושחאשה" - בית הקברות הדרוזי - שבו אין מצבות או פולחן למת, עקב האמונה בגלגול נשמות בדת. החושחאשה (אולי מהמילה "חושה" מסביר סולטאן) מכילה מספר תאים שאטומים בדלת ברזל כבדה, ולתוכן מוכנסות הגופות. "הנשמה נכנסת לגוף שמתכלה ועוברת אל רחמי האל הנשגב", הוא אומר, "וזה בזכות השיוויוניות כי כל גלגול שונה - פעם אתה נולד עשיר ופעם עני, פעם מוצלח ופעם פחות".

הכביש המתפתל בתוך יאנוח מפגיש אותך עם כפר שבו יש יותר חיים, או לפחות יותר תנועה של בני אדם ברחובות הקטנים. הגובה של הכפר, כ-650 מטרים מעל פני הים ו-300 מטרים מעל ג'ת, מספק לך גם אוויר יותר קר וגם חתיכת תצפית מערבה.

ד"ר פרג' רג'א, היסטוריון ומנהל בית ספר לשעבר, פוגש אותי באחד הבתים העתיקים בכפר. לדבריו, יאנוח מוזכרת כבר מימי הפרעונים ב-1479 לפנה"ס, במסע כיבושיו של תחותמס השלישי, ולאחר מכן מוזכרת גם אצל רעמסס השני (הפרעה של יציאת מצרים) ומוזכרת גם בספר מלכים ב' פרק ט"ו/29, במסגרת כיבושי הערים של מלך אשור תגלת פילאסר: "וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ". אבל פרג' אומר שההיסטוריונים מתווכחים ביניהם אם מדובר ביאנוח שבגליל המערבי או ביאנוח ליד תל אבל בית מעכה, שלפני מטולה. "השם יאנוח מגיע כנראה מהמילה 'לנוח', כי צבאות נהגו לחנות כאן במסע שאורכו 33 ק"מ מצפת ליאנוח, ומיאנוח לעכו שגם אורך 33 ק"מ", הוא מסביר.

אנחנו נכנסים לחצר ביתו של מוכתאר הכפר לשעבר, תפקיד שהחל בימי האימפריה העות'מאנית ב-1858 ושרד מעט לאחר קום המדינה. בבתים שסמוכים לבית המוכתאר רואים בנייה פשוטה אבל מרתקת של קמרונות מדהימים שהשתמרו נהדר. בפינת הבית סאג' להכנת פיתות ומעליו ארובה ליציאת עשן המדורה. פרג' מספר שכדי לאטום את הגגות היו משתמשים בענפים של עצי אזדרכת, שלו שני שימושים: הוא מונע כניסה של תולעים והפרי מרחיק עכברים - ומכאן שגם נחשים. כדי ליצור מילוי לאיטום הקירות, היו לוקחים את ענפי האזדרכת וביניהם שמים ענפים של אשחר וקידה שעירה ביחד עם שערות עיזים, עושים עיסה ומכניסים לקיר.

וכמו בכל כפר דרוזי שמכבד את עצמו, גם כאן שוכן קבר הקדוש המקומי. הפעם קברו של סיתא שמס, מטיף דרוזי שנהג להתחפש לאשה כיוון שהשלטון במאה ה-11 לספירה, לא תמיד ראה בעין יפה הטפה לדתות אחרות, בטח של מיעוטים. למרות ששמס לא היה בין המטיפים הנחשבים (מתוך שבע דרגות), הוא הפך לקדוש חשוב לאחר שב-1982 שופץ מתחם הקבר, או אז החליטו לפתוח את הקבר וגילו ארון קבורה ושתי אבנים מסותתות.

"מאז אנשים באים ומבקשים ברכות", אומר פרג' שגם מוכן להישבע שהוא מכיר אשה כבת 60, שקולה נאלם ואחרי שנים של טיפולים, היא באה לקבר וסיפרה שבחלומה הגיע מישהו עם זקן לבן ודרך על החזה שלה, והיא החלה לדבר. "הבן שלה הוא מזכיר המועצה כיום", הוא אומר.

עם שעת בין ערביים, אני ממשיך עם מודי ראש המועצה לאחד הפרויקטים שבימים אלה כבר קורמים עלים ושורשים. זוהי חווה חקלאית שנמצאת על שטח שהיה בעבר מזבלה. "הקמנו את החווה לפני שנה", מסביר מודי, "והחיינו את השטח כשהכוונה להביא לפה תיירנים, ושיהיה פה קטיף עצמי ובהמשך חממה הידרופונית". בחממה כמה מיני חסות ושאר גידולי שדה ובעיקר נוף נהדר צפו-מערבי נהדר לשקיעה.

אבל את השקיעה האמיתית כדאי לראות בכניסה לכפר, בדיוק היכן שמודי "כתב" בענק שהגעתם לסביון שבגליל. אבל למעשה, יאנוח-ג'ת לא צריכה להיות סביון. להפך, יש לה אופי ייחודי משלה, חף מכל גינונים של יוקרה, שופוני או בריכות בווילות פאר. יש לה את העבר וההיסטוריה המרתקת, יש לה את הגובה והנוף ובעיקר יש לה את התמימות והפשטות. ואת זה לא תמצאו בסביון.

• רוצים להכיר את הכפרים הדרוזים בארץ? פרויקט "כפר ביקרתם" מציע סיורי חינם במהלך חודש דצמבר ובעיקר בחופשת החנוכה.
• לסיורי עומק דברו עם סולטאן עבאס (054-5690204) ועם רג'א פרג' (050-6282445⁩).