פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ממעוף הציפורי

      צילום: זיו ריינשטיין, זיו ריינשטיין

      פעם, לפני 2000 שנה, היו מתהלכים בו שרים רומים ורבנים חשובים לצד זונות כנעניות. כיום הפך מושב ציפורי לאבן שואבת לעסקי תיירות שמנסים להביא את הישראלים לאחת הנקודות היפות בגליל, שעדיין לא התמסחרו

      "פעם, מזמן, היתה כאן עיר גדולה מוקפת חומת אבן ומגדלים, היו בה בתי מדרש ובתי כנסת, וברחובותיה היו מתהלכים תלמידי חכמים לצידם של שרים רומים וזונות כנעניות", אומר הקריין בסרטון ישן בשחור-לבן שהוכן לציון 30 שנה לציפורי ונמצא ביוטיוב. מאז, 2000 שנה אחרי התקופה הרומית, כבר אין בציפורי חומת אבן, תלמידי חכמים או זונות, אלא בעיקר ישוב שהוא אבן שואבת לעסקי תיירות שמנסים להביא את הישראלים לאחת הנקודות היפות בגליל התחתון, ולהראות להם את הספוט הנהדר שראו גם תושביה היהודים של בירת הגליל דאז.

      בקעת טורען מיער ציפורי (זיו ריינשטיין)
      "שיושבת בראש ההר כציפור". הנוף אל בקעת טורען מיער ציפורי (צילום: זיו ריינשטיין)

      העיר שפתחה את שעריה לרומאים

      הרציפות ההתיישבותית של ציפורי, מושב שנוסד ב-16 ביוני 1949 על ידי עולים טורקים ורומנים, הולכת אחורה לתקופה הניאולית קדם-קרמי ב' (6000-7500 לפני הספירה), עוברת בימי יהושע והשבטים (אז נקרא הישוב "קטרון" בשטח שבט זבולון), אבל עיקר פרסומה מגיע בתקופה הרומית, עת שכנה בציפורי עיר יהודית עשירה שהניפה דגל לבן במרד הגדול (70-66 לספירה) ופתחה את שעריה ללגיון הרומאי. כנראה שהיה לה הרבה מה להפסיד, בניגוד לערים אחרות כמו גמלא או יודפת, שמרדו והוחרבו. "ציפורי היתה מאוד מבוקשת לאורך השנים", מסביר לי צביקה סגל מורה דרך מציפורי, כשאנחנו עומדים ליד המעיין שבו הכל התחיל. "אפילו לבאהים היה פה שטח של 100 דונמים עם בוסתן וגנים יפים, אבל אחרי שנתיים הם עברו לעכו", הוא אומר.

      ואכן בעינות ציפורי נקשרים סיפורים ואירועים היסטוריים רבים. כאן רחץ רבי יהודה הנשיא (חותם המשנה) ב"קרונה של ציפורי", וכאן מילאו הצלבנים את כלי המים שלהם לפני קרב קרני חיטין המפורסם ב-1187 שבו הובסו, וגם כשנכבשה ציפורי ב-1948, אז ספוריה הערבית, ב"מבצע דקל" נכנסו לוחמי צה"ל מאזור המעיין והעמידו שם מרגמת דוידק'ה שירתה על הכפר. כיום באים בעיקר תושביה הערבים של נצרת, כפר כנא, משהד ועילוט לרחוץ את "סוסיהם המודרניים" בדמות מכוניות במעיין. "הם מאמינים שהמים מונעים תאונות, ואפילו באים עם כדים וממלאים", מסביר צביקה. בעתיד, אמורה רשות ניקוז נחל קישון להסדיר את המקום ולהקים פארק עם טיילת לאורך נחל ציפורי שניזון גם מהמעיין. יופי, יש למה לחכות. גם למחלף הכניסה החדש למושב שעובדים עליו כבר שנים...

      עינות ציפורי (זיו ריינשטיין)
      המוסלמים מאמינים שמי המעיין מונעים תאונות. עינות ציפורי (צילום: זיו ריינשטיין)

      הבל הבלים?

      בסמוך למושב משתרע יער האורנים הגדול של ציפורי. צביקה לוקח אותי אל חורבת אבנים עלומה, מעל מערת קבורה בסבך עצים. "כאן, לפי המוסלמים, נמצא קברו של הבל", הוא אומר. מעבר לכך, היער מספק פינות צל מוצלות לימים החמים שכבר כאן, כמו גם סינגלים למדוושים ולא מעט מתקנים חקלאיים עתיקים שפזורים בשטח, שהרי ציפורי של לפני 1600 שנה היתה מלאה בגתות עתיקים.

      ולמה ציפורי? "שיושבת בראש ההר כציפור'' (בבלי, מגילה ו'1) כתבו עליה חז"ל. ואכן, הנוף מציפורי, שיושבת בראש ההר בגובה של 250 מטרים בסך הכל, הוא בהחלט מרהיב כשבקעת בית רימון (טורען) נשקפת מצפון. כדי להשקיף קצת על האזור, אני הולך לאחת הנקודות היפות והעתיקות בציפורי - כנסיית סנטה אנה - היכן שלפי מסורות נוצריות שונות גרו אנה ויהויכין - הוריה של מרים אמו של ישוע הנוצרי. בשער ברזל גדול פוגש אותי ג'ייסון, נזיר מצ'ילה שנמצא במקום כבר חמש שנים. אני מגמגם איתו בספרדית הקלוקלת שלי והוא בעברית שהוא לומד לא רע. בכנסייה, שכיום ניתן לראות את שרידיה מימי הצלבנים (מאה 12 לספירה) לא נשאר כמעט דבר מעבר לאפסיס וכמה עמודי אבן שבורים על הקרקע. אבל ג'ייסון ועוד נזיר שחי במקום הפיחו חיים באתר המוזנח - שתלו פרחים במעין גן ירק, הציבו ספסלים ויש אפילו חנות קטנה שבה הם מוכרים את הריבות ושמן הזית שהם מייצרים. "כשתיגמר הקורונה, נפתח שוב את המקום למבקרים", הוא אומר בחיוך.

      כנסיית אנה ויהויכין בציפורי (זיו ריינשטיין)
      ג'ייסון ליד שרידי כנסיית אנה ויהויכין מהמאה ה-12 (צילום: זיו ריינשטיין)
      קברו של הבל ביער ציפורי (זיו ריינשטיין)
      האם כאן קבור הנרצח הראשון בהיסטוריה? "קברו של הבל" (צילום: זיו ריינשטיין)

      כמה דקות הליכה מעל לכנסייה, נמצאת אחת התצפיות היפות על האזור - פנימיית סנטה אנה. מנזר שהוקם ב-1900 לערך על ידי נזירות, הפך בשנות ה-50 ללשכת סעד ליתומים מהאזור וכיום לפנימייה שבה לומדים ילדים עם בעיות שונות, לרוב במשפחה, מהמגזר הערבי. "יש לנו 81 תלמידים מגיל 5 ועד 18", אומר רמזי מטר, מנכ"ל חברת "תפארת בית חם" שמנהלת את הפנימייה. ג'ורג'ט, שמנהלת את המקום, מספרת על שיתוף הפעולה עם אנשי המושב השכן שהחל ב-2016, ועל "חנוכריסמס" שהם חוגגים יחד עם ילדי ציפורי. מי יודע, אולי בעתיד יהיה אפשר גם להביא קבוצות כדי להעמיק את הקשר.

      פנימיית סנטה אנה בציפורי (זיו ריינשטיין)
      81 תלמידים מכל הגילים. הכניסה לפנימיית סנטה אנה (צילום: זיו ריינשטיין)

      הרבי, הצימר והבריכה האקולוגית

      מהפנימייה מוביל כביש אל הישוב עצמו. לצד הדרך ניצבת אנדרטה להלנה ומרדכי פדר, שנרצחו בליל הסדר של 1953. זוג ערירי מבוקרשט, הוא יהודי והיא נוצרייה, שרוצחיהם נשארו עלומים. האם ערבים מספוריה שהזוג גר בביתם אחראים למעשה? או אולי כומר מקומי שהתנגד לנישואי יהוד ונוצרייה? התיאוריות רבות והמקרה נשאר בלתי פתיר.

      אט-אט השלטים של העוסקים בתיירות במושב, מתחילים לצוץ בכביש, כאילו מכוונים את העובר בו. מיטש פילצר, אמריקני מניו יורק שנראה עם כובע הבוקרים שלו כמו טקסני, חי ב"כפר ציפורי" - משק ענק שבו ארבעה צימרים ועוד מבנה אבן גדול שהוא העתק של מצודת ציפורי, שבו הוא מארח אנשים. "הצימרים האלה הם הראשונים באזור שקיבלו אישור לקום על שטח חקלאי עוד בשנת 1997", אומר מיטש ומיד לוקח אותי לראות את הבריכה האקולוגית שהוא בנה - בריכת שחייה שמימיה מטוהרים על ידי צמחים, ללא כלור או חומרים מזיקים. אבל מה שבעיקר מפתיע בכפר היפה של מיטש, שבו מדשאות ובקתות עץ חמודות, הוא קברו של רבי יהושע בן לוי, אמוראי מהמאה ה-3 לספירה, שמיטש גילה את קברו במקרה כשהחל לשפץ את המקום. הדעות חלוקות לגבי נכונות מיקומו של הקבר, שהרי לרבי יהושע מיוחסת כניסה לגן עדן בעודו הוא חי, אבל למה לקלקל סיפור טוב עם עובדות, אה?

      כפר ציפורי, לינה כפרית (600-400 שקלים לזוג ללילה). טל' 053-782-9568.

      צימרים כפר ציפורי (זיו ריינשטיין)
      מחכה למשיח וגם לתיירים. מיטש בכ"פר ציפורי" (צילום: זיו ריינשטיין)
      בריכה אקולוגית בכפר ציפורי (זיו ריינשטיין)
      הצמחים מסננים את המים. הבריכה האקולוגית (צילום: זיו ריינשטיין)

      וינטז' עם ערך מוסף

      מיטש לוקח אותי לסיבוב בשטח שלו, שבו יש כמה מערות קבורה שטרם נחפרו כמו שצריך, ומוריד אותי ב"גראז' סייל" של מאירה צור, מהנדסת תעשייה וניהול שמאסה בנסיעות לעבודה במרכז, ורצתה להתרכז יותר בעשייה חברתית עם נתינה לזולת. האנגר ענק של שמעטס מקבל את פניי - הזדמנות נהדרת להתחיל לברור איזה מציאות אפשר להשלים לבית. הכל התחיל לפני ארבע שנים, כשמאירה, שגם מרכזת את נושא התיירות ותרבות הפנאי בציפורי, עשתה מכירת חצר עם חברה, ראתה כי טוב וחשבה להמשיך. "מאוד פחדתי בהתחלה מאיפה יהיו לי דברים", היא אומרת אבל כיום, לאחר שעשתה לעצמה שם כאחת שאפשר למצוא אצלה הכל, יש כבר מי שזורקים לה תכולת הבית שלהם כשעוברים בניין או סתם פריטי וינטז' שרוצים להיפטר מהם. מאירה אפילו תגיע אליכם לקחת את השמעטס שאתם רוצים לזרוק - רק תתקשרו.

      כך למשל, תמצאו אצלה ריהוט ישן, ספרים עתיקים על ארץ ישראל, משחקי ילדים מעץ, שמלות כלה ואפילו סרוויסים מסוגננים למטבח. הכל עם מחיר מפורט ולא יקר, כשלא מדובר רק על להרוויח, אלא גם על להחזיר בחזרה. מעבר לכך שחלק מהכסף הולך לעמותות, מאירה גם תורמת שמיכות לצער בעלי-חיים, פריטים לאנשים שאין להם ואפילו משחקים לגני ילדים. "אנשים לא אוהבים לזרוק דברים, אלא לדעת שמישהו מוצא ערך בפריט שלהם", היא מסכמת.

      גראז' סייל. כל חמשוש עד שבת. טל' 050-6890998.

      גראז' סייל בציפורי (זיו ריינשטיין)
      אנשים עוברים דירה ומורידים את השמעטס שלהם. הגראז' סייל (צילום: זיו ריינשטיין)
      גראז' סייל בציפורי (זיו ריינשטיין)
      "אנשים אוהבים שמישהו מוצא ערך בפריט שלהם". מאירה צור בגראז' סייל (צילום: זיו ריינשטיין)

      איך אומרים "יאמי!" בספרדית?!

      לא הספקתי לעבור על כל הפריטים וכבר חיכתה לי בהאנגר ויקי גורשטיין, עוד מהנדסת אבל הפעם של תוכנה, שהחליטה לעשות שינוי בחיים, כשחזרה עם בעלה משליחות בצ'ילה. "התחלתי לחשוב מה לעשות עם עצמי", היא אומרת כשאנחנו יושבים ולפנינו היא פורשת את מעשה ידיה להתפאר. "תמיד זה היה סביב אוכל, ושם למדתי את רזי הבישול הדרום-אמריקני מחברותיי הלטיניות, וב-2014 פתחתי בלוג אוכל וצילום ("טעמים מקצה העולם") על בישול פרואני ומקסיקני".

      עם חזרתה לארץ, החלה להפיץ את הבשורה הלטינית של שילוב של אוכל דרום-אמריקני עם אסייתי ושאר מטבחים מקומיים, והחלה להעביר סדנאות בישול בביתה, כולל יין צ'יליאני, איך לא.. כך למשל, תכינו בסדנה "פופוסה" מאל סלבדור, או מנות פרואניות כמו "לומו-סלטאדו" (בקר מוקפץ) ו"קאוסה לימניה" (תבשיל תפוחי-אדמה עם פלפלים כתומים, לימון, עגבניות וטונה, שמגולגל כמו סושי), וכמובן קינוחים כמו עוגת "טרס לצ'ס" או אלפחורס. היה מוי ריקו, ויקי!

      טעמים מקצה העולם. סדנאות עד 10 איש, כ-300 שקלים לאדם. טל' 052-6966286.

      ויקי גורשטיין מבשלת אוכל דרום אמריקני בציפורי (זיו ריינשטיין)
      מוי ריקו! ויקי גורשטיין פותחת שולחן בספרדית של דרום אמריקה (צילום: זיו ריינשטיין)

      מי רוצה צמח מרפא נגד הקורונה?

      כדי להרגיע את הקיבה, קפצתי ל"על עלים" - חווה לגידול צמחי מרפא, עיבוד צמחים, יבוש, הכנת חומרי גלם ויבוא. בקיצור, כל מה שאתם צריכים בשביל הגוף והנפש שמגיע מהצומח. "יש לנו את המגוון הגדול בארץ לצמחי מרפא - כ-2,000 מוצרים ותמציות", אומר פרץ גן, שביחד עם אשתו, רוני, מנהלים את המקום. "ציפורי מגוונת מבחינת הקרקעות סביבה, וזה מייחד אותה ולכן הגידולים שונים - בשמש, בבתי רשת, בחממה, ובסך הכל כ-250 מינים שאנו נגדלים פה", הוא מסביר.

      אורחים שבאים לציפורי, יכולים לתאם סיור בוטני מיוחד או הרצאות (בתשלום), שבהם תלמדו על הצמחים הכי פופולריים נגד מגיפת הקורונה, למשל, כמו סמבוק שחור שמחזק את המערכת החיסונית ושאר צמחים מבוקשים כמו קלנדולה, לבונה וכמובן צמחי חליטות ותבלינים לבישול, למשל קינמון צאלוני שנחשב טעים יותר מזה הרגיל.

      על עלים. פתוח א'-ו'. סיור בתיאום. טל' 04-6464848.

      על עלים בציפורי (זיו ריינשטיין)
      הייחוד של ציפורי הוא בקרקעות שלה. פרץ ואשתו רוני ב"על עלים" (צילום: זיו ריינשטיין)

      "פרי הנעורים"

      ומצמחים לה-צמח!. בטח כבר נתקלתם בגוג'י ברי, פרי אדום שבדרך כלל נראה כמו צימוק יבש. אבל אצל ציפי דקל ב"חוות הגוג'י", תקבלו אותו בלייב, טרי ואדום בקטיף עצמי שיתחיל בעונת הפרי - ביוני. "זהו פרי שמוכר אלפי שנים במזרח", מסבירה ציפי וטוענת שבטיבט סוגדים לו ויש לו אפילו חג משלו. בגוג'י ברי יש נוגדי חמצון רבים "ולפי דיוויד וולף, גורו תזונה ומחבר הספר 'סופרפודס', מדובר בפרי המזין ביותר בכדור הארץ", אומרת ציפי.

      כרגע אפשר לבוא ולקטוף את הגוג'י ברי באופן עצמאי, כשמשלמים לפי משקל (100 גרם ב-13 שקלים), אבל החלום של ציפי הוא להקים מרכז מבקרים במשק שלה. "אני רוצה להסביר לאנשים מה החשיבות של הפרי והתועלת לגוף, היא אומרת, "הוא פשוט קטן וממזר, יש בו ויטמין סי, בטא קרוטן והוא ממריץ את בלוטת יותרת המוח שעוזרת להורמון הגדילה ולכן במזרח קוראים לו 'פרי הנעורים'". ועוד דבר, יש הרואים בגוג'י ברי את האטד התנ"כי. אז האם הוא בכלל "משלנו"?!

      חוות הגוג'י. קטיף עצמי, סיורים ואולי גם ארטיקים ושייקים בעתיד. טל' 053-2379622.

      פרח של גוג'י ברי בציפורי (זיו ריינשטיין)
      הפרי המזין ביותר בכדור הארץ. פרח של גוג'י ברי (צילום: זיו ריינשטיין)
      גוג'י ברי בציפורי (זיו ריינשטיין)
      פרי קטן וממזר. גוג'י ברי אדמדם בחוות הגוג'י (צילום: זיו ריינשטיין)

      הגלדיאטור שחזר בתשובה

      ואי אפשר להיות בציפורי מבלי עצירה (או במקרה הזה אצירה) ב"ריש לקיש" - בית הבד הוותיק שמייצר שמן איכותי כבר שנים, או כפי שאומרת בעלת הבית אילה נוי-מאיר, "שמן זית פרימיום, המופק משילוב של שיטות עתיקות ומודרניות". מתוך 6,000 עצי זית בשטח של המשפחה, 2,500 הם עתיקים, בני 1400 שנים ואילך. מעבר לתשעת זני השמן שמייצרים בריש לקיש (שהיה גלדיאטור יהודי ושודד שחזר בתשובה והפך לאמורא חכם במאה ה-3 לספיה), הם מייצרים 20 אלף בקבוקים בשנה, כשהשמן הסורי-רומי הכי נמכר. "יש לו ארומות של ארץ ישראל", מסבירה נוי-מאיר.

      אז אם טרם למדתם איך טועמים שמן, תוכלו לעשות זאת בסדנאות ייעודיות במקום, לטעום את השמנים החדשים שאליהם מוספים תבלינים כמו זעתר, לימון או עשבים ופשוט ליהנות מבית הבד היפה שבנוי מלבני בוץ וקש בלב הטבע. אגב, אילה טוענת שבעינות ציפורי התגלה שמן הזית העתיק בעולם, בכד שגילו 8,000 שנים. כן, כנראה שהכל באמת התחיל שם.

      ריש לקיש, סיורים והרצאות. טל' 04-6555245 052-8454662/3.

      איילה נוי-מאיר בריש לקיש (זיו ריינשטיין)
      שמן המופק משילוב של שיטות עתיקות ומודרניות. אילה נוי-מאיר בריש לקיש (צילום: זיו ריינשטיין)
      בית בד ריש לקיש (זיו ריינשטיין)
      השמן הסורי-רומי הכי נמכר. בית בד ריש לקיש (צילום: זיו ריינשטיין)
      קבר רבי יהושע בן לוי בכפר ציפורי (זיו ריינשטיין)
      בין הצימרים בכפר ציפורי, פתאום התגלה קברו רבי יהושע בן לוי (צילום: זיו ריינשטיין)
      על עלים צמחי מרפא בציפורי (זיו ריינשטיין)
      ככה מייבשים צמחי מרפא. פרץ ב"על עלים" (צילום: זיו ריינשטיין)
      אנדרטה להלנה ומרדכי פדר בציפורי (זיו ריינשטיין)
      נרצחו בשל דתם השונה? האנדרטה להלנה ומרדכי פדר (צילום: זיו ריינשטיין)
      כנסיית אנה ויהויכין בציפורי (זיו ריינשטיין)
      הפיחו חיים באתר. הגן היפה לצד כנסיית אנה ויהויכין (צילום: זיו ריינשטיין)