שילמתי 2,000 שקל ללילה על חופשה בארץ, וזה הגועל שקיבלתי בתמורה

יכולתי להמשיך את המשחק הזה באינסטגרם, עם תמונות של ילדים מאושרים בבריכה מלקקים גלידה, אבל הפעם נשברתי.

זה היה בערך בתחילת חודש מרץ, כשהגעתי להבנה שלא סגרתי שום חופשה לפסח, ושהילדים הולכים לבלות 10 ימים בבית. בדיוק אז, קפץ לי קידום ממומן בפייסבוק, המבשר על פתיחתו של מלון סלינה חדש בכנרת. זה נראה צבעוני, מגניב ומבטיח. עם חוף ים פרטי (עם חול!) על שפת הכנרת, בריכה וחדרים מאובזרים.

סלינה זאת רשת עולמית ידועה, ואפילו הייתה לנו בשנה שעברה חוויה טובה במלון אחר של הקבוצה בקיבוץ בית אורן. המודעה אף בישרה שלרגל ההרצה, יינתנו 20 אחוזי הנחה. שיגעון. נכנסתי להזמין, ולמרבה השמחה גיליתי שבשונה מהרבה מקומות אחרים שבדקתי קודם לכן - יש מקום. מסוחררת מההצלחה ניסיתי להזמין חופשה של שלושה לילות, ומיד גיליתי שלמרות הנחת ההרצה, המחיר מגיע לכמעט 6,000 שקלים(!)

נחתי לקרקע והלכתי על שני לילות. עם ארוחת בוקר זה יצא "רק" 3,800 שקלים. זה לא מעט כסף (אנדרסטייטמנט), אבל מה האלטרנטיבה, חשבתי לעצמי, לטפס כל החופש על הקירות ולרדוף אחר אטרקציות?

סלינה, היא כאמור רשת עולמית מצליחה. ברחבי העולם הם אמורים להיות האופציה הצעירה, המגניבה, השפויה והזולה לחופשה למקומיים ותיירים. בפועל, בארץ כמו בארץ - זול זה לא. במקום זה, במובנים רבים אתם מקבלים ב-2,000 שקלים ללילה, מקום לינה בוייב של הוסטל בדרום אמריקה.

בעיקר בכל הנוגע לארוחת הבוקר. ארוחת הבוקר היא זו ששברה אותי - היא מוגשת על דלפק הקבלה של המלון, על מפת אל-בד זולה, שמהר מאוד התלכלכה. תוך כדי הגשתה אף אחד לא טרח לנקות מסביב, מה שיצר מראה מטונף במיוחד. כשראיתי איך זה נראה החלטתי לוותר על אוכל ולהסתפק בקפה.

אלא שמכונת הקפה המקצועית שעמדה במקום, לא סיפקה קפה לאורחים ששילמו ממיטב כספם עבור לינה וארוחת בוקר (חצי שעה אחר כך, לעומת זאת, היא "מכרה" כוס קפה ב-14 שקלים לכל המעוניין).

כששאלתי, שלחו אותי לקומה למעלה, להכין לעצמי קפה במכונת נספרסו מצ'וקמקת עם קפסולות מהזולות שיש בשוק. הקומה למעלה היא מעין אזור משותף, שבו יש גם מטבח משותף העומד לרשות האורחים. רעיון נחמד? בפועל זה נראה זוועה. שני עובדים של המקום שוטפים כלים, המים מציפים את כל השיש, עמדת מכונת הקפה מטונפת ופתאום עמדת האוכל נראתה לי כמו בופה של חמישה כוכבים.

גם כשניסיתי להתגבר על הגועל, גיליתי שהקפסולות ה"צ'יפיות" שמספקים שם פשוט אזלו, כמו גם החלב הרגיל (כן, מסתובבים בינינו עוד אנשים ששותים חלב רגיל). ניגשתי לקבלה, סיפרתי מה המצב, אמרו שישלחו מישהו לנקות ולחדש את המלאי. חזרתי כעבור רבע שעה, המצב נותר בעינו, ויתרתי. למחרת, אגב, אותו סיפור.

וזה לא שהיה מיץ כלשהו, או שתייה קלה אחרת. פשוט כלום. מיץ תפוזים בארוחת בוקר זאת דרישה מוגזמת? זה לא משהו ש-2,000 שקלים ללילה קונים כיום? אל דאגה, הילדים שלי לא נשארו צמאים, שילמתי ממיטב כספי על כוס מיץ תפוזים תעשייתי בבריכה. הבנתי את השיטה.

וזה לא רק ארוחת הבוקר או הקפה, אלה החדרים הקטנים, חדישים אמנם, אך מאוד מינמליים, ללא מרפסת. כאלה שאין בהם אפשרות לפתוח חלון או וילון, כיוון שהם פונים למסדרון צר, שבו כל אחד שעובר, מציץ לך לתוך החדר.

2,000 שקלים ללילה. מסתבר שבמושגים של נופש מקומי בישראל, זה כבר לא קונה לך חופשה מי יודע מה. נכון, יש דברים בוערים יותר ואבסורדים יותר לטפל בהם קודם במדינה שלנו. יוקר המחייה פושה בכל, אבל הסתכלתי סביבי, מי שהיו שם במלון הם לא אנשים עשירים. הם אנשים כמונו, מעמד הביניים הקורס, שעובד מבוקר עד ערב, תוך תמרון בין העבודה לגידול ילדים, שבסך הכל ביקש מתוך חופשה ארוכה של עשרה ימים, שלושה ימים תמימים לשבור שגרה. אנשים שמוציאים יותר מרבע משכורת חודשית, על חופשה של שני לילות, ואפילו קפה ראוי לא מקבלים.

סלינה כמובן לא היחידים, נסו לנפוש בארץ בפחות - כל בית הארחה קיבוצי גובה היום מחירים כאלה, וכולם מנסים לסחוט את הלימון, שהוא אנחנו, עד הסוף. באחד מאלו, למשל, יבקשו מכם תשלום נוסף עבור מילוי של קפסולות למכונת הקפה שבחדר.

אז האם נופש ראוי בארץ נותר נחלתם של מלונות העשירים בלבד? 3,500 שקלים למלון פרא ברמת הגולן? ויותר מפי שניים למלון סיקס סנסס בשחרות, ואנחנו נותרנו עם זה? שאריות? שאריות של ארוחת בוקר? ואולי האסימון הזה שנפל ללא מעט אנשים כבר מזמן, יעידו על כך התורים בפסח האחרון בנתב"ג, במעבר הגבול עם ירדן ובמעבר הגבול עם סיני נפל סוף-סוף גם אצלי: נופש בישראל הוא כנראה כבר לא עבורי.

מסלינה נמסר: "בשל ביקושים גבוהים, סלינה כנרת נפתחה הישר לתקופת החגים העמוסה. אנו ערים לחבלי הלידה וכמובן פועלים לטיוב החוויה. באשר למטבח המתואר, מדובר במטבח שיתופי שפועל לרווחת האורחים, לבישול ואחסון מזון ושתייה ועובר ניקיון אחת לשעה בשעות העומס. זו אינה המסעדה בה מוגשת ארוחת הבוקר. יוזכר כי הלוקיישנים הרבים של סלינה ברחבי העולם נועדו מייסודם, בין היתר, לספק חוויית אירוח קהילתית ופונקציונלית, ובהתאמה כוללים חללי עבודה משותפים, חדרי יוגה, פילאטיס, הרצאות, הופעות ועוד, זאת לצד מטבחים משותפים לאורחים החפצים בכך (המטבח המפורסם מהתמונות). עם זאת, אנו לומדים מהערות אורחינו כל העת, פתוחים לביקורת ותמיד פועלים לתקן מהר, ולכן מרגע שהאורחת פנתה, הוצע לה פיצוי בלוקיישן חלופי לבחירתה. אנו בטוחים שהיא תצא יותר ממרוצה בביקור הבא".

יעל לאור היא עורכת ערוץ האוכל של וואלה!