לפני כשבע שנים יצאה בשורה בישראל - נפתח בה מלון וולדורף אסטוריה בירושלים - המלון היקר ביותר שנבנה עד כה בארץ. 150 מיליון דולרים הושקעו בו, והוא פונה בעיקר לאוכלוסייה מבוססת, רובה מגיעה מחו"ל ושייכת ליהדות חרדית עשירה מארה"ב.
לאחרונה (מרץ 2021) פתחו במלון ספא חדש תחת המותג הצרפתי הנודע "גרלן" (Guerlain), שאמור לקחת את חוויית הפינוק המלונאי של התיירים המבוססים ותושבי ירושלים, למקום גבוה יותר. לשם כך הוזמנתי לחוות את הספא שרוצה להיות "הספא היוקרתי ביותר בישראל".
הסתקרנתי מאוד מה מציע ספא שבו הושקעו 15 מיליון שקלים, שמבוסס על מוצרי היוקרה הפריזאיים של גרלן ושעובדיו עברו הכשרה בת שלושה שבועות מצוות צרפתי מיוחד, שהגיע ליישר קו עם הסטנדרטים הבינלאומיים. עוד בספא, בריכה פנימית יפה ומוארת שהג'קוזי הוא חלק ממנה (כלומר, לא חם), ארבע סאונות (שתיים יבשות ושתיים רטובות, כשאחת מהן לגברים, אחת לנשים, השלישית משותפת ועוד אחת לטיפולי חמאם). מה שקצת מוזר, הוא שאל הבריכה והסאונות צריך להיכנס לספא (עד כאן בסדר), אבל אחר כך צריכים הגברים והנשים להתפצל ולעבור כל אחד ואחת דרך השירותים והמלחתות שלו/ה - ורק אחרי זה מתאחדים שוב כולם בבריכה, כך שמשפחה עם ילדים צריכה להתפצל. אבל כנראה לאורחים הדתיים זה נוח.
מקפיצים מטפלת מהבית
שבוע לפני קביעת הטיפול, התקשר אלי מנהל הספא בנחמדותו והציג את עצמו. "אני ירון ואני כאן לכל דבר", אמר. הייתי צריך לבחור מראש מבין חמישה טיפולים: עיסוי קרקפת, טיפול שרירים וגמישות, רפלקסולוגיה, עיסוי רקמות עמוק או עיסוי אימפריאל מרגיע. בהתייעצות עם זוגתי שהצטרפה אליי, בחרתי באחרון.
הטיפול נקבע לשעה 16:30. הגענו למלון רק בשעה 15:45 עקב פקקים, וביקשנו מפקידת הקבלה בספא לבדוק אם אפשר לדחות מעט את מועד המסאז' בחצי שעה-שעה כדי להתרענן, או אז גיליתי שציוותו לי מסאז'יסט גבר, ולזוגתי מסאז'יסטית, וזאת מבלי לשאול על העדפתנו בדבר מין המטפל. לא שיש לי בעיה עם זה, אבל במקום שמתיימר להיות הספא היוקרתי בארץ, אתה מצפה שיבדקו איתך קודם. זה בייסיק. "טוב, לא נורא", חשבתי לעצמי, "פשוט נחליף בין המטפלים", אבל אז התברר ש"המסאז'יסטית לא מטפלת בגברים", אמרה הפקידה. די התבאסתי ולאחר כמה דקות של מחשבה, החלטתי לבטל את הטיפול. התקשרתי לעשות זאת, ואז נאמר לי שהם עובדים על זה ומקפיצים מטפלת. לא היה לי ממש נעים, אבל השתכנעתי וגם קיבלנו דחייה של 45 דקות כדי לנשום קצת. יופי.
לבשנו את החלוקים הלבנים שהיו בחדר האמבטיה היפה, כולו משיש ועם אלמנטים של מנורות מוזהבות ושפורפרות של שמפו, סבון ובאדי לושן של AHAVA, וירדנו לקומה מינוס 1 במעלית. מסדרון נעים מוביל אותך מהלובי את הספא. מאחורי דלתות עץ גדולות עם חלונות שקופים, פגשתי את פקידת הקבלה החביבה, זו שדיברתי איתה שעה קלה קודם בטלפון. מאחוריה אותיות מוזהבות גדולות על קיר - GUERLAIN PARIS - שמו של המותג הצרפתי הנחשב, וכמה בקבוקונים מוזהבים של בשמים וקרמים על הקיר, אחד מהם בעלות של יותר מ-5,000 שקלים. נגיע אליו אחר כך.
הפקידה הובילה אותנו לחדר ההמתנה, הצביעה על חדר הכושר במקום וחילקה מעין הצהרת בריאות למלא וסימון דרגת חוזק העיסוי. חדר ההמתנה, כמו כל הספא, מעוצב במינימליזם עם דגש על פשטות ועם זאת עדיין משדר יוקרה. הקירות מכוסים במעין טפט מעץ, אין תמונות על הקירות והריהוט כולל ספת ישיבה בחדר ההמתנה ומנורות עדינות שמפיצות אור נעים.
מארבעה יוצא אחד
המתנו למטפלים. בינתיים מזגנו כוס מים מקנקן שבו צפו תפוזים והמתיקו את טעמם. ליד סודרו בקערה גדולה מספר תפוחים כמו חיילים במסדר צבאי. ואז יצאו צמד המטפלים החייכנים ולקחו אותנו לחדרים נפרדים. חבל שלא הוצע לנו לערוך עיסוי יחד, במיוחד כשיש במקום חדרי טיפול זוגיים שהיו פנויים, ואנו היינו הלקוחות היחידים בספא בשעה 17:15.
חדר המסאז', גם הוא, מאוד מינימליסטי ופשוט. אולי פשוט מדי, עד כי לא היה אפילו מתלה או קולב בארון כדי לתלות עליו את החלוק הלבן (וחיפשתי בכל החדר). לבסוף, קיפלתי אותו והנחתי בארון כלשהו. מוכן ומזומן למסאז' שלי, נכנסה ברברה, "מסאז'יסטית פרילנס" כהגדרתה, שהוקפצה שעה קודם לכן. ברברה, בחורה חביבה ועולה חדשה מברטיסלבה, חיה בירושלים מזה עשור ועוסקת בעיקר במסאז'ים רפואיים. מחיר עיסוי לסוגיו, אגב, לא זול אבל גם לא יקר מדי ועולה 460 שקלים לשעה.
לאחר ניקוי כפות הידיים והרגליים במגבת רטובה וחמה, כיסתה ברברה את עיניי ונתנה לי להריח ארבעה ריחות של שמנים, שאחד מהם (לבחירתי) יהיה השמן עמו תעסה אותי. כולם היו טובים - מציטרון ועד הווניל. הלכתי על הציטרון.
שאלתי את ברברה לגבי עיסוי האימפריאל שהזמנתי, אבל היא הציעה שנתרכז בעיסוי רקמות עמוק שהיא הכי מכירה. טוב, זרמתי. המסאז' היה מצוין, ברמת החוזק הרצויה וניכר כי תנוחות העיסוי שברברה השתמשה בהן היו שונות ממה שהכרתי קודם לכן, כמו מנח הרגליים או צורת מתיחה אחרת. לא היה במסאז' הזה שום דבר שהזכיר עיסוי תאילנדי, למשל, וזה היה מרענן וטוב. מה שהציק, לי לפחות, הם הסדינים והשמיכה שניכר כי היו איכותיים אבל מבד מגבת כזה, שאמור אולי לספוג את השמן, אבל בה בעת מחמם את הגוף נורא, כך שהזעתי לא מעט (למרות המיזוג).
הקרם דה לה קרם
עם תום שעת הטיפול, ברברה הגישה לי כוס מים והוצאתי את עצמי לחדר ההתאוששות, שם חיכתה זוגתי שניכר שעברו עליה דקות מענגות. בחדר ההתאוששות נראה שבעלי הספא לקחו את המינימליזם צעד אחד קדימה, היות שלא היה בו שום דבר לשתות - לא תה, לא מים, לא עוגייה. כלום. שולחנות לצד מיטות המנוחה דווקא היו, אבל אולי הם משמשים לסלולר של המטפלים החוזרים במהרה לבדוק מי חיפש אותם בשעה האבודה הזו של חייהם.
לאחר מנוחה קלה, ביקשתי מפקידת הקבלה לערוך סיור קצר על מוצרי גרלאן, שמוצגים בתפארתם על מדפים דקים, כאילו היו תכשיטי זהב בחנות בשאנז אליזה. "יש לנו פה ליין אקסקלוסיב שנמכר רק אצלנו", אמרה בזמן שהוליכה אותי לאורך עשרות בקבוקוני בושם צבעוניים ומעוצבים. במדף מעל הונחו כמה בקבוקים גדולים מזהב - ה"סיגנצ'ר בוטלס" - ה"בי (הדבורה) בוטלס" שהיו סמל של האימפריה הצרפתית בימי נפוליאון השלישי, שעבור אשתו יוצר בושם Eau de Cologne Impériale"" ב-1853. בבושם זה השתמשו בפורמולה של דבש שאינו מתקלקל לעולם, ומכאן סמל הדבורה.
בסדרת הקרמים, היה על המדף קרם פנים של "אורכיד איפריאל" שעולה 1,969 שקלים (!), שבו השתמשו בסחלבים שמתחדשים כל שנה. אבל זהו לא המוצר היקר בספא. "זה הקרם דה לה קרם", הציגה הפקידה בתרתי משמע את הקרם הבא - "אימפריאל בלאק" - שבו השתמשו בסחלבים שחורים שגדלים בשני מקומות בעולם בפרו, ומגדלים אותם במיוחד עבור גרלן. מדובר בארבע שפורפרות לטיפול בארבעה שבועות. "זה מקביל לחומצות או להזרקות. את משתמשת פעם בחצי שנה-שנה בכולם - כאילו הזרקת". המחיר - 5,873 שקלים (!). אגב הקרם פנים שלהם עולה "רק" 5,466 שקלים.
המסעדה שפתוחה רק 4 שעות ביום
מילה טובה, שפחות קשורה לספא, כדאי לומר על מסעדת ה"טרסה" שבקומה הרביעית במלון. המקום שפתוח בקיץ רק ארבע שעות ביום (22:30-18:30), כי לפני זה מאוד חם, מציע תפריט מגוון שכולל בעיקר בשרים כמו המבורגר אנטריקוט, מעורב ירושלמי על הפלאנצ'ה ועראייס בפיתה, אבל גם כמה מנות צמחוניות חביבות כמו כרובית בטמפורה, סלט עדשים חם וחציל בטחינה.
בעיקר ראוי לציון קארים, מנהל המסעדה, שמציע שירות מפנק ועושה בה הכל - מלמלצר, דרך פינוי הצלחות ועד להמצאת קוקטיילים, כמו "ירושלים של זהב", שעשוי מרום וסירופ מייפל שהוא מזקק בביתו. גם המחירים סבירים יחסית, כך שלא תמצאו מנה יקרה יותר מ-68 שקלים.
וולדורף אסטוריה הוא מלון ששונה בנוף הישראלי, וטוב שכך. הוא מביא יוקרה לירושלים במקום שבו יש לא מעט מתחרים על הקהל העשיר מחו"ל. הספא החדש בהחלט מוסיף לו לאקשרי משדרג, רק כדי באמת להיות ראוי להיקרא "הספא היוקרתי בישראל", כפי שהוא מתיימר להיות, לא מספיק להחזיק קרמים יקרים מפריז, אלא כדאי להתחיל בדברים הקטנים כמו מתלה לחלוק, להניח משהו לשתות ב"רילקסיישן רום" וכמובן לבדוק את מגדר המטפל שאת/ה מעדיף/ה, ולא לקבוע לך. אולי מדובר בקטנות, אבל זה בדיוק מה שעושה את ההבדל בין יוקרה לבין עוד ספא.
הכותב היה אורח של מלון וולדורף אסטוריה וספא גרלן.