בלי בדיקת קורונה בחזור: למה אתונה היא היעד הכי טוב לישראלים כרגע

אחרי שהיה יותר מ-70 פעמים בלונדון, החליט דב גרינבלט לשנות כיוון ובחר ביעד קרוב שמתאים לגיחה של פחות מ-72 שעות, כדי לחסוך את בדיקת הקורונה בדרך חזרה לארץ. לאחר שהתאהב באתונה במשך 3 ימים, הוא כתב מדריך מושלם ל"סיטי ברייק" הבא שלכם

דב גרינבלט
לאתונה רצועת חוף של 15 ק"מ. חוף "הבן של השמש" (צילום: באדיבות המצולמים, דב גרינבלט)

אחרי 73 טיסות ללונדון ובתום שנה וחצי שבהן נכפו עלינו טיולים בגבולות המדינה בלבד, החלטנו לגוון ולנסוע הפעם ליעד אחר ולא לבירה האנגלית. רצינו יעד קרוב, שקט ורגוע, עם אנשים נחמדים ואדיבים, אוכל משובח והכי חשוב - שמתאים לגיחה של פחות מ-72 שעות, על מנת לחסוך את בדיקת הקורונה השלילית שצריך להראות בשדה התעופה בדרך חזרה, לכאלה שנסעו ליותר משלושה ימים.

אז בחרנו בבירת יוון, אתונה.

קופצים לאיים? כל מה שאתם צריכים לדעת על יוון

מצאנו טיסה היוצאת בחמישי בשעה 14:30, ונוחתת בחזרה בראשון בשעה 13:30, כלומר שעה אחת פחות, מ-72 שעות. הצ'ק אין בנתב"ג היה תענוג - קצר, מהיר, ללא שום עיכובים - ותוך כרבע שעה מהרגע שחנינו כבר היינו בדיוטי פרי. הטיסה עצמה, יצאה בזמן, חזרה בזמן, הלכה חלק ובאופן כללי, נרשמה ממנה שביעות רצון מקסימלית. משך הטיסה: פחות משעתיים. המחיר: 300 דולר לאדם, כולל מזוודה אחת גדולה וטרולי אחת, לעלייה למטוס.

עוד בוואלה!

נגמר החינם: בדקנו איפה נמצאת בדיקת הקורונה הכי זולה לפני טיסה

לכתבה המלאה
אישה עוטה מסכת מגן בנמל התעופה באתונה (צילום: רויטרס)

להגיע מהשדה לעיר

יש מספר דרכים להגיע משדה התעופה של אתונה, למרכז העיר - רכבת תחתית, אוטובוס, או מונית שעדיף להזמין מראש על מנת לדעת את המחיר עוד לפני שתיכנסו למונית ולא תהיו מופתעים בתום הנסיעה. מונית, כמובן, זו האופציה היקרה ביותר, אבל הכי מהירה ונוחה, וכשמגיעים לפחות משלושה ימים, כל דקה חשובה ולכן בחרנו באופציה הזאת. הנהג אלקוס, שאותו הזמנו מראש, חיכה לנו באולם היציאה כבר מרגע הנחיתה עם שלט ובו השם שלנו, והתגלה כאחד האנשים הנחמדים והמנומסים שנתקלנו בהם עד כה, ואחד מכוכבי הטיול שלנו. נסיעה של כ-40 דקות - דרך פנויה לחלוטין משדה התעופה ועד העיר ומעט תנועה בתוך העיר עצמה - והגענו למלון. המחיר: 39 אירו.

עוד בוואלה!

כמה עולה להגיע משדה התעופה לעיר ביעדים הכי פופולריים לישראלים בעולם?

לכתבה המלאה
יש בו בריכה פתוחה ונוף לאקרופוליס מקומת הגג. מלון אלקטרה מטרופוליס באתונה (צילום: באדיבות המצולמים, דב גרינבלט)

מלון באתונה: קו ישיר לאקרופוליס

יש המון בתי מלון באתונה, בכל רמה: 3 כוכבים, 4, 5. לטעמי, הדבר הכי חשוב במלון בכזו עיר, לנסיעה קצרה, הוא המיקום. מומלץ לקחת מלון באזור כיכר סינטגמה, הכיכר המרכזית של העיר, הצמודה לפרלמנט היווני, שממנה יוצא גם מדרחוב ארמו (Ermou) - רחוב הקניות המרכזי של הבירה היוונית.

אנחנו בחרנו במלון אלקטרה מטרופוליס, הממוקם כ-50 מטרים מהמדרחוב. מלון עם תשע קומות שבו בריכה פתוחה ונוף הנשקף מקומת הגג - קו ישיר, ללא שום הפרעה, לאקרופוליס. ביום הוא מרהיב ומרשים, אך בלילה אפילו יותר.

בארוחת הבוקר, יש את כל מה שצריך - גבינות, פירות, לחם ולחמניות, ביצים, יוגורטים, קפה, מיץ תפוזים ועוד. צוות המלון אדיב ומנומס באופן יוצא דופן, הם יעזרו לכם ויעשו עבורכם, כל מה שתבקשו, החל מהזמנת מונית, שיריון מקומות במסעדה, תרגום מיוונית, המלצות, באמת הכול. המחיר לחדר זוגי דלוקס, כולל ארוחת בוקר ומרפסת (שלנו היה בקומה השמינית), לשלושה לילות - 2,700 שקלים.

ביום הוא מרהיב ומרשים, אך בלילה אפילו יותר. האקרופוליס (צילום: באדיבות המצולמים, דב גרינבלט)
וכך נראה האקרופוליס בלילה (צילום: באדיבות המצולמים, דב גרינבלט)

הקורונה ביוון

יוון נמצאת קצת בפיגור מישראל, בכל מה שקשור להתמודדות על נגיף הקורונה. בכל מקום ציבורי, כולל מסעדות ובתי קפה, יש אלכוג'ל לניקוי ידיים ועטיית מסכה חובה בכל מקום, כולל במרחב הציבורי הפתוח, כלומר ברחובות. בגדול, האנשים, גם מקומיים וגם תיירים - די מקפידים על כך. נותני השירותים - נהגים, מלצרים, צוותים במסעדות ובבתי המלון, מוכרים בחנויות - עוטים מסכה כל הזמן ומבקשים בנימוס ממי שאינו עושה כן, לשים את המסכה על פניו, בייחוד בתוך חנויות.

במדרחוב ארמו וברחובות הקטנים המתפצלים ממנו, תמצאו מגוון גדול של חנויות, כולל המותגים הגדולים, כמו בכל רחוב קניות ראשי של עיר אירופית גדולה. בין היתר, ניתן למצוא שם את קמפר, מרקס אנד ספנסר, מנגו, זארה, פוט לוקר, אדידס, נייק, בנטון ועוד. חובבי השופינג, יכולים בכיף לבלות כאן במשך כמה שעות טובות.

עוד בוואלה!

שר התיירות היווני אופטימי: "ישראל היא משוקי התיירות המובילים ביוון"

לכתבה המלאה
מגוון גדול של חנויות, כולל המותגים הגדולים. מדרחוב ארמו באתונה (צילום: באדיבות המצולמים, דב גרינבלט)

למי שמחפש קצת שקט מהעיר

הגנים הלאומיים שנמצאים בצמוד לכיכר סינטגמה ולפרלמנט, הם ביקור חובה למי שמחפש קצת שקט ורוצה קצת טבע וירוק בעיניים בתוך העיר הגדולה. פשוט להסתובב בין השבילים המסודרים, למצוא ספסל פנוי, לשבת ולהירגע. בעיקר - לא להאמין שאתם במרכזה של עיר, עם 700 אלף תושבים.

מטבע הדברים, בעיר כזאת גדולה יש מסעדות מכל סוג ולכל תקציב. למי שמחפש אוכל יווני, אותנטי, מומלץ לא להיכנס למסעדות שעל הרחובות הראשיים, אלא לחפש את אלה המתחבאים ברחובות הצדדיים, הקטנים יותר. אם הגעתם למסעדה ואתם שומעים בעיקר יוונית, כלומר תושבים מקומיים, תדעו שהבחירה שלכם היא ככל הנראה טובה. הגעתם למסעדה שנראית לכם נחמדה? לפני שתשבו, תעיינו בתפריט ותראו שיש לכם מה לאכול שם. מצאתם משהו לטעמכם? שבו ותיהנו. באחת המסעדות שכבר התיישבנו בהן לא מצאנו כלום לאכול ונאלצנו לקום ולעזוב. לא קרה כלום, הכול בסדר, אבל אם תעיינו בתפריט לפני כן, תימנעו מכך.

ביקור חובה למי שמחפש קצת שקט. הגנים הלאומיים (צילום: באדיבות המצולמים, דב גרינבלט)
מדרחוב ארמו באתונה (צילום: באדיבות המצולמים, דב גרינבלט)

הסופגנייה שלא מאכזבת

אי אפשר להיות באתונה, מבלי לאכול לוקומדס - מעין סופגנייה קטנה, עגולה ומטוגנת. מנה של 10 כאלה בתוך קופסת קרטון, עולה שלושה אירו וחצי וניתן לבחור מתוך מגוון של רטבים - דבש, שוקולד, תות שדה, קרמל, אבקת סוכר, עם קינמון, בלי קינמון, עם גלידה או בלעדיה. בתחקיר האינטרנטי שעשינו לפני הנסיעה, קראנו שמקום מומלץ לאכול כזה דבר, נמצא ברחוב אולו 21, רחוב צדדי קטן, המתפצל ממדרחוב ארמו. מצאנו את המקום בקלות ואכן, הוא לא אכזב. שבע מתוך העשר (עם דבש וקינמון), נטרפו בתוך דקות. מה שכן, כמויות הדבש שהם שמו היו מטורפות וזה היה מתוק מדי. אז למחרת, שבנו לשם והזמנו עוד מנה, אך הפעם רק עם קינמון, ללא הדבש.

אי אפשר להיות באתונה מבלי לאכול אותה. לוקומדס (צילום: באדיבות המצולמים, דב גרינבלט)

הקפה המשובח שלי בעיר

כחובב קפה, הזקוק לשתי כוסות קפה ביום (אחת בבוקר ואחת אחרי הצהריים), אני נוהג, כשאני מגיע למקום חדש, לאחסן את המזוודות בחדר ומיד לרדת לסיבוב באזור, על מנת לנסות ולמצוא את בתי הקפה של המקומיים. כך עשיתי גם הפעם וליד המלון שלנו, במרחק של לא יותר ממאה מטרים, ברחוב ניקיס, מצאתי את "בייקרס אין דה הוד" (The bakers in the hood). שוב, אם אתם שומעים בעיקר מקומיים, ללא תיירים, תדעו שכנראה הגעתם למקום נכון. מצאתי שם קפה משובח וטעים וכמובן שחזרתי לשם בכל שאר הפעמים שנזקקתי לקפה. המחיר: 1.75 אירו לכוס גדולה.

בשביל ארוחת הערב חיפשנו מסעדה איטלקית טובה - הסוג החביב עלינו. לאחר חיפוש ברשת, הצלבה וקריאת חוות דעת וביקורות רבות, הזמנו באמצעות צוות המלון מקום למסעדת "וי 1935 רוף גארדן" (V1935 roof garden), הנמצאת בקומה העליונה של הבניין שמול המלון שלנו. האווירה הייתה צעירה ועדכנית, השירות ידידותי ונעים, הפסטה הייתה משובחת והפיצה לא פחות ממדהימה. מה צריך יותר מזה. המחיר: מעט פחות מ-70 אירו, כולל בקבוק יין אדום.

אווירה צעירה ועדכנית. מסעדת "וי 1935 רוף גארדן" (צילום: באדיבות המצולמים, דב גרינבלט)
1.75 אירו לכוס קפה גדולה. בית קפה "בייקרס אין דה הוד" (צילום: באדיבות המצולמים, דב גרינבלט)

חוף "הבן של השמש"

את החצי הראשון של היום השני לשהותנו שם (שבת), הקדשנו לחוף הים. לאתונה רצועת חוף של 15 ק"מ. חלק מהחופים מוסדרים, עם בתי קפה, מסעדות ושירותי חוף וחלק מהחופים לא. בהמלצת אלקוס, שגם לקח אותנו לשם, הלכנו לחוף "הבן של השמש", הנמצא באזור אלימוס. ממרכז העיר, מדובר על נסיעה של כרבע שעה. החוף היה נקי, מטופח, שקט, לא עמוס, אך די מלא. שמענו שם בעיקר יוונית, כלומר כמעט ולא היו שם תיירים. מחיר הכניסה לחוף: 8 אירו לאדם. שמשיה + שני כיסאות חוף: 4 אירו לכל אחד, כלומר עוד 8 לשנינו ביחד. המסעדה שבחוף ששמה "בוליבר ביץ' בר", מציעה דגים, כריכים, פיצות, צ'יפס ומגוון של משקאות קיץ. הזמנו שתי מנות צ'יפס, שהיה פריך וטעים ועוד 2 כוסות של יין לבן מבעבע, שהיה מתוק ומרענן ולכן הזמנו שניים נוספים. המחיר לכל אלה: 40 אירו. נסיעה במונית לחוף: 21 אירו, לכל צד.

אחרי התרעננות בחדר והחלפת בגדים, הזמנו, שוב - באמצעות צוות המלון, מקומות לארוחת ערב במסעדה, נכון, בטח כבר ניחשתם - איטלקית, בשם "איל פוסטינו" (Il Postino) בשכונת קולונאקי (Kolonaki), הנחשבת לשכונה היוקרתית ביותר שבעיר, שבה גרים, לדברי אלקוס, עשירי יוון - שחקני קולנוע וטלוויזיה, ספורטאי צמרת ואפילו ראש הממשלה. אל השכונה, הנמצאת מצד שמאל של הפרלמנט היווני, הלכנו ברגל, כרבע שעה של הליכה. מהרגע שנכנסים לשכונה, כאילו עזבתם את מרכז אתונה ועברתם לעיר אחרת - הכול שקט יותר, נקי יותר, אלגנטי יותר. אל תצפו לכפר שמריהו, או שכונת מייפייר בלונדון, מדובר על יוקרתי במונחים של אתונה, ביחס לשאר השכונות בעיר.

המסעדה, עליה המליץ לנו אלקוס, היא מסעדה משפחתית, בבעלת זוג חביב ומקסים - היא מנהלת את המקום והוא השף. היא נמצאת ברחוב קטן, הישיבה היא בחוץ, בשולחנות מרובעים קטנים, מתחת לעצים ואם לא היינו שומעים יוונית, היה אפשר בקלות לחשוב שאנחנו בעיירה קטנה באיטליה. הסלט של בת הזוג היה טרי ומרענן, הפסטה שלי משובחת במיוחד והשירות היה כל כך טוב, שזה היווה סיום הולם ליום מוצלח במיוחד. המחיר: 60 אירו, כולל בקבוק יין אדום איטלקי.

את הדרך בחזרה למלון, עשינו ברגל, בהליכה איטית ושלווה, ברחובות המקסימים והשקטים של קולונאקי, עד שהגענו לכיכר סינטגמה ולמרכז העיר, הסואן והעמוס.

נקי, מטופח, שקט, לא עמוס, אך די מלא. חוף "הבן של השמש" (צילום: באדיבות המצולמים, דב גרינבלט)
נחשבת לשכונה היוקרתית ביותר בעיר. רחוב בשכונת קולונאקי (צילום: באדיבות המצולמים, דב גרינבלט)
מסעדת "איל פוסטינו". שף המסעדה בחולצה אדומה (צילום: באדיבות המצולמים, דב גרינבלט)

היוונים - האנשים הכי נחמדים בעולם

אחרי הנחיתה בישראל, כל הנכנסים למדינה, לא משנה כמה זמן הם שהו בחו"ל והיכן הם היו, נדרשים לבצע בדיקת קורונה. את הבדיקה עושים במתחם מיוחד, אחרי בידוק הדרכונים וקבלת המזוודות, רגע לפני היציאה משדה התעופה. הבדיקה שלנו הייתה מהירה, יעילה ובתוך פחות מחמש דקות מהרגע שנכנסו למתחם, כבר היינו ברכב. עשינו את הבדיקה באחת וחצי, ובשש וחצי קיבלנו לנייד את התשובות השליליות.

הנסיעה האחרונה שלי לחו"ל (יומיים, ללונדון) הייתה בנובמבר 2019. אני לא יודע אם זה בגלל שבמשך למעלה משנה וחצי לא טסתי לשום מקום, או אם זה בגלל שהיוונים הם האנשים הכי נחמדים בעולם ונותני השירות הכי טובים שרק אפשר לבקש, אבל בהחלט ניתן לומר שזו הייתה אחת הנסיעות הכי טובות ומהנות, שהיו לנו בשנים האחרונות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully