שגרירי העולם באים והולכים מישראל, ומתייחסים לשהות שלהם פה כעוד נקודה בקורות החיים בקריירה הדיפלומטית הארוכה שלהם. אבל אצל שגריר גרמניה בישראל, שטפן זייברט, נראה שהתקופה הזו משמעותית יותר מהכל.
זייברט הוא כנראה השגריר היחיד אי פעם שצועד את כל המקטעים בשביל ישראל כולו, ובעוד מספר שבועות יסיים ללכת את השביל (1,140 ק"מ) מבלי שפספס שום מקטע (סך הכל 56 מהחרמון ועד אילת). בכל שבוע הוא יוצא למקטע ארוך בשביל (סביב 20 ק"מ) ומצרף אליו "חבר לדרך", כפי שהוא מכנה. פעם זה אלוף מילואים בצה"ל, פעם זו דרוזית מהצפון, בטיול אחד אירח בן למשפחת החטופים מ-7 באוקטובר, ואילו באחר נזיר גרמני שחי בכנרת, או בדואים מהנגב. בכל מקטע הוא פוגש את ישראל על שלל גווניה, מכיר אותנו, ואת הארץ, לעומק.
אז הצטרפנו לזייברט השבוע, באחד המקטעים האחרונים שעוד נותרו לו במדבר, כדי לבדוק מה גרם לו לצאת ולחרוש את הארץ מצפון עד דרום, ללמוד עברית ולהפוך כנראה לשגריר שהכי אוהב אותנו.
עוד על שביל ישראל:
האיש שלימד אותנו לטייל והמציא את שביל ישראל
פותחים את עונת הטיולים: 3 המקטעים הכי יפים בשביל ישראל
טיול למשפחה העצלה: המסלול הכי קל בשביל ישראל
פרויקט "שגריר בשביל"
השעה 03:30 בלילה. זייברט מחכה לי במכוניתו עם אלון, נהגו המסור, ומאשה, האחראית על פרויקט השביל שגם דואגת לצלם אותו בכל מקטע עם המטייל התורן. השבוע, כאמור, זה היה אני. הכיוון: הערבה הדרומית, וזהו המקטע ה-43 שהוא הולך מתוך יותר מ-50 מקטעים בכל השביל כולו.
אל הפרויקט המקסים שלו - "שגריר בשביל" - התוודעתי לפני כמה חודשים די במקרה. ראיתי איזה "ריל" שלו, אחד מיני רבים, שתמך בישראל בתקופת המלחמה, וסיקרן אותי מי זה הבחור הזה שמדבר עברית במבטא גרמני וכך כך בעדנו. מכיוון שיש לי פינה חמה בלב לגרמניה מזה שנים, התחלתי לעקוב אחרי האינסטה של "שגרירות גרמניה בישראל" ופתאום ראיתי רילס נוספים שלו, הפעם ממקומות שונים בשביל ישראל. בכל פעם, התלווה אליו מישהו אחר, דמות אחרת שהוסיפה צבע לשביל ולקשר הבין-אישי ואנושי שזייברט מבקש למצוא במפגשים האלה. אז כתבתי לו הודעה באינסטה של השגרירות, שאשמח ללוות אותו כמורה דרך וגם כעיתונאי - אולי יצא מזה איזה "פיס" מעניין.
בדיעבד הסתבר לי שיש רשימת המתנה לא קטנה, וכל המקטעים כבר די מאוישים באנשים שונים. לאחר שלא ענו לי, כתבתי שוב למייל של השגרירות, ואז הגיעה תשובה חיובית.
לא הדיפלומט הקלאסי
זייברט (66), נשוי ואב לשלושה ילדים בוגרים, אינו השגריר הממוצע. הוא אינו דיפלומט קלאסי, לא שירת במשרד החוץ הגרמני ולא הוצב ביעדים שונים בעולם לפני. הוא בכלל איש תקשורת שעבד שנים בטלוויזיה הגרמנית, הגיש תוכניות טלוויזיה ולימים הפך להיות הדובר של ממשלת גרמניה תחת הקנצלרית אנגלה מרקל - תפקיד אותו מילא במשך 11 שנים עד שנת 2021. שנה לאחר מכן מונה על ידי הקנצלר אולף שולץ לשגריר גרמניה בארץ.
מיותר לציין, שהוא נכנס לתפקיד שלו באחת התקופות הקשות והסוערות ביותר בישראל, אם לא הסוערת שבהן - מלחמת "חרבות ברזל". מה הוא ידע על השליחות הדיפלומטית שלו כשהגיע? כנראה שלא הרבה, אבל הוא למד מהר ומאז לא מפסיק. ראשית, הוא לומד עברית עם מורה פרטי ומדבר מצוין (למרות שמעדיף אנגלית), ומקפיד להעלות סרטונים מהמפגשים שלו עם ישראלים במדיה החברתית. שנית, הוא דואג להיפגש ולהיות נוכח באירועים שמקדמים את הסובלנות וההבנה לישראל, כמו הפגנות להשבת החטופים, אירועי "זכרון בסלון" להנצחת זוועות השואה, נפגש על כל המגזרים בחברה הישראלית, וכן גם עם פלסטינים ושומע את הצד שלהם. ושלישית, בכל שבוע הוא מעלה פרק ממקטע ההליכה שלו בשביל ישראל - כשהוא מכיר את הארץ ואת החיים בה.
את ישראל הכיר לראשונה בביקור פרטי לפני שנים, אבל ביקר פה שוב כמה פעמים תחת תפקידו כדובר מרקל, "אבל תמיד היו אלה מפגשים רשמיים עם בעלי תפקיד, לא הכרתי את ישראל האמיתית", הוא אומר. לפני כשלושה חודשים ביקרה פה מרקל עצמה וקיבלה תואר ד"ר של כבוד ממכון ויצמן. זייברט נפגש איתה כמובן וכמי שאוהבת לבשל, לדבריו, גם דאג לה לביקור בחנות תבלינים בשוק לווינסקי, שם רכשה כמה שקיות של תבלינים. "כשהיא חזרה לגרמניה, היא כתבה לי שהתבלינים עדיין מזכירים לה את ישראל", הוא אומר.
לפני שנה וקצת, בדצמבר 2024, הוא החל בפרויקט "שגריר בשביל", שבו הוא בכל שבוע יוצא למקטע בשביל ישראל ולא מוותר על אף חלק.
איך בכלל חשבת על זה?
"הרעיון עלה לי בנובמבר 24, מישהו סיפר לי שנהנה בטיול בשביל וחשבתי שזה משהו שאוכל לעשות. התחלנו את המקטע הראשון בדצמבר בשדה בוקר בקבר בן גוריון. חשבתי שזה יתאים עקב תרומתו לכינון הקשרים הדיפלומטים". בכך מתכוון זייברט לציון 60 שנה לכינון הקשרים הדיפלומטים בין ישראל לגרמניה, שהם תוצאה של עבודת הכנת דיפלומטית בין בן גוריון והקנצלר הגרמני הראשון קונרד אדנאואר ב-1965. זמן קצר לפני מותו, ביקר אדנאואר את בן גוריון בביתו בשדה בוקר. "בשגרירות חשבו שזה רעיון משוגע של הבוס ובקרוב זה ייעלם. גם אני לא ידעתי אם אוכל לעשות את זה אבל זו הפתעה גדולה בשבילי שאני כבר במקטע ה-43".
איך אתה מחליט מי יתלווה אליך בטיולים?
"ערכתי רשימה של אנשים שרציתי לטייל איתם, כולל מספר חברים שאהבו את הרעיון. הראשון היה חייל גרמני-ישראלי בגל"צ. אחר כך אישה דרוזית, מושבניק מהצפון, נזיר גרמני שחי בכנרת, רקטורית ערבייה מאוניברסיטת חיפה, רופא גרמני מבילינסון, השר לשעבר מתן כהנא, שני אלופים בדימוס, חרדי מבני ברק, שחקן ערבי מהגליל, שני יזמים בדואים, חטופים או בני משפחה של חטופים, בן העדה האתיופית ועוד. היה חשוב לי לטייל עם מגוון אנשים בארץ ועם אנשים שאני מחבב".
כגרמני להיות במדבר זה משהו מיוחד"
מה המקטע הכי יפה שטיילת בו?
"אני מאוד אוהב את הגליל והצפון, הגבול עם לבנון. אני גם אוהב מאוד את הכרמל, וכמובן פה, בערבה. כגרמני להיות במדבר זה משהו מיוחד, זה משהו שאין לנו באירופה: השקט, הטבע, זה משהו חזק מאוד. ואני מחכה מאוד לתמנע, שמעתי שיפה שם".
איזה תגובות אתה מקבל מהאנשים שמטיילים איתך?
"לפעמים אנשים חושבים שהם בכושר, מתגלה שהם לא, והפוך. אבל אנשים נהנים לצאת מהשגרה הרגילה ולצאת לטייל בטבע. אני מרגיש שאנשים נהנים לצאת לשביל ואומרים שהם צריכים לעשות זאת יותר. לצערי לא טיילו איתי מספיק נשים וגם לא מספיק חרדים. אבל אלו שטיילו היו נהדרים.
"מעניין היה לשמוע אנשים - יהודים, בדואים או פלסטינים - ואת השייכות והשורשים שיש לכל אחד אל האדמה בארץ, כל אחד והנרטיב שלו. רגע יפה היה כשטיילנו ליד ערד עם הבדואים וראינו רועי צאן ילדים, שקראו לנו ופשוט הכינו לנו תה ורצו לארח אותנו".
מהי החוויה הכי מיוחדת שלך מהארץ?
"החברויות שיצרתי עם ישראלים. גם להיות פה בזמן מלחמה - שום דבר בגרמניה לא מכין אותך לזה".
זה גרם לך להבין יותר את ישראל ומצבה?
"ודאי, אם אתה רוצה להבין מה זה אומר בפועל כשביטחון המדינה מאוים, אז אתה לומד להבין את זה בישראל. הייתי בבת ים וראיתי את הבתים שבהם פגעו טילים איראניים והרגו אנשים. מצד שני, בקטע הפלסטיני, אתה רואה ממש בעיניים מה שקורה להם, ולא רק קורא על זה בעיתון, אבל זו המורכבות של המצב, זה לא שחור ולבן וזה מה שאנשים צריכים להבין".
יש מקום שלא היית ואתה רוצה לבקר בו בארץ?
"שמעתי שאני חייב להיות בעין גדי, שיפה שם. גם לא הייתי במזרח הכנרת".
"למזלי קיבלתי את ישראל"
בקיץ הקרוב יסיים זייברט את קדנציה של ארבע שנים בישראל ויחזור לבית בפרברי ברלין. זו תהיה גם הקדנציה היחידה שלו, שכן הוא בן 66 ויש לו שנה לפנסייה, ו"למזלו", כך הוא אומר, "קיבל את ישראל". "זו מדינה שמקבלת אותך בחיבוק ובזרועות פתוחות, האנשים פה חמים ותמיד הבית שלהם היה פתוח בפניי".
אתה מתכנן משהו לסוף השביל?
"מסיבה גדולה עם כל השביליסטים שליוו אותי".
אנחנו נחכה לו כאן לכשישוב אלינו בפנסיה, כי יש לשטפן עוד לא מעט טיולים ושבילים להכיר בישראל ובינתיים נגיד לו "דאנקה" ו"אאוף וידרזן", לפחות עד הטיול הבא.