אנחנו שבועיים בתאילנד עם תינוקת - ומרגישים מרומים

בתור זוג שאוכל סנדלי שורש עם חלב לארוחת בוקר, עוד לפני שהתחתנו ידענו שנעשה את זה: חופשת לידה בתאילנד. התינוקת יצאה לאוויר העולם, ולמרות שהפכנו להיות צל של עצמנו, חתרנו להגשים את החלום. התלבטנו, התייעצנו, חקרנו ותמיד שמענו את התשובה שרצינו, מעין מנטרה שעוברת מפה לאוזן של אנשים שמשכנעים את עצמם: "אם כבר להחליף טיטולים, עדיף על החוף בתאילנד עם מיץ קוקוס, לא ככה?", וואלה, התחברנו.

להורים, חברים, הורים של חברים, שאמרו לנו 'מה, החלקתם על השכל?!', אמרנו את זה גם, 'חופשת לידה זה פעם בחיים צריך לנצל, לא ככה?' הם פחות התחברו, אבל מה זה משנה בכלל, אנחנו כבר החלטנו.

כבר בשלב התכנון הבנו שזה מאוד שונה ממה שהיינו רגילים אליו בתור רווקים; אם בעבר היינו סוגרים את הטיסה הזולה ביותר שהצלחתי להרכיב ב"סקייסקנר"- עם ארבעה קונקשיינים ותרנגולות בקבינה - הפעם סגרנו טיסה ישירה לבנגקוק באל על, והוספנו כמה מאות שקלים כדי לקבל כיסא עם מרווח לרגליים.

עוד על ישראלים בתאילנד:
נסעתי לתאילנד למקום שאף ישראלי לא תיעד מעולם
מדריך לישראלי בתאילנד: האיים והמלונות שאתם לא מכירים
המשפחה הישראלית שעברה לתאילנד ממליצה על המקומות הכי יפים שלה

למה קוסמוי? במקור חלמנו להעביר את התקופה הזו בקופנגן, כי זה היה האי המועדף עלינו בטיול שעשינו למזרח לפני חמש שנים (שנגמר בפתאומיות בגלל שהקורונה פרצה). הבעיה היא שאין שם בית חולים נורמלי, ובמקרי חירום צריך להגיע במעבורת לקוסמוי, האי הגדול הקרוב.

בעיה נוספת שעלתה - ואני לא מדבר על זה שנוצרה שם קהילה של פרדס חנה על סטרואידים - הדירות שם נורא יקרות. דירת שני חדרים בלי נוף לים מתחילה מ-5,000 שקל, לא כולל חשמל, שגם לא זול כאן במיוחד. כמובן שלתקופה של שנה פלוס אפשר למצוא מחירים הוגנים יותר; ועדיין, בתור בחור צעיר שיודע דבר או שניים גם על נדל"ן וגם על טיולים בעולם, מחירי הדיור בתאילנד הרבה יותר גבוהים ממה שציפיתי שיהיו.

שכרנו וילת ארבעה חדרים עם בריכה בקוסמוי מזוג ישראלים שגר פה, וטס לארץ לחגים (9,000 שקל לחודש ומסתבר שזו נחשבת מציאה. לטענת הבעלים, זה המחיר שגם היא משלמת בתור שוכרת. לשמחתנו, שווה כל שקל); רכב מישראלי אחר שגר פה כבר שנתיים (2,500 שקל לטויוטה יאריס סדאן החדשה ועוד 300 לכיסא תינוק, אפשר למצוא בפחות); והזמנו ים דברים מ'לאזדה', סטייל עלי-אקספרס תאילנדי שאפשר למצוא בו הכל בזול ממכר (מיטת תינוק ממש אחלה ב-40 שקל, מלא צעצועים שבארץ עולים פי 17, מסיר שיערות באף חדשני בשלושה שקל ועוד); פתחתי משתמש בגראב עוד מהארץ, שולחים קוד אימות בSMS (וולט וגט טקסי באפליקציה חובה אחת - זולה, מהירה ומשדרגת את החוויה).

הבעיות שצצו בשלב התכנון:
1. מסתבר שחברת 'נוטרילון' לא מייצאת את מוצריה לתאילנד. יש תחליפים אחרים כמובן, אבל לא מהסוג שאנחנו משתמשים בו (AR). בכל מקרה, התמ"ל כאן הרבה יותר יקר בארץ, ובכלל, מי שהחליף פעם תזונה לתינוק יודע שזו חוויה לא נעימה לאף צד בעניין, ובטח שלא לקיבה שלה; אז סחבנו איתנו תשע קופסאות מהארץ, תיק שלם, כבד ומפוצץ שעלה איתנו למטוס. חייב לציין לטובה את זה שהוא שקל כמעט כפול מהמותר (13 קילו לעומת 8-7 שמותר ברוב חברות התעופה), אבל לא עשו לנו בעיות עם זה, גם בארץ וגם בתאילנד.

2. מסקר שערכנו לפני הטיסה, הטיטולים שלהם לא סופגים והרבה יותר יקרים מאשר בארץ. העדפנו לסחוב איתנו כמה חבילות של האגיס מהארץ, בכל מקרה לקחנו מזוודה שלישית (מוצ'ילה למען האמת, היא תמיד גדולה מסך חלקיה).

כאמור, סגרנו טיסת לילה ישירה של 11 שעות באל על לבנגקוק, ויומיים אחרי מבנגקוק לקוסמוי. העדפנו לקחת יומיים הפסקה מטיסה לטיסה בגלל הילדה, ובדיעבד זו הייתה החלטה נכונה גם בשבילה וגם בשבילנו.

בגדול, הטיסה הייתה הדבר שהכי פחדנו ממנו, ובדיעבד היא עברה ממש בסדר. קיבלנו עריסה וזה ממש נוח (העריסה ללא עלות, אבל מסתבר שיש שתיים בלבד במטוס, מי שתופס זוכה, מי שלא בוכה). לידנו אגב, ישב זוג עם תינוק בן שנה שישן על הידיים שלהם, וזה היה נראה ונשמע כמו סיוט מתמשך. בטיסת חזור, אגב, לא הצלחנו לתפוס את העריסה, אז מי שסגר טיסת לילה של אל על ב-29 באפריל מבנגקוק לישראל ויושב בשורה 34 - ברח.

הטיסה מבנגקוק לקוסמוי הייתה מעט יותר קשה, אבל גם עברה טוב יותר ממש שציפינו. הקושי העיקרי נבע מכך שזו הייתה טיסת יום (10 בבוקר) ושהמטוס בגודל צעצוע וכל כיס אוויר מורגש. היתרון הוא שיש שני מושבים צמודים ולא שלושה, ככה שלא צריך להידחס עם אף גוי שאוכל סלמי ב-10 בבוקר. טיפ קטן מבעלי ניסיון: תורידו לטלפון קובץ של בייבי מוצרט, זה הציל אותנו.

אז ככה, בואו נאמר שכרגע הדברים לא כפי שהם נראים בתמונות שאנחנו שולחים למשפחה והחברים. הם פחות זוהרים, פחות שזופים ופשוט... פחות ממה שחלמנו. וזה לא בגלל התכנון שהתברר כמוצלח, הווילה המהממת והגדולה שמצילה אותנו, והרכב שלא סוחב בעליות.

זה בגלל שהטיטולים התנפצו לנו בפרצוף בחום של 38 מעלות ובצורה לא מווסתת. הסיבה: תינוקות הם מזגנים גרועים - הם מתחממים מהר, מזיעים בלי שזה באמת מקרר אותם, ולא יכולים להגיד שחם להם. בתאילנד, עם הלחות המטורפת, זה מתכון לאי-נוחות, בכי והתייבשות. הפתרון? מזגן. הבעיה? במקומות שאנחנו רוצים להיות בהם - אין מזגן.

אז נכון, אנחנו כאן רק שבועיים, וזו תקופת הסתגלות שלנו ושל הילדה לחוויה החדשה ולטמפרטורה הלא מוכרת; אבל, נכון לעכשיו, התחושה האמיתית שלנו, שלא כיף לספר אותה לחברים שמבקשים תמונות כל היום - ה-FOMO משחק תפקיד כואב, כשאתה רואה את השמש בחוץ קופחת, והילדה מזיעה כמו חזיר מאי החזירים המפורסם בקוסמוי שגם אליו אנחנו לא מצליחים להגיע, ובלתי אפשרי להרגיע אותה אם אין מזגן בקרבת מקום; זה פשוט לא כיף לחזור לדירה בשמונה בערב, כששווקי הלילה מתעוררים לחיים; עוד לא הצלחנו לעשות מסאז' ב-30 שקל, אפילו לא פוט, לשבת בים עם שייק מנגו או לשבת לאכול במסעדה כמו שצריך, זה פשוט לא עובד לנו איתה; הגעגוע לתחושת החופש של שנינו על אופנוע עם גופיה ובגד ים... לא חשבנו שזה ישחק תפקיד כל כך משמעותי, במיוחד כשכבר היינו ביעדים האלה, אבל זה פשוט קורה. רק אציין - בחדרה לא הייתה לנו את התחושה הזאת, אפילו לא קצת.

אז מה כן אפשר לעשות עם תינוקת בגיל הזה? ומה בנוגע לטרנד הזה של NANY תאילנדית ב-25 שקל לשעה? בהתחלה, פסלנו את זה כי זה מרגיש בלתי אפשרי להשאיר את התינוקת שלך עם אישה זרה, במיוחד כשהיא כזו חמודה ובא לאכול אותה. מכאן הדברים נראים קצת אחרת, וזה לא רק בגלל ה-FOMO שמעוור לנו את העיניים - זה בגלל שזה כל כך נפוץ כאן, ועוד יותר בגלל שלאנשים כאן אין ולו טיפה אחת של רוע; אתמול היו חסרים לי שני באט לקפה קר וקינדר בואנו בסבן-אילבן, אז אמרתי למוכרת שתוריד את הקינדר, היא פשוט שלפה את הכרטיס עובד שלה ונתנה לי הנחה של 10 אחוז, יצאתי משם עם עודף.

אז החלטנו לתת לזה צ'אנס, ככל הנראה לא נשאיר את הנני לבד עם הילדה, אבל זה נחמד שיש מישהי שיושבת במזגן עם הילדה בזמן שאתם בזמן איכות בבריכה בווילה, או בלובי של הביץ' קלאב כשאתם מתפננים בים; ובימים שהנני לא כאן, יצרנו לעצמנו שגרה: יוצאים בבקרים, כשעדיין לא חם מדי, לטיולים בטבע או על החוף עם מנשא, לראות פילים, מפלים ונופים, וארוחת בוקר בבית קפה שמוצאים על הדרך. כמובן שלא כל יום רוצים לטייל בטבע, ואפשר גם ללכת למרכזי קניות ומקומות ממוזגים; חוזרים בצוהריים לשנ"צ של חצי שעה של הילדה במזגן כי זה מה שהיא יודעת, משחקים איתה עוד שלוש שעות, ואז יוצאים בסביבות חמש בערב, כשהחום יורד, לראות את השקיעה באיזו נקודת תצפית, שוק לילה שנפתח בשעות האלו וכדומה. האמת, בשעות האלה השווקים גם פחות צפופים וזה דווקא יתרון.

דבר מגניב נוסף - אפשר להזמין מסאז' לווילה בתוספת של כמה שקלים, ולעשות בתורות (תשכחו מהמילה ביחד); עשינו את זה בשבת האחרונה, והתאהבתי.

נקודה משעשעת לסיום: התאילנדים פשוט עפים על תינוקות בקטע מוזר. לא יודע אם זה יתרון או חיסרון, כי אנחנו צריכים לחייך כל הזמן לאנשים זרים, אבל יש בזה משהו נחמד. זה מתבטא ביחס עודף בחנויות ובשדות התעופה (תור מקוצר), ומדי פעם המלצריות החמודות מציעות להעסיק אותה בזמן שאנחנו אוכלים, בכל מקרה ברוב הפעמים יש פה יחס של שמונה מלצרים על סועד, אז זה אחלה שירות והיא מתוגמלת בטיפ מכובד.

בנימה אישית, ולסיכום השבועיים הראשונים: נכון שזה נשמע קצת לא אמין כשאני כותב את זה, אחרי שהתלוננתי על זה שבא לי לחזור להיות רווק בן 20, אבל השהות כאן היא חוויה משפחתית מדהימה ומגבשת. הבונדינג שאני, בתור אבא ובעל, חווה עם מיילי התינוקת שלי, ועם קסם אהובתי, מאז שאנחנו כאן - זה הדבר הכי טוב שאני לוקח איתי מתאילנד לארץ.

אמשיך לעדכן בהתפתחויות מקוסמוי הרחוקה והמוצפת בישראלים.

ליעד וכניש, מטייל מנוסה, כותב תוכן ועורך וואלה נדל"ן