הקלישאה על כך שאיפה שלא תזרוק אבן בארץ ישראל - תפגע בממצא היסטורי-ארכיאולוגי לא יכולה להיות יותר נכונה בשנים האחרונות, עת הטכנולוגיה עוזרת לחופרים למצוא תגליות מרהיבות, מיוחדות ומתקופות שונות.
אך האם ממצא אחד חשוב יותר מאחר? ומה בדיוק קושר תגליות ארכיאולוגיות עבריות/ישראליות/יהודיות שנמצאו בארץ להיותנו יהודים? לשם כך ביקשנו לבדוק מהם הממצאים הכי חשובים שקשורים לעולם היהודי שהתגלו פה ב-150 השנים האחרונות, והאם בכלל אפשר לערוך רשימה כזו? האם ממצאים מתקופת בית ראשון (תקופת דוד ושלמה, למשל) חשובים יותר מתקופת בית שני (הורדוס)? או אולי ממרד בר כוכבא במאה השנייה לספירה? ומה עם עשרות בתי כנסת מהתקופה הביזנטית (מאה 7-4 לספירה) שפזורים ברחבי הארץ?
מהו ממצא יהודי?
לפני שנגיע לרשימה, כדאי קודם להגדיר מהו בכלל ממצא יהודי. האם תגלית מימי אברהם אבינו (התקופה הכנענית) נחשבת לממצא יהודי, למרות שטרם היו יהודים בעולם? "כדי לקבל ממצאים יהודיים בהגדרה, בדרך כלל הולכים לתגליות מתקופות מימי בית ראשון, או חפצים מובהקים כמו האבן בבית הכנסת במגדלא (מאה 1 לספירה - ז.ר)", מסביר פרופ' גדעון אבני, המדען הראשי של רשות העתיקות.
לדבריו, ההוכחה הכי טובה שאנחנו עדיין נמצאים בשדה של כתובות או חפצים אומנותיים, ואתרים כמו הר עיבל (שבו טען פרופ' אדם זרטל שמצא את מזבח יהושע בן נון - ז.ר) או עזבת צרטה (אתר ליד ראש העין שבו התיישבות גם מהמאה ה-10 לפנה"ס) נתונים לביקורת. "כל עוד אין עדות כתובה הכל נתון לפרשנות", הוא אומר, "לכן תמיד כדאי להישאר בעדות כתובה, כמו מכתבי תל לכיש או כתובת בית דוד שקושרים את הממצא לאירוע ההיסטורי. כתובת בית דוד (המוכרת גם ככתובת תל דן - ז.ר) היא העדות היחידה שבה השתמשו בשם 'דוד'. בחורבת קייאפה בשפלה, היא כנראה שעריים, יש דעות שונות האם מדובר באתר פלשתי או יהודי".
פרופ' יוסף גרפינקל מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שחפר את קייאפה, אומר שמאז שנת 1980 מתקיים ויכוח גדול ורווי יצרים על התנ"ך וכמה מהידע היסטורי השתמר על דוד ושלמה, שני המלכים הראשונים בירושלים. "רבים טענו כי הם דמויות מיתולוגיות שכלל לא היו קיימות, אגדות עם בלבד", הוא אומר, "אבל בשנת 1993 התגלתה כתובת בתל דן, ובה נזכר 'מלך בית דוד'. זאת הייתה הוכחה ראשונה שדוד אכן מלך אמיתי ולא אגדה". עוד מוסיף גרפינקל, שבחפירות חורבת קייאפה נתגלתה קופסת אבן בדמות מבנה מיניאטורי. "כאן רואים קורות גג מאורגנות בקבוצות של שלוש, ומסגרות של משקופים סביב הדלת. ככה בדיוק מתואר ארמון שלמה וחלקים ממקדש שלמה", הוא אומר. "הממצאים מחורבת קייאפה יצרו מהפכה של ממש בהבנת ההיסטוריה הקדומה של דוד ושלמה. שוב לא ניתן לטעון כי מדובר באגדות".
גם פרופ' אבני מחבר בין הממצא בשטח לבין טקסטים שונים, למשל בחורבן בית המקדש. "ההרס והחורבן של ירושלים בתקופת בית ראשון ושני זו גם נקודה שבה אפשר לגעת בהיסטוריה ובאירוע", הוא אומר. "אתה רואה את השריפות (בית קתרוס, למשל), ותיאורי יוספוס (יוסף בן מתתיהו - ז.ר) מספרים את הסיפור, והארכיאולוגיה מצאה את הסיפור שהוא מספר".
"תהליכים יותר חשובים מממצאים"
מצד שני, יש מי שגורס שאומנם ניתן לחבר רשימה של ממצאים יוצאי דופן, כמו שאנו מבקשים לעשות בכתבה זו, "אבל תהליכים יותר חשובים מממצאים פרטניים", כך לפי פרופ' ישראל פינקלשטיין, פרופסור אמריטוס לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב וראש בית הספר לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, שנחשב מזה שנים למבקר הגדול ביותר של גרפינקל, אילת מזר ושאר ארכיאולוגים שמזוהים עם חפירת באתרים המתוארכים למאה ה-10 לפנה"ס - תקופת דוד ושלמה.
לדבריו של פינקלשטיין, פרשנות הטקסט תלוייה בקביעת תאריך החיבורים והבנה של הרקע של הסופרים, כולל השקפותיהם התיאולוגיות. "חשוב לזכור שרבים מן הטקסטים ההיסטוריוגראפיים במקרא נכתבו מאות שנים אחרי האירועים שהם מתארים", הוא אומר. "לעומת זאת, הארכיאולוגיה - במידה והיא מתנהלת כהלכה - נותנת תשובות אמפיריות ועדות 'בזמן אמיתי'. עניין זה הביא למהפכה של ממש בשחזור תולדות ישראל הקדום". בכך מתכוון פינקלשטיין להכנסת שיטות מתחום המדעים המדוייקים ומדעי הטבע למחקר. למשל, מחקרי דנ"א קדום, שחזור אקלים קדום שמשפיע על שחזור ההיסטוריה, הכנסת שיטות אלגוריתמיות למחקר כתובות עתיקות וכמובן שימוש בפחמן 14 (שיטת תיארוך רדיומטרי לקביעת גילם של ממצאים), שחולל מהפכה בארכיאולוגיה המקראית. "למשל, כשהתברר שמבנים שיוחסו בעבר לימי שלמה במאה ה-10 לפנה"ס, למעשה נבנו כ-100 שנה מאוחר יותר", הוא מסביר.
"ארכיאולוגים ישראלים שחופרים את ישראל - זה הדבר הכי יהודי שיש"
בניגוד לגרפינקל ופינקלשטיין, פרופ' עודד ליפשיץ מהחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב חושב שלא מלך כזה או אחר, או טקסט כזה ואחר הם מה שמשמעותי להבנת התפיסה היהודית שלנו כאן, אלא היכולת לצייר תמונה של התפתחות היהדות בארץ לאורך שנים. "זה שארכיאולוגים ישראלים חופרים את ישראל זה הדבר הכי יהודי שיש והם קובעים את הטון בתחום, וזה נפלא", הוא אומר. "דווקא היכולת שלנו לצבור כמות מידע מכל החפירות ולצייר תמונה של התפתחות היהודות בימי בית ראשון ושני, מבלי שצריך את התנ"ך - זה דבר מופלא".
לדבריו של ליפשיץ, התפיסה של בית ראשון ושני זו תפיסה מקראיסטית. "בעידן האימפריות של בבל, אשור, בבל, הסלווקים ואז הרומאים - הארכיאולוגיה מראה שמתוך 1,000 שנה אולי 200 שנה (בתקופה החשמונאית - ז.ר) לא שלטו עלינו אימפריות, והעוצמה של הממצאים גורמת לנו לשחזר תמונה עצמאית של מה שקרה". למשל, המקדש שנבנה במוצא (שאותו חפר ליפשיץ ביחד עם קיסילביץ - ז.ר) במקביל למקדש שלמה, שרחוק ממנו קילומטרים בודדים. "זה נהדר", הוא אומר, "אבל פחות מרגש מידיות של קנקנים עם טביעות חותם 'למלכ', או 'יהוד' וזו המערכת המנהלית שהתקיימה פה, של קיום ממלכת יהודה תחת שלטון האימפריות. העוצמה שלנו היא שלא היינו גדולים אלא דווקא מהחולשה והשוליות במערכת הגדולה, נוצרה שרידות ורוב המלכים היהודים מעדיפים להיכנע ולהוריד את הראש, וכשזה יוצא בממצאים זה מרגש".
פרופ' בועז זיסו מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן סבור שאי אפשר באמת לדרג את הממצאים, ולכל ארכיאולוג יהיו חשובים ממצאים מתום עיסוקו. "הארכיאולוגים מחולקים לפי דעות, אסכולות ולפי תקופות המחקר שלהם, וכל אחד יתן את הדגשים שלו", הוא אומר. "אני, למשל, חושב שאחד הממצאים החשובים קשור למנהגי קבורה יהודיים בסוף תקופת הבית השני, ובתוך זה גלוסקמאות (ארונות קבורה קטנים לעצמות - ז.ר) שעליהם שמות של יהודים שמצאתי ומאוד ריגשו אותי, או מטמון מטבעות הכסף הגדול אי פעם שמצאתי ב-2009 במערת התאומים. ובאותה נשימה אני יכול להזכיר גם את כתובת תאודוטוס (כתובת ביוונית מהמאה ה-1 לספירה ובה מוזכר תאודוטוס, ראש בית כנסת - ז.ר) והאבן מבית הכנסת במגדלא מהמאה הראשונה לספירה, שעליה דגם של מנורת המקדש".
"בארכיאולוגיה יש קאנון כמו בכל תחום"
גם ד"ר גיא שטיבל, חוקר מצדה ותקופת בית שני, גם הוא מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, חושב שאי אפשר להסתכל סתם כך על ממצא כזה או אחר, אלא יש לשאול שאלות רבות שקשורות אליו. "נורא חשוב איך מציגים את השאלה", הוא אומר, "כי יש היבטים שרלוונטיים לאתנוס ולקבוצה ואלו הגדרות דינמיות, כמו היהדות כיום שיש לה מספר גוונים.
אין יהדות אחת של עם אחד ואני חושב שהדיאלוג עם השכנים והסביבה שמשתנה עם השנים מאוד משפיעים על ההגדרה, וארכיאולוגיה חשובה כי היא שופכת אור על המורכבות הזו".
לפי פרופ' עדי ארליך מהמכון לארכיאולוגיה על שם זינמן באוניברסיטת חיפה, "להגדיר מהם הממצאים הכי חשובים לעם היהודי זו לא משימה ארכיאולוגית, אלא משימה עיתונאית נחמדה, ואין לה שום משמעות ארכיאולוגית". לדבריה, בארכיאולוגיה יש קאנון כמו בכל תחום, ובמידה רבה החוקרים קובעים אותו. "אני מאמינה בקאנון ובעוגן משותף, אבל לומר מהם הממצאים הכי חשובים לעולם היהודי - זו השאלה 'למי'? אפשר לומר 'איזה גילויים יותר מרכזיים במורשת היהודית'" היא מוסיפה.
לעומת זאת, לדידו של פרופ' רוני רייך ארכיאולוג פרופסור אמריטוס לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה, שחפר בעיקר בעיר דוד בירושלים, אין ספק מהו הממצא הכי חשוב ליהדות: מקוואות טהרה. "אין משהו יותר יהודי ממקווה טהרה שבו עדיין טובלים ברציפות יהודים ויהודיות מימי בית שני ועד הבוקר הזה", הוא אומר. לדבריו, בשנת 1976 הוא חיפש נושא לדוקטורט וכך הגיע למקוואות. "על מקוואות לא נכתבה מילה במחקר, אלא רק התיאור שידין (הארכיאולוג יגאל ידין - ז.ר) הביא במצדה והראה משהו כמו מקווה", הוא מסביר. "ראיתי יותר מווקאות טהרה מכל אדם אחר, כולל באירופה שבה עשיתי סקר. רק בגרמניה ראיתי יותר מ-50 מקוואות קדומים, ויש לנו מידע על עוד 2,000 מקומות".
אז לאחר שקיבלנו ממיטב הארכיאולוגים רשימה אישית של הממצאים הכי חשובים לעולם היהודי בארץ ישראל, חיברנו רשימה של שבעה פריטים שעלו הכי הרבה בשיחות. הנה הם לפניכם, כשממצא אחד בלט מעל כולם, וכנראה בצדק.
מקום 7: השבר של בית התקיעה בהר הבית
בחפירות שנערכו אחרי מלחמת ששת הימים בגן העופל שבהר הבית, בראשות פרופ' בנימין מזר ז"ל, נתגלתה בפינת הכותל המערבי והכותל הדרומי אבן גדולה עם החריטה "לבית התקיעה להכ" (או "להב").
בית התקיעה הוא מקום שבו הכריזו על כניסת השבת וחגים על ידי תקיעה בחצוצרות. זוהי פינה גבוהה בבית המקדש בין הכותל המערבי לדרומי, זאת כדי שקול התקיעה ישמע למרחקים. עם הריסת בית המקדש על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה, הופלה האבן והתנפצה, ולכן חסרה המילה השלישית. יש הסוברים כי מדובר במילה "להכריז". ניתן לראות את האבן המקורית במוזיאון ישראל, ואילו העתק שלה נמצא בתחומי הגן הארכאולוגי בירושלים.
6. מכתבי לכיש
22 אוסטרקונים (שברי חרסים ועליהם כתובות) שנמצאו ברובם בחפירה בריטית בשנת 1935 בתל לכיש שבשפלה.
החרסים מכילים כתובות דיו בכתב עברי קדום של מכתבים, שמות, מספרים ותעודת משלוח ומתוארכים לשנים 587-597 לפנה"ס - סוף ימי שלטונו של המלך יהויכין וחורבן העיר לכיש על ידי נבוכדנצר. האוסטרקון המעניין, או אולי המוכר מכל 22 שברי החרסים, הוא חרס מספר 4 שבו נכתב, בין היתר:
"אל מַשֻאֹת לָכִש נַחְ
נוּ שֹמרִים כּכֹל האֹתֹת אשר נתן
אדֹנִי. כּי לֹא נִראֶה את עֲזֵ
קָה"
לפי הארכאולוג יגאל ידין, מדובר בדיווח של משמר העיר לכיש על כיבוש העיר הסמוכה עזקה, שמשואותיה כבו, והם כנראה הולכים להיות הבאים בתור ועל כן עליהם להתבצר מפני נבוכדנצר מלך בבל וצבאו. בני בגין שחקר את החרסים, טוען שמדובר בדיווח רגיל שבו אנשי לכיש צופים אל המשואות כדי לקבל הודעות מהפיקוד הגבוה בעזקה.
5. בתי הכנסת העתיקים
לא מדובר בממצא ספציפי אבל בתי הכנסת של המאות הראשונות לספירה, הן מכלול מדהים של עדות ליהדות שנמשכה לאחר חורבן הבית השני מהגולן ועד דרום הר חברון, גבולה של ממלכת יהודה. בית הכנסת בבית אלפא הוא הראשון שנמצא בסוף 1928 בטעות, ולמרות שהוא בשטחו של קיבוץ חפציבה, הוא משמשר את השם בית אילפא ובו התגלתה רצפת פסיפס מרהיבה מהמאה ה-6-5 לספירה, שבעצם נתנה גושפנקא להמשך החיים היהודים לאחר חורבן הבית.
בתי כנסת אלו מהתקופה הביזנטית (מאה 7-4 לספירה) נמצאו בהמוניהם עם השנים, בעיקר בצפון הארץ, ולמרות שהתגלו עד כה מספר מועט של בתי כנסת שפעלו בזמן קיומו של בית המקדש השני, כמו בגמלא, מצדה, הרודיון ומגדלא, בתי הכנסת של המאות השלישית ועד השישית הם מצבור נפלא של עדויות לסיפורי התנ"ך, מנהגים יהודים, כתובות בעברית, פסיפסים שמהם אנו לומדים על העבר.
* בהקשר בית הכנסת, היו כמה ארכיאולוגים שציינו, ובצדק, את כתובת תאודוטוס המתוארכת למחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה, ובה מוזכר תאודוטוס כהן וראש בית הכנסת, כנראה בעיר דוד.
"תאודוטוס בן וטנוס כהן וראש בית הכנסת (ארכיסינגוגוס)
בן ראש בית כנסת; נכדו של ראש בית כנסת
בנה את בית הכנסת לשם קריאת תורה ולימוד מצוות..."
הכתובת היוונית חשובה כיוון שהיא מצביעה על קיומו של בית כנסת בירושלים, במקביל לבית המקדש בימי בית שני, בדומה לבתי כנסת במצדה, הרודיון וכדומה, אולם זוהי העדות היחידה על בית כנסת כזה שהיה בירושלים. הכותבת נמצאת במוזיאון ישראל.
4. איגרות/מכתבי בר כוכבא
חילופי מכתבים בין שמעון בר כוכבא לכמה מפקודיו במרד בר כוכבא (135-132 לספירה), שנמצאו 1960/1 במערת האיגרות בנחל חבר במדבר יהודה.
14 האיגרות בשפות עברית, ארמית ויוונית, עוסקות בענישה ובהעברת אספקה של "אתרוגים ולולבים", והן חלק מהארכיון הצבאי של סגנו של בר כוכבא או מזכירו הצבאי. יגאל ידין שגילה אותן, חושב שמדובר בבקשה למשלוח ציוד לצורכי הדת. על אחד המכתבים מופיע השם "בן כוּסִיבא" שזוהה עם בר כוכבא, והוא אף חתום על רובן "שמעון בן כוסיבה הנשיא על ישראל".
לפי כמה מהחוקרים, חשיבותן של האגרות הן בהמשכו של הדיבור בעברית גם לאחר חורבן הבית בשנת 70 לספירה.
3. כתובת השילוח
כתובת מהמאה ה-8 לפנה"ס ככל הנראה, תקופת שלטונו של המלך חזקיהו, שכתובה בכתב עברי קדום ונמצאה על קיר של נקבת השילוח בעיר דוד. הכתובת שהתגלתה על ידי הארכיאולוג הגרמני קונרד שיק בשנת 1880, מתעדת את רגע המפגש בין שתי קבוצות חוצבי הנקבה, שדרכה העבירו את מי מעיין הגיחון שמחוץ לעיר דוד אל בריכת השילוח שהוקפה בחומה שבנה חזקיהו ביחד עם ירושלים עצמה.
כתובת השילוֹחַ, שהתגלתה בשנת 1880, היא כתובת בכתב עברי קדום, שנחצבה על כותל נקבת השילוח ומנציחה את רגע המפגש בין שתי קבוצות חוצבים, עם פריצת הנקבה שהוליכה את מי הגיחון שממזרח ומחוץ לחומת עיר דוד אל בריכת השילוח שבדרום-מערבהּ של עיר דוד ובתחום החומה בה הקיף חזקיהו את ירושלים.
פירוש הכתובת:
"תמה הנקבה. וזה היה דבר הנקבה: בעוד החוצבים מניפים את
הגרזן אלה לקראת אלה, וכשנשארו רק שלוש אמות להינקב, נשמע קול איש
קורא אל רעו מקבוצה לקבוצה, כי הייתה זדה בסלע מימין ומשמאל. וביום
שבו הושלמה הנקבה, הכו החוצבים איש לקראת רעו גרזן לקראת גרזן. ויזרמו
המים מן המוצא אל הבריכה לאורך 1,200 אמה,
ומאה אמה היה עומק הסלע מפני השטח מעל ראש החוצבים"
העתק של הכתובת נמצא כיום בנקבה באתרה, ואילו הכתובת המקורית שוכנת במוזיאון לארכיאולוגיה של איסטנבול, שהרי בזמן מציאתה שלט בארץ ישראל השלטון העות'מאני.
2. כתובת בית דוד
עד מציאת הכתובת הזן בתל דן שבעמק החולה, דוד המלך רק היה השערה וסיפור מיתי. עם מציאת המצבה הארמית הזו, הכתובה באלפבית פיניקי והמתוארכת למאה ה-8-9 לפנה"ס, קיבל בית דוד גושפנקא שאכן היה מלך בשם הזה, ולו שושלת מלכים שבאו אחריו.
פרופ' אברהם בירן, שחפר תל דן ב-1993/4, גילה עם צוותו שלושה חלקים של המצבה שהניח ככל הנראה חזאל מלך ארמי שניצח בקרב את ממלכת ישראל. בכתובת מוזכר יהורם בן אחאב מלך ישראל ויתכן שגם אחזיהו בן יהורם מלך יהודה, המכונה ככל הנראה בכתובת "[מל]ך בית דוד".
הנה קטע מהכתובת:
וילך הדד לפני [ו]אצא משבעת [מחוזות?]
ממלכתי ואהרוג, מלכ[ים שב]עים אוסרי א[לפי
ר]כב ואלפי סוסים. [קטלתי את יהו]רם בן [אחאב]
מלך ישראל וקטל[תי את אחז]יהו בן [יהורם מלך]
בית-דוד. ואשים [את עריהם חורבות ואהפוך]
את ארצם ל[שממה... ]
הכתובת חשובה מעין כמוה, כיוון שזוהי הראייה היחידה מתקופת הבית הראשון שבה מוזכר בית דוד, והיא מאפשרת לחוקרים להסתמך ביותר ודאות על הסיפור המקראי כמסמך היסטורי. כתובת בית דוד נמצאת במוזיאון ישראל בירושלים.
1. מגילות מדבר יהודה
אין כמעט חוקר שלא דיברנו איתו, וציין שמגילות מדבר יהודה המוכרות גם מגילות ים המלח, המגילות הגנוזות וגם מגילות כקומראן - הן הממצא הארכיאולוגי הכי חשוב לעם היהודי, ואולי בכלל בארץ ישראל.
חשיבותן הרבה של המגילות שהתגלו במספר מערות במדבר יהודה בשנים בין השנים 1956-1947, היא שמדובר בכתבי היד העבריים הקדומים ביותר של המקרא, המתוארכים למן המאה השלישית לפנה"ס ועד המאה הראשונה לספירה. המגילות כתובות ברובן על קלף, ואילו מקצתן על פפירוס, בעיקר בעברית וגם בארמית ויוונית. הן נשמרו הודות ליובש ששורר במדבר יהודה.
המגילות שופכות אור על חייהם של חברי כת האיסיים, אחת הכתות בימי בית שני במדבר יהודה, ואורח חייהם, כמו גם על קבוצות יהודיות אחרות כמו הפרושים והצדוקים. רוב המגילות התגלו במערות באזור קומראן, חלקן מצאו את עצמן בשוק סוחרי עתיקות ונרכשו משם, ואילו אחרות נחפרו ונמצאו על ידי משלחות חפירה שונות לאורך השנים. מדובר במקטעים של כ-800 "ספרים" מתקופת הבית השני.
חלק מהמגילות מוצגות בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים, והמחקר על אודותן עדיין נמשך במעבדות רשות העתיקות.
