ניקלאס פראנקן (Niklas Franken) מקלן, גרמניה.
איזו נקודת תצפית יפואית יפה בחרת לך.
"כן, רואים את כל הים. גם שומעים פה מאוד חזק את הקריאות של האיש מהמסגד. איך קוראים לו?"
מואזין.
"אה, כן, ביפו שומעים את הקריאות האלה בכל מקום. יש לנו מסגדים בקלן, אבל לא שמעתי את הקריאות האלה אף פעם. בטח לא בעוצמה כזאת. ומה שמדהים הוא שכמה מטרים מפה יש כנסייה. בשטח כל כך קטן קורה כל כך הרבה. בשבילי זאת חוויה מעניינת".
מה גרם לך לבוא לישראל?
"אצלנו בגרמניה שומעים המון על המזרח התיכון בחדשות, וכמובן, שאנחנו לומדים הרבה על מלחמת העולם השנייה בשיעורי היסטוריה והסתקרנתי. אני לא בקשר עם הרבה יהודים, ורציתי לבוא ולהכיר את האנשים ואת המקום בעצמי. ללמוד דרך התנסות אישית על המקום הזה ששמעתי עליו כל החיים".
ואיפה היית עד עכשיו?
"אני לגמרי חדש פה. הגעתי לתל אביב רק לפני שלושה ימים. עד עכשיו הייתי רק ביפו ובפלורנטין, אבל אני מתכוון לשהות פה שבועיים, כך שיש לי הרבה זמן לטייל".
עוד תיירים במדור "ביקורת דרכונים":
"התאהבנו בארץ הזו": התיירים שהחליטו לקנות רק סחורה ישראלית
התיירת שלא מבינה איך יש פה כל כך הרבה אשכנזים
תיירת: "אתה לא מבין כמה טוב בישראל יחסית למקומות אחרים בעולם"
אז איך ישראל בעיניים של אדם שרק הגיע לכאן?
"הכול פה מהיר, סואן ואנרגטי. הגעתי מנמל התעופה ברכבת, ירדתי והייתי אמור לתפוס אוטובוס לפלורנטין. אבל לרגע עמדתי לא בדיוק בתחנה עצמה, אלא קצת לפניה, והאוטובוס נסע כל כך מהר, שהוא פשוט חלף על פני התחנה מבלי לעצור. אמרתי לעצמי, 'אוקיי, לא נורא, אחכה לאוטובוס הבא'. עמדתי הפעם כמו שצריך בתחנה, אבל כשהאוטובוס הבא הגיע בדיוק הסתכלתי על הטלפון. אז יצא שהספקתי לעלות רק עם רגל אחת, והוא סגר על הרגל השנייה שלי את הדלת".
אוי, נשמע מבהיל.
"הייתי המום קצת, אבל פשוט הבנתי שצריך לעשות פה דברים ממש מהר. ישראל לא מחכה לך. חוץ מזה, הקצב פה כזה מהיר שזה מכניס אותך למוד של עשייה.
יצא לך להיות באינטראקציה עם ישראלים?
"אני משחק קצת כדורגל בחוף, אבל שמתי לב שאנשים פה לא ניגשים לדבר איתי. אני יכול להעביר ימים שלמים בלי שאף אחד ניגש אליי. זה לא כמו במקומות אחרים בעולם שטיילתי בהם, שאנשים מתעניינים יותר. פה, לא ממש".
וזה חסר לך? היית רוצה שאנשים ידברו איתך?
"הו, לא, לא. אני ממש אוהב את זה שנותנים לי להיות בשקט עם עצמי. האמת היא שיש לי חברה שגרה פה ואמרה לי שבניגוד לאמריקאים, למשל, שהם מאוד פתוחים, הישראלים יותר סגורים בהתחלה. הם נראים מחוספסים ואולי אפילו יהירים, אבל אחר כך, כשהם נפתחים הם נהיים חמים ונחמדים. את השלב הזה עוד לא חוויתי".
העובדה שישראל נמצאת בתקופה סוערת של מחאות והפגנות לא הטרידה אותך לפני שבאת?
"לא, ממש לא. להפך. ממש הצטערתי שלא הייתי בהפגנה של שבת. אני מתכוון ללכת לראות בפעם הבאה. זה גם חלק מהחוויה".
והמצב הביטחוני פה?
"אני מרגיש מוגן לגמרי. לישראל יש צבא מעולה".