האלי סילברג (Hally Silberg), בת 20 בניו יורק, סטודנטית ליחסים בינלאומיים
היי האלי סילברג. את יושבת פה מול הים באילת עם חברים, ונראה שאתם זרוקים פה כבר המון זמן. אילת יושבת עליכם טבעי.
"מה פתאום? הגענו לאילת רק לפני שעה. הגענו וישר ירדנו לחוף הזה".
אה, מעולה. הגעתם בטיסה מתל אביב?
"לא, באנו במכונית, ומירושלים. וזו היתה דרך מופלאה, כי קצת אחרי שיצאנו מירושלים, על הכביש שמוביל לים המלח, הכל נראה די שגרתי ולא מסעיר. נופים רגילים כאלה. חשבתי לעצמי, 'מה, זה המדבר המפורסם שעליו כולם מדברים'? אבל אחרי זמן קצר, הגענו באמת למדבר, עם הירידות לים המלח, ועם הדרך ממנו לאילת. זה היה נפלא בעיני. איזה נוף!"
רגע, אל תגידי לי שזו פעם ראשונה שלך במדבר.
"זו בהחלט הפעם הראשונה שלי במדבר. כן, ממש כך. ומה אני אגיד לך, זה יפה הרבה יותר ממה שחשבתי".
טיילתם קצת במדבר? עצרתם פה ושם?
"אני חייבת להודות, המדבר יפה והכל, אבל לא ממש הרגשתי אותו. היינו ברכב מהיר, עם מזגן. אני מניחה שזה שונה מלעשות את הדרך הזו עם גמל, למשל. לא בטוח שהייתי שמחה לחצות את המדבר בחום הזה עם גמל".
האמת היא שדי מזמן הפסקנו לחצות את המדבר עם גמלים, את יודעת.
(צוחקת) "כן, כן. אתה הרי מבין למה אני מתכוונת. אני בכל מקרה חושבת שאפשר לאהוב את הנוף המדברי גם אם זה דרך חלון המכונית בלבד".
אז ספרי לי, כמה ימים את כבר בישראל?
"ימים? אני פה כבר חודשיים וחצי!"
חודשיים וחצי ורק עכשיו ראית מדבר? זה באמת כבר לא נסלח! מה את עושה פה זמן כה רב?
"קיבלתי משרה זמנית, כמו סוג של מלגה מיוחדת, בבית התפוצות. אני עושה שם עבודות מנהלה, וגם מסייעת בהקמה של תערוכות כשצריך".
איך השגת כזו עבודה מניו יורק הרחוקה?
"שמעתי שהם מחפשים, הגשתי מועמדות, והנה, אני פה. פשוט מאוד".
אז אני מניח שיש לך כבר לא מעט חברים ישראלים כאן.
"מצחיק, אבל לא ממש. ואני אסביר: במשך היום אני בבית התפוצות, עם עוד עובדים, ואני מתגוררת בהוסטל של תיירים בפלורנטין. ומי מגיע להוסטל של תיירים? רק תיירים. אז זה סוג של מלכוד. במקום להכיר בישראל ישראלים, אני מכירה רק תיירים מכל העולם. שזה מגניב מאוד וגם עוזר מאוד".
עוזר למה?
"אני גם גרה וגם מתנדבת בהוסטל. בדרך כלל בכביסות ודברים מהסוג הזה. וכך אני פוגשת גרמנים, שבדים, אנגלים... פוגשת, מתיידדת, שומרת על קשר, וכאשר אטייל יום אחד באותן ארצות, אוכל להתארח אצלם".
זו גישה מצוינת. כולם מרוויחים, כולם נהנים.
"ממש. וזה גם כיף. אבל ברור שבחודשיים וחצי פגשתי פה ושם ישראלים".
המפגשים היו מעניינים?
"תשמע משהו מצחיק. כמו שאתה מתאר לעצמך, בגלל השם שלי, אני יהודיה. עכשיו, כאשר הייתי בארצות הברית, הייתי בטוחה שרוב האשכנזים נמצאים שם, ובישראל עצמה - רוב היהודים הם ממוצא מזרחי. ואז הגעתי לכאן, ופשוט לא הבנתי איך יש פה כל כך הרבה אשכנזים. זו היתה הפתעה גדולה מאוד עבורי."
זה מצחיק מה שאת מספרת. עוד מעט תגידי לי שרק פה גילית מה זה פלאפל.
"וואו! הנה, עוד משהו מפתיע: תמיד-תמיד שנאתי פלאפל. אכלתי כמה פעמים פלאפל בניו יורק וזה היה מגעיל. ופה? לא ייאמן כמה שזה מדהים! משהו שונה לגמרי!"
מה ההבדל?
"בארצות הברית הפלאפל יבש".
שמעי סוד. אחרי שתחזרי לארצות הברית, תפתחי דוכן פלאפל, ותוסיפי לו מרכיב סודי: טחינה. את הולכת להיות מיליונרית. אצלנו קוראים לזה "להרטיב" את הגרון. וזה כנראה עובד. תגידי, איפה עוד טיילת בישראל?
"הסתובבתי הרבה. חוץ מתל אביב שבה אני גרה, הייתי בחיפה, בירושלים, בעכו. את עכו ממש אהבתי. יש שם מנהרות טמפלריות מתחת לעיר העתיקה. אבל בעכו הכל נסגר כל כך מוקדם. המסעדות, האטרקציות, הכל. אז פספסנו חלק מהדברים שרצינו לראות. בחיפה אהבתי מאוד את הגנים הבהאיים. אתה מכיר?"
כן, מכיר. סימטרי מדי לטעמי.
"יש בזה משהו. אבל שמע, מכל המקומות בארץ, אין כמו תל אביב. היא כל כך אירופית".
תל אביב אירופית. מעניין. היית בדרום העיר?
"כן, כן. קלטתי את הציניות שלך, אבל אני מדברת על השיק הכללי שלה. אני אוהבת להסתובב באזור רחוב סלמה".
הנה, עכשיו את מדברת כמו אחת מהחבר'ה ולא כמו תיירת!
"אזור סלמה זה באמת מקום מיוחד. אתה מסתובב שם בשעות היום, והכל תעשייתי כזה, ואפור ומשופע בברזלים, קשה-יום כזה. ואז, בלילה, אתה מגלה שחלק מדלתות הברזל הכבדות שמכסות על מבני תעשייה קטנים, מתרוממות, וחושפת ברים מגניבים ושאר מקומות של היפסטרים. השילוב הזה, של תעשייה ביום ובילויים קוליים בלילה - מופלא בעיניי. אני גם יוצאת הרבה למועדונים באזור שדרות רוטשילד, אבל דרום העיר זה באמת משהו מיוחד.
ואיך את נוסעת ממקום למקום? גם בתל אביב וגם מחוצה לה?
"מוניות שירות. אין כמו מוניות שירות, אני פשוט מכורה לזה. לפעמים זה כמו קהילה קטנה בתוך רכב. פוגשים אנשים שונים ממך. תמיד מעניין במוניות שירות, ותמיד אתה רואה את המקומות האמיתיים, לא את המקומות של התיירים. ככה הגעתי לירושלים כמה פעמים, שמאוד שונה מתל אביב הקלילה. שם כולם מכוסים, לבושים בבגדים שמרניים. עולם אחר".
ואת מסתדרת כך בלי לדעת עברית?
"קל מאוד להסתדר בישראל כי כל השלטים הם גם באנגלית. לא רואים את זה בהרבה מקומות בעולם, שיש שלטים כה רבים באנגלית. והישראלים נחמדים וידידותיים. לא תמיד, אבל בדרך כלל".
מתי לא?
(קרוב משפחה של האלי מצטרף ומתערב בשיחה) "קשה לצפות. בטיסה שלי לארץ, הדיילת עברה עם קפה בין הנוסעים. שאלתי בנימוס אם יש קפה נטול קפאין, והיא מיד נבחה עלי שזה מה שהיא עכשיו מגישה וזהו. הייתי בהלם מגסות הרוח הזו".
תגידי, האלי. נתקלת בגסות רוח כאן?
"אני אוהבת את ישראל. אני גם אחזור לכאן בעתיד. זה בטוח. אז נכון, לפעמים פוגשים גברים שהם 'פושי', לוחצים כאלה, אבל אני מניחה שככה זה פה: אנשים עובדים קשה מאוד, ואחר כך בסך הכל רוצים ליהנות מהחיים, לא?".
