לא מעט מקומות שבהם גולשים כיום סקי - היו פעם מקומות שבהם נלחמו צבאות. כך היה במעבר סן ברנאר הקטן בסמוך לעיירה לה רוזייר (La Rosière) שבאלפים הצרפתיים, עת חניבעל יצא לכבוש את איטליה; כך היה בפאסו טונלה (Passo Tonale, מאיטלקית "מעבר טונלה") שבהרי הדולומיטים בצפון איטליה, עת נלחמו האיטלקים והצבא האוסטרו-נוגרי במלחמת העולם הראשונה; וכך היה אפילו בחרמון הקטן שלנו, שבו נלחמו הסורים ואנחנו לא מעט שנים. בכולם - השדות האדומים הוחלפו במורדות לבנים. לא סתם מכונה המלחמה בפאסו טונלה "המלחמה הלבנה".
אבל מאז עבר הרבה "פאודר" על מדרונות הדולומיטים, שהם חלק מרכס הרי האלפים באירופה, ולאתרי הסקי של קבוצת סלה שבצפון איטליה, שפסגתו היא פיץ בואה (Piz Boè בגובה 3,151 מטרים) מגיעות משפחות, זוגות וחבורות גולשים כדי ליהנות ממדרונות מושלגים שבעמק היפה שבין פאסו טונלה לפונטה די לניו (Ponte Di Legno).
אתרים בלי שלג? לא שם
120 ק"מ של מסלולים מבטיח האתר המושלג, שמפרסמיו גם מבטיחים ממוצע של 70 אחוזי ימי שמש בשנה. ובסוף דצמבר ההבטחה בהחלט קויימה, עם שבוע די מלא של שמש שזרחה במשך רוב היום, ושקעה סביב השעה חמש אחר הצוהריים בצבעים של ורוד-כתום שצבעו את השמיים.
לא מעט פרסומים, כולל באתר זה, היו לאחרונה על מיעוט השלג באירופה בחורף הזה ואתרי סקי שסובלים משיאי חום שטרם נראו. ההתחממות הגלובלית בהחלט עושה את שלה, אבל חייבים לציין שעונת הסקי רק בחיתוליה והאתרים המוכרים והפופולריים באירופה עמוסי שלג טוב וגם גולשים, בטח בצרפת, אוסטריה ואיטליה, שבהם הגלישה בגבהים של 1,400 מטרים מעל פני הים ומעלה.
פאסו טונלה (שבגובה 1,883 מטרים - העיירה הגבוהה בדולומיטים) הוא אחד מאותם אתרים שהשלג בהם קיים ושריר, למרות שגם באתר זה, כמו באחרים, נעזרים בתותחי שלג להעצמת המראה הלבן במדרונות וחיזוק לשלג המקורי.
קייטנת גלישה - הדבר הכי טוב לילדים (ובעיקר להורים)
אחד היתרונות שיש באתר משפחתי כמו בטונלה, הוא האפשרות לגלוש ביחד עם הקטנים, כל אחד ברמותו הוא/היא, אבל בחגים ישראליים, כמו חנוכה שממש עבר ופסח שממש יבוא, מתקיימות קייטנות ברמות שונות של גלישה - ובעברית. כלומר, המדריך הוא מקומי-איטלקי, אבל לכל קבוצת ילדים מתלווה גולש ישראלי מבוגר, הפעם היה זה של חברת סקידיל, שמתרגם לקטנים את הוראות המדריך.
הקייטנה מאפשרת לילדים להשתפר ולהיות עם בני גילם ורמתם פחות או יותר, ומאידך להורים לצאת לכמה שעות טובות (15:00-09:00) לגלישה עצמאית מבלי לדאוג. מאוד נחמד לראות מהרכבל באוויר, בזמן שאתה בדרך לעוד סלופ חדש, שיירות של טלטאביז צבעוניים גולשים בזה אחרי זה, ולנסות לזהות את הילד/ה שלך ולנופף להם לשלום.
בקייטנה דואגים לילדים גם לארוחת צוהריים, ועם סיום יום הגלישה נשארות עוד שעתיים לגלישה משותפת והחלפת חוויות ו"להראות לאבא כמה השתפרתי". הקייטנה בתשלום נוסף כמובן, ובסיום שבוע הגלישה זוכים הילדים לתעודת גולש בטקס סיום חביב ואפילו למתנה.
"זה שחור אבל כמו אדום"
למרות שפאסו טונלה נחשב לאתר סקי מצוין למשפחות ולמתחילים - אם מעמיקים במפת המסלולים והרכבלים, אפשר להגיע בקלות גם אל המסלולים השחורים. וזה בדיוק מה שעשו יונתן, אריאל ועילאי - שלושה סנובורדיסטים צעירים בתחילת שונת ה-20 שלהם, שהגיעו לטונלה לאחר שרכשו חבילת סקי לבולגריה, וגילו שהשלג טרם ירד שם דיו ושדרגו לאיטליה המושלגת.
באחד מימי הגלישה, הם גם לקחו אותי איתם למדרונות השחורים שבין פאסו טונלה לעיירה פונטה די לניו (Ponte di Legno). "זה שחור אבל כמו אדום", ניסו לשכנע אותי, "מקסימום תרד את המדרונות בבלימה לאט-לאט". המחשבה על נפילה קשה על האגן של גבר בשנות ה-40 שלו בהחלט אחזה בי, אבל מאידך אחז בי גם יצר ההרפתקנות שלי וסימון וי על מסלול שחור.
וכך מצאנו את עצמנו מתחילים לגלוש על מסלול כחול, "מתחממים" לדברי יונתן, ואחרי שעה קלה כבר גולשים מסלול ארוך עד לליפט של פונטה די לניו (1,256 מטרים) ושם עלינו על רכבל שעולה להר בזווית שנראית מלמטה כמו 90 מעלות. איך אתה יודע שאתה עולה למסלול קשוח? המושבים בליפט מתמעטים עקב מיעוט הגולשים: אם בכחול יש 6-5 מושבים, אזי בליפט של פונטה יש רק שניים - תבינו לבד...
סיימתי את השחור בריא ושלם, כשהינוקות שומרים עליי, אחד מקדימה ואחד מאחור. המשכנו למסעדה סמוכה בפונטה די לניו, ואני חזרתי לעיירה בגונדולה הראשונה שתפסתי. שלושת המוסקטרים המשיכו לקרחון Presena שבגובה 3,069 מטרים, קרוב יותר לאלוהים.
שליש בירה ב-3.5 אירו
מעבר לגלישה טובה, שמתקיימת אחת לשבוע גם בלילה, טונלה לא מציעה יותר מדי אטרקציות. בעיירה, כמו בכל עיירת סקי, מוכרים בעיקר ציוד סקי, יש סופר או שניים, פונדק קטן לאלכוהול ומכירת סיגריות (רק שם), גלידה איטליקית די גרועה וחנות שוקולד נהדרת.
מבחינת המלונות, גם פה אל תצפו לפסגת הלינה. המלון המרכזי והמוכר הוא "מירמונטי" (Miramonti), שמציע לינה בחדרים משפחתיים מסוגים שונים - ישנים עם ריהוט מעץ (שבו אני לנתי), אבל ראיתי גם חדרים משפחתיים מחודשים וגדולים. אבל מבחינת מיקום, מירמונטי מנצח את כולם, היות והוא נמצא מול חנות השכרת ציוד ומול שני ליפטים כחולים - פשוט לחצות את הכביש ולעלות עליהם. בנוסף, יש במלון בריכה חמימה וג'קוזי חם (רק חבל שהכניסה אליו מגיל 16).
בגזרת האוכל - אל תצפו לגדולות. מסתבר שגם את הפיצות והפסטות אפשר להרוס, אפילו כשאתה באיטליה, ובמיוחד כשאתה סועד במלון. במקום אחד, לעומת זאת, היה אוכל נהדר וטוב שהוא נמצא ממש באתר הגלישה. מסעדת "רדיבל" (Redival) היא המקום הכי הומה בשעות הצוהריים באתר. כווולם באים ללאנצ' במחצית יום הגלישה, והאוכל נהדר (13-10 אירו למנה), לא משנה מה תקחו. ושליש בירה חבית תעלה לכם 3.5 אירו וחצי ליטר 4.5 - אתה משווה לארץ ומתפוצץ. מעבר לכך, אפשר לנסוע באוטובוס שעובר בין העיירות ולסעוד באחת המסעדות בפונטה או במדונה די קמפיליו ושאר עיירות סקי בגזרה, שמציעות מבחר קולינרי ובילוי טוב יותר.
כישראלים, תמיד נמצא על מה להתלונן ומה לא מספיק מדויק לנו. אבל אני תמיד טוען שחופשת סקי טובה - היא כזו שבה אתה חוזר הביתה בריא ושלם (מניסיון). כל השאר - זה בונוס. ואם אתה מקבל על הדרך גם כמה ימים של שמש, בירה זולה, מלון קרוב לליפט, פיצה סבירה (בחלק מהמקומות), שלג איכותי, קייטנת סקי לילדים וכמה חבר'ה חדשים שאתה מכיר - מה לנו כי נלין?!
כמה זה עולה לכם: חופשה של 7 ימים בינואר תעלה לכם עם סקידיל החל מ-1,249 אירו לאדם, כולל טיסות, מלון ע"ב חצי פנסיון, העברות ומלווה מקומי (יתרון גדול).
הכותב היה אורח של סקידיל בפאסו טונלה.