הפתעה: מי שומר יותר על הסביבה בישראל - ערבים או יהודים?

מחקר חדש בדק את העמדות והפעילויות הסביבתיות של ארבע קבוצות אוכלוסייה בפריפריה הצפונית של ישראל - מושבים וקיבוצים, עיירות פיתוח, יישובים קהילתיים ויישובים ערביים, ומצא הבדלים משמעותיים ביניהן בכל הנוגע להתנהגויות סביבתיות

יהונתן שר, זווית
03/08/2022
מה חושבים על הסביבה בפריפריה? (צילום: באדיבות זוית)

שוב הולכים לבחירות. השבטים שמרכיבים את החברה הישראלית מכינים את עצמם לעוד סבב של התכתשות הדדית. פעמים רבות נדמה שהקהילות המגוונות שחיות בישראל מפרשות את ההיסטוריה, את המציאות העכשווית, את הערכים שאמורים להנחות את המדינה ואת העתיד שראוי לשאוף אליו - בצורה אחרת לחלוטין זו מזו.

במחקר חדש, שהוצג החודש בוועידה השנתית ה-50 למדע ולסביבה ושהתמקד בפריפריה, נמצא שההבדלים בין הקהילות מתבטאים גם במישור הסביבתי - ושהתפיסות לגבי משבר האקלים וסוגיות סביבתיות אחרות משתנות בישראל בצורה דרמטית מציבור לציבור.

שירה ורדי, דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ומרצה במכללה האקדמית עמק יזרעאל, החליטה לבחון את העמדות והפעילויות הסביבתיות של ארבע קבוצות אוכלוסייה מאזור הפריפריה הצפונית של הגליל העליון המזרחי ועמקי הצפון: אנשי מושבים וקיבוצים, עיירות פיתוח, יישובים קהילתיים ויישובים ערביים (ללא ערים ערביות גדולות). היא גילתה הבדלים משמעותיים לא רק בין יהודים לערבים אלא גם בין יישובים בעלי אוריינטציה חקלאית יותר (יהודיים וערביים) לבין כאלה בעלי אוריינטציה עירונית יותר.

ההבדלים בין הקהילות מתבטאים גם במישור הסביבתי. אשפה בים המלח(צילום: החברה להגנת הטבע, דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)

היחס לסביבה כמרכיב זהות

ורדי, שמתגוררת בקיבוץ ניר דוד שבעמק המעיינות, מספרת שהחליטה לחקור את העמדות הסביבתיות של תושבי הפריפריה משתי סיבות. הראשונה, השונות החברתית הגדולה בין הקהילות בפריפריה, על אף הקרבה הגיאוגרפית שלהן. והשנייה, העובדה שבניגוד לתושבי העיר הגדולה, אנשי הפריפריה מתגוררים בדרך כלל בסמיכות מיידית לסביבה הטבעית. "הגלבוע הוא החצר האחורית שלנו", מסבירה ורדי. "שטחים ירוקים עבורנו הם לא פארק תחום בבניינים, אלא הסביבה עצמה. לכן, בעיניי התושבים המקומיים משפיעים יותר על הסביבה ביחסם אליה מאשר התל-אביבים שבאים, עושים פיקניק וחוזרים למרכז".

במחקרה התמקדה ורדי בפריפריה הגיאוגרפית של הצפון, תוך התמקדות באוכלוסייה שמתגוררת במרחב הכפרי ובסמיכות מיידית לטבע. כ-600 נשאלים, מארבע קבוצות האוכלוסייה שנבדקו ענו על שאלות שבדקו שלושה משתנים בסיסיים: ערכים, זהות וכוח.

בערכים, ורדי בחנה עד כמה הנשאלים רואים את הטבע כמיועד לשרת את האדם - ועד כמה הם חושבים שיש לו זכות קיום בפני עצמו. בזהות, ורדי בדקה עד כמה המשיבים מרגישים חלק מהסביבה הטבעית שלצידה הם מתגוררים, במובן יסודי שקשור לזהות שלהם. מרכיב הכוח התייחס להון החברתי של המשיבים (כמות הקשרים עם חברי קהילה אחרים, איכותם ומידת השימוש בהם), למידת האמון שלהם במוסדות הממשל המקומי והארצי, ולמידה שבה הם מרגישים שיש להם את היכולת להשפיע על סביבתם.

את שלושת המשתנים הללו ורדי בדקה אל מול שאלות שבחנו מודעות סביבתית מקומית (בנושאי איכות המים, זיהום אוויר ואיבוד מגוון ביולוגי) ומודעות סביבתית גלובלית (כלומר, למשבר האקלים). בנוסף לשאלות שבחנו התנהגות סביבתית בפועל, בשני מישורים: הפרטי - פעילויות כמו מיחזור, הפחתה בצריכת מים, קנייה יד שנייה, שימוש במוצרים ידידותיים לסביבה ועוד; וציבורי - שימוש בגינת צומח קהילתית, סיוע לחיות הבר ולצומח, השתתפות במאבקים סביבתיים או תרומה לארגונים סביבתיים.

התושבים המקומיים משפיעים יותר על הסביבה. פיקניק למרגלות הגלבוע(צילום: צילום: אשחר בצר)

כל אחד סביבתי בדרכו שלו

ורדי מספרת שתוצאות המחקר מצביעות על הבדלים משמעותיים בין האוכלוסייה היהודית והערבית באזור. אומנם, לגבי מודעות סביבתית גלובלית לא התגלו הבדלים משמעותיים בין ארבע הקבוצות, אבל מבחינת מודעות סביבתית מקומית שכוללת דאגה למגוון החי והצומח, לאיכות המים ולניקיון - המשיבים הערבים גילו את המודעות הגבוהה ביותר. הבדל נוסף הוא שעל אף שרמת ההתנהגות הסביבתית הפרטית שהנשאלים הערבים דיווחו עליה הייתה הנמוכה ביותר, רמת ההתנהגות הסביבתית הציבורית אצלם הייתה הגבוהה ביותר. "משני הממצאים האלה אני מבינה שייתכן שהתפיסה אצל יהודים ואצל ערבים בנוגע לשאלה 'מה זה להיות סביבתי?' היא שונה", מסבירה ורדי. "יכול להיות שבעוד שאצל יהודים 'סביבתי' זה ללכת ולמחזר פסולת, עבור ערבים מדובר יותר בדאגה לסביבה הקרובה, למשל לצומח שבנחל שסמוך אליהם".

הבדלים נוספים בין היישובים הערבים ליהודים שהתגלו נוגעים לקשר בין ערכים וכוח לבין התנהגות סביבתית. בעוד שעבור היישובים היהודים האמונה שהטבע נועד לשימוש האדם או אמונה בחוסר יכולת להשפיע על הטבע, היו מקושרות להתנהגות פחות סביבתית, אצל היישובים הערבים לא נצפה קשר כזה. "ייתכן שלא רק שיש פרשנות שונה בנוגע לשאלה מהי בכלל התנהגות סביבתית, אלא שיש גם מניעים אחרים ומוטיבציות שונות להתנהגות סביבתית עבור יהודים וערבים", מסבירה ורדי.

הבדלים משמעותיים נוספים מצאה ורדי בין שתי הקבוצות שהיא מחשיבה לבעלות נטייה חקלאית וכפרית - מושבים וקיבוצים ויישובים ערביים, לבין שתי הקבוצות בעלות הנטייה העירונית - עיירות פיתוח ויישובים קהילתיים. "אמון גבוה בממשלה, ברשות המקומית ובארגוני הסביבה התגלה כבעל קשר חיובי להתנהגות סביבתית עבור אנשים עירוניים יותר, בעוד שלא התגלה קשר כזה אצל אנשים ביישובים החקלאיים והערביים", מספרת ורדי. הדבר יכול להעיד, אולי, על תלות גבוהה יותר של תושבים בישובים 'עירוניים' במוסדות, על מנת לקדם התנהגות סביבתית. הבדל נוסף בין הקבוצות נמצא בהקשר של זהות המקום. "עבור יישובים קהילתיים ועיירות פיתוח לזהות עם המקום היה קשר חיובי עם התנהגות סביבתית, אך לא עבור יישובים חקלאיים וערביים".

שאריות אשפה בחוף דקל בכנרת, אפריל 2022(צילום: אתר רשמי, אושרי וייצמן)

המאבק על האסי

סוגיה נוספת שהופיעה במחקר, מתוך ההתנסות הפרטית של ורדי כתושבת קיבוץ ניר דוד, עסקה בחקר של תפיסותיהם של תושבים שונים המתגוררים בעמק המעיינות את המאבק על האסי. "שאלתי האם האסי הוא מאבק סביבתי, חברתי, פוליטי או היסטורי? תושבי עיירות הפיתוח סימנו שמדובר במאבק סביבתי והיסטורי, אבל הקיבוצים רואים בו מאבק חברתי ופוליטי - מה שמעלה בעיני ספקות בנוגע לגיבוש פתרונות סביבתיים למאבק, כל עוד הוא לא נתפס כמאבק סביבתי על ידי הנוגעים בדבר. בנוסף, מצאתי מעורבות רגשית גבוהה במאבק בשתי הקבוצות, אבל בניגוד לכך, רמה נמוכה מאוד של מעורבות פעילה, בשטח", מספרת ורדי.


הבעיה גלובלית - השחקנים מקומיים

המחקר של ורדי על עמדות והתנהגויות של קהילות קטנות ומקומיות כלפי הסביבה, מצטרף למגמה עולמית של חוקרי ופעילי סביבה, להכיר בהבדלים בין קהילות. "עד לעשור האחרון, הגישה הרווחת בקרב חוקרים וקובעי מדיניות הייתה שבעיית משבר האקלים היא גלובלית בעיקרה, ושהיא מצריכה פתרונות לאומיים ועל-לאומיים. עמדה זו הביאה להתעלמות מהמרחב המקומי והקהילתי גם ברמה המחקרית וגם ברמת המדיניות והחקיקה", מסביר ד"ר אורי שרון, מנכ"ל האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה ומרצה למשפט ומדיניות סביבתית בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן. "בשנים האחרונות הולכת ומשתרשת גישה חדשה שרואה בקהילות מקומיות, בתושבים, באזרחים ובגופי שלטון מקומי, עם הרגישויות והצרכים הייחודיים שלהם, שחקנים קריטיים בהתמודדות עם משבר האקלים ועם אתגרים של שמירה על הטבע המקומי".

התייחסות למאפיינים הייחודיים של קהילה והבנת המניעים לפעילויות שמאפיינות אותה, עשויה להוביל לפתרונות שיעזרו לחברי הקהילה לפעול באופן ידידותי יותר לסביבה, בלי צורך ברגולציה או בעימותים. למשל, מחקר חדש בהובלת ד"ר ענת צ'צ'יק מהמחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר-אילן, מציע שייתכן שאפשר היה להגיע לאותה הירידה בצריכה של כלים חד-פעמיים מצד המגזר החרדי שהושגה באמצעות עליית המס בנובמבר, בעזרת קמפיינים מותאמים למגזר שמתייחסים לצרכים ולאופי הייחודי שלו. בכך ייתכן שאפשר היה לחסוך את ההתנגדות והעוינות שלהם גרם המס.

ורדי מספרת שהשלב הבא במחקר שלה יכלול קבוצות מיקוד וראיונות איכותיים עם חברי הקבוצות השונות, במטרה להבין בצורה טובה יותר את עמדותיהם ואת המניעים שמנחים את עמדותיהם ואת התנהגויותיהם הסביבתיות. "מסתמן שיש הבדלים במניעים ובביטויים של התנהגות סביבתית בקבוצות השונות. כולנו גרים בסמוך לאותה חצר, אבל היחס שלנו לחצר הזאת נובע ממניעים שונים", מסכמת ורדי. "לכן חייבים לעבוד עם הקהילות ובתוכן ולהתאים התערבויות חינוכיות, מדיניות של פיתוח בר-קיימא והסברה לקהילה הספציפית כדי להשיג אפקט משמעותי יותר בקידום פרקטיקות סביבתיות בפריפריה".

הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה

עוד בוואלה!

מחקר: האם החרדים מטיילים כמו החילונים?

לכתבה המלאה
  • פריפריה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully