ברצלונה בראש: אלה המקומות שבהם הכי שונאים תיירים

כולם יודעים שכל מטבע יש שני צדדים. תיירות היא ענף כלכלי חשוב עבור כלכלות רבות, והיא מסייעת לפיתוח של קהילות ביעדים רבים. מצד שני, לתיירות יש גם את החסרונות שלה, מה שהביא להתפתחות המונח Tourismphobia ("תיירות-פוביה", או פחד מתיירות). אתר Tourism-Review מציין כי על פי מספר מחקרים אנתרופולוגיים, תיירות-פוביה היא תופעה ששורשיה נעוצים בתכנון לקוי של יעדי התיירות השונים - וניהול לוקה בחסר שלהם. זאת כדי למנוע "פלישה" לא מבוקרת של תיירים.

בשנים האחרונות, המושג תיירות-פוביה הפך לטרנד של ממש. עם זאת, מקורו אינו חדש, וחוקרים כבר זיהו בעבר את חמשת השלבים שבהם מתקבלים תיירים ביעד חדש:

אופוריה: תחושת השמחה שבה הקהילה המארחת מקבלת מבקרים.
אדישות: אשר נוכחותם של התיירים נפוצה ואינה מהווה כבר חידוש, מגיע שלב האדישות.
כעס: עם הזמן, האדישות מייצרת כעס בקרב המקומיים, עד כדי התייחסות לתיירים כאל פולשים.
אנטגוניזם וכניעה: שני השלבים האחרונים מהווים חלק מתופעת התיירות-פוביה, מאחר שהם מתורגמים לדחייה כלפי ההשפעות שמביאה עמה התיירות המוגזמת. זו עלולה לעורר תחושת כניעה או קבלה כלפי השינוי הבלתי נמנע של הסביבה המקומית.

תיירות-פוביה מתרחשת כאשר יעד תיירותי מוצף יותר מיכולת ההכלה שלו. במילים פשוטות - כאשר יש יותר מדי מבקרים, והמשאבים הסביבתיים נפגעים מכך. אחת התוצאות היא חוסר נוחות ותחושת דחייה בקרב התושבים המקומיים.

כידוע, תיירות המונית מביאה להשפעה נרחבת על הליבה המסחרית והחברתית של ערים או שכונות מסוימות. כאשר הניצול של המשאבים המקומיים גובר, יורדת איכות החיים של התושבים המקומיים. מכאן, הדרך סלולה לתופעת התיירות-פוביה. בין הגורמים הללו ניתן להצביע על שכר עונתי נמוך ולא יציב (של העוסקים בענף התיירות), הרס המערכות האקולוגיות ביעד, עלייה מחירי השכירות והמחייה, עומסי תנועה קשים, זיהום סביבתי, רעש ועוד.

את הדוגמה הבולטת לכך ניתן למצוא ביעדים אירופאיים בולטים, ובראשן ניצבת ברצלונה, שנחשבה במובנים רבים לעיר התיירות המושלמת. דוגמאות נוספות כוללות את ונציה שבאיטליה, האי היווני סנטוריני, אמסטרדם וכפרי צ'ינקווה טרה (Cinque Terre) שעל קו החוף בריביירה האיטלקית. בכל הדוגמאות הללו, מדובר ביעדים שבהם היו למקומיים חיים שגרתיים, לעתים מסורתיים, ואלו השתנו ועוותו בגלל התיירות ההמונית.