מערה, מעיין וערסלים: טיול מקסים בעין איילה

אמא, אבא וילדה עומדים לצד עץ אורן, לא הרחק ממעיין עין איילה.

"נו, ואיזה עץ זה?" שואלת האמא.

"דקל", עונה הילדה בהתלהבות.

"אוי, אם סבתא שלך היתה בחיים היא היתה מתה עכשיו", משיבה האם.

(חינוך בוטני, הגרסה הפולנית)

המסלול בשלוחת איילה שעל הכרמל הוא מסוג המסלולים שמציעים מצד אחד הליכה קלילה וקצרה ומצד שני - מפגש עם המון הפתעות שוות שמחכות על הדרך. מה שנקרא "טיול עם תוכן". לכן, מטבע הדברים, הוא חביב מאוד על משפחות. ולא סתם משפחות, אלא משפחות שעורכות "טיולי משפחות".

פעילות בטבע. למה?

אני לא מחבב טיולי משפחות. למעשה, הייתי מעדיף להצטרף לשורות תנועת הנוער של מוסוליני מאשר לצאת לטיול משפחות. יש לך משפחה משלך? טייל איתה. תתחבר אליה, תתגבשו, תצברו חוויות אישיות, רק אתם והטבע. יותר טבעי מזה?

ומה זה טיול משפחות? לא יותר מאשר שיירה ארוכה וקולנית שנעה על השביל. ראית משהו נחמד? אסור לעצור! כי כל מי שלפניך ייאלץ לחכות לך תוך כדי קריאות זירוז, וכל מי שאחרייך - ידרוס אותך ללא רחמים. אסור לעצור - למעט בנקודת העצירה שקבע קמב"ץ הטיול (תמיד יש קמב"ץ טיול. אי אפשר אחרת). בקיצור, חיבור לטבע זה לא.

במסלול הזה נתקלנו בכמה טיולי משפחות. מנהיג אחת הקבוצות שעצרה למרגלות חורבת שמרי קרא לפתע: "חברים! עוד חמש דקות אנחנו מתחילים את הפעילות!" ולא, הוא לא התכוון למשהו נחמד כמו פעילות מעיים, אלא לפעילות הרבה פחות מהנה. מדוע לכל הרוחות צריך לעשות "פעילות" במקום כה יפה? יש לנו פעילות בעבודה, בבית הספר, בסידורים, בחוגים. אז עכשיו גם בטבע? מה רע פשוט לשבת, לשוחח בשקט וליהנות מהנוף?

שניות ספורות לאחר שתצאו מהרכב, והמסלול היפה הזה כבר יידע לעטוף ולחבק אתכם. שער בקר צר יעביר אתכם מממלכת האספלט ללב הטבע, ובעוד כמה מטרים על השביל המסומן ירוק, והגעתם אל בריכת המעיין של עין איילה.


עוד טיולים במסגרת המדור "המדריך למטייל העצל":
שביל הבארות ובורות המים: כי עצלנים נהנים יותר
נחל מורן ונריה: עולם הפנטזיות של נרניה נמצא בכלל בגליל
נחל מערות: טיול בבית של משפחת קדמוני


בביקורנו הנוכחי, המעיין היה יבש - מה שאיפשר לפחות להתענג על סגנון הבנייה של בריכת המעיין, עם קמרונות האבן היפים והתעלה הצרה. אולי כאשר אתם תגיעו, המים כן יזרמו. מדוע? הנה הסבר טכני קצר. עין איילה (עין רזאלה, בערבית), היה בעבר הלא רחוק מעיין פראי, בלי נתיב, בלי סדר, בלי ניקוז הולם. מעיין ספונטני ושובב לחלוטין. ואז החליטו לפעול כמה תושבים מהאזור, ויחד עם קק"ל הסדירו תיעול וניקוז ואף בריכת מים יפה שעומקה כחצי מטר. הבריכה עצמה אף נבנתה מסלעים ואבנים שנמצאו בקרבת מקום - כדי לעשות כבוד לטבע ולשמר את הלוק המקומי.

עם זאת, גם השפיעה הסוררת נשלטת היום באופן יזום, כך שכאמור, יש סיכוי טוב שבביקור הבא שלנו כאן המים כן ישפעו.

אבל מאחר שאיזון חייב להיות בעולם, אנשים טובי-לב תלו ליד המעיין שני ערסלים גדולים ומפנקים. אתם יותר משניים? השלישי שבחבורה מוזמן לטפס על העצים ולהציק לבני-המזל שרק רוצים להירגע. זה כיף.

והנה רעיון מטופש אך משעשע: על אחד הערסלים ערכנו ניסוי ב"סלפי דינמי" - אתה שוכב בכיף, מתנדנד אנה ואנה, שולף את הנייד, ובמקום סלפי רגיל אתה עושה סלפי בתנועה, כסרטון וידאו קצר. האפקט מוזר ומדליק. נסו ותיהנו.

אחרי שנוטשים את הממתק הטוב הזה, ממשיכים עם השביל הירוק בין שרידי הכפר הערבי עין ראזלה, שנכבש ונהרס ב"מבצע שוטר", ביולי 1948. עכשיו, בעונת החורף, השילוב של מרבדים ירוקים, נופים פתוחים אל הכרמל, וגם שיחי צבר שעוטפים וכובשים מבני אבן דוממים - נראה כמו תפאורה שקשה להסיר ממנה את המבט. אז אל תסירו. בשונה מטיולי המשפחות שחולפים פה בשעטה, אתם מוזמנים למצוא זולה לצד אחד המבנים. עוד לא הלכנו 300 מטרים, וכבר הפסקה שנייה. מה יותר טוב מזה?

בהמשך הדרך ממתין לכם טיפוס קל על מדרגות סלע מבהיקות בלובנן. היה גשם לפני כמה ימים? צפו לגליצ'ים משעשעים. עוד מטר ועוד גליץ', והנה אתם כמעט בראש שלוחת איילה. כל העולם ניבט מכאן: הים, יישובי האזור, מגדל האוניברסיטה בחיפה, והמון (המון!) יער.

הרכס החביב שעליו אתם עומדים, בחלקו הדרומי של הכרמל, מצוי בשטחו של יער עופר (יער חוף הכרמל), ששטחו יותר מ-10,000 דונם. כאן, חורש ים תיכוני חי בשלום עם עצי אורן תמירים, ומספק תחושה נעימה של ארץ אגדות. בקטנה.
תפגשו כאן עצי חרוב, אלון ואלה וגם לא מעט צמחים מדיפי ניחוחות כאזוב ומרווה. פה ושם אפילו תופיע טרסת אבן פוטוגנית. ההליכה נערכת כעת לכיוון דרום, על מדרון תלול למדי - אל מול מטעי הבננות המקומיים.

בשלב זה, תקבלו את הנוף הכי עוצר נשימה בטיול - הים הכחול שמנצנץ במרחק לא רב, יחסית. אבל מרוב נוף מסחרר, שימו לב שלא לאבד את הדרך. ואם איבדתם - זו לא אשמתכם, כי בעת הירידה משלוחת איילה, נוטה להיעלם אחד מסימוני השביל. לכן, אם הגעתם לכף צהובה ונטושה של טרקטור שחוסם את הדרך, פשוט חזרו לאחור כמה מטרים ומיצאו שוב את הסימון, שיוריד אתכם לעבר חורבת שמרי.

הירידה ממרומי השלוחה קצרה ופשוטה ממה שנדמה כאשר צופים בה מלמעלה. ואז, בבת אחת מופיעה לה חורבת שמרי, המתהדרת בתקרה מקומרת, בקשתות אבן יפהפיות וגם בגג שהטבע כבר כבש לפני זמן רב והפך אותו למרבד ירוק.

עם כל השוויץ הזה, קל לחשוב שמדובר בארמון קטן, אבל חורבת שמרי היא, מה לעשות, בסך הכל שריד של מחסן שנבנה ככל הנראה במאה ה-16. מי בנה את המקום? לא ממש ידוע. למרגלות החורבה - המשמשת נקודת הפסקה אולטימטיבית - מסתתרת מערה קטנה שכיף להסתתר בה.

עוד כמה מטרים, ומגיעים לצומת דרכים עם שביל כחול, פנו ימינה (צפון-מערב) על השביל הכחול, בדרך רחבה שתוביל אתכם בחזרה, תוך שאתם מקיפים את הרכס שעליו צעדתם לפי שעה קלה. הדרך נוחה ונעימה לעין, כמו לצעוד בנופי ילדות כפריים, כאשר משמאל לכם משתרעים אינספור מטעי בננות. עוד כמה מאות מטרים ומגיעים לכביש שמוביל לחניון כרמלים - עניין של עשר דקות הליכה זהירה מעבר למעקה הביטחון. מומלץ לשלוח נהג תורן, בעוד השאר ממתינים לו כאן, וגונבים עוד כמה רגעי חסד בטבע.

איך מגיעים: מכביש תל אביב חיפה הישן (מס' 4), צפונית לצומת פוריידיס, פונים בצומת עופר לכיוון מזרח. כביש 7021 יוביל אתכם לחניון כרמלים (ישנו שלט המכריז "עין עופר") שבו מחנים.

לא לוותר: כמה עשרות מטרים אחרי חורבת שמרי ניצב משמאל לשביל שלכם עץ חרוב, שמסתיר כניסה סודית למערת פעמון גדולה - מסתור אמיתי מהעולם. זו תהיה הזולה הסודית שלכם להפסקת התה ההכרחית.

לעשות רושם על החבר'ה: שמתם לב בוודאי שחלק מעצי האורן במרומי שלוחת איילה ממתין לכם במצב מאוזן. לא, הם לא ישנים, הם פשוט נכרתו באופן מבוקר, כדי להעניק לעצי החורש הטבעי הזדמנות לשגשג כאן בלי הפרעה.