נחל מורן ונריה: עולם הפנטזיות של נרניה נמצא בכלל בגליל

יש לי חולשה למעשים מחתרתיים. מחתרתיים - אבל קטנים ולא מזיקים. לכן, אני מקווה שמישהו במועצת הגיאוגרפיה העליונה (או איך שקוראים למי שמשרטטים מפות) יוסיף נ' אחת קטנה לנחל נריה. וכך, מיד הוא ייהפך לנרניה, אותה ארץ קסומה מעולם הפנטזיות.


עוד טיולים בסדרת "המדריך למטייל העצל":
לרקוד עם עטלפים: להיות בטמן ליום אחד
הכרמל המפתיע: זולות סודיות בנחל כלח
לקבל עיסוי ממפל: טיול קליל למשפחה העצלה בעין גדי


האמת היא שאנחנו לא היינו צריכים את ה-נ' הזו כדי להתענג על הקסם. גם אתם לא תצטרכו אותה. למה? בגלל שדקות ספורות לאחר שתתחילו את הטיול הגלילי היפה הזה, תגלו שאתם נטמעים בתוך פנטזיה שבה הכל ירוק במינון הנכון, הכל שקט במינון הנכון והכל רגוע - הרבה יותר מכל מינון אפשרי.

יש פה פינות כה ציוריות, עד שהן ממש יפצירו בכם לעצור ולהתכרבל בהן ולשכוח מכל מה שמזכיר את המציאות. אז תנו להמונים לפקוד את שביל הפסגה של הר מירון הסמוך, ללכת בשיירה קולנית ורועשת, בעוד אתם נמצאים בארץ לא נודעת - בצמד הנחלים מורן ונריה.

למעשה, באותה שבת חורפית יפה שבה טיילנו כאן, הכל היה כה ריק, עד שחלפה בראשנו מחשבה שאולי המקום הזה לא קיים באמת. אבל אז גילינו במעמקי החורש האפלולי את ה"פח-בוק". יש סיכוי טוב שגם אתם תגלו אותו. חכו.

אז נתחיל. המסלול הזה מתפתל לאורך כ-6.5 ק"מ, אבל עדיין - אפשר בקלות להכניס אותו לקטגוריית "טיול עצל". ולא רק בגלל שהוא קל, אלא מאחר שיופיו הרב יגרום לכם לערוך הרבה הפסקות מנוחה, גם אם לא באמת תהיו עייפים.
שנייה וחצי לאחר שעוזבים את הרכב בחנייה שלצד שער הכניסה לבי"ס שדה הר מירון, ואתם כבר צועדים בשביל המסומן בירוק, המוביל לנחל מורן. השביל מעוטר במרבדים עשבוניים - מעין אחו ירוק, רך ופוטוגני שמלטף את העיניים ואת הנשמה.

אני אישית בעד לתת צ'פחה לא חביבה לכל מי שמשווה את נופי הארץ לאירופה (או חלילה לטוסקנה), אבל במקרה הזה אהיה סלחן. בחיי.

כמה מאות מטרים לאחר תחילת ההליכה, הנערכת לצד בוסתנים וחלקות חקלאיות של תושבי האזור, והנה מופיע מצוק גמדי. יפה, אבל לא "וואו". עזבו לרגע את השביל וגשו למרגלות המצוק, שם חבויה בריכת מים קטנה הניזונה מנביעה. זוהי אחת הנביעות של עינות נריה. אבל פרק המים רק מתחיל: חוזרים לשביל, יורדים איתו והנה מתגלה לפתע בריכה גדולה המנצנצת למרגלות מצוק נוסף. הפעם זהו מצוק של "וואו". אז כן, אין מה להגיד - נחל מורן הוא נחל חכם, כזה שבונה את המתח בהדרגה, עד שהוא מגיע לשיא.

בריכת המים מוקפת בגדר, למניעת כניסה של פרות, שעד לפני כמה שנים נהגו להשתמש בבריכה הזו כחדר שירותים ציבורי והפריעו למהלך החיים התקין של הדו-חיים המתגוררים בבריכה. בינינו, די קשה לנהל חיי שגרה כשמדי יום פרה עושה לך קקי על הראש, גם אם אתה בסך הכל צפרדע קטנה.

לעומת הפרות, עבור המטיילים שכן שולטים בצרכיהם, הוקם שער כניסה מיוחד, כך שתוכלו לשבת ליד המים ולערוך את ההפסקה הראשונה שלכם. למעשה, אם לא תעצרו כאן לשעה ארוכה (או לפחות לדקות ספורות) - אין לכם לב.

הדרך תיקח אתכם מכאן לצד חלקות מעובדות נוספות, ציוריות ויפות, שגדרות מאולתרות מקיפות אותן. מה זה מאולתרות? מעין ערבוב חינני של דלתות, לוחות שונים ואפילו חלקי מיטות. וכדי להגביר את הממד הסוריאליסטי, נקבע כאן שלט "סכנה - תהום!", אבל מסתבר שהתהום הזו מתרוממת לגובה של מטר וקצת. אולי "תהומון" תהיה מילה ראויה יותר.

כעת יורדים אל מעמקיו האפלוליים של נחל מורן - שזכה לשמו בזכות שיחי מורן החורש. מעניין לדעת, כי שיחים אלו, המשמשים גם בגינות נוי בזכות פריחתם האביבית הלבנה והמרשימה, אהובים מאוד על גננים באירופה ובצפון אמריקה.
בערוץ הנחל תגלו מפלונים יבשים, שמקווי מים קטנים נקוו במשטחי הסלע שלמרגלותיהם. זאת לצד עצי אלון וגם לא מעט קטלבים שמוסיפים קצת אדמדמות בתוך כל הירוק הזה.

ואז גילינו את ה"פח-בוק" - בקבוק פלסטיק כרות-ראש שמישהו תלה על אחד מענפי העצים. הבקבוק שהפך לפח זבל מאולתר עושה את תפקידו נאמנה - יוזמה קצת מוזרה, אבל בהחלט מקורית.

לאחר שיוצאים מצל הנחל לאור השמש, ממצמצים ומגלים אחו רחב ידיים נוסף. מגיעים לצומת כבישים שנראים נטושים ומיד לאחר הצומת מתגלה סימון שבילים אדום. כאן נפרדים מהשביל הירוק ועולים על האדום, שיחזיר אתכם מזרחה, לנקודת ההתחלה, והפעם - בערוץ נחל נריה המקביל.

ההליכה בנחל נריה נערכת במגמת עלייה קלה (במיוחד במאות מטרים האחרונים) - אך מורגשת. גם כאן, עוברים בבת אחת ממרחב פתוח אל לב חורש מוצל. ברגע שאתם מתחילים להתנשף בעלייה, דעו שהסיום ממש קרוב. עניין של דקות ספורות. קודם כל מתגלים עמודי חשמל, אחר כך שומעים כלי רכב ורק אז מגיעים לכביש.

זהו, סיימתם. כעת אתם נמצאים מול חניון חממה - המקום שממנו מטפס שביל טיול לפסגת הר מירון, המתנשא מעליכם בגובה של 1,204 מטרים מעל פני הים. את הטיפוס עליו תשאירו לפעם אחרת. יש לכם את כל החיים.

כדי להגיע בחזרה לרכב, ממשיכים צפונה על הכביש כ-300 מטרים. אבל חכו עם הרכב - כי כעת הגיע זמן הפיקניק, למרגלות ההר האדיר הזה, לצד שולחן וספסלי עץ או בשכיבה, על העשב הרך.

רגע, משהו לא מסתדר לכם, נכון? כי איך עושים פיקניק בלי צידה? אז אפשרות א': סוחבים נשנושים וערכת קפה איתכם לאורך כל הדרך. אפשרות ב': עושים הגרלה, והמפסיד צועד מחניון חממה עד לרכב, מהלך של כמה דקות, כדי להביא ממנו נשנושים וערכת קפה. אתם יודעים מה, על הדרך, שכבר יביא את האוטו לכאן. אם כבר פינוק - אז עד הסוף.

איך מגיעים: נוסעים בכביש 89, וכקילומטר מדרום לקיבוץ סאסא פונים דרומה, לכיוון הר מירון. עוד קילומטר על הכביש הצר - ומחנים ליד שער הכניסה לבי"ס שדה הר מירון. נקודת הסיום מצויה כאמור כ-300 מטרים דרומה לכם, בחניון חממה. אורך השביל כ-6.5 ק"מ והוא נמשך 4-3 שעות בנחת.

לא לוותר: אם אתם כבר כאן, סעו לחניון הפסגה בהר מירון וטיילו בשביל הפסגה המעגלי, המסומן באדום. המסלול קל, קצר וגדוש בנופים פנורמיים נהדרים.

לעשות רושם על החבר'ה: בימים אלו, מסלול הטיול שלכם יהיה מעוטר באינספור כרכומים. הצמח הזה שייך למשפחת האירוסיים, ותוכלו לגלות אותו לא רק פה, אלא גם ברחבי העולם - מסין דרך הרי האלפים ועד צפון אמריקה. בישראל ישנם תשעה מיני כרכומים, וכאן משגשג הכרכום הצהבהב. הפרח, בצבעי צהוב ולבן, אף מוזכר במקרא, ובימי קדם שימש בתעשיית הבושם. אז אל תתעצלו: התכופפו, הריחו ותתבשמו. בקטנה.

* תודה מיוחדת לעמית מנדלסון מאתר "טבע ונופים מישראל" (www.inature.info), שהמליץ על המסלול היפה הזה.