לא ייאמן שבתשע"ו הישראלי המכוער עדיין חי ביננו

אם תשאלו את הישראלי הממוצע ברחוב מה הוא חושב על "טיסת השוקולד" - אותה טיסת ישראייר שהמריאה לוורנה בחודש פברואר השנה ובמהלכה התנפלו שתי אחיות בברוטליות על דייל מסכן שסירב למכור לאחת מהן קופסת שוקולדים - הוא מיד יחוש חלחלה. אפילו סלידה תהיה שם, שכן קשה למצוא איש שיוכל להצדיק את ההתנהגות המבחילה של שתי האחיות.


עוד על הישראלי המכוער בוואלה! תיירות:
חברת נסיעות ישראלית: "ערסים, אל תטוסו איתנו"
"כדאי שהתיירים הישראלים יתעוררו ויסתכלו במראה"
משפילים דיילים? זה הזמן לנקום ב"פילוסים"!


השאלה כיצד לא חשבו האחיות לעצור רגע את הלינץ' בדייל, כדי להביט סביב ולו רק כדי לוודא מה חושבים עליהן שאר הנוסעים במטוס, לא היתה רלוונטית לרגע. השיח שנוצר בעקבות אותו מקרה יצר סימן שאלה גדול יותר: כיצד קורה שבשנת תשע"ו יש עדיין לא מעט ישראלים שמרשים לעצמם להתנהג בבוטות מחרידה כשהם יוצאים את הארץ, או נופשים בישראל עצמה? ומדוע שורת האירועים הללו כבר מזמן לא מעידה על מקריות, אלא על התנהגות קיצונית שבאה לידי ביטוי בפני זרים?

דייל ישראייר שעמד במרכז המחלוקת עם שתי האחיות לא היה, כמובן, ממוצא בלגי או שוויצרי, ועדיין נראה שישראלים העושים את דרכם לחו"ל לא מבדילים ממש מול מי הם מנפחים את החזה ומוציאים את קצפיהם.

אותה טיסת ישראייר היא כמובן רק הסימפטום. המחלה לא נולדה אתמול. מסתבר שההתנהגות המבישה במטוסים ובמלונות, עקיפת התורים בקופות לדיסניוורלד והצעקות בקניונים בפריז או בלונדון היא חלק מהגנום הישראלי.

"אם תיתקל בזוג או משפחה שחותכים תור ענקי, ישר ומסודר בטיימס סקוור במנהטן לא תצטרך להמר. מדובר בחבר'ה משלנו, ישראלים דוברי עברית רהוטה", מתאר הפסיכיאטר אילן רבינוביץ' את התופעה. "אנחנו קולניים, רועשים ובולטים מאוד. יתרה מכך, אנו לא מתביישים להחליף טיפים שיעבדו על התרבות והמנטליות של אלה שגרים בחו"ל. מותר לנו, הרי היינו 2,000 שנה בגלות, ידענו פרעות ונוצלנו כמיעוט. כעת זה הזמן שלנו להחזיר. עלינו לא יעבדו, אותנו לא ינצלו".

אבל עם כל הכבוד לבולטות הישראלית, כאן זה נראה אחרת. העובדה שכולנו מנהלים את חיינו באותה קלחת וחשופים לאותם אירועים וחדשות, כנראה מסדרת לנו את המנגנון בצורה זהה. קשה להפתיע אותנו גם כשמקללים אותנו באוטובוס רק בגלל שהקדמנו מישהו בדרך למושב, או כי לא אפשרנו לנהג להיכנס לפנינו בתור בירידה לאיילון.

כעת נשאלת השאלה מדוע המנגנון הזה, שבארץ די מושתק, בא לידי ביטוי דווקא בחו"ל? רבינוביץ' סבור שמשום מה אנחנו מרגישים שמותר לנו יותר מהצרפתים או הסינים, ושאין איסור לנצל אותם. "הבעיה שזה חוזר אלינו כבומרנג ומגביר ומאדיר את השנאה כלפינו. ייתכן מאוד שהגויים לא מתוחכמים כמונו, אבל הם גם לא מטומטמים וזה שהם איפשרו לנו לעקוף אותם בתור בלי להניד עפעף, לא אומר שלא קלטו אותנו היטב", הוא מסביר.

מי שיכולים להעיד יותר מכל על תחושת המיאוס שחשים הזרים בחו"ל כלפי הישראלים, הם המלונאים וחברות התעופה הזרות. בקפריסין מתחייבים האורחים הצעירים מישראל לא פעם להפקיד את דרכונם אצל בעל מלון הדירות, רק כדי לשמש ערבות במקרה של ונדליזם טהור שמתעורר מיד עם כוסית הוודקה הראשונה. אבל לא רק צעירים עושים לנו שם רע. לפני כשנה פורסם בוואלה! שמשפחה ישראלית טינפה את דירת הנופש שבה שהתה באגם גארדה באיטליה וגרמה נזק תדימיתי עצום לאתר הנופש שכה אהוב על הישראלים.

במקומות רבים בבירות אירופה סומנו ישראלים כחסרי תרבות, ונראה שהצרה הבאה תגיע דווקא מהמדינה שבה אנחנו הכי מרגישים בבית - יוון. ארץ האיים, שלמרות המשבר בכלכלה מצליחה לשמר את כוחה של תעשיית התיירות המקומית שלה, הבינה את אותם חוקי משחק ששימשו את טורקיה בשנות ה-90. החדרים במלונות הגדולים והמבוקשים ישווקו בעונת השיא בעדיפות למדינות מקור גדולות ועשירות יותר, כמו גרמניה, בריטניה והולנד, בעוד ועדי העובדים מישראל יוכלו ליהנות מהם בתקופות "מתות" יותר.

"ליוונים די נמאס מהתנהגות הלא מנומסת של האורחים מישראל והם לא מתביישים להראות את זה", מספרת מנהלת של אחת מסוכנויות הנסיעות המובילות בשיווק חבילות נופש ביוון. "בעבר קיבלנו חדרים והיתה לנו עדיפות מוחלטת כי הבאנו המון תיירים. אבל אז היוונים גילו את הישראלי המכוער וחיפשו שווקים אחרים. הציפייה של כל מי שמשווק חבילות נופש ליוון היא שבתוך שלוש שנים לא יהיה לנו מה למכור".

קשה לדבר על תופעת הישראלי המכוער, שעדיין נמצא ביננו בשנת בתשע"ו, מבלי להזכיר כמה כותרות שהתפרסמו שנים האחרונות לבדן: בפרו השחיתו ב-2013 תרמילאים ישראלים בכתובות גרפיטי אתר ארכיאולוגי של בני שבט האינקה, עישנו סמים ואף קימו יחסי מין פרועים בשטחו; ב-2011 בפולין גנב זוג ישראלים סכו"ם ופריטים ממחנה אושוויץ; בשמורת הטבע טורס דל פיינה בצ'ילה נחשד כי ב-2011 היה מעורב ישראלי בהצתה שכילתה שטחים ענקיים, ביוון גורשו ב-2010 צעירים ישראלים מהאי איוס לאחר שהשתכרו והתפרעו, והיד עוד נטויה.

מי שבדרך כלל נזעק לטפל במקרים הללו הוא משרד החוץ, שאמנם לא מסתיר את מבוכתו מיד עם פרסום שם המדינה בכלי התקשורת המקומית אבל באותה נשימה מסביר שמדובר במיעוט ושמרבית הישראלים משתדלים לשמור על חוקי המדינה שבה הם מבלים. בינתיים, לא נראה שמישהו שם ממהר להילחץ מהיקף התופעה. מתקפת ההסברה, סבורים שם, עושה את העבודה גם אם יש יוצאים מן הכלל.

מי שלקחה על עצמה את תפקיד השוטר הטוב בכל מה שנוגע להתנהגות הישראלים בחו"ל היא עמותת "שגרירים של רצון טוב". בראיונות שונים שהעניק יו"ר העמותה, יובל לימון, הוא הדגיש כי מעל מחצית מהציבור מתבייש בנורמות ההתנהגות של ישראלים בחו"ל. לימון, שנוהג להסתובב לא מעט ברחבי העולם, מבין את הצורך של תיירנים מחו"ל לבקש מישראלים לנהוג בכבוד לחוקי המקום, גם אם לעתים זה מבייש.
"ההרגשה שלי היא שבסך הכל אנשים בישראל מודעים לצורך להתנהג למופת ולא לגרום נזק לתדמית המדינה", הוא אומר, "עם זאת, אני מזהה בעיה בקבוצות של ישראלים, שם ההתנהגות רופפת יותר".

לימון לא מהסס להעביר את האחריות גם למגרש הבינלאומי. "הישראלים אוהבים להרגיש חזקים, ובאחרונה הם לא ממש מרגישים כך כשהם יוצאים לחו"ל וזה מוביל לפעמים לשליפת ציפורניים".

גם הפסיכיאטר רבינוביץ חושב שהתנהגות מהסוג הזה היא בעייתית לתדמית המדינה. "בהמון מקומות סגרו לנו דלתות והפכו את הישראלים ל'פרסונה נון גרטה'. אחרי הכל, מי המלונאי שרוצה שאורחיו יעצבו לו מחדש את החדר במלון ויעמיסו לתיקם מזכרות אישיים? או יבקשו אספקה של מוצרי טואלטיקה רק כי הם בחינם? ברור שאחר כך קשה לנו להבין מדוע נכנסו לרשימה שחורה, וכשצלצלנו להזמין שנית נאמר לנו שאין מקום".

לפני כמה שבועות קיבל העולם דוגמא נוספת לאיבוד הפאסון הישראלי. אוהדי קבוצת בית"ר ירושלים ששיחקה נגד שרלרואה הבלגית התפרעו ביציעים, הדליקו אבוקות וזרקו חפצים לכר הדשא, כחלק מעימות מול אוהדי הקבוצה הבלגית ובמחאה על החלטות שיפוט. התמונות המזוויעות פורסמו בכל אירופה והכותרות בעיתונים לא היססו להצליף בהתנהגות המבישה של האוהדים מישראל.

ואולם, איש מאותם עיתונאים אירופיים לא סבור באמת שהחוליגניזם נולד בבית"ר ירושלים. אליהם מצטרף גם ראש המרכז לחקר התיירות באוניברסיטת חיפה, יואל מנספלד, שדורש להוציא את המנגנון החולני הזה מהקשר ישראלי. "תופעת התת-תרבות הזאת לא אופיינית רק לנו, אלא להמון חברות בעולם ומקורה בתפישה צרכנית שמקדשת את משוואת העלות-תועלת. כלומר, ברגע ששילמת מגיע לך הכל ואם לא קיבלת אז יש לך מנדט לפעול כדי לקבל".

מנספלד מצביע גם על תופעה של בורות במסגרתה תיירים לא מודעים לנורמות ולערכים של התרבות המארחת. "זאת באמת בעיה," הוא מודה, "גם אם אתה מודע להבדלי התרבות, אתה חושב שמספיק להיות אורח כדי שתקבל את מה שאתה חושב שמגיע לך. זאת לא תופעה ישראלית אלא עולמית. אנשים מהגרים ממקום למקום ובטוחים שמגיע להם הכל".