הישראלי שמדרג אוכל מטוסים בעולם; איזה ציון הוא נתן לאל על?

אוכל מטוסים. תאהבו אותו או לא - זה משהו שכולנו מצפים לו בטיסה, גם אם ממש אכלתם בשדה לפני הטיסה. לראות מה מגישים, לקבל משהו מהדיילים, לטעום דבר חדש, לפתוח את הקינוח (אם מצורף) - ולפעמים (כמו בשנים האחרונות) - גם לא לקבל כלום.

אבל עבור דורי סדובניק, מפיק מוזיקלי ודיג'י בהרכב "רד אקסס", שעושה לישראל כבוד בעולם - אוכל מטוסים הוא יותר מסתם משהו למלא את הקיבה בטיסה - הוא תשוקה אמיתית, ממש כמו המוזיקה שהוא עושה. "אני אוהב אוכל מטוסים, תמיד אהבתי וקם לכל ארוחה", הוא מספר בראיון לוואלה. "מכיוון שאני טס המון, התחלתי לצלם ארוחות ומהר מאוד הגעתי לכמות גדולה של חומר. התחלתי להבין שיש לי פה משהו מעניין אומנותית".

לדבריו, הוא אף פעם לא מפספס ארוחה במטוס. "גם כשאני ישן, כמו שעון, אני מתעורר בדיוק כשהעגלה עם האוכל מתקרבת. אני לא חושב שאי פעם ויתרתי על אוכל בטיסה. באמת שלא. ואני מדבר על מאות ארוחות לאורך השנה - ממנות שכמעט אי אפשר לאכול ועד אוכל גורמה ברמה גבוהה. איכשהו, בכל פעם מחדש, מצליחים להפתיע אותך עם מה שמונח על המגש. בשמיים, הסטנדרטים פשוט שונים".

עוד על אוכל טיסות:
אלה חברות התעופה עם האוכל הכי טוב. איפה דורגה אל על?
דיילת חושפת - אלה המאכלים שאסור לכם בשום פנים ואופן לאכול בטיסה
לאחר שתקראו את זה, לעולם לא תכניסו לפה אוכל של מטוסים

דורי, בן 42, נשוי ואב לתינוק, מחלק את חייו בין תל אביב לפריז. בעברו, לפני שנכנס לעולם המוזיקה, היה שחקן טניס שטס בכל העולם לטורנירים, אבל כחלק מ"רד אקסס" הוא ושותפו ניב ארזי טסים ללא הפסקה להופעות בכל העולם כבר שנים רבות. "זה ברמה של מעל מאה טיסות בשנים אינטנסיביות", הוא אומר.

"אני זוכר את הפעם הראשונה שטסתי בטיסה לואוקוסט", מספר דורי, "הייתי בהנגאובר חמור ולא היה לי מים. ביקשתי מים מהדיילים שאמרו לי 'אין', צריך לקנות. הייתי בשוק, זה משהו שלא הכרתי בכלל. עזוב רגע אוכל שצריך לקנות. מים דבר בסיסי. מצד שני אתה לומד שחובה לקנות בקבוק גדול של מים לפני כל טיסה ולהביא לך משהו לאכול, ואז הטיסה הופכת יותר סבירה. לעומת זאת, בחברות הסדירות כיום יש תחרות טובה של מי יגיש את האוכל הכי טעים, ומי יעביר את החוויה הכי טובה בטיסה, אז הרבה חברות לוקחות שפים מפורסמים שירכיבו לכם תפריט או משהו כזה. לא שזה תמיד עובד, אבל יש הרגשה של רצון שהאוכל טעים במיוחד. אז כמו שזה נראה העתיד מתחלק לשניים, כמו בהרבה דברים: או שלא תקבל אפילו טיפת מים אבל תשלם פחות על הטיסה, או שתשלם הרבה ואפילו הרבה יותר, אבל תקבל אוכל ברמה גבוהה ושירות מפנק יותר (לרוב)".

אחרי שטס במאות טיסות בחברות זרות בעולם, טעם ותיעד כל מנה, בין אם במחלקת תיירים או במחלקת עסקים, הוא צבר כמות נכבדת של ארוחות טיסה והחליט ליצור מזה ספר: "Plane Food - אוכל במטוס", שכולל סיקור של 92 מנות מתוך כמה מאות שבדק.

לכל ארוחה הוא צירף תיאור קצר של המנה, חברת התעופה שבה הוגשה, והדירוג האישי שלו. סולם הדירוג: בלתי אכיל, נסבל, סתמי, טעים וגורמה. "קבעתי את הדירוג בצורה מאוד פשוטה - אני אוכל וישר מדרג את הטעם של המנה רק לפי הטעם והחוויה, ולא הנראות", הוא מסביר. לדבריו, הבבדל בין הביזנס לטוריסט הוא עצום בכל מימד. "גם באוכל מדובר בעולם אחר של טעמים - לרוב יש תפריט ויש מנות ראשונות, והאוכל לרוב ממש טעים ומושקע".

מה היתה המנה הכי הזויה או מפתיעה שניסית?
"אני חושב שתמנון היה אחד הדברים הפחות צפויים שקיבלתי לאכול במטוס. וגם העובדה שזה היה ממש טעים הפתיעה אותי".

ומהי המנה הכי גרועה ומנגד הכי טובה שטעמת?
"הכי גרועה, הייתי אומר שזה האוכל בטיסות של איירופלוט (החברה הרוסית). זה אוכל לא אכיל ואני לא מפונק, אני תמיד אוכל , אבל היו שם כמה מנות שפשוט לא אפשרי לאכול, לראות ולהריח. המנה הכי טובה בשבילי זה טורקיש איירליינס. בעבר טסתי המון פעמים בטורקיש ויש להם אוכל מעולה ממש - קבבים, צלעות כבש ואחלה של סלטים".

ואי אפשר כמובן להימנע מהשאלה: מה חשבת על האוכל בחברות התעופה הישראליות?. "אתה בטח מדבר על אל על כי אין עוד חברות תעופה שנותנות אוכל בחינם (ישראייר, ארקיע ואייר חיפה - ז.ר)". עם זאת, ארקיע החלה לטוס לניו יורק ו-ווייטנאם בשנה האחרונה, כך שבקווים האלה כן מוגשות ארוחות (אולי לחלק השני של הספר).

מכל מקום, דורי סי'קר שתי מנות של אל על - במחלקת תיירים ובמחלקת העסקים, וזוהי התרשמותו משתי המנות שטעם: "זה אוכל סביר, הייתי אומר, לא משהו מיוחד. לפעמים יש 'יציאות' ממש טובות. אני אוהב לקבל פיתה, זה בטוח, וגם את החומוס בקופסה, ככה שאתה יכול להכניס את הקציצות עוף שלהם לפיתה עם חומוס וזה סבבה של דבר. הם מרבים להגיש ג'בטה עם עוף או שווארמה - לא הדבר הכי מוצלח שלהם".

בספר, דירג דורי את האוכל במחלקת תיירים באל על כ"סתמי" (דירוג 3 מתוך 5), וכתב: "עוף, פירה ושעועית ירוקה במעין משולש אהבה קולינרי משוגע. לצדם הוגש סלט קטן עם שמן זית, ולקינוח - שוקולד משויש יוקרתי שהוסיף נגיעה מתוקה ומפנקת לארוחה". על מנה נוספת בחברה הישראלית כתב: "שניצל רך וספוג מדי, עם פתיתים ישראליים, שעועית ירוקה ואפונה. בצד הוגשו חומוס, סלט קצוץ ופיתה - שילוב ישראלי קלאסי. מנה שמביאה איתה טעמים מוכרים מהבית, אבל לא בגרסה המוצלחת ביותר שלה". אולם את המנה במחלקת העסקים דירג כ"גורמה" (דירוג 5 מתוך 5) וכתב עליה: "חביתה, תפוחי אדמה, עגבנייה ובצל צלויים, וסלט - הכול טרי וטעים. לצדם הוגשו סלמון מעושן, זיתים, גבינת שמנת ולחם, עם מיץ תפוזים טרי במיוחד. לקינוח: טירמיסו".

איך היו התגובות לספר?
"היו מאוד מעניינות. זיהיתי את העניין בנושא עוד כשעשיתי תערוכה של אוכל מטוסים לפני כמה שנים. אנשים מאוד מתעניינים מה מגישים במטוס. הרבה ממש נגעלים מאוכל מטוסים וזה מסקרן אותם אפילו יותר. תגובות כמו 'אני לא מאמין שאכלת את זה', או 'באמת מגישים דברים כאלה במטוס' וגם 'וואי, זה דווקא נראה ממש טעים'. אנשים גם רואים אוכל מטוסים וזה לוקח אותם בראש למקום של חופש או זיכרון של טיסה מסוימת".

השבוע, ביום רביעי, ישיק דורי את הספר שלו שיצא באנגלית ב-ILU Galleria (גלריה אירופה) בתל אביב, שבו גם יחתום עליו לצד מוזיקה אלקטרונית ו"לייבים" של חברים שדורי יארח. "יהיה גם אוכל של מטוסים", הוא אומר. הכניסה חופשית בהרשמה מראש.