יין הרוזה שנתחב לתוך השמפניירה עמוסת הקרח, חיכה לנו עת נכנסנו לווילה בשעת בין ערביים נעימה. "בואו, תשתו, היין בדיוק בטמפרטורה הנכונה לשעה הזו של היום", אמר לנו איתי לוין, אדריכל ובעלים של וילה "נוף 64" בערד, שקיבל אותנו.
וכשאומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים - כנראה מתכוונים ל"נוף 64". וזה כנראה מה שעמד לנגד עיניו של לוין, כשבחר לצאת מאזור הנוחות התל-אביבי ולקחת וילת בטון ישנה ברחוב נוף 64 בערד, ולהפוך אותה לפנינה עיצובית מפנקת שחשבו בה על הכל. אבל על הכל.
רחוב נוף בערד הוא כנראה אחד הרחובות הכי יפים והיסטוריים בעיר המדברית, שקמה אי שם בשנות ה-60. משני צידיו בתים פרטיים שבנויים כמעט באותו סגנון של בטון מזוין שעבר שיפוצים והתאמות עם השנים. לרוב הבתים צורה מלבנית וגג בטון ישר, ואם עלתה בראשכם מחשבה על האדריכל לה קורבוזיה (Le Corbusier) שעיצב את וילה סבואה (1929) הידועה ליד פריז, שהיא אות ומופת לסגנון הבינלאומי, אז כן - גם לוין לקח אותו בחשבון כשעיצב מחדש את נוף 64, כולל את חמשת עקרונות התכנון לבנייה בבטון מזוין של האדריכל השוויצרי המנוח.
לוהטות לעונה הקרה: וילות מפנקות עם בריכות מחוממות בארץ
הזמינו צימר בצפון ב-6,000 שקל, וקיבלו צואת יונים וג'קוזי נוזל
רצינו לראות שלכת בגולן, וגילינו את המקום המדליק הזה
סיפור על אהבה ואור
הבית שנפתח כווילת אירוח, אומנם מכיל תשתית בסגנון ברוטליזם אבל הושקעה בו מחשבה על כל דבר - מסוג הצמחייה הסוקולנטית המדברית שבגינה, דרך ערסל מבד שמדמה אוהל בדואי ועד אחרון האהילים שתלויים בכל חדר. בווילה ארבעה חדרי שינה זוגיים, כך שהאירוח בה מושלם לארבעה זוגות, אבל ניתן לארח בה עד 13 איש (ואפילו 19 איש שישנים על מיטות נפתחות או ספות).
לכל חדר שם משלו ועיצוב בסגנון שונה. למשל חדר "הלופט - סיפור על אהבה ואור" (בניגוד לספר "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז ז"ל), שמשלב מחוות לאוכלוסייה הבדואית שחיה באזור, עם מיטה עגולה בקוטר 2.65, חדר אמבטיה גדול ומופרד עם חלונות הזזה שקופים. באמבט שבפנים מוצרי ים המלח מפנקים, כולל מברשות רחצה ל"סקראב" איכותי, סבונים ואפילו משחת שיניים עם מינרליים מים המוות. והמגבות? עבות כמו שטיח רך ונעים (דווקא לא של "מגבות ערד") שכנראה לא היו מספיק איכותיות ללוין. כך בכל אחד מארבעת החדרים - כל חדר אמבטיה והקטע שלו, וכולם מושלמים בעיצובם וייחודיותם.
צבאים בכל מקום
סוויטה אחרת בווילה היא "סוויטה ברונז - פנטזיה מדברית". היא היחידה שבקומה הראשונה, אבל זו שהכי אהבתי. כשמה כן היא - צבע הברונזה הזהוב שולט בה, מכיסוי המיטה הצהבהב, דרך מניפות קש וצלונים בצבע בז' ועד מזגן בצבע זהוב שנדחף לתוך ארון כדי שלא יפריע בעיניים. אפילו אננס צהוב היה שם לקישוט, וכמובן ש"ירדנו" עליו בתאווה. בסוויטה הזו ישנו מקלחון זוגי רחב בצבע כחול, שמציע מקלחת משותפת, אבל עדיין פרטית לכל אחד מבני הזוג, עם דוש משלו וראש מקלחת גשם פרטי.
שני החדרים/סוויטות הנוספות הם סוויטת "טורקיז מלוח" שמוקדשת לים המלח - שהיא חדר ענק עם פינת ישיבה קטנה, ארון קיר ענק וחדר אמבטיה מול הנוף, ועוד חדר יפהפה בשם "חדר צבי הנגב" שקשה לשבוע מפריטי העיצוב המגוונים שלוין שילב בה. אגב, הצבאים הם מוטיב חוזר ומקסים בכל חדר, ובכל הווילה פזורים צבאים שונים ובשלל סגנונות ומופעים. קטע מדליק מאוד.
בבריכה: מלח מים המלח
אלמנט אזורי נוסף ששילב לוין בווילה נמצא בבריכה - שם הוא הכניס מלח מים המלח "שמדמה את הרחצה הבריאה בים", הוא מסביר. הבריכה מחוממת כמובן, אבל לא כמו הג'קוזי רחב הידיים, שרותח ומכוון לטמפרטורה של 40-36 מעלות וכולל מקומות לשמונה איש. בבריכה כסאות נוח רבים, כמו גם קירוי לחורף ופינת מנגל מאובזרת. נוף המדבר נשקף ממנה מבעד לעציצי הציקס המופשל.
"המדבר מתחיל כאן בערד בקצה הרחוב שלנו"
מוטיב אחר שנוכח במתחם הוא הסופר עמוס עוז ז"ל. מעבר לחדר השינה שמזכיר את ספרו של עוז, לוין שילב בווילה מחוות לסופר הערדי, שגר ברחוב נוף עצמו וגם נהג ללכת לספסל בקצה הרחוב שנמצא על סיפו של המדבר, וכנראה גם כתב עליו בספרו "סיפור על אהבה וחושך": "כל בוקר, קצת לפני או קצת אחרי הזריחה, אני רגיל לצאת לבדוק מה חדש במדבר. המדבר מתחיל כאן בערד בקצה הרחוב שלנו…". הווילה עמוסת ספריו של עוז בעברית ובאנגלית שמסודרים בספריית העץ הרטרו שבחדר הישיבות (כן, יש אפילו חדר ישיבות שמפקד כחדר אוכל). כדאי לטרוח ולקום מעט לפני הזריחה ולגשת מרחק של 50 מטרים לספסל של עוז - ספסל בודד המשקיף למדבר - להביא איתכם את הספר מהווילה, לפתוח בעמוד 348 ופשוט לקרוא את השורות שבאמצעותן מתאר עוז את אותו רגע מרגש.
לפנק, לפנק, לפנק
הירידה לפרטים הקטנים לא מסתיימת רק בחדרים. במטבח הגדול והארוך תמצאו תפוזים ומסחטה למיץ, לחמים טובים, יין ובירות בוטיק שמשאיר לוין ואפילו גבינות, צנצנת קוויאר (!) וביצי שליו לארוחת בוקר. כן, ביצי שליו זעירות (5 ביצים = ביצת תרנגולת אחת) שנחשבות הרבה יותר בריאות ומזינות מהביצים הרגילות.
ויש גם מכונת אספרסו כמובן, עוגיות לוטוס, כלים, כוסות מסוגים שונים, צלחות וסירים לכל מה שתרצו לבשל, ואם אתם באים בסופ"ש כדי שתצטיידו מראש כי ערד סגורה בשבת, חוץ מחנות נוחות של "דלק" בכניסה לעיר.
את כל הטוב הזה אפשר לשכור ב-2,064 שקלים ללילה לזוג באמצ"ש, וב-2,564 שקלים ללילה בסופ"ש (מינימום שני לילות). חשוב לציין, שמי ששוכר את הווילה - שוכר את כולה בין אם אתם זוג או 13 איש. ככל שמספר הלנים בה גדל - כך גם המחיר אבל הוא הופך הרבה יותר משתלם. למשל, ארבעה זוגות ישלמו על לילה בסופ"ש 7,640 - 1,910 שקלים לזוג. בהחלט לא זול, אבל ה"וואליו פור מאני" שמקבלים הוא מעל למעבר, אם מחשבים את הפסיליטיז, הפינוקים, האוכל, היין והבירות ושאר דברים שפתאום מגלים (למשל, בקבוק של גלנפידיך בן 18 שנים שמצאתי בספריית הרטרו עם כוסות וויסקי מסוגננות.
להשלמת הפינוק, לוין מציע לאורחיו להזמין מסאז'יסט מקומי (סתיו פרץ, 054-7995378) שמגיע עד הווילה עם כל הציוד, השמנים הסדינים ומיטת טיפולים מתקפלת (60 דקות = 300 שקלים). ואפשר להגדיל עוד יותר את הפינוק ולהזמין את שף הבית גיא פיסטרוב (052-4788198) שייבשל לכם ארוחה אינטימית, ואם בא לכם סיור באזור על עמוס עוז והמדבר - לקבוע עם מורה הדרך המקומי זך בן נתן. בקיצור, משעמם לא יהיה לכם.
בשנות ה-70 נחשבה ערד לאחת הערים החדשות והמושכות בישראל, והוגדרה "היהלום שבכתר הנגב". ואם כך הדבר, יתכן ש"נוף 64" היא "היהלום שבכתר הווילות".
הכותב היה אורח (כמובן) של "נוף 64" בערד.