שארם א-שייח': טסנו 50 דקות והגענו ל"מלדיביים של סיני"

שעה לפני הצ'ק אאוט, בארוחת הבוקר, הוציא עוזר מנהל אחת המסעדות כרטיס ביקור מהארנק שלו, ואמר: "מר זיו, מאוד שמחתי לשרת אותך ואני מקווה לראות אותך שוב בקרוב. הנה הפרטים שלי לכל דבר שתצטרך בעתיד". הוא ידע שכנראה לא יראה אותי יותר בחייו, אבל ה"סמול טוק" שערכנו בבריכה, במסעדות, בכל פעם שעבר לידי, הספיקו. וזה כל הסיפור של ריזורט "פור סיזנס" (Four Seasons) בשארם א-שייח' - שירות ויחס אישי.

והנה עוד דוגמה לשירות חדרים מדהים: את הכבל של המטען שלי ליד המיטה, סידרו יפה בקשר לולאתי ומתחת לעכבר של הלפטופ הניחו פד משלהם. רוצים עוד? המיטה שהיתה מלאה בכריות, שאת רובן, חוץ משתיים הזזתי לספה, לקחו מהחדר ויותר לא ראיתי אותן - כלומר הבינו את העדפה שלי. והיה גם בקבוק מים עם שמי באנגלית וצילום שלקחו מתמונת הוואטסאפ שלי. מגניב לאללה. יהיו מלונות יפים יותר, עם בריכות גדולות יותר ונוף מרהיב מזה של הריזורט הזה - אבל אי אפשר שלא להתרגש משירות פשוט מושלם שאתה מקבל במלון, שהופך את החופשה שלך לזכירה.

הטיסות לשארם רק החלו לפני חמישה חודשים, והישראלים לא בזבזו זמן (למרות המחירים היקרים שהאמירו עד 800 דולרים לטיסה של 50 דקות) ושוב כבשו את סיני, הפעם גם מהאוויר. יותר מ-72 אלף ישראלים כבר ביקרו ב"אופירה" הישראלית לשעבר, הלא היא שארם א-שייח', וסוכות עוד לפנינו.

שארם לא צריכה הרבה כדי להציע חופשה מטריפה שיש בה הכל. המיקום שלה בדרום מפרץ אילת/עקבה, ממש מול מיצרי טיראן והריפים העשירים בדגה, הפך אותה למוקד משיכה לצוללים מכל העולם ומלונות יוקרה נבנו בה להלין את מי שמחפש בטן-גב, אבל קצת יותר משודרג מהחושות של ראס א-שטן ודהב. כזה הוא "פור סיזנס שארם א-שייח'", ששייך לרשת מלונות היוקרה העולמית ונפתח במאי 2002. הוא נחשב בעיניי רבים כמלון הטוב והיוקרתי ביותר בשארם, למרות שיש לו מתחרים בדמות ריקסוס, סאבוי ואחרים, אבל היתרון שלו הוא שהוא ריזורט, ולא מלון נטו. כלומר, 315 חדרים וסוויטות שמתפרסים על שטח של יותר מ-300 דונמים, עם שתי בריכות ענק, חוף ים פרטי צמוד ומרכז צלילה משלו. לחלק מהסוויטות בריכות פרטיות ולרבות מהן גם חדרי עבודה, מטבח פרטי ואפילו חדר שינה לנני של הילדים, במידה ואתם מביאים איתכם אחת. גם הקידס קלאב הוא ג'ימבורי חמוד עם מלא משחקים ופינות יצירה שמנוהל על ידי כמה גננות מקומיות, כולן דוברות אנגלית כמובן. ברחבי הריזורט משולב המון טבע ושיחי בוגונווליות בוורוד ולבן, מזרקות ואגמים קטנים ויותר מ-3,000 עצי דקל (!) - ממש כמו מטע תמרים בינוני בערבה.

במרץ האחרון עבר הריזורט שיפוץ גדול שבו נוספו 89 חדרים, 164 סוויטות פרטיות (ביניהן הסוויטה היקרה ביותר בשם "הפאלאס"), חדר כושר שפתוח 24/7 מגרש טניס, ספא ושישה ברים ומסעדות - ובסך הכל 12 מסעדות שונות, ביניהן מקסיקנית, אסייתית ("Yatai" היא החדישה ביותר), אמריקנית של גריל בשרים, ו"זייתוני" הלבנונית, שמציעה אוכל מזרח-תיכוני נהדר עם נגיעות של ביירות, ובה גם אוכלים את ארוחת הבוקר המצויינת, עמוסת צ'ייסרים של סמודיז עם פירות שונים, פיתות עם זעתר ושאר דברים מוכרים וגם מפתיעים. דווקא בקטע של החמאה הם די פספסו ושילבו חמאה זולה של "לורפק". על הקולינריה, ויש, כאמור, המון ממנה, אחראי שף-העל האיטלקי סבסטיאנו, למרות שלכל מסעדה השף שלה: במקסיקנית - מקסיקני, בלבנונית - לבנוני וכיצוא בזה.

מעבר לשיפוץ הנרחב השנה, שעדיין רואים את אותותיו בעשרות פועלים מצרים שמגיעים בכל יום למתחם הנופש, הפור סיזנס לא קופא על שמריו ומתפתח כל הזמן. "בעתיד מתוכננים גם מגרש גולף, מרינה שתיבנה ממש בצמוד לחוף שלנו וגם החדרים שטרם שופצו - ישופצו כולם לפי הסטנדרט החדש", מסביר סם יואנידיס, מנכ"ל המלון בשלוש השנים האחרונות. לדבריו, יש גם תוכניות אקולוגיות של שימור הריף שסמוך לחוף המלון, שהרי שארם ללא צלילות היא עוד חוף לאורך הים האדום, לא יותר.

יואנידיס אוהב את הישראלים שבאים למלון שלו בשארם. לדבריו אנחנו מהווים כ-25 אחוזים (!) מסך התפוסה במלון - נתון שדי הפליא אותי - אבל הוא מסביר זאת ב"וואליו פור מאני" שהם מקבלים מול המתחרה - אילת. "כל ישראלי שאני מדבר איתו אוהב את הקטע של מרחק הטיסה הקצר, הביטחון שיש פה, הניקיון ומבחר המשקאות והאוכל", הוא אומר. "הם גם המומים מהצוות שכל כך נחמד". ובתכלס, יואנידיס צודק. למה לשלם בשיא העונה עשרות אלפי שקלים למשפחה לכמה ימים במלון באילת עם צפיפות ישראלית, כשאתה יכול באותו מחיר לספוג אווירת חו"ל אירופית ופסיליטיז הרבה יותר חדשים ומשתלמים רק 50 דקות טיסה מנתב"ג?

והנה השוואה שערכנו השבוע לסוכות, לחופשה משפחתית של 2+2 לשבוע במלון ברמת 5 כוכבים באילת, מול הפור סיזנס בשארם. באילת (בדקנו 4 מלונות) תשלמו החל מ-19 אלף שקלים לכל המשפחה. בפור סיזנס - 12 אלף בלבד. אז נכון שצריך להוסיף ארבע טיסות שמייקרות את הכל (1,700-1,500 שקלים לאדם), אבל נחשו מה: זה עדיין יוצא יותר זול מאשר רק מלון באילת. פשוט הזוי.

מעבר לים ולבריכת האינפיניטי שיש לריזורט להציע, הפור סיזנס מתהדר במרכז צלילה שמציע את פעילויות הים המוכרות לכם מאילת - בננה, מצנח רחיפה שקשור לסירה וכדומה, שדי מיותרים לטעמי וגם לא הכי זולים. בננה תעלה לאדם 30 דולרים ל-10 דקות, מצנח רחיפה 75 דולרים לעוד 10 דקות. אבל פעילות שלא כדאי להחמיץ היא כמובן שנורקלינג, וכאמור, יש ריף נהדר ממש בחוף של הריזורט - רק תביאו איתכם משקפת ושנורקל (השכרה - 10 דולרים).

מי שירצה לשדרג את החוויה, יכול להצטרף לסיור בסירה שתביא אתכם למיצרי טיראן ולגונות הטורקיז, שכבר מהמטוס נראות כמו המלדיביים של סיני. אלו הן לגונות שתחומות בריף עשיר ביצורי ים, ואליו יוצאות מדי יום סירות מכל שארם להביא משנרקלים, כמו גם צוללים (95 דולרים לחצי יום). עם זאת, אם הממון בכיסכם, תוכלו לצאת לסיור מפנק ביאכטה של בעל הריזורט שמפליגה למיצרי טיראן, לראס מוחמד (אתר הצלילה הטוב ביותר) ושאר אתרים, וכוללת גם ארוחה שתוגש לכם ביאכטה, שתייה חופשית ומדריך צלילה שיתלווה אליכם. בדרך חזרה, יתכן שילוו אתכם דולפינים שרק מחכים לתפוס גלים בזרם של היאכטה ויקפצו לצידכם. מחיר? לא זול בכלל: 3,000 דולרים לעד שבעה אנשים.

אפרופו לאקשרי, אז הריזורט הפך, כמו כל מלון עם נוף מדהים בעולם, גם לאטרקציה למתחתנים. אנשי השיווק בו מספרים על חתונה שבה שכרו את כל החדרים בריזורט ועלתה למארגנים 13 מיליון דולרים. מה רע?

ומה עוד? אז קשה להכיר את שארם באמת כשאתה בריזורט כמו הפור סיזנס, וגם בו, כמו בשאר מלונות יוקרה בעולם, יעדיפו שתשאירו את הכסף במלון ולא בחוץ. בכל זאת, מומלץ לצאת ממנו כדי לנשום קצת את סיני האמיתית, זו שבה נהג המונית מעשן בנסיעה, שבה אנשים מתהלכים בצידי הכבישים לבדם עם שקית ביד ושבה הכל פחות זוהר, אבל אמיתי.

אחת האטרקציות של העיר היא השוק שפתוח בלילה, מרחק 15 דקות מהחוף, ומומלץ לסייר בין חנויות המזכרות שבו. לאחר שראיתם שכל חנות מציעה את אותם הדברים, התעכבו מעט מול מסגד אל סאאבה המרשים שמואר בלילה ונראה כמו דיסנילנד בגרסת אלף לילה ולילה.

אטרקציה נוספת היא בתי הקפה המקומיים. הקפה הכי מפורסם ומוכר כנראה הוא "פארשה" (Farsha - שטיח בערבית), שנמצא 5 דקות נסיעה מהשוק, על הים, ובנוי על צלע הר בצורה מדורגת. זהו אירוח בדואי שבו יושבים על שטיחים וכריות, מזמינים אוכל ומעשנים נרגילות לצלילי מוזיקה מקומית. המקום מעוצב באקלקטיות מעניינת, כמו בחדר פלאים שפוגש דיוואן בדואי והכל בתאורה אדומה-צהובה-כתומה. יש רשימות המתנה כי המקום, למרות גודלו, מתמלא די מהר במקומיים ותיירים.

עוד מקום שנמצא במרחק הליכה של 8 דקות מהריזורט, הוא ה"סוהו". מרכז מסחרי פתוח שבו מלא חנויות, גלידריות ושאר מקומות לבזבוזים, שפתוח בלילה ובו מבלים המקומיים עם ילדיהם בשילוב תיירים שמחפשים איפה לשרוף כסף. הזכיר לי את הטיילת באילת. פעם בשעה יש מופע מזרקות מרקדות מוזיקלי, המון פסלי תאורה ומוכרים שכבר ממלמלים עברית כיאה לסוחרים מזמיני פנים. המתחם קרוב למלון, וזו הסיבה היחידה אולי לבקר בו.

• זה נראה כאילו אתם בסבנטיז, אבל בשדה התעופה בשארם מעשנים, ולא בחדרים ייעודיים, כך שמראה של מישהו מעשן בגייט, מוזר ככל שזה יהיה כיום, הוא נורמלי.
• מצד שני, זה שדה התעופה היחיד בעולם שבו ראיתי שהמנקה מדליק קטורת בשירותים.
• מחירי הדיוטי פרי לא זולים במיוחד, כפי שאולי נהוג לחשוב על מצרים.
• בבדיקה הביטחונית של התיקים ביציאה משארם, יש טור נפרד לנשים ולגברים, אז אם אתם משפחה רב-מגדרית תיאלצו להיפרד עד אחרי.
• יש למלא טופס כניסה ויציאה דומה בשדה, לא משהו מסבוך אבל יש להציג עם הדרכון.

הכותב היה אורח (איך לא) של פור סיזנס שארם א-שייח'.