קקי. מי לא אוהב לעשות קקי? כולם אוהבים. וזו הסיבה שבעבור רבים, השירותים נחשבים למקדש הביתי, לממלכת האינטימיות האולטימטיבית. אבל לפעמים, אנחנו נאלצים לצאת מאזור הנוחות (או הנוחיות) שלנו, ולעשות קקי בטבע.
**כל המסלולים, האירועים והפעילויות מחכים לכם ב"סוכות 2022" בוואלה! תיירות**
למי שעוד לא הספיק: 8 אתרי קמפינג בחינם לסוכות
15 מסלולים מעגליים קצרים בישראל שמתאימים למשפחות
קרוב לסוכה: כשכולם בפקקים בטבע, קבלו הצעה ל-5 טיולים עירוניים
מזי מגנאג'י מוסקוביץ, מנהלת ההסברה של רשות הטבע והגנים אומרת כי בשנים האחרונות, בכל תקופת שיא של טיולים, אנו נתקלים בשטחים הפתוחים בשאריות רבות של נייר טואלט. "מלבד המפגע האסתטי - מדובר בסכנה אמיתית לטבע ולאדם. בשנת 2008 קבוצת חניכים צעירים טיילה בנחל שורק שבהרי ירושלים. אחד החניכים חפר בור, התפנה, כיסה ושרף את נייר הטואלט. תוך זמן קצר האש יצאה משליטה. התוצאה: 1,000 דונמים של חורש טבעי בשמורת הטבע נשרפו לחלוטין. מדי שנה ובכל רחבי הארץ מתרחשות באופן הזה שריפות-ענק בשטחים הפתוחים ובשמורות הטבע".
באתר של רשות הטבע והגנים פורסם דף הסברה בעל השם המשעשע "גדולים בטבע", הטומן בחובו שלושה כללים חשובים בנושא: לחפור, לקבור, לכסות. אז קפצנו על העגלה, והכנו עבורכם 10 טיפים ועצות מעשיות לצרכן הצרכים בטבע.
נפלאות הכריעה
פעם ראשונה (קקי) בטבע? אל דאגה. אתם לא הראשונים שעושים זאת. וגם לא האחרונים. עבור המטיילים הפחות מנוסים, תנוחת הכריעה עלולה להבהיל מעט. מצד אחד אתם פוזלים הצדה לבדוק אם מישהו צופה בכם. מצד שני, אתם מוצאים את עצמכם מפעילים שרירים שמעולם לא חשבתם שקיימים בגופכם. כל כך הרבה חזיתות בבת אחת! אך אל דאגה - במהרה תנוחה זו תהפוך לטבע שני, שלא לומר - להתמכרות.
וטיפ קטן: זיכרו שלא לכרוע מעל עשבייה גבוהה. כי מה שנראה מלמעלה שטוח, עלול לדגדג לכם כאשר תרדו לתנוחת כריעה. לא שזה רע, פשוט כשזה קורה, אל תהיו מופתעים.
פק"ל יציאות
נכון, בשלב זה נראה כי הקורונה די מאחורינו, אבל אל תזרקו עדיין את ג'ל חיטוי הידיים. הוא ישמש אתכם לאחר מעשה. ובכלל, בכל טיול ראוי שיהיה לכם בתיק פק"ל צרכים הכולל ג'ל חיטוי, נייר טואלט/מגבונים לחים ושקיות. השקיות הללו ישמשו אתכם לאיסוף נייר הטואלט והמגבונים, והשלכתם מאוחר יותר אל האשפה.
שובו של הלונגי
זוכרים את הלונגי שקניתם בשוק בטיול להודו? אם אתם מהטיפוסים הביישנים, זה הזמן שלו לחזור לחייכם. איך בדיוק? אם מצאתם את עצמכם באזור שבו חולפים מטיילים בקירבת מקום, תוכלו להתעטף בו, לתלות אותו על ענפים או לבקש מחבר/ה טוב/ה לאחוז בו, לפרוס ידיים וליצור עבורכם מחבוא. כמובן, זה צריך להיות חבר/ה ממש טוב/ה. אחרת, החברות עלולה להיפגם קשות.
לא ליד מעיינות ונחלים
מה יותר מושלם מלעשות את מה שאתם צריכים לעשות בעודכם בוהים בניחותא במים הזורמים? אז לא. בבקשה התרחקו ממעיינות, נחלים ומקווי מים בטבע.
נכון, הקקי שלכם לא ידלג מעצמו אל המים, אבל יש מקומות שחשוב להשאיר נקיים. בעיקר כאלו שמושכים אליהם מטיילים רבים, בשטח קטן יחסית. ואם ממש חשוב לכם להקשיב לרחש הרקע תוך כדי כריעה, אתם יכולים פשוט לשרוק לעצמכם. כן מסתבר שאפשר לעשות את שתי הפעולות הללו במקביל.
לא באתרי עתיקות
נכון, שום חומת ביצורים מהתקופה הכנענית לא קרסה בגלל שעשיתם קקי למרגלותיה. אבל רבאק, אתר עתיקות. תתאפקו. תתאפקו גם אם החורבה שפגשתם עכשיו בסוף העולם נראית כמו מקדש צרכים אולטימטיבי. פשוט קחו 100 מטר הצדה ותהיו תרבותיים.
בור או לא בור?
אומרים שתמיד טוב שיהיה את חפירה בתא המטען שלכם. לא לצרכים פליליים חלילה, אלא כדי לחפור בשעת הצורך גומת קקי. בעיננו, גם גומה סמלית, שנחפרת בידיים או בעזרת מקל או אבן מקומית, תספיק בהחלט. צואת האדם, בדיוק כמו צואת בעלי החיים, היא עניין טבעי לגמרי, והבעיה כאן אינה אקולוגית אלא אסתטית.
במילים פשוטות: חופרים קצת (לא חובה), מסיימים, ומכסים במעט עפר (אם הקרקע רכה) או אבנים (אם הקרקע קשה).
לא לשרוף את נייר הטואלט!
לפני קצת יותר מעשור, בעת טיול של בני נוער באזור נחל שורק, פנה אחד החניכים לעשות צרכים, סיים, ושרף את נייר הטואלט המשומש. השריפה הקטנה והנאיבית הזו הפכה לךשריפת ענק שחיסלה מאות דונמים של חורש טבעי. ויש עוד המון דוגמאות כאלו שהתרחשו במהלך השנים. בקיצור, לעולם אל תשרפו את נייר הטואלט בשטח. גם לא באמצעות מדורת גמדים זעירה עם מצית. כלום. לא בגליל, לא במרכז ולא בנגב. פשוט לא.
סוד הזלפת המים
לא קברתם את התוצרת של בני מעייכם? יודעי דבר מסבירים שמזיגת מעט מים על הקקי, תזרז את תהליכי הפירוק שלו - מה שימנע ממנו להפוך למפגע אסתטי מתמשך. רק אל תתלהבו מדי - והשאירו לעצמכם מספיק מים להמשך הטיול.
לעולם אל תשאירו מגבונים בשטח
מגבונים שנותרים בשטח הם גזר דין מוות לבעלי חיים רבים, שעלולים לבלוע אותם, ולמות בייסורים בשל חנק או סתימת קיבה. זה קורה במיוחד במדבר, בקרב אוכלוסיית היעלים, אבל גם במקומות אחרים ברחבי הארץ. לא לקבור, לא לטמון ולא לפזר - פשוט איספו את המגבונים אחריכם והשליכו אותם לאשפה במקום הראוי.
השתמשו ב"מגדלור הקקי"
לאחר מעשה, המהדרין מציינים את מיקום אנדרטת הקקי שלהם בעזרת מקל או ענף, התחוב בגומה ומסמל לעולם שמדובר במקום שלא צריך לחקור אותו לעומק. מעין מגדלור או תמרור אזהרה.
בכל מקרה, אם אתם מטיילים בשמורות טבע או בגנים לאומיים, יש להקפיד באופן מיוחד על הכללים הנהוגים במרחבים אלו: לא יורדים מהשבילים המסומנים, לא עושים שום שינוי בתוואי הנוף (הערמת סלעים, מקל-תמרור לציון המקום שבו ביליתם וכו') ובעיקר שומרים על הניקיון.
ולסיום, אם אתם לא אוהבים/יכולים לכרוע, ומאידך - יש לכם כישורי בנייה בסיסיים, זה המקום לצרף שני סלעים קטנים, לקרבם זה לזה וליצור לעצמכם קונסטרוקציה שמדמה אסלה. אפשר גם לצלם (לפני), להעלות לרשתות החברתיות ולקבל תשואות. גם הירכיים שלכם יודו לכם.
מעבר לכך, מסתבר שיש אפילו מוצרים ייעודיים לשטח, המדמים אסלה. הקליקו בגוגל את צירוף המילים "אסלה בשטח", ויתגלה בפניכם עולם חדש מופלא.