שביל חדש ייחנך ביום שישי הקרוב בגן לאומי עבדת שבנגב - שביל הגיתות - שמעלה על נס את אחד מנפלאות החקלאות המדברית שהחלה כבר מלפני 2500 שנה - יצירת יין בתנאים בלתי אפשריים כמעט.
השביל יעבור בארבע גיתות שנמצאו, שופצו ושומרו בעבדת - אחת מערי הנבטים החשובות על דרך הבשמים - כשלאחרונה הסתיים שימור הגת הדרומית ואולי היפה מכולן, ששימשה את מתיישבי העיר הרומים-ביזנטים ואף לתוך תחילת התקופה המוסלמית לייצור יין תעשייתי שנשלח לאירופה.
"קורה פה משהו שהוא לא פחות מנס", אומר ליאור שווימר, אריכאולוג מחוז דרום ברשות הטבע והגנים, שאחראי על השביל החדש ואף חפר ושימר כמה מהגיתות בעבדת. "מדובר בחקלאות מפותחת מבערך שנת 300 עד 800 לספירה, והאזור הזה הופך מוקד לייצור יין".
היין - אחד משלושת אבות המזון של העת הקדומה
"עבדת היתה ישוב ביזנטי שבשיאו גרו בו כ-4,000 איש", מוסיף שווימר, "אבל מה שפחות מוכר הוא שהיתה לפה תיירות". בכך הוא מתכוון לעולי רגל נוצרים שעצרו בעיר בדרכם למנזר סנטה קתרינה בסיני, או רצו להתבודד בכנסיות באזור, למשל בשבטה. אבל לא רק נוצרים הגיעו לעבדת, אלא סוחרים שהעבירו מוצרים חקלאים לכל אזור אירופה ודרום-מזרח הלבנט.
תושבי הר הנגב הביזנטים שתלו ונטעו כ-11 אלף דונמים של שטחים מעובדים, בעיקר של חיטה, ענבים וזיתים. ד"ר שחר שילה, ראש החוג ללימודי תיירות במכללה האקדמית אשקלון ומי שניהל עד לאחרונה את תיירות הר הנגב בשנים האחרונות, אומר שהיין הוא אחד משלושת אבות המזון של העת הקדומה - דגן, תירוש ויצהר - כפי שנזכר בספר דברים. "החיטה, הגפן והזית היו שלושת גידולי היסוד של חקלאות הבעל באגן הים התיכון בתקופות קדומות, ואפשר היה לאחסן את מוצריהם - גרעיני חיטה, יין וצימוקים, שמן זית וזיתים כבושים, מעונה לעונה", הוא אומר. "לכן גידולים אלה ומיני המזון שהופקו מהם תפסו מקום מרכזי בכל היבטי התרבות, הטכנולוגיה, האמנות והפולקלור של האזור בימי קדם".
מאות טרסות לגידול יין בערוצי הנחלים
העלייה במעלה השביל שסומן בעזרת אבנים מקומיות אינה קשה, למרות שהיא במגמת עלייה. בדרך שווימר מצביע על אחת האבנים שעליה נחקקה רוזטה יפה. הנוף חושף את מרחבי גידול הכרמים של אז, שגם היום גדלים באותם עמקים שניצלו את ערוצי הנחלים להשקייה. בגת הדרומית, שנחפרה בשנות ה-60 אך כוסתה, ישנם שלושה בורות איגום של כשבעה קוב בסך הכל. אל הבורות זרם התירוש שניגר ממשטחי הדריכה שרוצפו באבנים ישרות ויפות, שלדברי שווימר נבזזו ונמצאות כיום בבתים ביפו או בעכו. מסביב לגת נראות מאות טרסות בערוצי הנחלים שלידן נבנו בתי חווה, שבהם גידלו את הענבים.
"מה שנדיר בגת הזו היא שיש בה עוד משטח דריכה בנוסף למשטח הגדול", מסביר שווימר שגם שימר אותה. "אנחנו לא יודעים אם זה לסוג ענבים אחר או אולי היה שייך למשפחה אחרת, אבל מעניין לראות שמהמשטח הזה יוצאת תעלה שמרוצפת באבן, שהעבירה את המיץ לבור השיקוע ומשם לבור אגירה של 1.3 קוב".
הכירו את ענבי "שירוקי" ו"דבוקי"
את היין שמרו הביזנטים במערות קבורה רומיות ישנות יותר בקרבת העיר, ששימשו לאחר מכן כאתר אחסון ליין. במערה נמצאו ארבע כתובות לזכר נשים צדיקות שנקברו בה, ויתכן ושימשו ככוהנות של האלה אפרודיטה, ונתגלו בחפירה של אברהם נגב ב-1958. "בעבדת כ-250 מערות, לכל בית מערה מאחוריו ושם שמרו את מיץ הענבים במשך כמה חודשים עד להפיכתו ליין", אומר שווימר.
לדבריו, אם כיום מפיקים כ-800 ליטר יין מדונם של ענבים, הוא מעריך שבזמנו הפיקו כ-200 ליטר מדונם. מעבדת המשיך היין לנוע על גמלים לנמל עזה - עיר הנבטים האחרונה במסע היין - ומשם הושט בספינות לרודוס, צרפת ובריטניה. אי אפשר להימלט מהמחשבה שצרפתים בחבל בורדו של אז החשיבו את היין הארץ-ישראלי כמשובח.
מעבר לכך, חוקרי היין נדרשו לשאלה: איזה יין ייצרו במדבר? אז עד לא מזמן לא ידעו, וגם זרעי הענבים שמצאו באשפה לא סיפרו דבר. אבל לפני שנתיים נסדקה האפלה בכל הנוגע לסוג היין הארץ-ישראלי. "חפרו מערה בגבעה ממול, ודניאל פוקס, חוקר זרעים עתיקים מאוניברסיטת בן גוריון, לקח דגימות זרעים שנמצאו באותה מערה", מסביר שווימר על הדרך לגילוי זן הענבים העתיק. מתברר, שבשנת 540 לערך אירעה במזרח התיכון מגפת דבר, "המגפה היוסטיניאנית" (על שם הקיסר יוסטיניאנוס), שגרמה לצניחה בכמות הענבים וקריסה כלכלית עקב כך. שווימר אומר, שהחוקרים הצליחו להוציא זרעים מפוחמים ובדקו אותם במעבדות ברחבי העולם ולבסוף הוציאו מידע גנטי מחמישה זרעי ענבים, ומתוך שניים מהם הצליחו לערוך מיפוי גנטי מושלם. "כל אחד מהם היה שייך לסוג אחר - יין אדום ויין לבן", הוא אומר, "והם מתוארכים ל-690 לספירה. לאחר מכן השוו את הזרעים הללו לענבים בנק הגנטי של ענבים בעולם והסתבר שהם מתאימים".
שם הענב האדום "שירוקי" ושמו של הלבן "דבוקי". שניהם, אגב, שרדו עד היום במנזרים בלבנון. ד"ר שילה מוסיף שכיום יקב טפרברג משתמש בענבי דבוקי ליין לבן, שמגיע מאזור הר חברון. שווימר אומר שיש מחשבה בעתיד להביא את הזרעים ולגדל אותם בעבדת. "אם הענבים יצליחו לשרוד - נוכל לשתות יין מהימים ששתו בעבדת", הוא אומר חצי מחוייך, חצי מרוגש.
מכוונים לתיירים האירופים
אבל עד שיגיעו השירוקי והדבוקי, יש בהר הנגב לא מעט זני ענבים משובחים שנהנים מהטרואר המקומי - מהשמש החזקה ביום מחד, והצינה הלילית מאידך - ומספקים יופי של חומר גלם ל-25 יקבים שמייצרים יין מצוין.
כיום יש יותר מאלף דונמים של ענבים שגדלים באזור, והכוונה שהגידול יתרחב ל-2,000 דונמים. "אנחנו רוצים להפוך את כל אזור הנגב והמדבר לאזור של תיירות יין עם מיתוג משלו, כמו שעשו בטוסקנה", מסביר ד"ר שילה, שהחל לאחרונה לעמוד בראש ה-DMO (ראשי תיבות של Destination marketing organization - מנהלת תיירות אזורית של הנגב). לדבריו, השילוב של מדבר וגידול יין בו, הוא מוצר שיקרוץ לתיירים אירופים שיגיעו ארצה. "אין אירופי שלא שותה כוס יין או משקה בערב, וההבנה שיש לנו בישראל אזור שהוא היחיד בעולם שבו מגדלים יין בתוך המדבר, הוא בבחינת פלא שצריך למשוך לפה תיירות", הוא אומר.
נכנס יין - יצא אירוע
את היין המדברי תוכלו לטעום גם באירוע מיוחד שיתקיים ביום שישי הקרוב (19 באוגוסט) בשם: דרך היין המדברי - יקבים פתוחים בהר הנגב - שיתקיים ב-16:00-10:00 (ההדרכות יתחילו בכל שעה עגולה), שבו יקבי הר הנגב יפתחו את שעריהם (ולא מעט בקבוקים) ויזמינו לסיורים, הסברים ופעילויות סביב יין. מחיר כרטיסיית טעימות - 120 שקלים לאדם. היקבים פרוסים בכל אחד מאזור הר הנגב: פתחת ניצנה, מצפה רמון וירוחם. היקבים המשתתפים: כרם פינטו, ירוחם | יקב שדה בוקר, קיבוץ שדה בוקר | יקב רמת נגב, קדש ברנע | יקב תושיה, באר מילכה | יקב רוטה, חוות רוטה (ליד רביבים) | יקב נבטו, מצפה רמון.
להרשמה ולפרטים: 050-6577747 או באתר תיירות הר הנגב.