הגליל העליון מתחדש בשביל טיול חדש ולא מוכר - נחל פארעם (יש להגות Pe'er-Am) - שבסמוך לחצור הגלילית. נחל פארעם הינו יובל של נחל מחניים הזורם בחלקה העליון של חצור הגלילית באזור, המנקז את מורדותיו המזרחיים של הר ביריה והר כנען, וגובל ביער ביריה.
הנחל מלא מים בימים אלה כתוצאה מנביעות, כמו עין פארעם שנובע ומימיו זורמים לאורך כמה עשרות מטרים ומקיימים בית גידול לח. אורך המסלול החד-כיווני - 2.3 ק"מ - והגישה אליו מקבר חוני המעגל שבחצור הגלילית (כך בווייז).
עוד בוואלה!
סיפור דרך
כדי להגיע אל תחילת המסלול יש להקליד בווייז "קבר חוני המעגל חצור הגלילית". עם הגעתכם, החנו את הרכב לצד כרמי הזיתים. משם לכו בשביל עפר מדרום לכרם מערבה לכיוון ההר, עברו שער רכב ותגיעו אל רחבת עפר גדולה ופתח של מחצבה. משם עלו דרומה אל מבנה אפור עגול של בריכת מים ומשמאלו תראו את שלט ההסבר על נחל פארעם עם מפת אפשרויות המסלולים באזור.
בצידי השלט פורחים בימים אלה (מרץ) תורמוס ההרים, כלניות, חרדלים וחלבלוב מגובשש. המשיכו לעלות עם השביל ואחרי כ-50 מטרים חוצים מעבר ירוק בגדר בקר. המשיכו לעלות בשביל הליכה ואחרי 50 מטרים נוספים תהיה משמאלכם תצפית עם זוג ספסלים. ברקע תראו את עאזור רמת כורזים בין המושבה ראש פינה ליער ביריה ומורדות הגולן. המשיכו מזרחה עוד 50 מטרים ותתחילו לשמוע את פכפוך המים בין שיחי הפטל.
המשיכו על השביל משמאל לשיחי הפטל, עד שתראו בריכות בנויות אבן ופינת ישיבה יפה בין עצי הזית ולצד הבריכות. מהבריכות יוצא שביל קצר בתוך המים בין שיחי פטל, ומשם חזרו לרכבים באותה הדרך.
מי אתה, פארעם?
פארעם היה כפר עבודה של יהודי תימן ב-1950, שנמצא כיום בסמוך לקבר חוני המעגל בחצור הגלילית, שנקרא עד 1968 "חצור" בלבד. בתקופה הרומית התקיים ישוב יהודי סביב המעיין ששמו לא היה ידוע, אך בסקר שנערך בתחומי הכפר וסביבתו נמצאו שרידים רבים של מבנים, גתות, מערות קבורה, מערכות מסתור וחרסים. הממצא המעניין ביותר שנחשף במקום הוא משקוף ובסיסי עמודים של בית כנסת קדום, בדומה לאלו שהתגלו בבתי כנסת בסביבה, כמו מרות, ברעם ונבוריה. על משקוף נוסף שהתגלה במקום, יש כתובת דו-לשונית ארמית-יוונית בעברית ויוונית, המציינת את השם "יוסף בר עזי".
במאה ה-13 היה במקום כפר ערבי עם מיעוט יהודי בשם "פירע'ם", המוזכר בתיאורי עולי רגל יהודים בימי הביניים, בין צפת לציון חוני המעגל שלמרגלות הכפר. הכפר פ'ירעם ננטש חלקית בעקבות הפגזות של הפלמ"ח במסגרת מבצע "מטאטא" ב-2 במאי 1948 וננטש סופית ב-22 במאי במסגרת מבצע "יפתח" לשחרור הגליל העליון. כיום ניתן לראות שרידי בתים וטרסות באזור.
ב-28 במרץ 1950 (ערב פסח תש"י) הוקם, כאמור, במקום כפר עבודה שאוכלס על ידי 70 משפחות מעולים מתימן, כחלק מכפרי עבודה חקלאיים שהוקמו באזורים הרריים בהרי יהודה ובגליל. כשהוקמה העיירה חצור הגלילית ב-1953, עזבו תושבי כפר העבודה את האזור ועברו למושבים חקלאיים במרכז הארץ.
לפי שמחה גואטה בוקובזה, סטודנטית מאוניברסיטת תל אביב שחקרה את חצור הגלילית בעשוריה הראשונים, העולים התימנים האמינו שהם עובדים את אדמתם וימשיכו להתיישב בכפר שבו נפתח בו בית ספר, בית כנסת והתנהלו חיי קהילה. עם זאת, בדומה התימנים בפארעם, בדומה לעולים תימנים אחרים שאוכלסו בכפרים חלסה (קריית יוסף, לימים קריית שמונה), זנגריה (כיום אליפלט) ובבית המכס בראש פינה, נאלצו לעזוב את כפריהם. לפי עדויות שבוקובזה אספה בארכיון חצור הגלילית, העולים חשו בהתנשאות וגזענות מתמדת של תושבי המושבים והקיבוצים באזור, כנראה כפי שקרה במקרה של "תימני כנרת", שסולקו אחרי 20 שנות עבודה (ב-1929) מאזור בית המוטור שליד קבוצת כנרת. עם זאת, היו סיבות נוספות לעזיבתם - מההחלטה להקים את חצור ועד חוסר יכולתם לקיים חיי דת ובידוד חברתי.
פינת הקרדיטים
שביל הטיול בפארעם נחנך על ידי שיתוף פעולה של המועצה המקומית חצור הגלילית ורשות ניקוז ונחלים כינרת ביחד עם מדרשת אורות הגליל, בתהליך חינוכי שכלל מתנדבים רבים מחצור הגלילית. בפעילות תמכו גם הרשות לפיתוח הגליל, שותפות צח"ר, מתנ"ס חצור הגלילית ובתמיכת ארגון ארץ עיר בהסעות למתנדבים והקמת ספסלים.
ראש מועצת חצור הגלילית שמעון סויסה, שחנך את השביל, אמר: "משמח אותי שאנחנו מנחילים לדור העתיד את המורשת של הוותיקים, מייסדי חצור הגלילית של שנות ה-50 וה-60. הפרויקט הצליח להוציא את הילדים לשטח ולחבר אותם לטבע. אנחנו מקרבים את היער לחצור הגלילית".
צביקה סלוצקי, מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים כינרת, אמר: "פריצת השביל לנחל הינה גם פריצת דרך להעלאת מודעות התושבים בחצור הגלילית, לפנינת טבע ייחודית בקרבתם".