הגענו להוציא דרכון, אבל מצאנו את העיר הכי קסומה באירופה

לפורטו הגענו בעקבות הבקשה לדרכון פורטוגלי של בעלי, ונחשו מה? כל הישראלים שפגשנו שם הגיעו בדיוק מאותה סיבה. אחרי הכל, לא מדובר בעיר בירה גדולה או מפורסמת במיוחד, אבל אלו שמגיעים אליה מרוויחים טיול באחת הערים הקסומות והנעימות ביותר באירופה.

פורטו היא אמנם העיר השנייה בגודלה בפורטוגל, אבל יש בה רק כ-300 אלף תושבים, והם האנשים הכי נינוחים ומסבירי פנים שפגשנו באירופה. היא בנויה לאורך נהר הדואורו (Douro) והנמל, על שמו היא נקראת, החל לפעול כבר בתקופה הרומית וסייע לפורטוגל להפוך לאימפריה שהייתה במאות ה-15-16.

העיר היוותה אבן מרכזית במאבק התמידי בין בית המלוכה מצד אחד והכנסייה (ששלטה בה) מצד שני. בעת החדשה עברה הפיכות אזרחיות, שנים של שלטון פשיסטי ואיכשהוא, בכל אלה לרוב לא נרשמו מספרים גדולים של הרוגים. אנשים נעימים סך הכל, כבר אמרנו?

מטיילים ברובע העיר העתיקה
רובע העיר העתיקה, ה-Ribeira, הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי והוא בנוי מכ-8-9 קמ"ר של הנאה צרופה. הבניינים העתיקים משובצים בציורים מרהיבים מאריחי קרמיקה, בנייני המגורים צבועים בצבעים עליזים והרחובות המתפתלים ציוריים וזרועים במסעדות, בתי קפה, חנויות וגלידריות.

כדאי להתחיל בתצפית פנורמית מרהיבה על העיר ממגדל הפעמונים של כנסיית קלריגוש (Igreja e Torre dos Clerigos), שהוא אחד מסמלי העיר. שווה להזמין באתר כרטיס כניסה ב-5 אירו, לבקר במוזיאון המגדל ולעלות לתצפית פנורמית מרהיבה על העיר. אלה שפחות מתחברים לעלייה של 225 מדרגות, יכולים להתנחם בעובדה שיש עוד הרבה מקומות בעיר עם תצפיות נהדרות שיצוינו בהמשך.

במרחק 500 מטר מהמגדל נמצאת כיכר העירייה רחבת הידיים Square of General Delgado. מדובר בשדרה רחבה ויפהפייה Av Dos Aliados, שבקצה הצפוני שלה שוכן בניין העירייה המרשים. הוא מסתיר מאחוריו את הכנסייה (Ingreja de Trinidade) ולא במקרה. כשהפכה פורטוגל לרפובליקה, בשנת 1910, רצו הרפורמטורים להאדיר אותה בבניית מונומנטים חדשים. כמובן שהם לא יכלו לפגוע בכנסייה לכן בנו לפניה מבנה ענק שיסתיר אותה.

מסביב לשדרה, ובכלל ברובע, יש הרבה מבנים מרשימים, אבל הנדל"ן הכי שווה בעיר שייך, באופן מפתיע, לרשת מקדונלד'ס, שסניפיה ממוקמים בבניינים יפהפיים. הסניף הכי יפה שלה בפורטוגל (ויש האומרים בעולם!) נמצא בשדרה, בבניין שבו פעל בתחילת המאה הקודמת בית קפה אלגנטי מעוטר בסגנון הארט דקו. שווה להיכנס פנימה. מראה מגשי הפלסטיק והכוסות החד פעמיות על רקע התקרה המפוארת, החלונות המצוירים ונברשות הקריסטל הכבדות - סוריאליסטי לגמרי.

בכיכר שבקצה הדרומי של השדרה ניצב פסל של פרש. זהו פדרו הרביעי, מלך פורטוגל וקיסר ברזיל. השאלה המתבקשת היא - אם הוא "רק" הרביעי, למה דווקא הוא מונצח במרכז העיר? ובכן, פדרו זה היה אמנם הרביעי בפורטוגל אבל ראשון לשמו בברזיל, ואף נחשב שם לאבי האומה שכן בתקופתו אוחדו שתי המדינות. זוכרים את שירו של רבי יהודה הלוי "ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"? הוא התכוון מטאפורית, כמובן, אבל במקרה של פדרו זאת המציאות. גופו קבור בברזיל וליבו - בפורטו. לכן על גבי הסוס, גופו של פדרו פונה לכיוון נהר הדואורו וראשו מופנה מערבה, לכיוון ברזיל.

ליד הכיכר נמצאת תחנת הרכבת המרהיבה Sao Bento. כמו בניינים רבים בעיר, מעוטרים קירותיה באריחי קרמיקה. הציורים מצוירים עליהם ביד, נכנסים לתנור ואחר כך מודבקים על הקיר בפאזל שמראה לרוב סצנה מהעבר. אמנות זו, של מאות אלפי אריחים, מצאה את דרכה לקירות העיר לפני כמאה שנה. מעבר ליופיים ולשמירה על הקירות, הם עזרו לאותם תושבים שלא ידעו קרוא וכתוב, להכיר את סיפורי התנך, הברית החדשה וההיסטוריה של העיר. אחד מהציורים בתחנה מתאר את החתונה של המלך חואן הראשון עם נסיכה אנגלית בשנת 1386. מאז יש קשר חזק בין שתי המדינות, ולציון הקשר הזה הובאו לפורטו מאנגליה בשנת 2001 כמה תאי טלפון מאוד בריטיים ומאוד אדומים. אגב, הם עדיין פועלים.

מתחנת הרכבת כדאי להמשיך לקתדרלה המפורסמת של העיר, קתדרלת ה-CE, אשר נבנתה כמבצר ומשמשת כמקום מגוריו של הבישוף. במרחק הליכה נוסף נמצאת חנות הספרים Livraria Lello בעלת העיצוב הצרפתי הייחודי. על גרמי המדרגות הפנימיים בחנות נטען שהם היוו השראה לג'יי קיי רולינג, כשתיארה את בית הספר לקוסמים "הוגוורטס" ב"הארי פוטר". רולינג גרה בפורטו מספר חודשים ומאז נפוצה השמועה, הפכה החנות לאתר תיירותי (5 אירו כניסה דרך האתר). אבל לא מזמן צייצה רולינג בטוויטר שמעולם לא ביקרה בחנות, ובכלל לא הושפעה מהעיר. תושבי פורטו הנעלבים מסרבים לקבל זאת ומביאים כהוכחה שתי דוגמאות נוספות:

הראשונה - אבי בית סליז'רין, הבית של "הרעים", נקרא סלאזר, כשמו של הדיקטטור ששלט בפורטוגל בין השנים 1968-1932. את הדוגמא השנייה ניתן לראות ברחובות העיר - חבורות צעירים לבושים בגלימות ארוכות, ממש כמו בהוגוורטס. אלה סטודנטים מקומיים, זאת התלבושת האחידה שלהם וזה, אומרים המקומיים, כבר לא יכול להיות מקרי.

העיר פורטו הייתה לאורך רוב שנות ההיסטוריה בשליטת הכנסייה, ופורטוגל עצמה עדיין מאוד קתולית, לכן אין טיול שלם בעיר בלי לבקר לפחות בכנסייה אחת. העיר זרועה בכנסיות יפות ורבים מהמבנים הציבוריים כיום - תחנות משטרה, תחנות רכבת ומוזיאונים - היו פעם מנזרים. החשובה שבכנסיות היא הקתדרלה, והשתיים שנחשבות היפות (ומלאות הזהב) ביותר הן סאו פרנסיסקו (Igreja de S Francisco) שבה יש גם מוזיאון, וסנטה קלרה (Igreja de Sta Clara). מומלץ מאוד להיכנס לאחת מהן בעבור 5-4 אירו. כמובן שאפשר גם בחינם בזמן המיסה, אבל אז אי אפשר לצלם ולשוטט.

אנחנו ביקרנו בכנסיית סנטה קלרה שנפתחה רק לפני כמה חודשים אחרי שלוש שנות שיפוצים. בניגוד לחיצוניות הדי עלובה, העושר הפנימי מדהים וכמות הזהב שמודבקת על הקירות בלתי נתפשת, במיוחד כשחושבים על התקופה שבה נבנתה הכנסייה ועל המוני המאמינים שחיו ברובם בעוני מרוד. הדרך לגשר עבורם את הפער הייתה פשוטה - בין הציורים, העיטורים והפיתוחים המוזהבים שוכב ישו כשהוא ערום, פצוע וחסר כל. ללמדם, שכסף זה לחלשים וסבל זה החיים.

הכנסייה דומיננטית בפורטו גם היום, ובערבים ובימי ראשון, ניתן לראות ליד הכנסיות משפחות נזקקים עומדים בתור לחלוקת בגדים ואוכל.

בירידה לטיילת ניתן לבחור בין מספר רחובות צרים ויפים להלך בהם. הטיילת עצמה יפה וצבעונית, המסעדות כמובן יותר יקרות אבל משלמים על המקום, הנוף, נגני הרחוב והאווירה. מהטיילת חוצים את הנהר עם היפה בין ששת הגשרים הבנויים מעליו - גשר פונטו לואיז (Ponte Luis 1) ומגיעים לעיר השכנה גאיה (Vila Novo de GAIA).

גאיה התפתחה כעיר נפרדת לפורטו עקב סכסוך שהיה במאה ה-13 בין המלך אפונסו השלישי לכנסייה. בעקבותיו, אסר הבישוף על המלך להיכנס לפורטו והוא, מצידו, הרחיב את הכפר הקטן גאיה בצד השני של הנהר, משך אליו את ייצרני היין דרך הטבות מס ומאז ועד היום גאיה היא מרכז הייצור של יין הפורט. הטיילת שלה יפה, נעימה ורחבה יותר מזאת של פורטו. על גבעה בקצה הגשר נמצא מנזר שכיום משמש את הצבא, והנוף הנשקף ממנו מהמם (Mosteiro da Serra do Pilar). יש רכבל שנוסע מהמנזר לקצה הטיילת בעבור 6 אירו לכיוון ו-9 הלוך-חזור, אבל מומלץ ללכת ברגל. מיטיבי הלכת מוזמנים להמשיך ללכת בטיילת כ-4 קילומטרים לכפר הדייגים הקטן Afurada, שם יש מסעדות דגים נחמדות.

לבקר במרתף יין בגאיה
במאה ה-17, כשהופסקה אספקת יין הבורדו מצרפת לאנגליה עקב המלחמה ביניהן, חיפשו סוחרי יין אנגלים מקום שיוכלו לגדל בו גפנים. הם מצאו אותו בעמק הדואורו, ולכן נקרא היין שמופק שם עד היום - פורט. המפעלים והיקבים נמצאים בגאיה והדרך הכי טובה לבקר בהם ולשמוע על הדרך הייחודית לייצור יין הפורט, היא לקחת אחד מעשרות הסיורים המודרכים. בעבור 17-12 אירו תקבלו סיור, הסבר ו-2-3 טעימות יין.

אוטובוס מס' 1 לשפך הנהר
בילוי מומלץ מאוד הוא נסיעה (או הליכה) מהטיילת לשכונת FOZ, המקום שבו נשפך נהר הדואורו לאוקיינוס האטלנטי. מדובר במרחק של כ-4 קילומטרים שאותו ניתן לעשות בטראם מספר 1. לקרונית הציורית תחנה ליד לכנסיית סן פרנסיסקוס ו-FOZ היא התחנה אחרונה שלה. מראה שפך הנהר לאוקיינוס עוצר נשימה ויש שם טיילת יפהפייה, עם מזחים קטנים ומגדלורים. ניתן גם להגיע עם האוטובוס הרגיל מספר 500, ואחרי שטיילתם ב-FOZ, להמשיך איתו בנסיעה של עוד כעשרים דקות עד לכפר הדייגים Matoziniush, ששם יש שוק ומסעדות דגים מומלצות.

פיקניק בפארק
אם חשקה נפשכם בשעתיים של פיקניק בגנים ירוקים, היכנסו לסופרמרקט הקרוב, קנו לחמים, גבינות ו/או נקניקים, בירה או יין זולים להפליא ולכו לרבוץ בגנים היפים סביב המוזיאון לאמנות עכשווית Serralvush, או בצמוד לארמון Cristal Palace. בשניהם, אגב, לא חייבים לבקר בפנים.

לאחר גירוש יהודי ספרד (1492), היגרו רבים מהם לפורטוגל והאוכלוסייה היהודית בה הגיעה לכמאה אלף איש (כ-10%). כאשר התחתן מלך פורטוגל מנואל עם בתם של מלכי ספרד ב-1496, היא לחצה עליו לגרש אותם (במקרה הטוב) והוא, בשביל שלום בית, התחכם וניצר את כולם בחופזה. לא פלא לכן שתווי הפנים של האנשים ברחוב נראו לנו מוכרים ותמיד פנו אלינו בפורטוגזית. מרגש גם לראות את חלונות הראווה של חנויות התכשיטים וכלי הכסף. הם נראים ממש כמו חנויות יודאיקה.

מהרובע היהודי המקורי לא נשאר זכר, למעט גומחה קטנה שנמצאה בעת שיפוץ בית ואובחנה כ"היכל" לספר תורה בבית כנסת מאולתר, שהוקם על ידי היהודים שהוכרחו להתנצר ושמרו על מנהגי היהדות בסתר. בתחילת המאה ה-20 התגלתה קהילה של צאצאי אנוסים בכפר קטן, מה שעורר הד גדול בעולם היהודי. בשנת 1938 נבנה בפורטו בית הכנסת "כדורי מקור חיים" ולא רחוק ממנו נמצאים המוזיאון היהודי ומוזיאון השואה - הראשון בפורטוגל שנחנך בינואר השנה (Museu do Holocausto do Porto). מה שמייחד אותו ממוזיאוני שואה אחרים, הוא תיעוד מכמיר לב של מאות הפליטים שניסו להיחלץ מאירופה דרך נמלי פורטו וליסבון של פורטוגל הניטראלית, וביניהם מרק שגאל והרבי מלובביץ'.

מילה על תעשיית הדרכונים, וזאת תעשייה משומנת היטב - אנחנו רגילים לחשוב שרק הישראלים נוהרים אחרי דרכונים אירופיים, אבל בשיטוטינו בעיר נתקלנו ביהודים מכל מיני ארצות שאינן באיחוד האירופי: אמריקאים, קנדים ואחרים, שנברו בשורשיהם היהודים-ספרדיים וביקשו דרכון. חלקם גם מהגרים לפורטוגל וכיום, כולל אותם, חיים בפורטוגל כ-3,100 יהודים בגלוי ובמודע. מן הסתם יש עוד רבבות שחולקים איתנו את אותו דנ"א, ופשוט אין להם מושג.

יש שלוש ערים יפות במרחק שעה נסיעה ברכת (7 אירו) ששווה מאוד להגיע אליהן, וכל אחת מתגאה במשהו אחר:
- בראגה (Braga), מקום מושבו של הארכיבישוף, לאוהבי ההיסטוריה.
- גימראייש (Guimaraes), הבירה הראשונה של פורטוגל, לאוהבי האדריכלות.
- אביירו (Aveiro), ונציה של פורטוגל, לאוהבי הטבע.

לפורטו מאכלים מסורתיים בני מאות שנים, ומנת הדגל היא הדג הלאומי, הבקלה. דג זה הפך להיות פופולארי בפורטוגל במאה ה-15 אחרי שתושביה למדו להמליח ולשמר אותו. תגלית זו תרמה להגדלת טווח השיט של מגלי הארצות הפורטוגלים, כאשר המפורסם ביותר הוא וסקו דה גאמה - הראשון שהגיע דרך הים מאירופה להודו.

גם בהיסטוריה הקולינרית הקצרה של ישראל כיכב הבקלה. מי שגדל פה בשנות ה-70-60 זוכר היטב את פילה הבקלה - הדג שהיה אז הכי זמין בשוק - ולרוב לא לטובה. בקיצור, אפשר לוותר על מנות הבקלה (Bakalau) ולהתמקד בסרדינים המצוינים, דגי הסלמון והבס (Sea bass).

מנה קלסית נוספת היא ה-Francezinia: כריך ענק של בשר חזיר ובשר בקר מוקרמים בגבינה, המוגש לרוב עם צ'יפס וביצה. גם זה לא מומלץ לבעלי קיבה חלשה, ואפילו לא התחלנו לדבר על מאכלי הקיבה (הכינוי של אנשי פורטו הוא "אוכלי הקיבה"). אז אולי על האוכל המסורתי קשה להמליץ אבל המאפים המסורתיים... זה כבר סיפור אחר. העיר זרועה במאפיות נפלאות שמראה חלונות הראווה שלהם מגרה את כל החושים. יש כריכים העשויים מלחמים נפלאים הנאפים במקום, מבחר ענק של קרואסונים, עוגיות, עוגות וכמובן המאפה הלאומי - הפסטל דה נאטה: טארטלט בצק עלים ממולא בקרם פטיסייר ומעדן אמיתי. בפורטו אין מאפייה שלא מכינה אותו כחלק מההיצע שלה, אבל יש מקום אחד שבו מתמקדים רק בו וזה Delta Coffee House. מדובר בבית קפה שמגיש בעיקר קפה, יין ופסטל דה נאטה שנאפה בשני תנורי ענק ומוגש טרי כל הזמן עקב הביקוש.

חייבים קפה? שימו לב. האספרסו הרגיל עולה פחות מאירו אחד. הפוך גדול או קפוצ'ינו - יכול להגיע גם ל-5 אירו. יש מקומות ששווה לשבת בהם רק בגלל הדקורציה או הנוף. כאלה הם קפה ה"מג'סטיק" הידוע ביופיו, במחירים היקרים שלו, ובכך שרולינג הודתה שבו דווקא כן ישבה. מי שמחפש מסעדה עם נוף נפלא, יכול לשבת ב-Mercado Ferreira Borges, במרפסת הצופה על הנהר מעל ארמון הבורסה (Palacio da Bolsa) וכיכר Infante D Henrique, או בקומה העליונה של מלון Dom Henrike, שם יש תצפית נפלאה על העיר העתיקה. (תחליף שווה לגמרי לטיפוס במגדל הפעמונים).

שימו לב:
- שעות הפתיחה של המסעדות די קשיחות ואם תרצו לאכול ארוחת ערב מוקדמת, לפני שבע או שבע וחצי, רוב הסיכויים שלא תוכלו, כך שכדאי לתכנן את הרעב בהתאם.
- כל מה שמוגש עם הישיבה בשולחן מחויב. אפילו זיתים ושמן זית, ואם אתם לא רוצים פשוט תבקשו להחזיר. רוב המסעדות לא מגישות מי ברז ועל בקבוק מים מינרלים תוכלו לשלם גם כמה אירו.
- ברוב המקומות יש את כל סוגי החלב, ובריביירה יש כמה מסעדות ללא גלוטן (הקליקו בגוגל ותקבלו רשימה).

ברחוב סנטה קתרינה השיקי והשוקק נמצאות כמעט כל רשתות הבגדים המוכרות, אבל בשביל למצוא מציאות מבחינת מחירים מומלץ לצאת לקניות ברחובות הצדדיים, היוצאים מסנטה קתרינה שם ניתן למצוא חנויות יד שנייה, חנויות נעליים ופריטים בהנחה. וכן, יש פריימרק בפורטו אבל הוא רחוק מהמרכז.

השוק הכי מפורסם בפורטו הוא Mercado do Bolhao, אבל עקב שיפוצים הוא כרגע ממוקם בקומת המרתף בקניון La Vie. יש בו חנויות ודוכני אוכל ומזכרות ובקומת הכניסה של הקניון יש חנויות בגדים שבהחלט שוות התייחסות.

מחפשים מזכרת? בכל חלון ראווה של חנות תכשיטים או מזכרות תתקלו בשלושת הסמלים הבאים:
"הלב של ויאנה" (Heart of Viana) - במקור מכנסיית הלב הקדוש של ישו, סמל ליושר ונדיבות.
תרנגול - מאגדת עם עתיקה על צליין.
פקקי שעם - האם ידעתם שרוב פקקי השעם בעולם מיוצרים בפורטוגל?

• להתנייד בעיר: פורטו העתיקה נבנתה בעמק בין שתי גבעות, ולכן כל שיטוט בה כרוך בירידות ועליות. המתקשים יכולים להשתמש בקורקינטים הפזורים ברחבי העיר, לקחת טוק-טוק עם הדרכה או להזמין מונית באובר. אמנם יש מסוע שעולה מהטיילת אבל הוא כרגע בשיפוצים. לעולים ברגל מומלץ לעלות דרך רחוב הפרחים, R Das Flores, שכן השיפוע שלו הכי מתון.
• תחבורה הציבורית: התחבורה בפורטו יעילה וזולה, והכי טוב להזמין כרטיסים באתר CP - Comboios de Portugal. הכרטיסים נטענים עם פיקדון ולכן כדאי לשמור אותם למהלך כל השהות (יש כרטיסים שונים לרכבות ולאוטובוסים). לאלה שלא אוהבים תחבורה ציבורית מומלץ להשתמש ב"אובר" - מונית אובר תעלה 3-2 אירו בתוך העיר ו-15 אירו ממרכז העיר ועד לשדה התעופה.
• סמים: יכול להיות שתתקלו בטיפוסים שיציעו לכם מבחר עשבים לעישון. אמנם הכנסייה עדיין מאוד דומיננטית בפורטוגל, אבל בשנים האחרונות הותרו בה נישואים חד-מיניים, הפלות ואפילו עבר בה חוק אי הפללה על שימוש בסמים. כמובן שהסחר בהם עדיין אסור, מה שמעלה את השאלה כיצד מציעים לכם אותם בצורה גלויה? בקיצור, יש מצב שהציעו לכם אורגנו יקר במיוחד.
• כסף: עדיף להשתמש במכונות ה-ATM של MB Multibanco שלא גובות עמלה.
• בדיקות קורונה: החל מה-7 בפברואר תיירים מחוסנים יכולים להיכנס למדינה ללא הצגת בדיקת PCR או אנטיגן. עם זאת, הואיל והמצב משתנה כל הזמן יש לבדוק מהן הדרישות של ממשלת פורטוגל. דבר אחד שכן כדאי לדעת, למרות שגם הוא נכון לעכשיו, הוא שבכניסה למועדוני הלילה, הופעות ופאבים יש להראות תוצאות בדיקת אנטיגן שלילית. לשם כך הוקמו בכיכרות המרכזיים בעיר אוהלי בדיקות, אליהן ניתן להיכנס ולקבל בדיקת אנטיגן חינמית עד ארבע פעמים. גם לתיירים.
• טיסות: בשבוע שעבר הודיעה חברת טאפ אייר על הפעלת טיסות ישירות לליסבון. גם אל על טסה לעיר, כך שהרבה יותר נוח להגיע לפורטוגל בטיסה ישירה, ולא דרך ספרד.