"כרמלה, אורחים נוספים הגיעו": יצאנו לחופשה בוטיקית בחיפה

יש אנשים שהולכים נגד הזרם והופכים למורדים גדולים ולמנהיגים, ויש כאלה שהם מורדים בעיני עצמם, בדרך כלל על דברים חסרי משמעות. למשל, אותם מוזרים שיוצאים לנופש דווקא ביום שבו החגים מסתיימים. זה לא נעשה כדי לתקוע אצבע בעין (טוב, גם בשביל זה), אלא משום שבסופו של דבר, כשחושבים על כך בצורה מושכלת, זו התקופה הטובה ביותר לבלות בה. מזג האוויר של תחילת אוקטובר נעים יותר מאשר בתחילתו, האוכלוסייה ה"רגילה" מתפנה לעיסוקיה ומשאירה את מתחמי התיירות פנויים והכול זורם ושוטף יותר.

כשרעייתי ואנוכי חיפשנו נופש, לשם כיוונו - משהו צנוע בתוך הארץ, אחרי החגים, בלי המולת נתב"ג עם בדיקות הקורונה והחרדה הקיומית מפני סגירת גבולות. זו הסיבה שנענינו ברצון להזמנה להתארח עם צאת שמחת תורה במלון כרמלה בחיפה.

כרמלה, מלון בוטיק בראש הכרמל, צמוד לגן האם, מונה 19 חדרים. האירוניה היא שהמתחם ברחוב התשבי 130 כלל לא נועד להיות מלון. עד 2013 זו הייתה חורבה שוממה ומטה לנפול שאכלסה בעיקר מחוסרי בית. היזמים שרכשו את השטח חויבו על ידי העירייה להקים מחדש את המקום, משום שהוגדר מבנה לשימור. ארבע שנים זה לקח, ובסופו של דבר שוחזר המבנה הטמפלרי מלפני יותר מ-100 שנה והפך לבית מלון. פורקן למשפחות? אגאדו בבריכה? לא כאן. בדיוק כמו שאנחנו, וגם אתם אם מתכננים להגיע כזוג, תאהבו.

אבל לפני שצוללים עמוק יותר לאיכות הבילוי בכרמלה, עלתה בינינו לבין עצמנו השאלה מדוע דווקא חיפה. הרי מה כבר אפשר לחדש על עיר כל כך מוכרת, שנאמר עליה כמעט הכול? ובכן, באופן מאוד מתנשא לגבעתיימי המצוי, אנחנו פשוט לא מכירים את חיפה, עיר נפלאה שסובלת לאורך השנים מיחסי ציבור רעים, מחזירי בר ומאינפלציה של משרדי עורכי דין. הפעם האחרונה שרעייתי ואני היינו בעיר לביקור משמעותי הייתה לפני שני עשורים או יותר. מעבר לכך, ההיכרות שלי עם חיפה הסתכמה בגיחות לשני אצטדיוני הכדורגל, הישן בקרית אליעזר והחדש בנאות פרס, ובשווארמיות המעולות. שטחי, רע, אני יודע - אבל זה היה המצב. מאז ומעולם הכרתי בכך שעם השילוב בין ההרים, הים, המבנים העתיקים ומגוון התרבויות זו העיר הכי יפה בארץ, ואיכשהו הסקרנות לשהות בה מעבר לכמה שעות מעולם לא הייתה גדולה במיוחד.

כעת הגיעה ההזדמנות, וניצלנו אותה עד תום עם שלושה ימים שגילו לנו מה הפסדנו. בין שווארמה "האחים" ("אמיל" היה סגור, לצערי), דרך הביקור בגנים הבהאים ועד תצפית לילה בטיילת לואי, העיר הזאת פשוט שופעת רומנטיקה, מופת לדו-קיום עם תרבויות ודתות המשתלבות בהרמוניה. כן, היה "חומת מגן" והיו מתחים גם בחיפה, אבל בימי שגרה אין ביטוי טוב ונעים יותר לאחווה מהעיר הזאת. לא הרגשנו לרגע אחד לא רצויים, בין אם האינטראקציה הייתה עם ערבי נוצרי, ערבי מוסלמי, חילוני או חרדי.

כדי לקבל את התחושות הללו או לפחות לחדד אותן צריך אכסניה טובה, ואת זה מלון כרמלה סיפק בשפע. היתרון המובנה שלנו היה, כאמור, טמון בכך שהגענו מיד לאחר שמחת תורה. החדרים התרוקנו, ג'קוזי הזרמים עמד לרשותנו בכל זמן שרצינו והיה גם מקום בלו"ז לקבל מסאז' מפנק. האורחים שבהם נתקלנו שידרו נעימות ורוגע. לא ברור אם זו המודעות הגבוהה שבאה בגלל הקורונה, אבל החדרים היו נקיים בצורה יוצאת דופן. התחושה תמיד נוחה ועצם הידיעה שלא תיתקל בזאטוטים רצים במסדרונות או במוזיקת הפעלות רועשת מהבריכה נסכה בנו אושר. כן נתקלנו בחיסרון אחד שמאפיין מלונות רבים בישראל ובעולם: חוסר היכולת לבודד אקוסטית את החדרים. כל תנועה של החדרנית וכל טריקת דלת במסדרון מחלחלות, אבל בסך הכול מדובר ברמת גימור וביצוע גבוהים מאוד בעיצוב המלון, ואם אתם מגיעים לחופשה עירונית רומנטית, המקום הזה בהחלט צריך לקבל תעדוף. בנוסף, המלון מספק שוברים לארוחת בוקר בשני בתי קפה, שמאפשרים, יחד עם הארוחה המפנקת, גם לספוג את האווירה של העיר.

העלות לשהייה לזוג מגיעה לכ-1,000 שקל ללילה. לא זול, אבל גם מאוד לא יקר בהתחשב בתנאים, בשקט שתקבלו, בניקיון ובפסיליטיז. אם תרצו מסאז' תשלמו 330 שקל לטיפול מפנק של 45 דקות, אחריו תוכלו להיכנס לג'קוזי הזרמים שנמצא בין הקומה הראשונה לשנייה. השתמשנו בחוויה הזאת כבר ביום הראשון והיא הפכה את הטיול כולו להרבה יותר קל ומאוורר.

אז מה עשינו בעיר? ביום הראשון, מיד לאחר ההתמקמות, יצאנו לטיילת לואי כדי להשקיף על הגנים הבהאים מלמעלה. לפחות עשרה זוגות עשו שם את צילומי החתונה שלהם. קיטשי? אולי, אבל מובן, הרי קשה לוותר על הנוף הזה. לאחר מכן ביקרנו בגן החיות בגן האם. גני חיות הם דבר מאוד עצוב, וגם מזה לא שאבנו אופטימיות יתרה, אם כי היו מספר רגעים אופטימיים שבהם חשנו שהדיירים דווקא מרוצים מהמצב.

בגזרה הקולינרית החלטנו ללכת על בטוח ולנצל חלק מההמלצות שניתנו במדור האוכל של וואלה! בתחילת ספטמבר. בלילה הראשון ביקרנו בנג'מה, מסעדת גורמה לבנטינית שממוקמת על קו טיילת בת-גלים. המקום המהודר סיפק לנו אוכל בשפע, כשבעיקר בלטו לטובה מנות הבשר (תזמינו את האנטריקוט עם מילפיי תפוח האדמה. איזה אושר). תכונה יוצאת דופן של נג'מה היא גודל המנות. במסעדת גורמה אתה מצפה לדגימות שיוציאו אותך קצת פחות שבע. במקרה הזה פשוט התפוצצנו, וזה לפני שהזכרנו את האירוח הנהדר והאווירה הנעימה. הדבר היחיד שישב לנו בראש כשיצאנו לטיול על החוף כדי להוריד את הארוחה הוא השאלה איך זה שבת גלים, עם בניינים בקו החוף, היא עדיין שכונה לא נחשקת. תהינו האם מדובר פה בהזדמנות נדל"נית מרשימה או שמא מדובר במקרה אבוד.

את היום השני פתחנו עם ארוחת בוקר ואחריה ירדנו לשווקים. התאכזבנו לגלות שגם שוק תלפיות וגם שוק הפשפשים עובדים בחצי כוח ביום חול, אבל זה מחיר שהיינו מוכנים לשלם. השהות בעיר הייתה נעימה, ויכולנו לדמיין את הדביקות של שוק הפשפשים ביום עמוס יותר. משם עברנו למושבה הגרמנית, שדרה מופלאה שכמותה, ולאחר טיול קצר התמקמנו בשטרודל, עוד אחת מהמסעדות שהומלצו.

כשברקע צלילים נהדרים של בוסנובה בערבית ועם מנות טעימות ויפות (אני ממליץ במיוחד על השישברק והעראייס כמנות פתיחה ועל השרימפס בחמאת לימון לעיקרית), ישבנו על ארוחה כיד המלך באווירה רומנטית במיוחד. המושבה הגרמנית שופעת מסעדות ואני בטוח שיש עוד כמה טובות, אנחנו פשוט התענגנו על השטרודל, שלא בכדי מקבלת ציון גבוה ביותר בטריפאדווייזר.

היום השלישי היה הקצר יותר ואותו הקדשנו לביקור בגנים הבהאים, בחלקה הקטנה שמוקדשת למסיירים העצמאיים. משם המשכנו למדעטק, ואם אתם שואלים את עצמכם מה לאנשים בעשור הרביעי והחמישי לחייהם במקום כזה, רק אספר שלצד התסכול מכך שלא הצלחנו לשחרר את החבל ולהרכיב את הפירמידה במשחקי ההיגיון המעצבנים בקומת הכניסה, היו לנו שם שעתיים קסומות במיוחד. משם חתכנו הביתה, לפקקים המוכרים של תל אביב.

מביך להודות בכך שבמשך יותר מ-20 שנה לא ניצלת קסם שנמצא במרחק של קצת יותר משעת נסיעה מהבית. בכל מקום אפשר להרגיש חו"ל, אבל חיפה הייתה טובה במיוחד אלינו, בזכות עצמה וגם בזכות המלון הנהדר, שסיפק תחושה ייחודית, העניק שלווה ורוגע ואפשר לנו לערוך היכרות נעימה עם העיר.

הכותב היה אורח של מלון בוטיק כרמלה