לבד בטבע

הכירו את המלכוד הכי אכזרי של עולם הטיולים: אתם אוהבים להתרחק מבני אדם, להיות לבדכם בטבע. מצד שני, רבים סבורים כי ככל שמסלול הטיול ריק יותר מאנשים, הדבר מעיד על כך שהוא פחות מושך.

ובכן, לא.
כי לפעמים, המשמעות של מסלול ריק היא שפשוט עדיין לא "גילו" אותו.

אז נכון, אין כבר סודות גיאוגרפיים, הכל כבר ידוע ומוכר והחוכמה היא פשוט לטייל בשעות ובימים פחות עמוסים. אבל תהיו חייבים להודות, שמסלול שקרוי בשם "מבארי הישנה למפעל הגופרית הנטוש", ימשוך פחות מטיילים ממסלול העונה לשם "בעקבות תורמוסים פורחים ומים זורמים בנחל תבור". אז יאללה, למפעל הגופרית הנטוש (ולעוד כמה פינות חמד מבודדות בע"מ).

רכס וולקני זה שבמזרח רמת הגולן, הנושק לשכנה הסורית, מעוטר ביערות אלונים ומציע פריחה של סתוונית התשבץ וחלמונית גדולה החל מהסתיו, אבל בימי האביב תקבלו פריחה נהדרת של מרווה כחולה, פרח מרשים בצבעי כחול וחום.

האם זוהי הסיבה היחידה להגיע לכאן? בהחלט לא. הרכס הזה יספק לכם טיול בנופים כמו-אירופאיים. חלקים ממנו הוכרזו שמורת טבע, הוא מתנשא לגובה של כאלף מטרים מעל פני הים, והוא מעוטר בכמה וכמה תלים געשיים. לשמחתכם, הם כמובן רדומים. כלומר, כאן תהיו בטוחים גם מהתפרצות געשית.

להוריד ובחינם: מפות טיולים בארץ שחובה שיהיו לכם בסמארטפון

הטיול אמנם אינו מוגדר כמסלול מעגלי, אבל אתם לא ממש חייבים שני כלי רכב כדי לבצע אותו, כי אפשר פשוט לטייל ולחזור לרכב באותה הדרך, עוד לפני שמגיעים לנקודת הסיום. זהו גם מסלול שחובבי שיאים ישמחו לבצע, פשוט כי מדובר בטיול הכי מזרחי שתוכלו לבצע בישראל.

להגיע: המסלול מעגלי ואורכו 4 ק"מ. מכביש 98, כקילומטר וחצי צפונית לאלוני הבשן, פונים מזרחה ומחנים בהסתעפות שבדרך למוצב הר חוזק. מכאן צועדים דרומה בשביל בסימון ירוק עד לנקודת הסיום, לצד כביש 98 (מעט אחרי מעיין עין ג'וויזה).
אורך המסלול: כ-4 ק"מ. רמת קושי: קלה.

שיטה נוספת להימנע מהמוני מטיילים ושאר נושאי נגיפים היא לבצע מסלולים אתגריים. אז אם יש לכם כושר סביר, הילדים שלכם מורגלים בטיולים קשים ואין לכם פחד גבהים - מתלול צורים הוא הטיול הבא שלכם. וכדי להקשות, הוסיפו למשוואה את העובדה שאחרי הירידה הזדונית, יש גם עלייה זדונית לא פחות. הנה, כבר פחת הסיכוי שתיפגשו במשפחות עם ילדים קטנים שמתעטשים עליכם.

כאן, מעל בקעת בית הכרם - במקום שבו הגליל התחתון והגליל העליון נפגשים - ממתין לכם המסלול שמתחיל בשביל בסימון אדום. שיאו של הטיול מגיעה בדמות ירידה מאתגרת ממצוק נישא, שממנו יש תצפיות נוף מדהימות אל מרחבי הגליל התחתון. בדרך למטה, אל תשכחו לבקר במערת אל-חד'ר, שמוקדשת לאליהו הנביא. בהמשך המסלול, כאשר המישור מגיע והכל נהיה רגוע יותר, חוצים את דיר אל-אסד ומטפסים שוב על המצוק לנקודת ההתחלה, כאשר העלייה היא בשביל שצבעו ירוק.

להגיע: מחנים לצד כביש 854, בין סימוני הק"מ 7-6, צועדים לצד הכביש ופונים דרומה בשביל האדום. אורך המסלול: כ-4 ק"מ. רמת הקושי: קשה, ואינה מתאימה לילדים קטנים.

לפעמים, גם בסופי שבוע אביביים ויפים להפליא, לא תמצאו פה נפש חיה. משום מה, המסלול הזה, בלב אזור השפלה, מסתתר מתחת לרדאר של מטיילים רבים. נכון, אין בו שיאים, דרמות, אטרקציות והפתעות, אבל הוא בהחלט טיול נעים ופסטורלי, כזה שעושה נעים בעיניים (ובנשמה).
ואם אתם חובבי מערות, אז בכלל הרווחתם.

השם "מערות סמך" מתייחס לכמה וכמה מערות פעמון חצובות שחבויות לא הרחק מערוץ נחל נועם. סבורים כי מרחבים אלו שימשו כמקום אחסון וגידול חיות משק שונות. כיום, החיות היחידות שתמצאו פה הן יונים מבוהלות שמופתעות מהאורחים הלא קרואים (וטוב ששפעת העופות כבר חלפה מן העולם).
הטיול הרגוע הזה גם יעלה אתכם את נקודת תצפית גבוהה שבה מתנוסס קבר שייח מבודד. מכאן, הדרך חזרה נערכת לצד שדות רחבי ידיים, פריחות אביביות צבעוניות וגבעות נמוכות שכיף להתחבר לצדן מהעולם.

להגיע: מכביש 35 דרומה לכביש 3415. כמה עשרות מטרים אחרי הפנייה למושב לכיש, פונים ימינה לשביל עפר בסימון שביל ישראל (כתום-כחול-לבן). חולפים לצד חורשת אקליפטוס, ומחנים בחורשת האקליפטוס הבאה אחריה (סה"כ כ-5.5 ק"מ מהפנייה מהכביש לדרך העפר). מתחילים לצעוד בסימון אדום וחוזרים בכחול.
אורך המסלול: כ-5 ק"מ. רמת קושי: קלה.

כעת, אחרי שהחורף פינה את מקומו לאביב, מתמלאים מסלולי הטיול במדבר יהודה בהמוני מטיילים שמגיעים לטבול בגבים שבנחלי המדבר או לקבל תצפיות נוף פנורמיות.

אחד המסלולים הפחות מוכרים, עונה לשם נחל כידוד. הוא אמנם אינו מעגלי, אך אם הגעתם ביום שבו התחבורה הציבורית פועלת, הרי שנקודת הסיום מצויה במקום שבו יש מספר תחנות אוטובוס, הישר אל נקודת ההתחלה. הגעתם בשבת או בחג? דאגו לרכב הקפצה. השביל ייקח אתכם אל ערוצו היבש של נחל כידוד, כאשר בחלק ניכר מהמסלול, ילוו אתכם מרחוק שכונותיה של ערד, כך שתמיד תדעו היכן אתם נמצאים ביחס לעיר.

המסלול חולף בשדות בולבוסים סלעיים, פוגש כמה מערות, מטפס אל רכס מעל הנחל ויורד אליו שוב כמו "יו-יו". פה ושם תפגשו גבי מים קטנטנים וחמודים, עד שעוזבים את אפיק הנחל ומטפסים מערבה אל הרכס שבסופו ממתין לכם מצפה מואב, עם פסל "המטוס" הענק של תומרקין. זוהי נקודת הסיום, אל מול הנוף הגבוה והפסל מעורר ההשראה שחולש על הכל.

להגיע: מחנים באזור שבו נפגשים הרחובות משמר וצור בערד (הירידה לכביש מהוביל למצדה). מכאן מחפשים את שביל הטיול הירוק שמוביל לוואדי. נקודת הסיום בנקודה הצפונית ביותר של רחוב מואב בערד. שביל הטיול מסומן בירוק, ויש לעקוב אחריו היטב, מאחר שלעתים הוא נוטה להיעלם.
אורך המסלול: כ-4 ק"מ. רמת קושי: בינונית.

מה יותר רחוק מעיר גדושת וירוסים מאשר דיונות חול מרוחקות שפשוט מפצירות בכם להתגלגל מהן? וכל זאת, אחרי נסיעה ממושכת במיוחד, מה שרק מגביר את קצב הגלגולים וחדוות הטיול.

מסלול הטיול החולף בחולות כסוי שבדרום הערבה, הוא קצר וקל. הוא נע על גבי סימון שבילים שחור שממנו חוברים לשביל בסימון ירוק. בדרך ימתינו לכם כמה וכמה דיונות, אבל חכו לממתק האמיתי: לדיונה הגדולה. כל זאת, לצד נוף מדברי משכר של בקעת עובדה. גלגול נעים.

להגיע: נוסעים על כביש 12 ודרומית לצומת שזפון פונים לעבר בסיס "עובדה". עדו כמה קילומטרים ברכב, ומגיעים לשלט המכריז על שמורת הטבע.
אורך המסלול: כ-2.5 ק"מ. רמת קושי: קלה.

יש לכם את זה בשם פחות מדליק? ואולי השם הזה מדליק דווקא את מי שהוא צריך להדליק? את חובבי הטיולים שמתחת לרדאר.

בימי האביב, האזור עצמו בהחלט אינו ריק מאדם. וזאת בשל הפריחות היפות שבאזור זה של הנגב המערבי. מצד שני, המסלול הספציפי הזה נותר עלום יחסית. רק קחו בחשבון שרצועת עזה מצויה במרחק צעקה, כך שכדאי מאוד להתעדכן מראש במצב הביטחוני.

מחנים בחניון מטיילים יפה שבו מתקני משחקים, מגרש כדורסל קטן והמון פינות פיקניק. תשאירו אותו לקינוח של אחרי הטיול. מכאן צועדים בהמשך הכביש אל נחביר, הלוא הוא מה שנותר מבארי הישנה. יש פה מגדל מים מרשים וגם בית ביטחון נעול, שסימני ירי חקוקים על קירותיו. ממשיכים ברגל מערבה על הכביש (המכונה כביש הבטון"), ואז דרומה בצומת, לפי השילוט למפעל הגופרית. עוד כמה מאות מטרים, ופנייה ימינה תביא אתכם אל המפעל הנטוש, עדות לעובדה שבשנות השלושים התגלה כאן מצבור מבעבע של גופרית, ששימשה לתעשייה. השיטוט במפעל הנטוש הוא גן עדן לחובבי צילום, וגם לילדים הרפתקניים. רק השגיחו עליהם היטב.

מכאן חוזרים לכביש, חוצים אותו וממשיכים בשביל הכחול אל מחצבות נטושות, בתרונות סלע נהדרים והמון אופציות ללכת לאיבוד, בקטנה. אל דאגה, נקודת הסיום ניבטת מולכם כל העת - בדמות החורשה הגדולה שבה החניתם את הרכב. אז קחו את הזמן, ותיהנו מכל רגע.

להגיע: מכביש 232 לקיבוץ בארי. לא נכנסים לקיבוץ אלא עוקפים אותו בדרך שסימנה אדום, לכיוון חניון מטיילים המצוי לפני אתר נחביר.
אורך המסלול: כ-3.5 ק"מ. רמת קושי: קלילה.

נפתח באזהרה: הכניסה למקום המיוחד הזה היא על אחריות המטיילים בלבז בשל סכנת התמוטטות. מצד שני, יש מקומות שקשה לסרב להם. גם אם הם אוטוטו קורסים (או לא). לשיקולכם.

כאן, בצפון הגולן, ניצב מבנה ששימש מפקדה סורית בימי מלחמת ששת הימים, ושיטוט בין חדרי המקום, טומן בחובו חשש קל שהנה, בכל רגע אמור לצאת מאחד החדרים קצין סורי חמור סבר. אבל לא. כנראה שרק אתם תהיו כאן, במרחב סוריאליסטי זה.

כאן נמתחים מסדרונות ארוכים, אינספור חדרים שמחלונותיהם נשקף נוף טרשי, וגם המון כתובות וציורי גרפיטי, שנוספו למקום עם השנים. אפשר גם לטפס בזהירות אל הגג (שימו לב לחור הענקי שהותירו בו הפצצות מטוסי חיל האוויר הישראלי) ולקבל תצפית נוף פנורמית. יותר סוריאליסטי מזה לא תמצאו בחלק זה של הגולן.

אגב, מי שסיפק את הנ.צ. המדויק לאותן הפצצות היה המרגל הישראלי אלי כהן, ולמעשה המפקדה הזו היא תחנה אחת מתוך "שביל אלי כהן", מסלול טיול ברכב עם דילוגים קצרים, הנמתח לאורך כ-75 ק"מ מדרום הגולן לצפונו, לצדי כביש 98. ובכלל, אם אתם בקטע של בידוד, אין כמו טיול ברכב הפרטי שלכם.

להגיע: מכביש 98 פונים ימינה בצומת טי אחרי סימן הק"מ ה-73. הכניסה למבנה על אחריות המטיילים. למידע על מסלול "אלי כהן" המלא: www.elicohen.org.il.


* המסלולים דורשים הצטיידות במפת סימון שבילים וב"סיפור דרך" של המסלול.