סוכן מוסד עזר לבעלת מלון ברומא; אחרי שנים היא גמלה לו

בווידאו: עיירה באיטליה מוכרת בתים ביורו אחד

באחד הימים צלצל הטלפון שבכיסי. הסתכלתי בצג וראיתי מספר לא מזוהה.

"הלו... חיים קוזניץ?" עניתי שאכן זה אני.

"שמי דליה (השם חסוי) אני שופטת בבית המשפט, ורק אתה יכול לעזור לי". נדהמתי, שופטת בישראל מבקשת ממני עזרה.

"איך אני יכול לעזור לך?" התפלאתי.

"בעלי עכשיו בלונדון", סיפרה השופטת. "קבענו להיפגש ברומא ולחגוג 40 שנות נישואין במלון שבו חגגנו את ירח הדבש שלנו. למלון קוראים 'פנסיון דן' ואני לא מצליחה למצוא אותו. אני מאזינה לסיפורים שלך ברדיו, אני יודעת שאתה מומחה לאיטליה ולרומא, אולי אתה מכיר את המלון הזה?"

השם "פנסיון דן" נשמע לי קצת מוכר, לא זכרתי מאיפה. הבטחתי שאנסה לאתר לה את המלון ושאהיה איתה בקשר. ברומא יש אלפי בתי מלון. חיפשתי באינטרנט, אך לשוא. הפרטים היחידים שהיו לי, היו שם המלון, כאמור, והשופטת גם ציינה שהיא זוכרת שהמלון היה לא רחוק מהשגרירות האמריקאית.

פניתי לחברים ברומא וביקשתי שינסו לברר עבורי. פניתי למנהלי מלונות באיטליה וביקשתי סיוע, פניתי לעיריית רומא, פניתי לראשי הקהילה היהודית בעיר ולאט לאט החלו להגיע התשובות. ככל ש"חפרתי" בניסיון לאתר את המלון, נחשפתי לסיפור מדהים.

פנסיון דן, שהשופטת ובעלה בילו בו לפני 40 שנה, נקרא לפני כן בשם אחר וניהלה אותו אישה איטלקיה זקנה. במלון הזה נהגו להתאכסן בחשאי סוכני מוסד במסגרת פעילותם באירופה. באחד הימים, שמע אחד מאורחי המלון, שהיה סוכן מוסד, נקישות על דלתו. הסוכן פתח את הדלת וראה מולו את בעלת המלון.

"אני יודעת מי אתה באמת", הפתיעה אותו בעלת המלון. "אני מציעה לך שתיקח את המזוודה ותחמוק מהדלת האחורית של המלון, כי שמתי לב שכבר כמה שעות עומד רכב ליד המלון ובו שני גברים שמסתכלים במשקפת על חלון החדר שלך". הסוכן הודה לבעלת המלון שהסתובבה והחלה לרדת במדרגות, לפתע היא מעדה והתגלגלה במורד המדרגות. הסוכן רץ אליה עזר לה לקום והושיב אותה על כיסא. הזקנה לא יכלה לדרוך על הרגל שהחלה מיד להתנפח.

"נראה לי ששברת את הרגל", אמר הסוכן לבעלת המלון, "אקח אותך לבית החולים". הזקנה התנגדה, "אתה חייב לברוח, חייך בסכנה, אני כבר אסתדר", אמרה לו. הסוכן לא היה מוכן לעזוב אותה, הוא עזר לה לקום, נשא אותה על ידיו לרכבו ולמרות מחאותיה, הסיע אותה לבית החולים. שם הסתבר שהיא אכן שברה את הקרסול ושהיא חייבת ניתוח דחוף.

הסוכן לקח מהזקנה את מפתחות המלון, בירר איתה מי מהאורחים צריך לשלם וחזר למלון. במהלך שלושת הימים שבעלת המלון אושפזה בבית החולים, הוא ניהל למעשה את המלון. כשהיא חזרה, הוא מיהר לחדרו, לקח את חפציו, שילם (למרות שהיא לא רצתה) ונעלם.

כעבור כמה שנים, התקשר עורך דין ידוע לתושב תל אביב בשם א"מ, והזמינו למשרדו."על מה ולמה?" שאל א' שמעולם לא פגש את עוה"ד. "אני לא יכול להסביר לך בטלפון", ענה עורך הדין, "אני מבקש שתגיע אלי, זה חשוב מאוד". מסוקרן, נסע א' למשרדו של עורך הדין.

כשנכנס א' למשרדו של עוה"ד, הודה לו עורך הדין על בואו, לחץ את ידו והזמינו לשבת. "אני חייב לוודא שאתה א"מ. ואני מבקש לראות את תעודת הזהות שלך", אמר עורך הדין. א' הושיט לו את התעודה. לאחר שעורך הדין עיין היטב בתעודת הזהות, הוא נשען לאחור בכורסה והביט מהורהר בא'. "אדוני, הרשה לי לבשר לך שקיבלת בירושה מלון ברומא".

עורך הדין סיפר לא' שאישה מבוגרת שהיתה בעלת מלון ברומא הלכה לעולמה. היא היתה ערירית ללא כל קרובי משפחה ובצוואתה היא הורישה לאיש מוסד ישראלי בשם דן, את מלונה.

"אני מחפש אותך כבר כמה חודשים", סיפר עורך הדין לא'. "רק לאחרונה, לאחר תלאות רבות, הצלחתי לקבל את פרטיך האמיתיים מהיועץ המשפטי לממשלה ומהיועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה. אני מבקש שתאשר שאתה א.מ שירתת במוסד ובמהלך שהותך באיטליה השתמשת בשם הכיסוי דן". א' אישר שהפרטים נכונים.

כעבור כמה חודשים א' ואשתו נסעו לרומא, שינו את שם המלון ל'פנסיון דן' וניהלו אותו כמה שנים. הסתבר שלא סתם השם 'פנסיון דן' נשמע לי קצת מוכר. בצעירותי נהגתי לקרוא בשקיקה את ספרי הטיולים של יוסף טומי לפיד ז"ל. במדריך שכתב לפיד על איטליה, הוא המליץ בין היתר על פנסיון דן ברומא ולכן זכרתי את השם: "פנסיון דן כשמו כן הוא, פנסיון ישראלי שבעליו דובר עברית ונכון לצייד כל אחד בעצות ואינפורמציה. זהו מקום צנוע והגון", כתב לפיד בספרו.

כעבור כמה שנים מכרו בני הזוג את המלון וכיום הוא נקרא "מלון וונטו פאלאס" (Hotel Veneto Palace). התקשרתי לשופטת ובישרתי לה שהצלחתי למצוא את המלון. סיפרתי לה את כל שגיליתי והיא הודתה לי בהתרגשות רבה. לאחר שסיפרתי את הסיפור ברדיו, התקשרה אלי ד', אשתו של "דן". היא זו שגילתה לי ש"דן" הוא למעשה א"מ. היא סיפרה שבעלה נפטר לפני כמה שנים ואף השלימה פרטים שהיו חסרים לי. היא מאוד התרגשה לשמוע את הסיפור ברדיו.

אנה פרנק ז"ל כתבה במחברתה, "אף אחד אף פעם לא הפך עני מלתת". כמה נכון.

חיים קוזניץ, מדריך טיולים ומספר סיפורים.