"מיסטר קוזניץ", קראה לי מנהלת הקבלה במלון, "מיסטר קוזניץ פליז", היא קראה לי כשעמדתי לצאת מהמלון. ניגשתי לדלפק ואז אמרה לי המנהלת, שמישהו מהקבוצה שלי בחדר 462 ראה סרטים בתשלום, ולא הגיעו על מנת לפרוע את החשבון.
עוד בוואלה! תיירות:
נחשפו סודות הסקס המלוכלכים של תיירים בחופשה
מין מזדמן, הנגאובר וחוטיני: סדום ועמורה בפלמה דה מיורקה
זקינטוס: היכן שהורמונים ישראלים פוגשים אירופיות ורדרדות
היתה זו קבוצה שהדרכתי בטיול בסלובניה. עמדנו לעזוב את המלון ולהמשיך ליעד אחר. כל חברי הקבוצה כבר ישבו באוטובוס, לאחר שהעמיסו את המזוודות והמתינו לי להמשך הטיול. בדקתי ברשימות שלי ואמרתי למנהלת שיש טעות ושלא יכול להיות שבחדר 462 ראו סרטים בתשלום. הסרטים בתשלום שאליהם התכוונה מנהלת הקבלה היו סרטים פורנוגרפיים, כמובן.
המנהלת בדקה שוב ואמרה שאין טעות, וזה מה שמראה מחשב המלון. "למה אתה אומר שלא יכול להיות שראו סרטים כאלה בחדר"? היא שאלה. "פשוט מאוד", השבתי לה, "בחדר 462 היו שתי נשים, האחת בת 84 והשנייה בת 82". המנהלת נדהמה, בדקה שוב ושוב ואני התעקשתי שלא ייתכן החיוב הזה. לבסוף המנהלת נכנעה וזיכתה את החיוב המוזר.
שתי הנשים המבוגרות שהיו בחדר היו שרה ושושנה, אלמנות נחמדות וחביבות, שיחד עם עוד זוג חברות הצטרפו לטיול מאורגן שהדרכתי בסלובניה. בדרך כלל אינני נוהג להתערב בעניינים שנוגעים לתשלום של נוסעים במלונות, אבל במקרה הזה היה ברור לי שיש פה טעות ולכן עמדתי על שלי. מנהלת הקבלה ואני סגרנו את הנושא, לחצתי את ידה ועליתי לאוטובוס. אמרתי לנוסעים שהתעכבתי בשל כמה פרטים שהייתי צריך לסגור ויצאנו להמשך הטיול במדינה היפה.
אור כחלחל בקע ממכשיר הטלוויזיה
לעת ערב הגענו למלון שבו היינו אמורים לשהות את שני הלילות האחרונים לטיול. לאחר ארוחת הערב ישבתי עם כמה נוסעים בפאב סמוך, ובשעת לילה מאוחרת עליתי במדרגות לחדרי שבמלון. בדרכי לחדר עברתי במסדרון ארוך. אחת הדלתות היתה פתוחה חלקית ומתוך החדר עלו קולות צחוק רמים. חלפתי על פני החדר, תוך כדי שאני מביט בדלת שהיתה פתוחה חלקית. בהרף עין ראיתי את החדר החשוך חלקית, שהואר מעט באור כחלחל שבקע ממכשיר הטלוויזיה.
הכתבות החמות בוואלה! תיירות:
הסודות המלוכלכים של חדרניות בבתי מלון
טורקיש איירליינס: "תמיד נהיה ביחסי אהבה-שנאה עם ישראל"
נוסעת ילדה תינוקת באמצע טיסה. הא?ם תטוס חינם כל חייה?
את המסך ראיתי בבירור וגם את שהוקרן בו. אי אפשר היה לטעות. זו היתה סצנה נועזת של סרט פורנוגרפי. המשכתי בדרכי, חייכתי בתוך עצמי, הרי כל אחד יכול לראות בחדרו את מה שבא לו. רק לא הבנתי איך אלה שבחדר לא שמו לב שהדלת שלהם לא סגורה לחלוטין. בכל זאת...
בדיוק כשחלפתי ליד המעלית, נפתחה הדלת. "ערב טוב חיים", אמרו לי שתי נשים מהקבוצה שיצאו מן המעלית. אלה היו החברות המבוגרות של שרה ושושנה - ההן שרצו לחייב בתשלום במלון הקודם. עצרתי לידן.
"מה? עכשיו אתן חוזרות מבילוי לילי"? שאלתי בחיוך.
"לא", השיבה לי אחת מהן, "אנחנו בקומה אחרת, באנו לשתות תה ביחד עם החברות שלנו".
איחלתי להן לילה טוב והמשכתי לחדרי. בעודי פותח את דלת חדרי, ראיתי ששתי הנשים נכנסות לאחד החדרים שבקומה. זה היה החדר עם הדלת הפתוחה חלקית, שבו צפו בסרט הכחול. נדהמתי.
חזרתי במסדרון לחדר האמור, כדי לראות את מספרו. הדלת היתה סגורה, אבל אי אפשר היה לטעות בקולות הצחוק שעלו ממנו. נכנסתי לחדרי, בדקתי ברשימות שלי רק כדי לוודא, ואכן, מספר החדר היה זהה לחדר שאותו נתתי לשרה ושושנה.
ביום האחרון, כשהנוסעים ירדו עם מזוודותיהם לאוטובוס, ניגשתי לדלפק הקבלה וביקשתי לברר אם הנוסעים שילמו עבור שירותים פרטיים שצרכו במלון. על מנת למנוע אי נעימויות, בערב הקודם כשחזרנו למלון מיום הטיול, הדגשתי בפני כל הנוסעים את הצורך לפרוע את חשבונותיהם, לפני עזיבת המלון. פקיד הקבלה אמר לי שכולם שילמו, למעט חדר 321 שבו ראו סרטים בתשלום. זה היה מספר החדר של הנשים.
לסקס אין גיל
ניגשתי ללובי, נעמדתי ליד דלת היציאה מהמלון והמתנתי. כעבור זמן קצר ראיתי את ארבע החברות עשו דרכן לעברי. "בוקר טוב", בירכתי אותן בחיוך רחב. "בוקר טוב", השיבו לי כולן, ממשיכות עם המזוודות לכיוון האוטובוס. עצרתי את ההולכות, לקחתי אותן מעט הצידה ווידאתי שלא ניתן יהיה להאזין לנו מהצד.
"הכל בסדר? לא שכחתן כלום בחדר, בדקתן שאתן לא חייבות משהו לשלם"? שאלתי לכאורה בתמימות.
הן השיבו לי שהכל נפלא ושאף לא אחת מהן השתמשה בשירותי המיני בר שבחדר. "בסדר, לא לקחתם כלום מהמיני בר", השבתי להן, "אבל מה לגבי סרטים בתשלום?" שאלתי.
על מנת למנוע אי נעימות, סיפרתי להן שאתמול עברתי ליד חדרן ובמקרה ראיתי שבטלוויזיה מוקרן סרט בתשלום. כמובן שלא אמרתי להן איזה סוג של סרט ראיתי. הזקנות ציחקקו במבוכה והרגשתי כמו מורה שתופס את תלמידותיו בקלקלתן. הן נשבעו לי שהן לא ידעו שצריך לשלם על הסרטים וסיפרו שגם בארץ הן נוהגות להיפגש ולצפות בסרטים "מיוחדים".
"אתה יודע", אמרה לי אחת מהן בחיוך ממזרי, "כולנו אלמנות וכבר לא יוצא לנו לעשות את זה, אבל לראות ולצחוק - את זה אנחנו עדיין יכולות לעשות".
הצטרפתי לצחוקן, איחלתי להן עוד שנים רבות של צפייה בסרטים. הן התביישו לגשת ולשלם בקבלה וביקשו שאעשה זאת במקומן. לקחתי מהן כסף וניגשתי לפרוע את החשבון. לאחר מכן התקשרתי למנהלת הקבלה במלון הקודם שבו שהינו. "צדקת", אמרתי למנהלת המופתעת, שפרצה בצחוק לשמע הסיפור. שאלתי אותה כמה כסף עלי לקחת מהנשים תמורת הצפייה שהיתה, והמנהלת אמרה שהיא מוותרת על התשלום, אבל בפעם הבאה גם לבני 100 היא לא תוותר.
נזכרתי במשפט שאמר פעם השחקן ג'ורג' ברנס: "שסקס בגיל 90 זה כמו לנסות לשחק סנוקר עם חבל", והבנתי שלא עוד! בעידן החדש עם תוחלת החיים הארוכה, לסקס אין גיל.
חיים קוזניץ, מדריך טיולים ומספר סיפורים