לפני שאני יוצא עם קבוצות לטיולים בחו"ל, אני דואג לסגור את כל הפרטים וכמו שנוהגים לומר "לא משאיר קצוות פתוחים". במהלך הקיץ של אותה שנה, הייתי אמור לצאת עם קבוצה לסיור קולינרי ברומא ובטוסקנה, ולכן עוד לפני שיצאנו מהארץ עשיתי את כל התיאומים, כולל מסעדות והזמנת מדריכים מקומיים.
למדריכי טיולים אסור להדריך קבוצות ברומא ללא מדריך מקומי - דבר שהוא די מקובל במקומות רבים בעולם. אחד מעמיתי למקצוע המליץ לי על מדריכה מקומית וסטודנטית לאמנות בשם ורה. לפני שיצאנו מהארץ, שלחתי לה מייל וקבענו להיפגש בשעת ערב, בבית קפה ליד המלון ברומא שבו היינו אמורים ללון.
הגעתי למלון, ובשעה שקבעתי עם ורה יצאתי לבית הקפה. אף אחת לא המתינה לי. הזמנתי קפה וחיכיתי. כעבור כמה דקות נכנסה בחורה לבית הקפה. היא עמדה בפתח והביטה על היושבים. היה ברור שהיא מחפשת מישהו. הסתכלתי לעברה והיא הבחינה במבט שלי, נופפה לי ביד וניגשה אלי בחיוך.
נעמדתי ולחצנו ידיים.
"היי, אני חיים, קיבלתי עלייך המלצות מצוינות", אמרתי לה.
"כן, ממי?" היא שאלה.
"מוטי המליץ עליך ויהודה גם אמר לי שאת טובה מאוד, מסתבר שיש לך שם טוב בישראל".
ורה הסתכלה עלי. "מישראל?" היא שאלה, "חשבתי שאתה מלבנון".
צחקתי. "אני מבין שאת עובדת עם כל העולם וכנראה התבלבלת, לבנון זה אמנם ליד ישראל, אבל אנחנו לא בדיוק חברים". גם היא צחקה.
הזמנתי לה קפה ושאלתי איך העבודה ואם מגיעים הרבה תיירים לרומא בתקופה הזו. ורה צחקה שוב, "תיירים לא חסרים, יש לי כל הזמן עבודה וככה אני מממנת את לימודי האומנות באוניברסיטה". היא סיפרה שהיא גם מציירת ומוכרת ציורים שלה.
דיברנו קצת על מיכלאנג'לו וניכר היה שוורה מומחית בתחום.
"לגבי מחר", אמרתי לה, "אני רוצה שניפגש ב-10 בבוקר".
ורה הביטה בי בתמיהה. "אתה לא רוצה שנתחיל מעכשיו"?
אמרתי לה שאין לי צורך בה הלילה, עמדתי לצאת עם הקבוצה לארוחה במסעדה טובה.
עוד סיפורים תיירותיים:
הישראלי שהבריז מהחתונה, ופגש בארוסתו בטיול מאורגן לחו"ל
"גברים ונשים הם מכונות סקס": וידויו של עובד קלאב מד
יש רעש מחדר 405: זה מה שקורה כשמחליפים חדרים במלון
"אוקיי, איך שאתה רוצה", היא השיבה, "אבל אתה יכול לתת לי את התשלום עכשיו? אני חייבת לשלם מחר שכר דירה".
זה נשמע לי מאוד מוזר, מעולם לא שילמתי על הדרכה מראש, אבל ורה נראתה מאוד נחמדה ומאוד כנה. הוצאתי מארנקי 150 אירו והושטתי לה אותם.
היא לקחה את הכסף והסתכלה בתמיהה "מה זה?, אתה בטח מתבדח"?
לא הבנתי למה היא מתכוונת. "הרי זה הסכום שאמרו לי שאת לוקחת עבור העבודה". ורה הביטה בי עם עיניים קרועות לרווחה. "על מה אתה מדבר, הרי סיכמנו בפירוש על 2,500 אירו!"
הפעם אני נדהמתי. "נראה לי שאת צוחקת, גם אם היית ברלוסקוני לא הייתי משלם לך עבור הדרכה 2,500 אירו".
שנינו הבטנו האחד בשנייה והשתרר שקט מתוח. היה ברור שמשהו פה לא מסתדר. לפתע צלצל הטלפון שלה, ראיתי שהיא מביטה בי ומביטה בטלפון חליפות.
"הלו", היא ענתה. היא הקשיבה רגע, הרחיקה ממנה את הסלולרי שלה ושאלה אותי "אתה לא מחמוד?" הנדתי את ראשי לשלילה. "איזה מחמוד, קוראים לי חיים".
ורה דיברה לטלפון "אני פה". היא נעמדה על רגליה מביטה לצדדים ולפתע נופפה בידה לאיש כהה ושמן שנופף לה גם הוא בידו.
"אני מצטערת, היתה פה אי הבנה", אמרה. היא החזירה לי את הכסף ומיהרה לשמן שהמתין לה. וואלה, על תייר שמשלם 2,500 אירו על הדרכה ברומא עוד לא שמעתי.
כעבור כמה דקות ניגשה אלי מישהי. "אתה חיים?" שאלה.
"ואת ורה המדריכה?" עניתי בשאלה. היא התנצלה על האיחור. סיפרתי לה על מה שקרה והיא התפוצצה מצחוק. "כנראה שהיא מדריכה, אבל לא מדריכת טיולים אלא מדריכה של דברים אחרים".
"כל פגישה חדשה היא כמו תחיית המתים"
למחרת בסוף היום, בשעת לילה מאוחרת, ירדתי לבר המלון לשתות משהו. ישבתי באחת מפינות הלובי והזמנתי כוס משקה. על הבר ראיתי זוג מתנשק בלהט רב. זו היתה הסטודנטית לאומנות, שהתנשקה והתגפפה עם האיש השמן מאתמול.
כעבור כמה זמן ראיתי שהיא קמה והולכת לכיוון השירותים. היא לא הבחינה בי. כשעברה לידי חייכתי אליה ואמרתי לה בשקט, תוך שאני מרים את כוס המשקה שלי "היי, אני מבין שהצלחת למצוא קונה לאחד הציורים שלך". היא חייכה חזרה, קרצה והשיבה "הוא קנה את כל הגלריה".
יש ביטוי שאומר ש"כל פגישה חדשה היא כמו תחיית המתים". מעניין, איזה מתים מתעוררים אחרי פגישה עם הסטודנטית לאומנות ברומא.
חיים קוזניץ הוא מספר סיפורים ומדריך טיולים בחו"ל