כשענף עסיסי נמצא בגובה 4.5 מטרים, אפשר לנסות לקפוץ, לטפס על העץ או פשוט לבקש עזרה. שתי גורילות בספארי ברמת גן בחרו באפשרות השלישית, אם כי בדרך מעט פחות שגרתית: אחת מהן הפכה לסולם חי עבור האחרת, שטיפסה על גבה כדי להגיע לצמחייה שמעליהן.
התופעה החריגה תועדה בשלושה אירועים בשנים 2021, 2024 ו-2025, וכעת זוכה לניתוח מדעי במחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, שפורסם בכתב העת המדעי Primates. גיבורות הסיפור הן אמליה ולישה, שתי גורילות מערביות של השפלה (מין הגורילות הקטן ביותר, שנמצא לרוב בגני חיות בעולם) שהן אחיות למחצה. בכל שלושת המקרים הן מילאו את אותם התפקידים: לישה סיפקה את הבסיס היציב, ואמליה הייתה זו שטיפסה והושיטה יד אל הענפים.
המחקר נערך בהובלת מיכאל לויצקי ופרופ' ישראל הרשקוביץ מהמחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה בפקולטה למדעי הרפואה והבריאות ע"ש גריי ובמרכז דן דוד לחקר האבולוציה של האדם באוניברסיטת תל אביב.
איך בונים סולם מגורילה?
האירוע שתועד בפירוט הרב ביותר התרחש בספטמבר 2024. המטפלים בספארי הבחינו בשתי הנקבות אוכלות בשלווה קליפה ועלים מענף גדול, שקודם לכן לא היו יכולות להגיע אליו. כדי להבין כיצד הצליחו להשיג אותו, הם בדקו את צילומי מצלמות האבטחה.
מה שנחשף בהם נראה כמעט כמו תרגיל אקרובטיקה מתוכנן. אמליה ניגשה לסלע שמתחת לעץ שלטית מקומטת וטיפסה עליו. לישה הצטרפה אליה, נעמדה על ארבע על הסלע והתייצבה. אמליה טיפסה על גבה, הזדקפה ונמתחה כלפי מעלה עד שהצליחה לאחוז בענף בגובה של כ-4.5 מטרים ולשבור אותו.
השילוב בין הסלע, גופה היציב של לישה וטווח ההגעה של אמליה אפשר את המבצע. סביב גזע העץ הותקן מחסום חשמלי שמנע מהגורילות לטפס עליו ישירות, כך שהפתרון היצירתי שלהן עקף למעשה את המכשול.
עוד בנושא:
כמו "קינג קונג": הרגע שבו תיירים נמלטו מגורילה שהתנפלה עליהם
בגן החיות היו בטוחים שיש להם גורילה זכר - עד שהיא ילדה
השתתפות רצונית ולא שימוש פסיבי בגוף הגורילה
אבל התיעוד המעניין ביותר הגיע דווקא ביוני 2025. בסרטון נוסף נראית לישה מתקרבת לאמליה ומתמקמת כשגבה מופנה אליה, כאילו היא כבר יודעת מה עומד לקרות. היא לא המתינה שאמליה תזיז אותה או תכוון אותה פיזית, אלא התמקמה בעצמה בתנוחה שאפשרה לאחותה לטפס עליה. החוקרים סבורים כי מדובר בהשתתפות רצונית ולא בשימוש פסיבי בגופה של גורילה אחת כמעין רהיט.
אלא ששיתוף פעולה בהשגת מזון לא בהכרח אומר שגם חולקים אותו. באירוע של 2024 אכלו השתיים יחד ובשלווה את הצמחייה שהורידו, אבל בתיעוד מ-2025 אמליה הייתה היחידה שנהנתה מהשלל. כלומר, אפשר לעבוד יחד כדי להשיג ארוחה, גם בלי להתחייב לחלוק את החשבון.
הנתון הזה מעניין במיוחד לנוכח מערכת היחסים בין השתיים. למרות שיתוף הפעולה המרשים, אמליה ולישה אינן מרבות לבלות יחד בשגרה, ממעטות לטפח זו את פרוותה של זו ואף ישנות בתאי לילה נפרדים. מתברר שגם אצל גורילות לא חייבים להיות החברים הכי טובים כדי להסתדר כשיש משימה משותפת.
מה אפשר ללמוד מהתצפיות?
החוקרים מדגישים כי ההתנהגות הייתה ספונטנית, וכי אף אחת מהגורילות לא אומנה לבצע אותה. עם זאת, מדובר בשתי גורילות בלבד ובשלושה אירועים מתועדים, ולכן עדיין אי אפשר לקבוע אם השתיים תיאמו ביניהן את הפעולות באמצעות קולות או מחוות עדינות, או אם תכננו מראש את המהלך.
יהונתן סמוכה, מנהל מחלקת הקופים בספארי ברמת גן, אומר כי ההתנהגות אמנם מרגשת, אך אינה בהכרח מפתיעה את מי שעוקב מקרוב אחר הגורילות: "אנחנו נחשפים שוב ושוב להתנהגויות שמעידות על אינטליגנציה גבוהה, יכולת למידה, פתרון בעיות, תקשורת מורכבת ושיתוף פעולה".
לדבריו, המטפלים מכירים את היכולות של אמליה ולישה ויודעים עד כמה הן חכמות, סקרניות ומסוגלות ללמוד זו מזו ולפעול יחד. "לעיתים, ההפתעה שלנו מלמדת יותר על הציפיות שלנו מבעלי חיים מאשר על היכולות האמיתיות שלהם", הוא אומר. סמוכה מוסיף כי חשיבות המחקר היא בהענקת תיעוד וניתוח מדעי להתנהגויות שהמטפלים פוגשים בשגרת עבודתם, ובהרחבת הידע על עולמן החברתי והיכולות הקוגניטיביות של הגורילות.
פרופ' ישראל הרשקוביץ מסביר כי התצפיות ממחישות כיצד שתי גורילות יכולות לשלב כוחות ולמלא תפקידים משלימים כדי לפתור בעיה שאחת מהן אינה יכולה לפתור לבדה. לדבריו, העובדה שהן משתפות פעולה גם ללא קשר חברתי קרוב בשגרה, ואפילו כאשר המזון אינו מתחלק ביניהן, מסקרנת במיוחד. "לתצפיות הללו יש חשיבות להבנת האבולוציה של האדם, משום שהן מציעות הסבר, גם אם חלקי, לעובדה ששרדנו את החיים בסוואנה: תמיכה חברתית ורמה גבוהה של שיתוף פעולה שיכולה להתבצע גם ללא שפה ותכנון מוקדם", הוא אומר.
מיכאל לויצקי, שיזם את המחקר והוביל אותו, מדגיש כי מה שהרשים אותו במיוחד היה האופן שבו לישה התמקמה מיוזמתה כדי לסייע לאחותה. "זה ההבדל בין שימוש בפרט אחר ככלי לבין שיתוף פעולה של ממש, שבו שני הצדדים פועלים יחד לקראת אותה מטרה", הוא מסביר.
לדבריו, במשך שנים נחשבו הגורילות לפחות מתוחכמות מבחינה קוגניטיבית משאר קופי האדם, אך תצפיות מסוג זה עשויות לשנות את ההבנה שלנו לגבי יכולותיהן. מחקרים עתידיים, שיכללו תיעוד שיטתי והקלטות קול, יוכלו לסייע בפענוח הדרך שבה הגורילות מתאמות ביניהן את פעולותיהן, ואולי גם ללמד אותנו משהו על שורשי שיתוף הפעולה האנושי.
בינתיים, אמליה ולישה כבר הוכיחו שלפעמים הדרך הקצרה ביותר אל הענף עוברת דווקא דרך הגב של מישהו אחר.
