נסענו לטוסקנה כדי "לא לעשות כלום" - וזו היתה חופשה מושלמת

יש ביטוי איטלקי שקשה שלא להתאהב בו: Dolce far niente - "המתיקות שבלעשות כלום". אבל בניגוד למה שאפשר לחשוב, האיטלקים לא מתכוונים לעצלנות או לבטלה. מדובר כמעט באמנות: לשבת מול נוף יפה, לשתות קפה טוב בלי לבדוק כל שתי דקות מה השעה, לפתוח בקבוק יין באמצע היום ופשוט להיות שם.

לקראת חופשת הקיץ החלטנו לבדוק את התיאוריה במקום שבו היא מרגישה הכי טבעית - איטליה. אחרי שבפעם הקודמת טיילנו בדרום המדינה, באזור נאפולי, סורנטו ופוזיטאנו, הפעם פנינו צפונה, אל אחד האזורים המזוהים ביותר עם החלום האיטלקי - טוסקנה.

עוד על טוסקנה:
בטוסקנה ישלמו לכם 30 אלף אירו כדי שתעברו לגור שם
הישראלי שיודע הכל על טוסקנה עם המלצות שחובה להכיר
אומבריה: האחות היותר מוצלחת של טוסקנה

שבעה ימים, רכב שכור, שני מלונות כפריים, כמה עיירות שנראות כאילו יצאו מתוך גלויה והרבה מאוד עצירות בדרך רק כדי להגיד: "רגע, חייבים לצלם את זה".

כבר ביציאה משדה התעופה ברומא התחושה השתנתה. אספנו את הרכב, יצאנו צפונה לכיוון טוסקנה, ובאחת הלחיצות על הרדיו מצאנו תחנה שמשדרת להיטי שנות ה-70 וה-80. כש-Shout של Tears for Fears התחיל להתנגן ברקע, בזמן שהכביש עבר בין כרמים ושדות, הייתה תחושה די ברורה: לפעמים באמת לא צריך הרבה יותר מזה.

את שלושת הימים הראשונים בחרנו להעביר ב-Villa Curina Resort, אחוזה כפרית מבודדת בלב שדות וכרמים, סמוך לעיירה הקטנה Castelnuovo Berardenga.

זה בדיוק מסוג המקומות שמגיעים אליהם כדי להוריד הילוך. המלון מעוצב בסגנון כפרי, החדרים גדולים ומרווחים, ארוחת הבוקר נעימה והשירות אישי. אבל גולת הכותרת האמיתית היא הבריכה - במיוחד באוגוסט, כשהטמפרטורות מזכירות שגם באיטליה הקיץ לא בא לשחק.

בילינו בה לא מעט שעות.

והיתרון הגדול של מלונות מהסוג הזה בטוסקנה הוא שהם מאפשרים לא רק "לטייל", אלא גם פשוט להיות. לשבת עם ספר, להסתכל על הנוף, לשתות משהו קר ולהבין שאולי זו בדיוק הייתה הכוונה של האיטלקים מלכתחילה.

אחרי הלילה הראשון הגיע הזמן להתחיל לחקור את האזור. את ארוחת הצהריים הראשונה אכלנו ב-Pizzeria Osteria Bella Napoli, מסעדה משפחתית קטנה בעיירה Ponte a Bozzone.

זה לא מקום שמנסה להרשים באמצעות טריקים קולינריים. אין כאן מנות שמגיעות עם הסברים של חמש דקות, ואין צורך במילון כדי להבין את התפריט. יש משפחה שמבשלת אוכל איטלקי פשוט, טרי וטעים - בדיוק כמו שמדמיינים.

וכמובן, אי אפשר להגיע לטוסקנה בלי לבקר ביקב.

הבחירה שלנו הייתה Castello di Ama, יקב מרשים שנמצא בראש גבעה ומשקיף על אחד הנופים היפים באזור. ישבנו במרכז המבקרים, טעמנו יין לבן ואדום מקומי, הסתכלנו על הכרמים שמסביב והבנו למה אנשים מגיעים לכאן מכל העולם.

שתי כוסות יין עלו 22 אירו בלבד.

הנוף? לגמרי בחינם.

בערב נסענו ל-La Certosa di Maggiano, מסעדה הנמצאת מחוץ לסיינה, במקום שנראה כאילו נבנה במיוחד עבור סרט איטלקי.

המבנה העתיק, הגנים הירוקים, התאורה הרכה והשקט מסביב יוצרים תחושה שאתם לא במסעדה אלא בתוך סצנה. ישבנו בחדר שנראה יותר כמו סלון של משפחה איטלקית עשירה מאשר חלל מסעדה.

האוכל מצוין, השירות מוקפד והאווירה קסומה. המחיר אמנם גבוה יותר מזה של מסעדה משפחתית קטנה, אבל לפעמים לא משלמים רק על הצלחת - אלא גם על הסיפור שמסביבה.

אם יש עיירה אחת שאסור לפספס בטוסקנה, זו מבחינתנו מונטפולצ'אנו (Montepulciano).

העיירה העתיקה, הבנויה על גבעה, משלבת סמטאות אבן, כיכרות קטנות, בתי קפה, חנויות ויקבים. היא יפה כמעט באופן מוגזם - מסוג המקומות שבהם כל פנייה ברחוב גורמת לעצור, לשלוף את הטלפון ולצלם.

חשוב לדעת: אי אפשר להיכנס עם הרכב לתוך העיירה, ולכן כדאי לחנות באחד החניונים שמחוץ לחומות ולהמשיך ברגל.

כן, יש עליות.

כן, באוגוסט חם.

אבל אחרי כמה דקות מבינים שזו בדיוק הדרך הנכונה לחוות אותה.

בילינו שם כמה שעות, ובכנות - היה קשה לעזוב.

אחרי כמה ימים של כפרים, כרמים ושקט, הגיע הזמן לבקר באחת הערים המפורסמות בטוסקנה - סיינה.

העיר העתיקה בהחלט מרשימה. היא בנויה על שלוש גבעות, מוקפת בחומות עתיקות, ובמרכזה נמצאת Piazza del Campo - אחת הכיכרות היפות באיטליה. ממנה יוצאות סמטאות צרות עם בתי קפה, מסעדות וחנויות קטנות.

אבל כאן גם גילינו את אחד הדברים החשובים בטיול בטוסקנה: לפעמים המקומות המפורסמים ביותר הם לא בהכרח אלה שהכי מרגשים. סיינה יפה מאוד, אבל כמו שקורה בהרבה ערים תיירותיות, עומס המבקרים קצת מוריד מהקסם. אחרי כמה שעות של שיטוט הרגשנו שמיצינו.

ההמלצה שלנו: להגיע, לראות, ליהנות - אבל להשאיר מספיק זמן לעיירות הקטנות יותר, שבהן טוסקנה האמיתית עדיין מסתתרת.

אחרי שלושת הלילות הראשונים עברנו ל-Palazzo San Lorenzo Hotel and Spa, בעיירה Colle di Val d'Elsa.

זה היה שינוי אווירה מעניין: פחות אחוזה כפרית קטנה ויותר מלון גדול ומפנק. ארוחת הבוקר הייתה מגוונת, השירות יעיל והחדרים נוחים, אבל היתרון הגדול של המקום הוא הספא.

אחרי יום של הליכה בין סמטאות עתיקות, בחום האיטלקי של אוגוסט, אין הרבה דברים טובים יותר מאשר להיכנס לבריכה קרירה, לשבת בסאונה ולהיזכר שגם מנוחה היא חלק מהטיול.

היום הבא הוקדש לשתי עיירות שנמצאות כמעט בכל רשימת "חייבים בטוסקנה" - ובצדק.

הראשונה הייתה סן ג'ימיניאנו (San Gimignano), אחת העיירות הציוריות והמפורסמות באזור. מגדלי ימי הביניים שלה, החומות העתיקות והרחובות הצרים יוצרים תחושה כאילו מישהו לחץ על כפתור עצירה לפני מאות שנים.

למרות שמדובר במקום תיירותי מאוד, הקסם עדיין שם. כדאי להגיע מוקדם יחסית, להסתובב בסמטאות לפני שההמונים מגיעים ולשבת באחת המסעדות עם נוף פתוח.

אנחנו בחרנו ב-Bel Soggiorno, מסעדה עם אחת התצפיות היפות באזור. לפעמים הנוף שמגיע עם המנה כמעט חשוב כמו המנה עצמה.

משם המשכנו למונטריג'יוני (Monteriggioni) - כפר קטן ומבוצר שנראה כאילו נלקח מתוך ספר אגדות.

הכהפר כולו מוקף חומות, ובתוכו כמה רחובות אבן, כיכר מרכזית קטנה ובתי קפה שבהם אפשר פשוט לשבת ולבהות. זה מסוג המקומות שבהם לא צריך אטרקציה מיוחדת - עצם ההימצאות במקום היא האטרקציה. אפשר גם לעלות על חומות הכפר וללכת לאורך התצפית, תמורת כמה אירו בודדים. מומלץ.

את הערב שלפני האחרון באיטליה שמרנו למשהו מיוחד באמת - מסעדת ארנולפו (Arnolfo), בעלת שני כוכבי מישלן, בעיירה Colle di Val d'Elsa. זו כבר לא הייתה עוד ארוחה איטלקית טובה, אלא חוויה בפני עצמה.

מהמטבח הפתוח יצאו מנות שנראו יותר כמו יצירות אמנות מאשר אוכל. כל פרט היה מחושב - חומרי הגלם, ההגשה, השירות והקצב שבו הערב התנהל.

במטבח עבד צוות גדול של שפים, כאשר לכל אחד תפקיד מדויק - מהרטבים ועד לצילחות האחרונות לפני שהמנה יוצאת לאורחים.

לקראת סוף הערב יצא השף Gaetano Trovato אל הסועדים, שוחח איתם ולחץ ידיים.

זו הייתה מחווה קטנה, אבל כזו שמתאימה בדיוק לרוח האיטלקית - מקצוענות גדולה לצד אנושיות.

זו הייתה אחת הארוחות המרשימות שחווינו.

ביום האחרון החלטנו לסיים בעיר גדולה - פירנצה.

העיר, כמובן, מלאה באוצרות: אמנות, מבנים היסטוריים, מוזיאונים ואדריכלות מהיפות בעולם. אבל הביקור שלנו הגיע אחרי כמה ימים רגועים בכפרים ובעיירות, ולכן המעבר היה חד מדי.

החום הכבד וכמות התיירים הגדולה הפכו את השיטוט בעיר לפחות מהנה עבורנו. אחרי כמה שעות בלבד חזרנו לרכב.

המסקנה שלנו: אם יש לכם זמן מוגבל בטוסקנה, עדיף להשקיע אותו בעיירות הקטנות, בכרמים ובדרכים הכפריות. שם נמצא הקסם האמיתי.

אחרי שבוע בטוסקנה, ההמלצות שלנו די ברורות: מונטפולצ'אנו, סן ג'ימיניאנו ומונטריג'יוני הן עצירות חובה.

סיינה שווה ביקור, אבל בעדיפות נמוכה יותר. פירנצה, למרות גדולתה, אולי מתאימה יותר לטיול עירוני נפרד.

ובעיקר - אל תמהרו לסמן וי על כל מקום.

בטוסקנה דווקא הנסיעות האיטיות, העצירות הלא מתוכננות והישיבה מול נוף עם כוס יין הן חלק מהחוויה.

בסופו של דבר נסענו יותר מאלף קילומטרים בין כרמים, עצי זית וברושים, אכלנו אוכל מצוין, ישנו במקומות מיוחדים ובעיקר הצלחנו לעשות את הדבר שהאיטלקים כל כך טובים בו: להוריד הילוך.

או כמו שאומרים באיטליה: Dolce far niente.

עוד צילומים של דב גרינבלט בחשבון האינסטגרם שלו.