יש לכם עוד סיבה לעלות צפונה: הפיצה הכי טובה שאכלנו

הגליל המערבי מנסה לחזור לשגרה, ובקיץ הזה הוא מציע למטיילים לא רק נופים ירוקים, נחלים וחופים, אלא גם שורה של חוויות מקומיות שמחברות בין אנשים, אוכל, יצירה וטבע.

במסגרת חודש "יולי ארט", שמתקיים זו השנה השביעית, נפתחים בתי אמנים ברחבי האזור, מתקיימים שיתופי פעולה בין אמנים למסעדות, יקבים ומבשלות, ונבנית מחדש מערכת היחסים בין המטיילים לבין העסקים המקומיים.

הרעיון למיזם עלה אצל אמנון גופר, מורה דרך ותיק מהאזור וחבר בעמותת "זמן גליל מערבי", שאותה מנהלת מיכל שילוח ועושה פלאים בגיוס משאבים ועזרה, כלכלית ומוראלית, לתיירנים. גופר ראה בתל אביב תא של אמנים שמתאספים יחד, ו"משם נולד הרעיון ליצור בגליל המערבי חודש שמוקדש ליצירה מקומית ולחיבור בין אמנים, עסקים ומטיילים", הוא אומר.

לדבריו, האירוע נפתח בקונצרטיול בגוש חלב, ומשם ממשיך לחודש שבו בתי האמנים פתוחים לקהל, מתקיימים שיתופי פעולה בין מסעדות לאמנים ונוצרות חוויות שמטרתן להביא יותר מטיילים לגליל דווקא בקיץ, כאשר רבים מבלים את החופשה שלהם בחו"ל.

השנה, לדבריהם של אנשי האזור, החשיבות גדולה עוד יותר. "אנשים עדיין מפחדים לבוא לגליל", מוסיף גופר ומתכוון לאי-הוודאות שלפעמים מרחפת על הפסקת האש (כן או לא) עם לבנון, חידוש הלחימה של ארה"ב עם איראן ובכלל, מעדיפים לטוס לחו"ל גם מבחינת עלויות. אז אנחנו כאן כדי להראות שהגליל דווקא שקט, משתוקק למטיילים ומציע חידושים וגם מחירים ממש סבירים - אם רק מנסים.

נתחיל באחת התחנות הקולינריות באזור - "לחם טנא" שבקיבוץ גשר הזיו - שבה המאפים נאפים בקונדיטוריה במקום. המקום מציע לחמים שונים - עם זרעים, לחם כפרי, לחם כוסמין ועוד. בימי שלישי מוכרים במקום לחם אֶמֶר (זן חיטה מקומי וקדום), ובימי שישי אפשר למצוא ג'חנון, כריך סלט ביצים, בגטים טריים ולחמים שנאפים במיוחד לסוף השבוע - בהם לחם גבינה, חלת שמנת וחלת פרווה.

בתפריט אפשר למצוא גם כריך מנצ'גו (שהיה מעולה), סלמון וחביתה (שפחות אהבנו). המאפים עשויים מבצק חמאה עם דפים דקים, והכול נעשה בעבודת יד. הקרואסון חמאה של המקום נחשב בעיני רבים לאחד הטובים בארץ, ולצדו בולט ה"סטיקי באן" הפופולרי - עם חמאה, ביצים, מולאסה (סוכר חום, חמאה ודבש).

לחם טנא פתוח עד 17:00 ובימי שישי עד 15:00, ומציע גם תה קר בטעמים כמו "דובדבן שובב" או צ'אי, מיצים טבעיים של "גרופר", בירות מקומיות ואפילו משקאות אלכוהוליים כמו תפוזזה עם ג'ין, ולימונדה עם וודקה.

הנסיעה בכביש 8925 מאזור חורפיש אל אבירים היא תמיד מעניינת. מחד, אזור מיושב קלות באלקוש, פסוטה ואבירים, אבל מאידך הוא מתפתל בטבע גלילי שכמעט ולא הופר. ממש לפני אבירים, על עיקול של הכביש, נמצאת החווה "לגעת בשדה", שהקים דור פינטל לפני כשש שנים.

פינטל חי 11 שנים באבירים אחרי שנדד בעולם. כשחזר לארץ אחרי הטיול שאחרי הצבא, למד קורס מורי דרך והדריך תיירים מפונפנים עד תקופת הקורונה, אז חדלה העבודה. הוא חיפש עבודה והחל לשווק חסות מהגולן לגליל ולאט לאט הדבר התפתח לעסק עצמאי. "הבנתי שאני צריך להתקדם", הוא אומר כשאנחנו עומדים בשדה שלו בגודל 9 דונם שלא היה בו כלום, ושבוע לפני "7 באוקטובר" הוא שתל בו זרעים. במהלך המלחמה רוב המשפחות מאבירים פונו, אך פינטל נשאר ועבד כדי לספק מזון לתושבים במרחב. במקום אף הוצבה מיגונית שנתרמה לאחר שטיל נפל בפתח החווה והרס את השער שלה.

כיום חוות "לגעת בשדה" מספקת כ-400 סלי ירקות לצפון עד חיפה, עם משלוחים עד הבית. באתר אפשר לבחור מה קונים לפי העונה. מעבר לחקלאות, החווה מציעה גם חוויה תיירותית. "קבוצות מגיעות לסיור שבו ממש נוגעים בשדה, מבינים איך מגדלים ומה עומד מאחורי החקלאות", מסביר פינטל. "הקיץ הוא התקופה הטובה שלנו", הוא אומר, בזכות הירוקים שגדלים במקום בגובה של 570 מטר, באזורים שבהם בדרך כלל קשה יותר לגדל בקיץ. במהלך הביקור קוטפים תוך כדי, ואפשר גם לרכוש סל ירקות במחיר של 80-50 שקל.

הסיור נמשך כשעתיים וכולל כמה תחנות: זריעה, שתילה, קטיף, גידולי קיץ מול חורף והיכרות עם עבודה בחווה אורגנית. אפשר גם להכין פיתות על הסאג' עם חמציץ או חסות שונות.

לגעת בשדה פתוח בימים ראשון עד שישי ובתיאום מראש.

אוי פסוטה, כמה שאני אוהב אותך, ולא רק בחג המולד כשכולם צובאים עלייך. תבואו לפסוטה גם ביום-יום כי בכפר הקטן הזה נמצאים כנראה האנשים הכי נחמדים, מסבירי פנים, שוחרי אירוח, שלום ומה לא.

אבל מעבר לכנסיות, בית רימא הנהדר, וליד חרש הברזל, אביבה הבשלנית ושאר דברים טובים בכפר, לאחרונה נפתח בפסוטה מקום שייצר משהו שכולם אוהבים בלי יוצא מן הכלל: פיצה.

הכירו את "פורנו לה ג'ויה" (Forno La Gioia) - "תנור השמחה" באיטלקית, ואכן התנור בביתו של בולוס חורי שמח מאוד מהפיצות המעולות שהוא מוציא. בולוס ועלאא חורי, אחיינו, פתחו את המקום לפני ארבעה חודשים בתוך מבנה עתיק ומקומר בן 140 שנה, ששימש בעבר כמחסן. בולוס חי 15 שנה בפדובה שבאיטליה ולמד את הכנת הבצק מחברים "בבית היתי מכין פיצות ופסטות", הוא אומר, "והרעיון לפתוח מקום כזה נולד כבר לפני כעשור, אך הקורונה והמלחמה עצרו את התוכניות". באוקטובר האחרון החלו השיפוצים ועתה הם קוצרים את פירות ההשקעה.

בתפריט אפשר למצוא פיצות מיוחדות מעבר למרגריטה או פיצה פסטו שהכי פופולרית, לדידו של עלאא, למשל פיצה עם בייקון חי, פטריות, שינקן, פרושוטו, פפרוני וסלמי. יש גם פיצה פיסטוק, שבה במקום רוטב עגבניות משתמשים בממרח פיסטוק, ויש גם פיצה עם כמהין. כל חומרי הגלם מגיעים מאיטליה.

חלל האירוח (המחסן לשעבר) פשוט מקסים, נקי ונעים, כמו גם מחיר נעים לכיס למגש: 55 שקל למרגריטה (שמספיקה לזוג) ועד 85 שקל לפיצות מיוחדות עם פסטו. יש גם פיצה אישית ב-40 שקל וטייק אווי.

פורנו לה ג'ויה פתוח בחמישי עד שבת, בין 12:00 ל-22:00, "או עד שנגמר הבצק", אומר עלאא בבדיחות הדעת. לצד הפיצות מוגשים אלכוהול כמו קמפרי, לימונצ'לו, יין ובירות. פיצה פשוט מעולה, אל תפספסוטה!

את מבשלת בירה מלכה אין יותר מדי מה להציג. הבירה הגלילית כבר עשתה לה שם וטעם בכל רחבי הארץ, אבל אני מתגעגע לימים ששהיא היתה יחסית קטנה ולא מוכרת ביחיעם, לצד ג'אם סשן מוזיקלי וצעירי האזור שבאו לשתות בה חצי ליטר בימי שישי בצוהריים.

כיום המבשלה של אסף לביא, איש תל אביב בעברו שעבר לכליל, נמצאת באזור תעשייה תפן (שהוא מועצה אזורית בפני עצמה), ושת"פ חדש ומדליק שיקרה החודש ייחבר בין בירה לזכוכית בהדרכתו של אמן הזכוכית אריאל ערבות. השידוך ביניהם החל בסדנת וואטסאפ של עמותת זמן גליל מערבי, שם הם נפגשו, ולא היה צריך הרבה כדי למזג או למזוג בין הבירה לזכוכית שבה היא נשמרת. "הזכוכית היא מלאכה עתיקת יומין שבאזורנו עיקרה בין חיפה לעכו, שם היה בעבר החול האיכותי ביותר לתעשייה הזו", מסביר אריאל כשאנו יושבים על כוס מלכה בהירה מסוג בלונד אייל בלגי במרכז המבקרים היפה של מלכה.

במסגרת הפעילות שתתקיים ביולי-ארט ביום שישי, 17 ביולי 2026 בשעה 10:00, תיערך סדנת זכוכית עם אריאל, שלמד הכל על זכוכית בלונג איילנד והיחיד כיום בצפון שעוסק בניפוח זכוכית. הסדנה כוללת סיור, טעימות של חמש בירות, הדרכה של שעה עליהן וסדנא של כשעתיים. בסיומה, תקבלו כלי זכוכית שיהיה מוכן למחרת ויישלח למשתתפים, לאחר שהזכוכית תעבור תהליך קירור.

בואו נשפוך מעט אדרנלין לחוויה שלכם בגליל, וזה בדיוק מה שעושה ואסים שנאן בטיולי הרייזרים שלו בכפר ג'וליס מזה ארבע שנים וחצי. שנאן, שמכיר את השטח מילדות דרך טרקטורונים וג'יפים שבהם נסע ברחבי הגליל, מפעיל כיום 10 כלי רייזר קוואסאקי TRX. חלק מהכלים מתאימים לארבעה נוסעים וחלק לשישה.

בתפריט הטיולים שלו שלושה מסלולים שאורכם בין שעה לשעתיים, כולם מתחילים ומסתיימים בג'וליס. אבל המסלול המומלץ הוא של שעה וחצי, ובמהלכו מגיעים למערת היונים בהר גמל, עוברים ביער אחיהוד ומגיעים לתצפית על הים ועל מפרץ חיפה. הסיור ברייזרים מלווה במדריך.

המחירים: שעה לזוג - 550 שקל, עד ארבעה אנשים - 700 שקל, וכלי לשישה אנשים - 850 שקל. מסלול של שעה וחצי עולה 700 שקל לזוג, 850 שקל לעד ארבעה אנשים ועד 1,000 שקל לשישה. שעתיים יעלו בין 850 ל-1,200 שקל. אבל יספיק לכם שעה וחצי, לא יותר מזה לדעתי.

אחרי תקופה שבה הגליל המערבי נאלץ להתמודד עם מציאות לא פשוטה, נראה שהדרך הטובה ביותר להחזיר אותו למפת הטיולים היא פשוט להגיע. לא רק לדבר על הצפון - אלא לעלות על הרכב, וגם רכבת, לנסוע צפונה, להזמין קפה, לקנות לחם, לטעום פיצה ולתת לאזור הזה את הדבר שהוא הכי צריך עכשיו: מבקרים.