הכפר הגלילי שהפך מבוקש בסופי שבוע ואתם לא מכירים

צילום: פסטיבל הקולנוע ירושלים, יח"צ

הוא החל את ימיו ככפר יהודי וכיום גרים בו נוצרים ומוסלמים, המקיימים קשרים חמים עם הקיבוצים והמושבים בגליל. יצאנו ל-24 שעות לגוש חלב שהפך פופולרי בסופי שבוע, שכללו אוכל לבנוני, טיפול לניקוי צ'אקרות, ערק מקומי, נחל שבו בית כנסת עתיק. ויש אפילו צימר

אורלי גנוסר

ברום מקסימלי של 840 מטרים, זוכה הכפר גוש חלב, המכונה בפי תושביו ג'יש, למנות קור בחורף, אבל החום הפנימי האנושי יכול להמיס גם לב של אבן. ב-24 שעות התאהבנו בכפר, באנשיו ובנופים המקיפים אותו, הצלחנו לטייל, לחוות ולא פחות מזה לטעום שפע מטעמים אותנטיים. מתחילים.

לגוש חלב יש היסטוריה ארוכת שנים. הוא החל כישוב יהודי קדום בימי הבית השני, ואף הוזכר בכמה כתבים עתיקים, אך הבסיס לכפר הנוכחי הונח לפני כ-200 שנה אחרי שרעידת אדמה החריבה כמעט את כולו. כיום זהו כפר שדרים בו בכפיפה אחת מוסלמים ונוצרים בהרמוניה יוצאת דופן ומחממת לב, והיופי הפנימי מתבטא כלפי היקום באנשים מאיר פנים, פתוחים, ליברלים, חפצי חיים שלום ושלווה. כל מי שפגשנו סיפר על הערבות ההדדית, על התחושה שמדובר במשפחה אחת גדולה, על הקשר החם עם המושבים והקיבוצים מסביב ועל אווירת פיוס שהופכת אותו לכל כך מיוחד.

ההשכלה של תושבי הכפר נמצאת גבוה בסדרי העדיפויות, יש המון בעלי מקצועות חופשיים, המון עסקים משפחתיים ואחווה ללא הבדלי דת, מין וגזע. אולי משום כך מדובר בכפר מבוקש בסופי שבוע כטיול לשבת, אך אנחנו ביקרנו בתחילת השבוע, מלווים בבאשיר סולימאן, תושב ושף שפתח בפנינו גם צוהר לעולם קולינרי ואותנטי עשיר.

היסטוריה ארוכת שנים. הכפר גוש חלב

(צילום: אורלי גנוסר)

10:00 ביקור בכנסייה המארונית

יום ראשון הוא יום חג בכפר, ותושביו הנוצרים המרונים (שמקורם בלבנון), מתקבצים לתפילת יום ראשון בכנסייה המקומית. מדובר בכנסייה מפתיעה בגודלה, היא הוקמה מתרומת התושבים ואף שופצה לאחרונה והיא גדולה ומרשימה, עם ויטראז'ים בחלונות ועבודות אומנות על הקירות. המיסה של יום ראשון כוללת קונצרט מוזיקלי, אבל המקום מהווה גם מעין מרכז קהילתי למבוגרים ולנוער.

הוקמה מתרומת התושבים. הכנסייה המארונית בכפר

(צילום: אורלי גנוסר)

11:00

מזג אוויר סגרירי קידם את פנינו, אבל זה לא הפריע לנו לצאת לטבע הפראי שסובב את הכפר והולם ביופיו. בחרנו בשני מסלולים מומלצים שמתאימים לטיול לכל המשפחה. הראשון נמצא בחלק העליון של הכפר, וכדי להגיע אליו צריך להתפתל מעט בסמטאות ולצאת אל הטבע המקיף את הכפר בשביל שחור, שמתאים לכל רכב, עד לנקודת תצפית יפה. מכאן קשה להתעלם מ'העין הכחולה' בריכה שנוצרת מדי חורף ממעיין הנובע כל השנה ותוספת מי גשמים, והמראה פשוט מכשף.

בגבעות שסביב הבריכה יש מסלול הליכה מעגלי קל ברובו, עם ירידה לבריכה ועלייה חזרה. חלקים ממנו מתאימים לכל רכב אבל הכי כיף לטייל ברגל. המסלול קצר כשני קילומטרים - טיול משפחתי מוצלח. אם יש לכם חיבה לטיולי ג'יפים - יש מסלול נהדר וקצר שמתאים לז'אנר, עם גרסה רגלית. בכניסה לכפר פונים מזרחה, אחרי המסעדה פונים שמאלה בעקבות סימון ירוק. הקטע הראשון מתאים לכל רכב, ההמשך לג'יפים או ברגל, כשהיעד הוא - נחל גוש חלב. זהו מסלול טיול מפתיע (למעט המעבר בפאתי מזבלת הכפר) ובאשיר הוביל אותנו בג'יפ במורד המוריק והפורח בזכות כמויות המשקעים הגדולות.

כקילומטר בתוך השביל הירוק נתגלה מימין בית הכנסת העתיק. מהמקום נותרו עמודים ובסיסים גדולים, ספסלי אבן וכותרות מרשימות, והמיקום מעל לנוף בלט ביופיו. בהמשך נובעים שני מעיינות פעם מימין ופעם משמאל, והזרימה בנחל הייתה נמרצת. בחורף צריך לאלתר כדי לחצות ברגל, לא רצוי כשהזרימה חזק. עם ג'יפים יש כמה מעברים.

מפגש השבילים והנחל נהדרת לעצירה, טיול מקומי ובחירה של ההמשך. בגבעה ממול נמצא עין עלווה שטופל ושוקם להפליא - ואם הגעתם ברגל כדאי לסייר קצת במעין ולאורך הנחל ולחזור במעלה לכפר. לבעלי ג'יפים - המשך הדרך צפונה לא מסומן אך מקביל לנחל גוש חלב ולשביל הירוק שנשפך בהמשך לנחל צבעון (שביל אדום), חלק משביל ישראל. מכאן פונים ימינה או שמאלה, שתי הדרכים מובילות לכביש 899 בנקודות שונות (שמאלה דרך שביל אדום, קטע לא מסומן ושביל שחור/סגול), ובכל מקרה הדרכים יפות, הנחלים זרמו והחורשות מזמינות לקחת הפוגה.

מסלול טיול מפתיע. נחל גוש חלב

(צילום: אורלי גנוסר)

בריכה שנוצרת מדי חורף. "העין הכחולה"

(צילום: אורלי גנוסר)

בית הכנסת העתיק של גוש חלב

(צילום: אורלי גנוסר)

14:00 טריו צהריים

אחד היתרונות בכפר ג'יש הוא בפאן הקולינרי, ועם היצע כל כך רחב, תתקשו לקבל החלטה. הפתרון שלנו היה לטעום קצת מכל אופציה וליהנות מכל העולמות:

הגרסה המערבית - פיצה
'סוזנה' היא מסעדה איטלקית קטנה וחמודה בלב הכפר ששייכת לז'קלין יעקוב ובנה סמר. לדברי ז'קלין רוב העסקים בכפר משפחתיים, ומי שאינו בן משפחה הופך להיות כזה. לצד פיצות, פסטות, סלטים וכריכים, נוספו לאור הביקוש גם המבורגר ושניצלים לצעירים. את כל האוכל מכינים במקום מדי יום תוך הקפדה על חומרי גלם טריים. את הפיצה הכינו לנגד עינינו מרידוד הבצק ועד שנכנס לתנור. המטבח היה מבהיק בניקיונו - אלמנט שחזר על עצמו בכל בית אוכל בו ביקרנו והיה מרשים ביותר. סוזנה פתוחה אל תוך הלילה, אז אם יתקוף אתכם רעב בשעה בלתי סבירה, כאן תמצאו מענה. הפיצה ענקית וטעימה, יש מבחר תוספות ולארוחה קלה לא צריך יותר.

הגרסה המקומית - מסעדת אל ליאלי
בעסק המשפחתי הזה כרוכים שלושה אחים, אב וכמה דודים שעסקי האוכל זורמים אצלם בדם. גם כאן היה קל להבחין ברמת הסדר והניקיון ובמטבח המדוגם והמבריק - תענוג. גם השירות היה מהיר ויעיל ולשולחן הוגשו חיש מהר חומוס, משאוושה, מיני כיסונים וסמבוסק ממולאים, פלאפל וסלט. יש גם בשרים על האש ודגים, כשהמשיכה היא למטבח הלבנוני. האחים בשארה, זהרה וג'וליאן הם אנשים צנועים ונחבאים לכלים והיה קשה לדובב אותם. תנו להם להכין אוכל ולהגיש, בדיבורים הם פחות חזקים והמקום מתאפיין גם בשקט ושלווה. היתרון הנוסף הוא בנוף הנשקף מהחלונות, ממנו רואים את בתי הכפר הססגוניים החולשים במורד גבעה אל ואדי גוש חלב - חגיגה של יופי וצבעוניות.

הגרסה המזרחית - מסעדת הארזים
את המסעדה הזו כמעט כולם מכירים, כי היא מוסד ותיק שממוקם בכניסה הראשית לכפר. גם כאן התקבלנו בחלל מטופח ונקי להפליא, עמדת הסלטים הייתה מוכנה למסדר המפקד ומרגע שהתיישבנו הם הוגשו לשולחן, 25 במספר (!) ומלאו אותו בגוונים טעמים וריחות. המטבח של וויאם חדד הבעלים והשף, הוא מטבח כפרי לבנוני מזרחי ועיקרו תבשילים, ממולאים, מיני בשרים ועוד. וויאם הוא רואה חשבון אבל תחביב הבישול הפך אצלו למקצוע, ואתם מרוויחים. האוכל מוגש בשפע, יש מנות אותנטיות מיוחדות כמו שישברק, מחשי ועוד. אפשר לשבת על ארוחה קלה או מלאה ואפשר גם לקחת הביתה (אל תוותרו על החומוס המצוין). האיש החביב הזה מאוד דעתן, ולמרות שאינו תושב הכפר מאוד חפץ בפיתוחו ושמח לעזור בכל עת.

פתוחה אל תוך הלילה. הפיצה של "סוזנה"

(צילום: אורלי גנוסר)

מוסד ותיק בכפר. מסעדת הארזים

(צילום: אורלי גנוסר)

מטעמי המטבח הלבנוני. מסעדת אל ליאלי

(צילום: אורלי גנוסר)

16:00 יקב דנז

כשמישהו מבני משפחת עיסא מתאהב במשקה כלשהו, הוא פשוט מתחיל לייצר אותו בעצמו, ועל הדרך מרוויח גם את ההנאה שבתהליך. זה קרה עם אבי המשפחה שהתחיל לעשות יין, המשיך עם ערק שמיוצר בשיטה הזחלאווית (זיקוק משולש למביני דבר) ולא נגמר עד שלליין המוצרים הוסיפו גם בירה. עם כל המשקאות האלה באמתחתם, היה מתבקש לפתוח מרכז מבקרים, וכך עשו.

במרכז פגשנו את הבן דן, צעיר שאפתן ומלא אנרגיה שקיבל אותנו בחמימות האופיינית לתושבי המקום, וסיפר לנו את הסיפור המשפחתי באמצעות סדרת צילומים שתלויה על הקירות. את היקב הם פתחו בשנת 2008 ואט אט התפתחו ושידרגו. את שאריות הענבים 'ניצלו' לטובת ייצור גראפה, ובתהליך מורכב יותר גם ערק ענבים שאליו הוסיפו ערק מתאנים ומאגסים (טריים כמובן). את הפאזל השלימה בירה בייצור עצמי כך שבפועל מדובר בליין תוצרים שלא היה מבייש פאב כהלכתו. אחרי ששומעים את הסיפור המשפחתי הענף, מגיע זמן הטעימות שעושה חשק לקנות איזה משקה הביתה (קנינו). בואו פתוחים ורצוי על קיבה מלאה. הביקור בתיאום. פרטים בפייסבוק.

ליין משקאות שלא היה מבייש פאב. יקב דנז

(צילום: אורלי גנוסר)

17:00 בית לילה

במעלה הכפר, בסמטאות הצרות והציוריות, שוכן צימר מיוחד, צימר שהוא בית. את 'בית לילה' הקימה אולריקה חדד, גרמניה שנישאה לבן הכפר והגיעה בעקבותיו ארצה.

אולריקה מלמדת גרמנית, ומחזיקה גם את הצימר בסטנדרט שאינו נופל מארץ מוצאה. מדובר למעשה בדירה קטנה - חדר שינה, סלון, מטבח קטן עם פינת אוכל וחדר רחצה, שמשמשת כבית נופש ומתאימה גם למשפחה עד חמש נפשות (ניתן להוסיף גם מיטת תינוק). הבית פשוט אמנם אבל יש בו כל מה שמשפחה צריכה לאירוח.

המטבח ביתי להפליא ויש בו כלי בישול אבל גם כלי אוכל נאים שמסודרים כמו חיילים במזנון יפה. יש מקרר, ערכת קפה ואפילו תבלינים בסיסיים לבישול עצמי ואולריקה מוסיפה תמיד פירות או ריבה תוצרת בית. הצימר ממוקם גבוה כך שיש מהכניסה נוף נפלא ויש בו נוחות ביתית מאוד נעימה. מחיר: 425 שקלים לזוג ללילה, 054-4720927

דירה באווירה גרמנית. בית לילה

(צילום: אורלי גנוסר)

18:00 אצל רשא

תוך כדי שיטוט בכפר, גילינו ספא קטן שעורר בנו סקרנות. כשנכנסו פגשנו את רשא, אישה מיוחדת ומטפלת כבר 15 שנה, שפיתחה לאחרונה טיפול מיוחד שנועד לניקוי צ'אקרות וחיבור לשפע של היקום.

היא קוראת לו "הטיפול השמיני", וזו למעשה סדרה של עשרה מפגשים שנועדו לשחרור חסמים, בעיות בריאות ועוד. המפגשים כוללים שיח, בדיקת צ'אקרות ניקוי בעזרת עיסוי, כאשר היתרון לדבריה נובע מכך שהשיטה שומרת על צ'אקרות מאוזנות לאורך זמן, ואפשר פה ושם לעשות ריענון. סדרה לא יכולתי לנסות, אבל טיפול כן (200 שקלים), ואין ספק שראשה יודעת מה היא עושה. הטיפול היה נעים ומרגיע, הידיים שלה מנוסות ומגיעות לנקודות המדויקות ומפעילות שם את הלחץ הנדרש. רק בסוף היא סיפרה שערכה לי בדיקת צ'אקרות ראשונית, הרגיעה שמצבי טוב והפתיעה בנקודה קטנה לה הוסיפה עצה קלה. היה נהדר! פרטים בפייסבוק.

בדיקת וניקוי צ'אקרות. ספא רשא

(צילום: אורלי גנוסר)

20:00 בית הצייד

השף באשיר סולימאן שליווה אותנו במשך היום, עזר לנו להכיר את הכפר בפאן האנושי, הקולינרי והחברתי, וסיימנו במסעדת השף שפתח כשחזר לכפר הולדתו בראשית 2018 - 'בית הצייד'.

כשנכנסים למסעדה מרגישים כמו בבקתת ציידים בלב יער אירופי עבות, ויש תחושה שמדובר במקום שעומד על תילו כבר שנים רבות. על הרצפה היו קליפות בוטנים, על הקירות אלמנטים של צייד כמו כובעים, תיקי עור, פרוות ועוד ובמרכז ניצב מתקן ברזל לאש שנועד לצליית בשר עבור הלקוחות. את העיצוב של המסעדה הוא משנה בהתאם לתקופה - כריסמס חג האהבה וכדומה.

התפריט מבוסס על נתחי בשר שהוא בוחר מחוואי הסביבה ומתחיל במנות ראשונות כמו ברוסקטה, טרטר פילה עגל או קרפצ'יו סינטה, כאשר מנות הליבה הן מגשי הבשרים המגוונים שמגיעים לאמצע השולחן ונוטפים עסיסיות. אפשר לבחור אנטריקוט, מגוון סטייקים, פילה, צלעות כבש, נקניקיות חריפות, עראיס או קבב הבית ועוד, והבשרים מוגשים עם ירקות קלויים או תפוחי אדמה בגרסאות שונות. עם זאת יש כמובן סלטים, חומוס, דגים ופסטה לצמחונים. המנות נדיבות, הבשר משובח האווירה שמחה והיין המקומי, נמזג בשפע.

השף באשיר סולימאן

(צילום: אורלי גנוסר)

כמו בקתת ציידים אירופית. בית הצייד

(צילום: אורלי גנוסר)

08:00 ארוחת בוקר

האירוח ב'בית לילה' לא כולל ארוחת בוקר, ועל אף שיש בו מטבח מצויד שמאפשר בישול עצמי, אם כבר הגעתם פרגנו לעצמכם את ארוחת הבוקר הערבית שאולריקה מגישה. בין היתר יהיו שם מיני כיסונים ממולאים, לבנה, פיתה עם זעתר, חומוס טחינה וזיתים, פיתות דקיקות, ירקות, ביצים קשות ועוד. אותנטי וטעים.

ארוחת הבוקר של אולריקה

(צילום: אורלי גנוסר)

09:00 נשנושים לדרך

'טיב חם' הוא בית אוכל שיכול להוות חלופה לארוחת הבוקר, אבל הוא בעיקר מקום שבו אפשר לטעום ולהצטייד הביתה במאפים מהמטבח הלבנוני. רוב הנוצרים בכפר הם מארונים שמקורם בלבנון, וכך שימרו גם את המאכלים ובהם תבשילים כמו שישברק, במיה, מלוחיה, קובה נייה וממולאים שונים, אבל יש גם מאפים מטוגנים או אפויים במילויים שונים כמו בשר, פטריות, גרגר נחלים בעונה, גבינה וזיתים.

ג'נט סולימאן מנהלת את העניינים, ויש לה עובדות שמסייעות לה לגלגל במיומנות ומקצועיות את מאפי הבצק השונים שעוברים להקפאה ולמכירה. בנה, שרביל, הכין לנו מעין פיצות קטנות, עיגולי בצק שכוסו בגבינות, זעתר, או רוטב עגבניות. בקרוב יעבור המקום למבנה חדש שבו תהיה גם מסעדה ואולי גם סדנאות בישול, שווה לחכות.

מאפים מהמטבח הלבנוני. טיב חם

(צילום: אורלי גנוסר)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully