באקו, בירת אזרבייג'ן, היתה על הכוונת שלנו תקופה ארוכה. שמענו שמדובר ביעד שונה ומיוחד של מזרח ומערב, מסורת וקידמה, דת וחילוניות מתמזגים בה בצורה ייחודית. עם זאת, בסוף השבוע האחרון היא גם היתה על הכוונת של האיראנים שהפציצו אותה בכטב"מים, כולל את שדה התעופה.
אזרבייג'ן שוכנת בדרום הקווקז, בין מזרח אירופה למערב אסיה. היא גובלת בים הכספי ממזרח, רוסיה וגיאורגיה בצפון, ארמניה במערב ו-איראן בדרום.
הופתענו לגלות שבעוד שבאזרבייג'ן חיים 10 מיליון תושבים, בצפון איראן גרים יותר מ-15 מיליון תושבים אזארים. בעבר כל שטח אזרבייג'ן היה חלק מהאימפריה הפרסית. אחרי שהאימפריה הפרסית הפסידה שטחים לרוסיה, החלק הצפוני הפך למה שהיום הוא אזרבייג'ן, והחלק הדרומי נשאר בתוך איראן.
האזארים באיראן מוטמעים בתרבות הפרסית ולא רק שהם לא מיעוט נרדף, הם משולבים היטב בממסד האיראני. הם פעילים בכלכלה, בצבא ובפוליטיקה. נשיאים ושרים רבים היו ממוצא אזארי. כך, למשל, נשיא איראן הנוכחי, מסעוד פזשכיאן הוא ממוצא אזארי מצד אביו, וכך גם עלי ח'אמנאי, ש"הלך לאחרונה לעולמו".
למרות שאזרבייג'ן היא מדינה אסלאמית-שיעית, קיימת בה הפרדה בין דת למדינה והיא מתנהלת ביום יום כמדינה חילונית לכל דבר. בין ישראל לאזרבייג'ן מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים מזה 33 שנים.
ישראל מספקת לאזרבייג'ן ציוד צבאי מתקדם, והיא, מנגד, מספקת לישראל נפט. למעשה, היא אחת מספקיות הנפט החשובות ביותר של ישראל.
באופן רשמי המשטר הוא רפובליקה נשיאותית, אך בפועל מדובר במשטר סמי-דיקטטורי/סמכותני.
הנשיא הנוכחי הוא בנו של הנשיא הקודם, שעל שמו נקרא שדה התעופה של באקו (היידר אלייב) וכן מרכזי תרבות, אצטדיונים ועוד.
החלטנו להוציא את המיטב מהסיטואציה שאליה נקלענו
נחזור לחופשה שלנו. הזמנו כרטיסי טיסה ומלון לחופשה בת חמישה לילות. מהר מאוד הבנו שיתכן שהחופשה תתבטל, או שנתקע ביעד בלי יכולת לחזור לארץ במועד המקורי.
ואכן שלושה ימים לתוך החופשה, החלה מתקפה הפתע של ישראל וארה"ב על איראן והבנו שאנחנו תקועים בבאקו לפרק זמן לא ידוע.
הדאגה והחשש למשפחה שנשארה בארץ תחת מתקפות הטילים, בלתי פוסקת ולא מרפה. עם זאת, ומכיוון שזה המצב, החלטנו להוציא את המיטב מהסיטואציה שאליה נקלענו. הבנו שיש לנו הזדמנות לחקור ולהעמיק ביעד, ולבקר ולשוטט במקומות נוספים מעבר לאתרי התיירות המוכרים. עזבנו את המלון המפנק, עברנו לדירה והתחלנו את חיינו החדשים כ"מקומיים" .
לא נתקלו אפילו פעם אחת בניסיון לעקוץ אותנו
באופן כללי, תחושת הביטחון בבאקו גבוהה מאוד. לא נתקלו אפילו פעם אחת בניסיון לעקוץ או לרמות אותנו. לא בסופרים לא בחנויות לא במזללות, לא בבתי המרקחת. גם עם נהגי המוניות מעולם לא נתקלנו בבעיית אמינות כלשהי (נסענו במוניות עשרות פעמים). גם נותני השירות וגם "סתם" אנשים ברחוב - כולם נחמדים, אדיבים ורגועים.
יש בעיר נוכחות ערה של שוטרים (נחמדים ואדיבים). היא נקייה מאוד, גם באזורים הפחות מתויירים, וכמעט שלא רואים קבצנים ומחוסרי דיור ברחובות כפי שניתן לראות ברבות מערי אירופה. למרות מחירי הדלק הנמוכים (3 שקלים לליטר בנזין) העיר מלאה ברכבים חשמליים, רובם ככולם מתוצרת סין.
קשה היה שלא להבחין בתופעה של אבטלה סמויה. בכל מקום ראינו כמות עובדים גבוהה מאוד, וזאת ללא קשר לכמות הלקוחות. בתופעה זו נתקלנו בחנויות, בבנקים, במסעדות, בתי מרקחת. ממש בכל מקום. מוכנים ומזומנים לתת שירות ולהפיג את השעמום.
"Israel Azarbaijan friends"
לא הסתרנו את זהותנו כישראלים ובכל פעם ששאלו מהיכן אנחנו, התגובות היו תמיד אוהדות ביותר.
מכיוון שהאנגלית לא בדיוק שגורה בפיהם, זכינו לשמוע את המשפטים הבאים:
"Israel good"
"Israel Azarbaijan friends"
"Love Israel"
"Welcome to baku"
וגם "סתם" מחוות אגודל למעלה
מוכר שפגשנו באחד הבזארים אף הגדיל לעשות וברגע ששמע מהיכן אנחנו, התחיל לעשות תנועות ירי עם הידיים (מאותת לנו שהוא מרוצה ממה שישראל עושה באיראן).
אנחנו כבר 11 ימים בבאקו. בשל המתיחות שקיימת בין אזרבייג'ן לאיראן, וכדי להגדיל את הסיכוי לטיסת חילוץ בתוך מספר ימים סביר, הבנו שעדיף לנו להחליף יעד. הזמנו טיסה מבאקו לטביליסי שבגיאורגיה השכנה. טיסה קצרצרה של שעה ועשר דקות. מוכנים להרפתקה החדשה שמצפה לנו שם.