המדינה האירופית היפה שהכי דומה לנו, רק פשוט זולה

שלוש פעמים בכתה המדריכה האצילית, איה (Ia), במהלך המסע הגיאורגי שלנו. במשך חמישה ימים חקרנו יחד את המדינה היפהפייה והמפתיעה עם נופי הפרא המרהיבים בטיול בלתי נשכח. הדמעות הראשונות של איה צצו כבר ביום הראשון, כשהזכרנו את ה-7 באוקטובר. היא סיפרה איך כולם בגיאורגיה דאגו לנו וכשנזכרה בתיעודים המזעזעים שנחשפה אליהם, זלגו הדמעות מעצמן. "גם אנחנו עברנו שואה", הסבירה תוך התנצלות מנומסת על הבכי, "זו גם הסיבה שהעם הגיאורגי כל כך מזדהה עם ישראל. גם אנחנו נלחמנו כל החיים ועדיין נלחמים על העצמאות שלנו. הסיפורים של המדינות שלנו מאוד דומים".

אין ספק שגיאורגיה אוהבת את ישראל, על כך יעידו הגרפיטי הרבים ברחבי הבירה טביליסי - דגלי ישראל בשילוב הטקסט שלא רואים ממנו מספיק בעולם - "WE STAND WITH ISRAEL". גרפיטי של "לשחרר את פלסטין" לעומת זאת, או כל סממן פרו-פלסטיני שהוא, לא תמצאו שם. באופן כללי מוסלמים כמעט ולא נצפו לאורך כל השהות בגיאורגיה, מחזה נדיר באירופה של ימינו. מוסלמים מהווים רק כ-10% מאוכלוסיית המדינה, שלמרות שטחה העצום, עומדת על כ-4 מיליון תושבים בלבד. "זו מדינה אולטרה נוצרית", הבהירה איה, "יש להם את השכנות שלנו, ארמניה ואזרבייג'ן. אין להם מה לחפש פה".

הפעם השנייה שאיה בכתה אירעה יומיים אחרי, כששיתפה בהתרגשות איך בזמן הפלישה הרוסית על גיאורגיה ב-2008, שכללה ארטילריה שפגעה באזרחים תמימים ואימת מלחמה בלב הערים הגדולות, רק הישראלים התקשרו לשאול לשלומה. איה היא מדריכת טיולים ותיקה ולאורך השנים ליוותה קבוצות ישראלים רבות. "היו כמה שהציעו לי לבוא לישראל לשהות אצלם לתקופה. משפחה אחת אפילו הציעה לממן לי כרטיס טיסה. אף אחד מקבוצות אחרות שהדרכתי לא התקשר או שלח הודעה", היא הדגישה, "ישראלים זה עם מיוחד, יש לכם לב זהב".

לאורך המסע המרתק גיליתי לא מעט קווי דמיון בין העם הגיאורגי לעם הישראלי, לטוב ולרע. אבל יותר מכל, הופתעתי לגלות עד כמה המדינה הזו יפה ועד כמה היא מפוספסת. כנראה שמדובר ביעד הכי פחות מוערך באירופה, בניגוד מוחלט לכמה שהוא אטרקטיבי. גם אצלי גיאורגיה לא כיכבה בראש רשימת היעדים שנותרו לי להשלים באירופה, וכעת, אני רק מחכה לשוב לבקר בה, להכיר עוד ועוד מהטבע הממכר שלה ולטעום עוד ועוד ממטעמיה המסורתיים המשובחים.

הבכי השלישי של איה הגיע, כשהענקנו לה בסוף הטיול מעטפה ובתוכה סכום נאה שליקטנו בינינו. עבורנו זה אלמנטרי, כשמקבלים שירות מקצועי ברמה גבוהה, תמיד מפרגנים בטיפ מפנק, אך במדינה כמו גיאורגיה, בה אחוזי האבטלה עומדים על כ-50%, תרבות טיפים וגם ענייני תודעת שירות הן עדיין בחיתוליהן. אז כן, איה התרגשה עד דמעות מהמחווה שלנו, ומהסכום שעבורה הוא כמו נתח נכבד ממשכורת חודשית. עניין שמבשר כמובן על כמה הכל זול בגיאורגיה.

למעשה, גיאורגיה היא יעד מושלם להתרעננות אסקפיסטית עבור ישראלים. הגיאורגים, כאמור, אוהבים אותנו ומאוד מסבירי פנים לתייר הישראלי. היא זולה למדי - המחירים במסעדות למשל, כמו ברוב מזרח אירופה, מגוחכים לעומת מחירי המסעדות במדינת ישראל (ובייחוד במדינת תל אביב), וגם מחירי התחבורה הציבורית מצחיקים (כולל מוניות). בנוסף לכל אלו, גיאורגיה לא דומה לאף אחת אחרת, באירופה ובעולם כולו. עוף מוזר, שונה בנוף, אבל אי אפשר שלא להתאהב בו.

את המסע הגיאורגי המופלא התחלנו בטביליסי המכושפת. עיר שנלקחה היישר מדפי אגדה גותית. עמק עמוק מהווה רקע לצריחים בצבעים עזים, רחובות מרוצפות אבנים וסצנת אמנות מתפתחת. גם לה יש אמנות רחוב, סצנת ברים תוססת, גלריות, שווקים ומוזיאונים בדיוק כמו לכל בירה אירופית אחרת, וכמו בערים אירופיות רבות גם לטביליסי יש את אזור העיר העתיקה ואת העיר החדשה (שגם היא מהמאה ה-19). טביליסי היא התלמידה היפה והשקטה שיושבת בקצה הכיתה ולא עושה רעש. בקלות אפשר לא לשים לב לקיומה, אבל מרגע שמתוודעים אליה, אי אפשר שלא להתאהב בה.

היופי המסתורי של טביליסי נוצר מקומבינציה של אדריכלות עתיקה (מהמאות הראשונות לספירה) ומאוד לא שגרתית, מוטיבים רבים של כיפות וקשתות לצד פסיפסים צבעוניים, בשילוב עם בנייה סובייטית כוחנית בניחוח מזרח אירופי מובהק כמו בכיכר החירות העוצמתית. אחרי נדודים נצחיים ברחבי אירופה, כולל במדינותיה המזרחיות, לא נתקלתי עוד בעיר כל כך ייחודית - וכן, ישנן יפות יותר ממנה, אך אין יפה כמוה.

הפירוש של "טביליסי" הוא מקום חמים, וכזאת היא בדיוק. את השם היא קיבלה בזכות המעיינות החמים הטבעיים שלה, שהפכו לאחת האטרקציות המרכזיות של העיר. ברובע אבאנותובני הקסום פועלים בתי המרחץ העתיקים ביותר בעיר, אליהם עולים לרגל מכל רחבי המדינה. כמובן שבאזור זה גם תמצאו את ריכוז התיירים הבינלאומיים הגבוה ביותר בעיר. בבתי המרחץ האותנטיים השונים תמצאו שלל טיפולי בריאות מפנקים - עיסויים, קרצופי גוף וכל מה שביניהם, וכמובן, טבילה במי הגופרית בעלי הסגולות הרפואיות. אם אתם מחפשים ספא בסגנון אחר לגמרי, זה בדיוק המקום בשבילכם.

בכל שעה עגולה מתוך מגדל שעון עקום וקסום, שבנוי מעל אולם תיאטרון בובות ישן, יוצאת בובה שמצלצלת בפעמון לפי השעה. זה קורה ממש בכניסה למדרחוב של רחוב Ioane Shavteli, נקודת מוצא נהדרת להתחיל את הסיור בעיר העתיקה. לאורך המדרחוב, בין מגוון המסעדות ובתי הקפה, תמצאו את כנסיית אנצ'יסחטי המרשימה מהמאה ה-6. מומלץ ללכת לאיבוד בין הסמטאות הציוריות והמפותלות של העיר העתיקה ולגלות את סודות הקסם המשכר שלה.

אם בשיכר עסקינן, גיאורגיה מתפארת בהיותה מולדת היין. בהתבסס על עדויות עתיקות שונות, גיאורגיה היא הראשונה שייצרה יין בעולם כולו. אי לכך, לגיאורגים ישנה תרבות יין שלמה שרק עליה אפשר לכתוב מאמר שלם. לאורך הטיול לגמתי מגוון אדיר של יינות מזני ענבים שמעולם לא שמעתי עליהם, כולם גיאורגיים אסליים, ולכל אחד טעם יותר מיוחד מהשני. לחובבי הז'אנר מדובר בחגיגה אמיתית, עליה נרחיב בהמשך.

טיול לאורך נהר הקורה שחוצה את העיר בירוק-כחול עמוק, יוביל אתכם אל גשר הזכוכית המודרני, גשר השלום. אף ביקור בטביליסי לא יהיה מושלם מבלי לחצות את הגשר היפיפה, שבלילה מואר בצבעים מתחלפים. כשחוצים אותו לכיוון פארק רייק הענק והמטופח, יש לכם שתי אופציות לצפות בעיר מלמעלה. חובבי האקסטרים שביניכם יוכלו לעלות על כדור הפורח שממוקם בכניסה לפארק. הדרך המושלמת היא לעלות על הרכבל שנמצא בהמשך הדרך.

במחיר המגוחך של 2 לארי בלבד (כ-3 שקלים) הרכבל ייקח אתכם למצודה מהמאה ה-4 לספירה בשם מבצר נריקלה, אחת מנקודות התצפית המרהיבות ביותר. שם, משקיפה אל נופי העיר, ניצבת אמא גיאורגיה, הפסל האייקוני שנחשב למגן של טביליסי. אמא גיאורגיה המרגשת כשמתחתיה פרושה העיר כולה, זה מחזה שאסור בשום אופן לפספס.

לאורך השדרה המרכזית של העיר החדשה, רוסתוולי, תמצאו את כל אתרי התיירות הקלאסיים של העיר. מכיכר החירות ועד ארמון הפרלמנט, בית האופרה והבלט של גיאורגיה ואיך לא, קניון טביליסי. ביקור במוזיאון הלאומי של גיאורגיה, יחשוף בפניכם את הסיפור ההיסטורי המטלטל של גיאורגיה מימי קדם ועד שנכבשה על ידי ברית המועצות בתחילת המאה ה-20. למי שמחפש מוזיאון פחות חינוכי ויותר חוויתי, מוזיאון היין של טביליסי בעיר העתיקה עונה להגדרה במדויק. המוזיאון מציג את דרכי הכנת היין הגיאורגי המסורתי לצד טכניקות מודרניות, ולקינוח תקבלו גם סבב טעימות יין.

גם חיי הלילה של טביליסי מפתיעים למדי. כמעט בכל ערב בשבוע הברים הרבים בעיר מלאים, והאלכוהול הזול (כ-25 שקלים לקוקטייל) נשפך בהם בכמויות. הבר של מלון הבוטיק ROOMS הסטייליסטי, בו לנו בעיר, הוא אופציה שווה בהחלט. גם הבר של מלון ה-Stamba הסמוך לו, שנבנה על בית דפוס סובייטי עתיק, דורש ביקור. אם אתם בראש צעיר/היפסטרי יותר, מתחם ה-Fabrika הוא המקום להיות בו.

אבל עם כל הכבוד ליין הגיאורגי, הכוכב האמיתי של הטיול הזה היה מבחינתי החצ'פורי האגדי. המטבח הגיאורגי המפורסם דוגל בתרבות ה'שרינג', ולכן בכל ארוחה השולחן היה עמוס עד אפס מקום בשפע של סלטים עם אגוזים, ממרחי אגוזים ומיני תבשילים מוזרים אך טעימים להפליא. בין כל המנות תמיד הוגש לחם הפורי הגיאורגי המסורתי וכמובן מנת הדגל, החצ'פורי (חצ'ה פירושה גבינה, פורי פירושו לחם). בכל פעם בווריאציה אחרת - פעם עם גבינה בפנים, פעם עם גבינה בחוץ, פעם גם וגם ופעם אפילו עם נענע למעלה. אבל יותר מכל היה זה אצ'רולי חצ'פורי של Bistro Conili ששבה את ליבי. סירת בצק רכה ואוורירית, במילוי גבינות עשיר עם צ'אנקים מוגזמים של חמאה וחלמון חצי רך. במילה אחת: חלום.

המטבח הגיאורגי מתמחה במיני מאפים מיוחדים ויוצאים מן הכלל אחד אחד. כיסוני החינקלי, למשל, הם עוד מעדן חובה שאסור לפספס. במנות העיקריות (במחירים משעשעים של בין 60-50 שקלים במסעדות היוקרתיות) תמיד תמצאו מגוון של שיפודים ומנות דגים שונות. דווקא קינוחים הם לא ממש הצד החזק שלהם. אפילו הממתק המסורתי שרבים מתמוגגים ממנו, צ'ורצ'חלה, אגוזי מלך השזורים זה לזה בחוט טבולים בדבש ענבים, פחות לטעמי. אבל בכל מקרה, למי נשאר מקום למשהו מתוק אחרי כל החצ'פוריז האלו?

כל המסעדות שדגמנו בטביליסי היו לא פחות מנפלאות. Ninia's Garden מומלצת בעיקר בזכות האווירה והגינה הרומנטית עם מזרקה לאור נרות. למי שמחפש חוויה של ארוחה גיאורגית מסורתית אמיתית באולם אירועים גדול עם שירים וריקודים וכל הקרנבל, Ethnographer הוא בול המקום. דמיינו את האירוע של "חתונה מאוחרת", עכשיו תגזימו בכמה רמות. מוגזם הוא שם המשחק של המקום - מהשנדלירים ועד התלבושות של הרקדנים. גם האוכל מצוין, אבל הוא משחק תפקיד משני. זו לא עוד מסעדה, זה אירוע.

התבאסתי שצריכים לעזוב את טביליסי אחרי יומיים, כשרק התחלתי להתאהב בה, אבל שום דבר לא הכין אותי למה שמצפה לי בהמשך הטיול. בדיוק כשחשבתי שטביליסי היא תגלית העשור, לפתע נגלתה לי גיאורגיה. קחו בחשבון שביקור בטביליסי מצריך לפחות יומיים מחוץ לעיר, אל חיק הטבע הגיאורגי הציורי והפראי. כמות אוצרות הטבע האדירים של המדינה, ששמם הולך לפניהם בקרב מטיילים רבים, דורשת טיול של חודש בערך. אנחנו טיילנו במחוז המזרחי ביותר, קאחטי, חבל היין של המדינה, הטוסקנה של גיאורגיה אם תרצו.

במרחק של כשעתיים נסיעה מטבילסי נמצאת תלאבי (כן כן, TEL AVI), העיר הראשית של מחוז קאחטי. בעקבות נופיה של ואתריה ההיסטוריים, העיר משופעת בתיירות וסביבה פזורים כפרים רבים, שכל פועלם הוא סביב ייצור יין וגבינות. תרשמו לעצמכם ביקור חובה ביקב Shumi, פיסת גן עדן פסטורלית לארוחת צוהריים של פעם בחיים בין הכרמים. בנוסף, אם תזמינו מראש, תוכלו להשתתף בסדנאות להכנת יין, וחצ'אפורי וצ'ורצ'חלות.

את הלילה בילינו בתלאבי, סביב אגם לופוטה במתחם נופש יוקרתי בשם Lopota Lake Resort & Spa. הביטוי השחוק 'יפה כמו ציור' מקבל חיים חדשים באגם לופוטה. יותר מכל, אין מילים לתאר את השקט סביבו. בכל פינה בריזורט העצום הזה הושקעה מחשבה, ועדיין, עם כל הכבוד לעיצוב המוקפד, נופי הטבע עוצר הנשימה הזה גונבים את ההצגה.

הריזורט מציע לא פחות משש בריכות שחייה, מספר מסעדות שונות (מסעדת גריל, מסעדה איטלקית, מסעדה אסייתית ועוד), ספא בבקתה באמצע היער, מועדון ג'אז, פארק מים ואפילו שאטו אמיתי, אחוזה ענקית שנראית כמו הטירה של דיסנילנד, ולצידה כרם משלה. למי שמחפש נופש מפנק ברמה הכי גבוהה שיש, פשוט בואו לאגם לופוטה לכמה ימים ותנו לטבע לעשות בכם כשלו.

אחרי כמה ימים שלא אכלתי קינוח ראוי אחד, הגענו לעיר האהבה, סיגנאגי (Sighnaghi), אחד היעדים התיירותיים האהובים בגיאורגיה. העיר הרומנטית, שממוקמת בלב הכרמים של מחוז קאחטי, משקיפה על הנופים המדהימים של הרי הקווקז ועמק אלאזאני. שם נגלה בפניי הטרנד החם של השנים האחרונות בגיאורגיה, גלידה ביין. לכאורה גלידת וניל פשוטה, אבל עליה נשפך סירופ מתוק שעשוי מיין אדום וענבים. שילוב אלוהי שלא ברור איך עדיין לא נכנס לרפרטואר הטעמים של הגלידריות התל אביביות.

מסוחררים מנופים מהפנטים, חתמנו את המסע הגיאורגי בעיר הבירה העתיקה של גיאורגיה, מצחתה (Mtskheta), המוכרת כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. במרחק של חצי שעה נסיעה בלבד מטביליסי, העיר שנוסדה במאה ה-9 לפני (!) הספירה ממוקמת במפגש הנהרות קורה ואראגווי. אפשר לראות בבירור את נקודת המפגש שלהם, שני גוונים שונים לחלוטין של כחול. למרות שכבר הייתי בטוח שהאוצר החוויתי שלי לא מסוגל להכיל עוד יופי והתפעלות - מצחתה היממה אותי בנוקאאוט. הנוף מההר עליו ניצב מנזר ג'ווארי המרשים, הוא אולי המפעים ביותר שראיתי לאורך כל הטיול.

על גדות הנהר במצחתה, כשישבנו בעוד מסעדה נהדרת לסיכום הטיול שלנו, איה המדריכה הרימה כוס יין ובירכה כמו בכל ארוחה לפניה. הברכה לפני הארוחה היא מנהג חשוב אצל הגיאורגים. "לחיי החברויות החדשות", היא אמרה וחתמה כרגיל ב'לחיים!' הגיאורגי, "גאומרג'וס!". כששאלתי אותה מה פירוש המילה, היא חייכה. "אתם אומרים 'לחיים', אנחנו אומרים 'לניצחון'". אין ספק שהטיול לגיאורגיה היה ניצחון מוחלט.


הכותב היה אורח של לשכת התיירות הגיאורגית.