מה עושות שלוש בנות שרוצות לחגוג וויקנד קר בירושלים?

שלוש בחורות צעירות עושות לילה בג'רוז - עד כאן הכל נשמע מבטיח. רק מי מספר לכם שאנחנו בעצם נשים בנות 60 כלואות בגוף (חטוב יש לציין) של בת 30? בגדול, כל מה שרצינו היה לחגוג חגיגות עגולות ולצאת מגוש דן. הבחירה בירושלים הייתה כמעט ברורה - שכן לצאת מעבר לגבולות המדינה יכול להיות מורכב עבור האמהות בחבורה.

יש שיגידו שהרבה מהבחירות שלי (שלנו) עלולות להצטייר כפלצניות - אני פשוט מתעדפת כל מה שנוח, מרים לי ומפרה אותי באנרגיות של פינוק ויוקרה. סורי נוט סורי. אז ארזנו את הטרולי'ז והגענו למלון ענבל, על הנייר: אחד מהמלונות הוותיקים והנחשבים בעיר הקודש - מה שבהחלט עורר את החשש שמא ניפול על מלון שבור שלא התעדכן בפסיליטיז שיש לשנת 2026 להציע. בפועל, החנינו את הרכב אחרי נסיעה ביום שמשי המלווה בקור אירופאי מענג, בהיכל קולינריה לא פחות ממעולה.

עוד על מלונות בג'רוז:
לא יאמן, אבל יש בישראל מלונות שלוקחים 700 שקל ללילה בקיץ
בפעם השנייה ברציפות: נבחר המלון הטוב בישראל ב-2025
חנכנו את המלון החדש בירושלים. זה מה שיש לנו להגיד

כיאה לנפש הזקנה שבי, פסטיבל המרקים המסורתי ששב לעונה נוספת במלון הצליח לרגש כראוי. באמת שאני יכולה לחיות על מרקים עד סוף ימי. בתיאום מושלם עם הימים הקצרים והטמפרטורות שצונחות, היצע המרקים המחממים והמנחמים היה בול מה שהייתי צריכה בהגעתי ללוקיישן ורגע לפני שיוצאות ללו"ז המתוכנן בעיר. מרק בצל, מרק כתום עם ג'ינג'ר, מרקי תפוח אדמה וגם שעועית, ובראשם מרק ארטישוק ירושלמי - שהלוואי והיה לי שף צמוד שהיה מגיש לי כזה כל ערב לספה בדירה השכורה שלי. כל אלו הם כמובן ההיי-לייט של האירוע, אם כי במקרה הזה כל המוסיף כלל וכלל לא גורע - מאפים טריים ומבחר לחמים קראנצ'יים היישר מהטאבון ממתינים לך בפינה, בתוספת מטבלים וממרחים, ואיך לא - קרוטונים ושקדי מרק לישראלי הממוצע, שאוהב להעמיס פחמימות גם כשאין צורך בכך. (כניסה ב-105 שקלים בלבד, בשיטת אכול כפי יכולתך - ועם הטעמים האלו תאמינו לנו שיש ביכולתכם).

והופ, במעבר חד לחדר. כלומר, לאחת מהסוויטות הכלולות בשתי קומות הפרימיום שנוספו למלון לאחר שיפוץ מקיף שארך מעל לשש שנים. שני אזורי מעליות מכל צד ניצבים בפתח לובי המלון - הימניות לחדרי הסטנדרט, השמאליות מובילות אל טרקלין העסקים החדש והקומות המשופצות המדוברות, שכוללות מרפסות גדולות המשקיפות אל חומות העיר העתיקה. ההבדל בין שני האזורים ניכר, שכן אפילו אזור המעלית שהוא בעצם הרושם הראשוני אל הסוויטות היפיופות, מעוצב בטקסטורה מופתית הנצמדת לעולמות היוקרה השקטה בקירות בגוונים טבעים ומרגיעים, כמו גם אבזור של כורסאות רכות.

חדר מרווח הכולל מיטת קינג סייז זוגית הניתנת לפיצול, בתוספת מיטת יחיד נפרדת (אופציה בתיאום מראש גם למיטת תינוק), פינות ישיבה בשפע, מיני בר, שני שירותים, מקלחת גדולה ואמבטיה אחת מצוחצחת ופוטוגנית. חשוב לציין, שכותבת שורות אלו סטרילית ברמה מדאיגה ואין ספק שניקיון החדר כמו גם הנראות המזמינה כלולים בהנאה המתבקשת (חדרים רגילים החל מ-1,656 שקל, סוויטות החל מ-2,587 שקל ללילה).

מה פחות מזמין? הצצה זריזה באזור חדר הכושר והבריכה המחוממת הספיקה לי בכדי להבין שממש לא דחוף לי להשתכשך בשום מים מרוכזים בכלור כרגע - חמים ככל שיהיו. חדר הכושר מינימלי ולא בדיוק תואם את השפצור שעבר שאר המלון, כמו גם אזור הבריכה - שמעטפת ניילון במראה זול הייתה זו שהפכה אותה למקורה.

נחוץ, נדרש, רצוי ואף בגדר מאסט הוא כמובן סיבוב בשוק מחניודה שנמצא במרחק דקות ספורות באוטובוס, או 4 תחנות ברכבת הקלה מהמלון. סביח אריכא עדיין נמצא בשלבי עיכול - בעיקר כזכרון שארצה לשוב ולחוות עוד ועוד ועוד, האווירה המרוממת והאנרגיות בשיאן הן חלק מאופיו של המקום וזה כמובן רק הסיפתח שיש למסעדות ומקומות הבילוי בעיר להציע.

לחובבות השופינג ובהן מכורות זארה (כן, אלה חברות שלי), מתחם ממילא נמצא במרחק של כשש דקות הליכה ליעד מהמלון. מה תמצאו שם? המונים נוהרים לסיילים, תאי מדידה צפופים, בהמות חסרות סבלנות ותורים לא הגיוניים לקופות. אבל היי, רציתן יעד תיירותי בניחוח מקומי? קיבלתן אותו נטול חלטורות ופילטרים.

כאמור, הגיל הוא רק מספר ואת החגיגות הליליות השארנו בידי מסעדת השף של מלון ענבל ובר הקוקטיילים. ממש, אבל ממש לא היינו יוצאות לכפור של תחילת ינואר שם בחוץ, רק בשביל עוד צ'ייסר. החלטה שהתבררה כנבונה ביותר לאחר ביקור במסעדת 02 המציעה מטבח ירושלמי עכשווי. תחת ידיו האמונות של השף אברהם פרייזן, מוגש תפריט עונתי המחולק למספר קטגוריות: לחם, אדמה, ים, משק וגחלים, ולצד אלו תוספות מוקפדות. הטוויסט: מסעדה כשרה שזוכה לביקורות מעולות - דבר שגרם לי בהתחלה להרמת גבה וחלף מהר מאוד עם הביס הראשון (עם כל אהבתי לשרימפס ושרצים).

לצד יין "חברות" גלילי ומינרלי בהמלצת מאיה, המלצרית החייכנית, החלו לזרום אל השולחן מנות בזו אחר זו על רקע אווירה מוחשכת ואור נרות. משלב הקובנה ועד אחרון הקינוחים - רוב המנות היו לטעמנו, מודה ומתוודה שחלק קטן מהן היו מתקדמות מדי ושייכות לאניני טעם ומביני עניין. אני עפתי על המח עצם - האורחות לצידי פחות מתות על המרקם, סלט הדרים וצנונים כבש את ליבנו כבר בהתחלה עם תמצית טעמים שמרקדים לך בפה, דגים נאים טריים ומדויקים, נתח קצבים על מצע פאבה אפונה צהובה, כמו גם מנת גריסי הפנינה הכוללת אספרגוס על סלסת קשיו ומדמה מעין ריזוטו עדכני ומותאם לאזור הגיאוגרפי.

לא פחות חשוב ואולי הכי חשוב - עוגת דלעת שסוגרת פינה עם פטיסייר שיבולת שועל (כשר, כבר אמרנו?) קראמבל ורצועות דלעת דקות מעל. וואו. המלצרית ציינה שזה אחד מהקינוחים האהובים שם בקטע מפתיע ולגמרי מובן גם למה.

תרשמו לכם, כי מסתבר שלא רק אורחי המלון נהנים מכל הטוב הזה, אל הטרסה הגדולה המשקיפה על גן הפעמון ועל טחנת הרוח במשכנות שאננים, היישר מהחלונות הגבוהים של המסעדה הבשרית - מגיעים סועדים ששמחים להתענג על אוכל כשר טעים באמת. כן, כן, מסעדת 02 נבחרה לאחרונה לאחת מ-20 המסעדות הטובות בישראל.

את הלילה סיימנו עם כניסתנו לבר הקוקטיילים הצמוד, גם הוא בתוך המלון. בר 22 עוצב בדומה לכל השיפוץ האחרון על ידי המעצב מיכאל אזולאי בעיצוב מתוחכם, מסתורי ולא אגזים אם אגיד אפילו אינטימי ומפתה. הכניסה לבר היא דרך דלת עץ נסתרת וכבדה שנראית חלק מהקיר ועם פתיחתה מתגלה בר ארוך, בתוך שטח חשוך ומלא באורות רכים מפוזרים ודקורציה מוקפדת עד אחרון הדיטלס. גם כאן האוכל לא פחות טוב מהמסעדה השכנה, ההמלצה: עראייס צמחוני לפני שינה, זה לגמרי עובד כמו כדור שינה.

הבר מהווה תוספת משמעותית לסצנת הבילוי הירושלמית וכולל תפריט אלכוהול ב-א-מ-ת מגוון. על מדפי הבר מככבים עשרות סוגי וויסקי, ג'ין ויינות מקומיים, אבל הדיבור כאן הוא כמובן תפריט הקוקטיילים - חלקם קלאסיים וחלקם מפתיעים את החך. על הנשנושיאדה הנלווית אמון שף המלון, כפיר חדד, שספג השראה מתפריטי ברים במלונות מובילים בעולם ויצר ורסיה משלו בביצועים קלאסיים הנאמנים למקור, אך עם פרשנות מקומית מרעננת. אחלה דרך לסגור את הערב.

הלוקיישן קרוב למקומות המרכזיים בעיר, הצוות שירותי ואדיב, החדרים מסודרים למופת, ברקפסט כיד המלך עם אופציה לשלל ארוחות בוקר - מלוח, מתוק ומה שבאמצע. אבל יותר מהכל, לא סתם המלון ביסס את מעמדו כמלון קולינרי. אירוח במקום כזה הוא באמת לכאלה שמוכנים להיפטר מהחשש לטעמים לא מוכרים ולהתמסר בזמן השהות שם לחוויה עוטפת של אוכל וקלוריות. הרבה קלוריות.

הכותבת הייתה אורחת של מלון ענבל.