סיפור גן העדן, המקום המיתולוגי שבו חיו אדם וחווה לפני החטא הקדמון, הוא אחד מאבני היסוד של התרבות המערבית. אבל האם אי פעם עצרתם לשאול אם הגן הזה היה מקום אמיתי על פני כדור הארץ, או שהוא קיים רק במחוזות האמונה והמיתולוגיה? ואם הוא היה אמיתי, איפה לעזאזל הוא היה ממוקם?
במשך מאות שנים, האמונה הרווחת מיקמה את גן העדן באזור מסופוטמיה, עיראק של ימינו, בעיקר בשל אזכורם של נהרות הפרת והחידקל בסיפור הבריאה. אבל מחקר חדש ונועז טוען שהסתכלנו כל הזמן במקום הלא נכון, ושהמיקום האמיתי של גן עדן נמצא אלפי קילומטרים דרומה - בלב אפריקה.
מחמוד ג'וואיד, מהנדס כימי מטקסס, טוען בתוקף כי גן העדן היה ממוקם באזור בהר דר שבצפון-מערב אתיופיה, ליד אגם טאנה, המקום ממנו נובע הנילוס הכחול. ג'וואיד ביסס את התיאוריה שלו (שטרם עברה ביקורת עמיתים) על קריאה מדוקדקת של התנ"ך והקוראן, ועל ניתוח גיאוגרפי של האזור, שלטענתו תואם באופן מושלם לתיאורים העתיקים.
Garden of Eden 'FOUND' as researcher claims Biblical paradise sits on shores of a mysterious blue lake https://t.co/mnJedVmr6w
— Daily Mail (@DailyMail) October 7, 2025
הרמז הראשון: הנהרות וארץ כוש
ספר בראשית מתאר נהר אחד שיוצא מעדן ומתפצל לארבעה ראשים: פישון, גיחון, חידקל ופרת. בעוד החידקל והפרת מוכרים, מיקומם של השניים האחרים נותר תעלומה. ג'וואיד מתמקד בנהר הגיחון, שעליו נאמר כי הוא "סובב את כל ארץ כוש". כוש הוא השם העתיק המזוהה באופן כמעט מוחלט עם אתיופיה.
מכאן, טוען ג'וואיד, הקשר ברור: הנהר המרכזי שיוצא מאזור זה הוא הנילוס הכחול, שמתחיל את דרכו באגם טאנה. "אגם טאנה מתאים לתיאור של עדן באופן מושלם", הוא כותב. לדבריו, האגם עצמו הוא "עדן", והגן עצמו נמצא מדרום לו, באזור בהר דר הפורה.
הרמז השני: "להט החרב המתהפכת"
אחד הדימויים החזקים ביותר בסיפור גן עדן הוא "להט החרב המתהפכת" שהציב אלוהים בכניסה לגן כדי למנוע מאדם וחווה לחזור ולאכול מעץ החיים. מהי אותה חרב? ג'וואיד מציע פתרון גיאולוגי: האזור סביב אגם טאנה הוא חלק מהשבר הסורי-אפריקני, והוא מוקף ברכסים געשיים פעילים היסטורית. "סביר מאוד שהרי הגעש הפעילים יצרו את 'חרב הלהט' המוזכרת בתנ"ך", הוא טוען.
עוד בנושא
מדענים חושפים את כל הראיות לכך שאדם וחוה אכן היו קיימים
"לא בארמניה ולא במפרץ הפרסי. גן עדן מהתנ"ך נמצא בפלורידה"
הרמז השלישי: ערש האנושות
התיאוריה שלו משתלבת גם עם הידע שלנו על האבולוציה האנושית. ג'וואיד מציע שהאנושות המוקדמת, המיוצגת בסיפור המקראי על ידי אדם וחווה, התפתחה בבקע המזרח-אפריקני, אזור הנחשב ל"ערש האנושות". משם, הם "הושמו" באזור הגבוה והפורה של בהר דר (כ-1,800 מטר מעל פני הים) - גן העדן. לאחר החטא, הם גורשו ו"ירדו" בחזרה לאזורים הנמוכים יותר.
האזור עצמו, גם כיום, מתואר כגן עדן עלי אדמות. ג'וואיד מצטט את הסופרת וירג'יניה מורל, שתיארה את בהר דר כמקום שבו "הגנים מלאים בבוגנוויליה צבעונית והיביסקוס נישא... ציפורי שיר עפות מפרח לפרח... והאוויר רווי בניחוחות יסמין, ג'ינג'ר ויערה". עם תיאור כזה, לא קשה לדמיין מדוע ג'וואיד מאמין שמצא את המקום הנכון.