היום אולי קצת קשה לדמיין זאת, אבל עד לפני 100 שנים (פלוס מינוס), כל המרחב שמשתרע בין חדרה לנתניה, היה מנוקד בהמון ביצות. אבל אז הגענו, ייבשנו, בנינו, סללנו, והכל הפך להיות הרבה פחות פראי. מצד שני, אם מחפשים טוב, עדיין אפשר למצוא כאן רמז לאותם נופים ולאותן ביצות שוקקות חיים. זאת בזכות בריכת החורף של פארק השרון ("בריכת עטא"). עכשיו, בסתיו, היא כמובן יבשה - אבל זה לא אומר שלא כיף לטייל במרחב הזה גם עכשיו.
פארק השרון כלוא בין שני כבישים ראשיים ומציע תחושה של פראות נעימה. אהבתם? בימים אלה של שיא החורף תוכלו לראות שם ביצה כמו של פעם. בחורפים גשומים במיוחד, שטחה של בריכת החורף הוא כמה מאות דונמים - והיא מושכת אליה עופות מים רבים, והמון מטיילים.
יש מי ששומר שהכל יישמר
ואם כבר מדברים על העבר, משמח לגלות שלפני יותר משנה, באוקטובר 2024, חלקים מפארק השרון הוכרזו כשמורת טבע וגן לאומי - מה שאומר שגם בעוד שנים רבות המרחב הזה יישאר טבעי. זו גם ההזדמנות להזכיר את פעילותו המבורכת של עופר בינדל, הידוע גם כ"משיב האלונים" - האיש שמשקם את היער שהטורקים הרסו בפארק השרון - ועליו כתבנו ממש לא מזמן.
אז כדי לקבל אוריינטציה, אנחנו מדברים בגדול על האזור שבין יער חדרה ומצד אחד ונחל אלכסנדר בצד השני, והכל תחום בין כביש 4 לכביש החוף. איך כל הטבע הזה שרד בלב אחד האזורים הצפופים במדינה? הנה, עובדה.
ואל תשכחו את הדיונות הזהובות
את המרחב הגדול הזה מנקדים עצי חרוב, אלוני תבור, אלות המסטיק ואחרים, ועתה, בחורף, פורחים כאן כלניות, נוריות, רקפות, חצבים ועוד. באופן מפתיע, באזור זה של מה שמכונה "יער פארק", ממתינים לכם גם דיונות חול רכות וזהובות שנעים להתמסר אליהן.
והכי יפה: מסלולי הטיול כאן מודולריים להפליא - פשוט הצטיידו במפת סימון שבילים או באפליקציית ניווט, וחקרו את השטח, כולל את אזור יער חדרה.
לטיול יצאנו
איך מגיעים: אפשרות אחת היא לכתוב בווייז "יער חדרה חניון דרומי" ומשם להמשיך עם השילוט אל "חניון אלונים" שנמצא בין יער חדרה לפארק השרון. לאחר שמחנים, צועדים מזרחה על שביל ישראל (כתום-כחול-לבן) ואחריו על השביל הכחול, עד לאזור של בריכת החורף. אפשרות נוספת היא לחנות בתחנת הדלק אלון בכביש 4 (דרומית לחדרה) ולצעוד במסלול הכחול מערבה.
אורך המסלול: תלוי בכם - מקילומטר וקצת ועד 5-4 ק"מ.
רמת קושי: קלה.
