מכירים את הים העמוק של ישראל ששווה בגודלו לשטח המדינה?

יחד עם כל הפיתוחים המתקדמים, ההמצאות המופלאות והגילויים המרגשים של האנושות על כדור הארץ ומחוצה לו - אנחנו עדיין יודעים הכי מעט על כ-90 אחוז משטח המחייה שבכדור הארץ - והוא הים העמוק. שם, הרחק מעין האדם, מסתתרים בתי גידול נדירים, בעלי חיים יוצאי דופן ותהליכים אקולוגיים שמתקיימים בתנאים קיצוניים של חושך, קור ולחץ.

בים העמוק של ישראל עומק עמודת המים גדול מ-200 מטר, והוא משתרע על פני כ-21,000 קמ"ר ודומה בהיקפו לשטח היבשתי של המדינה.

בשנים האחרונות צבר המחקר בים העמוק שבשטחי ישראל תאוצה, לצד התגברות איומים כמו קידוחי גז, דיג לא מבוקר ותעבורת אוניות. מתוך ההבנה שהמערכות האקולוגיות האלה לא רק ייחודיות, אלא גם חיוניות ליציבות האקלים והחיים ביבשה, גיבשה החברה להגנת הטבע תוכנית חדשה להגנה על המרחבים המוכרים פחות של הים התיכון.

"אנחנו יודעים מעט מאוד על הים העמוק - בעולם בכלל וגם בישראל - כי המחקר שם יקר ומורכב מאוד", אומרת ד"ר עתרת שבתאי, אקולוגית ים תיכון בחברה להגנת הטבע. "להבין את הדינמיקה של המערכת האקולוגית של הים העמוק זה כמו לחקור את החלל", היא אומרת. "רק בשנים האחרונות אנחנו מתחילים להיחשף למה שקורה שם. קצב התגליות איטי מאוד אבל אנחנו מגלים מערכות אקולוגיות שונות לחלוטין ממה שהכרנו. מדובר באזורים שיש בהם תנאים קיצוניים מאוד: החושך מוחלט, כמעט שום דבר לא זז והטמפרטורה קבועה. אפשר להשוות את מה שקורה שם למדבר. אם פעם היינו מסתכלים על הערבה וקוראים לכולה 'מדבר', היום אנחנו יודעים להבדיל בין האזורים השונים שבה. יש שם בתי גידול שונים, עם מאפיינים שונים ועם תנאים שונים שתומכים בצורות חיים שונות. כך גם בים העמוק, בשטחים העצומים האלה שנראים זהים במבט ראשון - אנחנו מתחילים לגלות הרכבים ביולוגיים שונים ומרתקים", מסבירה שבתאי.

"אחד מסוגי בתי הגידול הן נביעות של גז מתאן ששם, בתהליך שנקרא כימו-סינתזה, חיידקים מנצלים את הגז שנפלט מהקרקעית לטובת הפקת אנרגיה - בדומה לצמחים שמשתמשים באור השמש לפוטוסינתזה. זה הבסיס למארג מזון: כך נוצרים משטחי חיידקים, יש בעלי חיים שמגיעים לאכול את משטחי החיידקים האלה ובעלי חיים אחרים שבאים לאכול אותם כמו סרטנים ותולעים. נוסף על כך, כחלק מתהליך הכימו-סינתזה נוצר מצע סלעי, שהופך להיות מצע התיישבות לבעלי חיים אחרים. על המצע הזה מתיישבים אלמוגי עומק ייחודיים שחיים בחושך מוחלט ובטמפרטורה קרה הרבה יותר מבני משפחתם שחיים בשוניות הטרופיות", היא מסבירה.

"היום אנחנו מבינים שבים העמוק, כמו ביבשה, המערכות האקולוגיות הן מקושרות. כך שאם משהו לא עובד במערכת, זה משפיע על דבר אחר. למשל באזורי נביעות המתאן - אם החיידקים שחיים בקרקעית לא היו שם כדי לנצל בצורה כל כך יעילה את הגז שנובע ממנה, הוא היה נפלט לאטמוספרה. מדובר בגז חממה הרבה יותר עוצמתי מפחמן דו-חמצני ולכן יש לזה משמעות עצומה מבחינת ההתחממות הגלובלית. בעצם זה שאנחנו שומרים על אותן מערכות, אנחנו מונעים שחרור של עוד גזי חממה לאטמוספרה", מסבירה שבתאי. נוסף על החשיבות הזו יש בים העמוק מגוון ביולוגי מיוחד שראוי להגן עליו.

אבל בשמירה על בתי הגידול הייחודיים האלה יש אתגרים לא קטנים. "האתגר הכי משמעותי היום הוא עדיין פערי המידע - זה שאנחנו לא יודעים מה יש שם", אומרת שבתאי.

איומים נוספים על המערכות האלה הולכים ועולים ככל שפעילות האדם בים מתרחבת. "בארץ למשל, יש פעילות לחיפוש גז טבעי שבמסגרתה קודחים בשכבות הקרקע העמוקות. גם דיג עלול לפגוע במערכת. בסקר שעשינו בשטחים האלה ראינו כמויות של ציוד דיג נטוש, כך שאין ספק שזה מגיע לשם ושיש לזה השפעה על בעלי החיים", היא מסבירה. "נוסף על כך, יש תעבורה ימית אינטנסיבית שמביאה איתה סכנת זיהום מנפט ומחומרים מסוכנים אחרים", מוסיפה שבתאי. בגלל שהמרחב של המים הריבוניים - שנמצאים במרחק של כ-22 ק"מ מהחוף - כבר מלא בפעילות המלווה באיסורים והגבלות לגבי השימוש בו, "הרבה מאוד סקטורים מכוונים היום לים העמוק שעדין אין עליו הגנה מספקת, כמו חקלאות ימית, אנרגיות מתחדשות, כבלי חשמל, קווי מתח ותקשורת. זאת סיבה נוספת שבגללה ראוי לקדם הגנה על השטחים האלה, לפני שמתחיל פיתוח אינטנסיבי גם במרחב הזה", מסבירה שבתאי.

בעקבות ההבנה של האיומים ושל החשיבות בשמירה על הים העמוק התחייבו רוב המדינות בעולם להגן על המערכות הימיות שנמצאות בשטחיהן ולהפוך 30 אחוז מהשטחים הללו לשמורות טבע עד שנת 2030. מחקר בין-לאומי שפורסם לאחרונה על ידי צוות מחקר ישראלי מתאר תהליך תכנון מורכב שהובילה החברה להגנת הטבע שבו גובשה תוכנית אב שמטרתה להגן על 30 אחוז מהמים הכלכליים של ישראל. "הבנו שבהעדר תוכנית לא יהיו שמורות ולכן בתהליך מורכב ומוקפד הכנו תוכנית אב של תכנון מבוסס מדע, שמראש מעורבים בו בעלי העניין הרלוונטיים," מסבירה שבתאי. תהליך כתיבת תוכנית האב כלל 20 חוקרים מהארץ ומהעולם לצד נציגים ממשרדי הממשלה והרשויות השונות. כחלק מהתוכנית, הוצעו 10 שמורות טבע שכל אחת בגודל של 100 קמ"ר לפחות. לדברי שבתאי, הם הצליחו לגבש תוכנית שלא רק מיועדת להשיג את יעדי השימור של 30 אחוז, אלא גם עושה זאת תוך קונפליקט מינימלי בין הגורמים השונים.

כיום בישראל יש מספר שמורות מוכרזות או כאלה שנמצאות בדרך לאישור, אך הן משתרעות על פחות מ-8 אחוזים משטחי המים הריבוניים. בשטחי המים הכלכליים - שהם מרבית השטח הימי של ישראל - יש שמורה אחת בלבד שנקראת שמורת גלישת פלמחים, גודלה כשני אחוזים בלבד משטח המים הכלכליים.

הדרך ליישום התוכנית עוד ארוכה. על אף שהיא אומצה על ידי המשרד להגנת הסביבה, היא עדיין לא התקבלה על ידי כל משרדי הממשלה. נוסף על כך, כדי להכריז על אזור כשמורה בישראל, יש צורך לבצע באזור סקרים אקולוגיים וסקרי משתמשים שמצריכים תקציב גדול. "זה כרגע אחד מהגורמים המגבילים המרכזיים באימוץ התוכנית ובהכרזה על האזורים המומלצים כשמורות טבע. אבל אנחנו מנסים להתגבר על החסם הזה: יחד עם כמה גופי מחקר בנינו תוכנית רב-שנתית לביצוע סקרים בשמורות הפוטנציאליות. באחת מהשמורות המיועדות כבר עשינו סקר, תיעדנו את בעלי החיים ואנחנו עובדים כדי לקדם הכרזה עליה כשמורה. תוך כדי אנחנו מתכוננים לביצוע סקרים בשמורות נוספות", מספרת שבתאי.

למרות החסמים והתהליך הארוך, שבתאי אופטימית לגבי יישום התוכנית - גם אם לאט ובהדרגה. "שמורות הטבע הימיות שכבר יש לנו היום הן טובות ואנחנו יכולים להיות גאים בהן", היא אומרת. "בניגוד להרבה מקומות אחרים בעולם, בשמורות הימיות בישראל אסור לבצע קידוחים ודיג, ויש לנו יחידת אכיפה ימית של רשות הטבע והגנים שעושה עבודה מצוינת. לכן אני חושבת שכשיהיו שמורות בים העמוק - הן יהיו שמורות מדהימות ואיכותיות", היא מסכמת.

הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה