חוקרים גילו לאחרונה עולם תת-ימי מופלא ומלא חיים, שהתחבא עד כה מתחת לקרחון ענק באנטארקטיקה. הקרחון, שגודלו כ-510 קמ"ר (שטח שהוא בערך פי 10 משטחה של העיר תל אביב-יפו), התנתק ממדף הקרח ג'ורג' השישי בינואר 2025, וחשף קרקעית ים שוקקת חיים שלא נראתה מעולם על ידי בני אדם. בין היצורים המרתקים שנמצאו שם: דגי קרח, עכבישי ים ענקיים ותמנונים - עדות למגוון הביולוגי המדהים ששורד אפילו בתנאים קיצוניים מאוד.
הקרחון העצום, שזכה לשם A-84, נפרד ממדף הקרח באזור ים בלינגסהאוזן (ים שולי של האוקיינוס הדרומי, המשתרע לאורך הצד המערבי של חצי האי האנטארקטי), שם שהו מדענים על סיפון ספינת המחקר R/V פאלקור של מכון שמידט לחקר האוקיינוסים. ברגע שבו התרחש האירוע הדרמטי, החליט הצוות לשנות את תוכניותיו במהירות כדי לנצל את ההזדמנות הנדירה לחקור את המעמקים שנחשפו. "תפסנו את הרגע הזה ושינינו את תוכנית המשלחת כדי לחקור מה קורה שם למטה," סיפרה ד"ר פטריסיה אסקטה, מדענית בכירה ממשלחת המחקר של המרכז ללימודי סביבה וים באוניברסיטת אביירו בפורטוגל.
במשך שמונה ימים חקר הצוות את קרקעית הים בעומק של עד 1,300 מטרים, בעזרת רובוט תת-ימי מתקדם בשם ROV סובסטיאן. הם גילו שוניות אלמוגים גדולות וספוגי ים מלאים בבעלי חיים, עולם שלם שהצליח לפרוח למרות תנאי הקור והחושך.
מדפי הקרח הצפים של אנטארקטיקה תלויים מעל הים כמו פלטפורמות ענקיות, והגישה אל קרקעית הים שמתחתם היא אתגר גדול עבור מדענים. בדרך כלל, יצורים החיים בעומק הים תלויים בחומרים אורגניים ששוקעים מהשכבות העליונות המוארות של המים. אך המערכת האקולוגית הזו, שהייתה חתומה מתחת לשכבת קרח בעובי 150 מטרים במשך מאות שנים, התפתחה בדרך ייחודית. "לא ציפינו למצוא מערכת אקולוגית כל כך יפה ומלאת חיים," אמרה ד"ר אסקטה. "בהתחשב בגודל בעלי החיים, נראה שהקהילות האלה קיימות שם כבר עשרות, אולי אפילו מאות שנים."
הנה חלק קטן מהממצאים שלהם
החוקרים משערים שזרמי האוקיינוס מביאים חומרי הזנה מתחת למדף הקרח, ומאפשרים ליצורים אלה לשרוד. התהליך המדויק עדיין לא ברור, אך הצוות מקווה שמחקרים נוספים יספקו תשובות. "הגענו לאזור הזה במקור כדי לחקור את המפגש בין הקרח לים," הסבירה ד"ר ג'יוטיקה וירמאני, מנהלת מכון שמידט לאוקיינוסים. "להיות שם בדיוק כשהקרחון התנתק הייתה הזדמנות מדעית נדירה, שנתנה לנו הצצה ראשונה ליופי הבלתי נגוע של הטבע."
הגילוי הזה ממחיש את הפלאים החבויים בעולם שלנו, ומזכיר לנו כמה עוד יש ללמוד על הטבע - אפילו במקומות הקרים והמרוחקים ביותר, כמו אנטארקטיקה.