הצפון "מניע" לאט לאט את גלגלי החזרה לשגרה, לאחר תקופה שבה המלחמה מנעה ממטיילים לשוב אליו, וכך גם טיולי הג'יפים שחוזרים ומניעים את גלגליהם בשבילים שלא ראו סימני שטח מזה שנה פלוס.
אז הצטרפנו לטיול ג'יפים של מועדון סובארו, שמציג מזה שנים פתרון נהדר לחובבי טיולי שטח ממונעים בדמות כמה דגמי 4X4, כמו פורסטר, XV ואחרים, ויצאנו אל הירדן ההררי ששופע מים בימים אלה.
ליעקב אבינו היו בנות?
הגליל העליון שנמצא בתקופה הכי יפה שלו כעת, אבל אפשר לומר זאת על כל אזור בארץ בחורף. מנקודת הכינוס בחורבת ירדה - בית אחוזה מהמאה ה-19 שידע קרבות בין הסורים וצה"ל במלחמת העצמאות - אפשר להשקיף על מורד הירדן המפלח את עמק החולה.
עשרות רכבי שטח של סובארו התכנסו בשעה 09:00 כדי ללגום קפה חם ולנשנש כמה סנדוויצ'י-ביס, פירות ורוגלך לריפוד הבטן. אחרי תדריך קטן של סבסטיאן המדריך, נכנסו המטיילים לרכבים ויצאו בשיירה לכיוון נחל מחניים, שאיתן בימים אלה. הנסיעה מזרחה מפלחת את עמק החולה הירוק ואת שדותיו. עד כה הפורסטר ספורט שנהגתי בה לא עבדה קשה מדי, חוץ ממעבר מים קל בנחל מחניים. עד מהרה הגענו לגשר בנות יעקב שנמצא למרגלות מושב משמר הירדן וקיבוץ גדות.
מהגשר נכנסו הרכבים לשטח, שם עברנו את מצד עתרת - מצודה צלבנית קטנה שהוקמה במאה ה-12 שנקראת בלטינית Vadum Iacob ("מעבר יעקב"), ומכאן אפשר להבין את השם לגשר בנות יעקב, שהרי ליעקב אבינו לא היו "בנות", אלא בת אחת בלבד - דינה. אבל הצלבנים ייחסו את האזור כנראה למעבר יבוק שבו עבר יעקב אבינו, ומכאן החל שיבוש בשם אבל המסורת נשארה.
כמו ג'יפ לכל דבר
מהמצד יוצאת דרך עפר טובה בסימון שחור-לבן. זו דרך 4X4 אבל שטובה בחלקה גם לפרייבטים ומובילה אל הירדן ההררי. מי אתה הירדן ההררי? ובכן קטע של נהר הירדן שזורם בתוך גיא שמשני צידיו נישאים מעין "הרים". אלו הם מורדות הגולן ממזרח ואזור של רמת כורזים ממערב. אזור בזלתי שהירדן עובר בתוכו בזרימה איתנה שיוצרת נופים נהדרים.
הפורסטר "אכלה" כמעט כל מכשול אבנים שהיה, כולל שלוליות בוץ עמוקות שנקרו בדרכי. השמועה הידועה על הפורסטר בשטח, היא שהרכב הזה מתנהל כמו ג'יפ לכל דבר ועובר גם מכשולים שג'יפים אמיתיים עוברים. בטיול הזה לא נתקלנו במכשולים קשים מדי, אבל היציבות והבטחון בנהיגה ברכב בהחלט מקנים לך אווירה שאתה בג'יפ כל-יכול.
המשכנו דרומה עם זרימת הירדן, אבל מעליו, או אז מתגלים מתקני תעלת ההטייה של המוביל הארצי. עוד לפני הקמתו של המוביל (שנחנך ב-10 ביוני 1964), נעשה ניסיון ישראלי בתחילת שנות ה-50 להטות את הירדן ולהשתמש במימיו שיובלו בתעלה פתוחה לכנרת, ועל הדרך גם לייצר מהם חשמל הידרואלקטרי. זה לא קרה והתוכנית נגנזה עקב תלונה של הסורים לאו"ם על העבודות באזור מפורז. אבל המטיילים באזור עדיין יכולים לראות את תעלת הבטון הגדולה שלצד הדרך.
עצירה קטנה לתצפית במקום חושפת גם עשרות עצי שקד, הידועים גם כשקדיות, שמנקדים את מורדות הירדן בפריחתם היפה בתקופה זו. ממשיכים עוד קצת וכבר מגיעים לאחד משיאי הטיול - גשר כפר הנשיא שאליו נכנסים מי הירדן מצד אחד ויוצאים במספר חללים צינוריים מהצד השני. אם אתם מגיעים לגשר, אל תסתפקו במראה המים מגדת הנהר, אלא רדו קצת לכיוון המים מדרום ותראו אותם יוצאים מהצינורות.
המקום שבו נפגשים מקומיים ומטיילים
לאחר הפסקה של מחצית השעה, שכללה שימוש בפק"ל הקפה של סבסטיאן ונשנוש שאריות מתוקים מהבוקר, נכנסנו לרכבים למקטע האחרון של המסלול. מקטע יפה של כשישה ק"מ לאורך רמת כורזים עם תצפיות ברקע לכנרת. חלפנו על מצפה שגב שליד הישוב כורזים וממנו יצאנו לכביש שהוביל אותנו דרך צפון הימה, לכביש 90 ול"מפגש היקב" בקיבוץ עמיעד.
במפגש היקב, כשמו כן הוא, נפגשים מקומיים ומטיילים שיכולים לרכוש מתנובת הצפון ולעזור קצת לעסקים שחוו שנה קשה על כל רבדיה, בטח הכלכלית. ביקב שקיים כבר 33 שנה, מייצרים ליקרים מפירות ושוקולד, וניתן לרכוש בו יין מכל הצפון, כמו גם מטעמים שונים, דברי אמנות, תמרוקים, שמן זית, ירקות ופירות - והכל מקומי.
בשעה 14:00 לערך תם הטיול בין ארבע השעות. אנשי סובארו עוד חילקו חלה לשבת למטיילים והשמש הנעימה שהחליפה את תחילתו של היום שהחל בסגרירות מסוימת, בישרה על קבלתה של השבת שבפתח. עכשיו נשאר רק להוריד את הבוץ שדבק בחרטום ודפנות הרכב. מזל שלא אני צריך לעשות את זה.