כמו לשבת בסלון, ולטייל: הפתרון המושלם לשטח בימי גשם

אני ורכבי שטח זה כמו שמן ומים - אני אוהב ללכת, לשמוע שקט, ללטף פרח. ואילו בג'יפ נעלם לך הקשר עם הקרקע, הטבע, הוא רועש ועלול להיות גם הרסני. אבל בימים גשומים, נראה שהפתרון הכי טוב להתגונן מהרטיבות, ועדיין לטייל, מצוי דווקא בטיולים ממונעים. מחד, רכב שטח הוא מגן טבעי מפני הגשם. מאידך, הוא גם מהווה מעין קפסולה משפחתית ניידת שאפשר לטייל עמה - win win סיטואיישן.

אז חברתי למועדון לנד רובר בישראל, שהחל להוציא מגוון סיורים רכובים בארץ בדרגות קושי שונות, למשל בנחל ציפורי ובקעת בית נטופה שבגליל התחתון. על פניו, אזור שטיילתי בו לא מעט פעמים, אבל אף פעם לא בגובה ובטח שלא על מושבי עור.

יום שבת, שעת בוקר מוקדמת בישוב הבדואי ראס עלי, השוכן ממש על הנחל עצמו. כעשרה רכבי שטח מהמותג היוקרתי של לנד רובר מתכנסים, כל אחד והקטע שלו, הצבע שלו. מיד מחליפים מבטים - למי יש יותר גדול, מי החליף לצמיגים מקצועיים וכמה שריטות משיחים יש לכל אחד. נבחרת רכבים שהייתי רוצה את כולם נפרסת לפניי: החל מהריינג' רובר הקלאסי, דרך רכבי הדיסקברי החדישים והגדולים וכלה בדיפנדר 110 - מפלצת שטח עם חזות יותר ג'יפית. לשני האחרונים, אגב, אפשרות להושבה של שבעה מקומות מתקפלים לכדי בגאז' ענק - חלום עבור כל משפחה שיוצאת לטיול שטח או קמפינג.

מדריך הטיול, רונן שוורץ מחברת "שבילים 4X4" שמלווה את כל טיולי המועדון, מחלק הוראות בטיחות, לרכב ולימי הקורונה, כמו גם מכשירי ווקי טוקי לכל רכב, שבעזרתם הוא יעדכן על מה שרואים מסביב וייוודא שכולם נמצאים בשיירה. על הדרך, הוא גם מספק טיפים לנהיגת שטח, כמו מעברי מים או ירידות חדות. "שיהיה לכולנו בהצלחה וטיול נעים", אומר שוורץ - ונותן את האות להסתער על הרכבים.

המסלול בנחל ציפורי, שמתחיל את זרימתו בהרי נצרת ונשפך לנחל הקישון לא רחוק מכפר חסידים, הוא מסלול הליכה קלאסי שבו עובר גם שביל ישראל, אבל נחשב גם לאחד הפופולריים עבור הג'יפאים, עקב מעברי המים שבנחל הזורם כל השנה.

הנחל עבר בשנים האחרונות שיפוץ ותחזוקה על ידי רשות ניקוז נחל קישון, כך שהוסדרו בו מסלולי הליכה, גשרים קטנים, פינות מוצלות, טחנת הנזירים המוכרת ואפילו מעיין עין יבקע, הידוע גם כ"מעיין הסוסים", כיוון שבו נהגו תושבי הכפרים הבדואים הסובבים לרחוץ את "רכבי ה-4X4 האמיתיים" שלהם, טרם עידן הג'יפים.

רונן מכריז בקשר, "נעצור כאן כחצי שעה", כשהוא מתכוון לעין יבקע - אחת הנקודות המוכרות והעמוסות בשבת - אבל יופיים של המים הצלולים ישר גורם לכמה מאיתנו להחליף לבגד ים ולזנק למים הקרים בתקופה זו. אבל עם כל האבק שעוד נאכל בטיול שכזה, טבילה מרעננת היא בהחלט משהו שכדאי לקחת בחשבון.

המסלול עובר בין פינות חמד נהדרות לאורך הנחל. ארוחת בוקר שמתקיימת על בסיס אישי נערכת מתחת לעץ איקליפטוס ענק ומצל על גדת הנחל, ומיד נשלפים הסנדוויצ'ים, פק"לי קפה והיכרות ראשונית נעשית בין חברי הטיול. על הפרק: כמה משפחות על טפיהן שבאו ליום כיף , זוגות מבוגרים שבאו להתאוורר אחרי שבועות שהיו סגורים בבית עקב הקורונה וגם חובבי שטח, שניצלו את עונת הסתיו הנעימה כדי לטייל.

עד מהרה, כבר גולשים לעבר שדות הגליל החומים, שבימים אלה מספקים מראה יפה של רגבים על רגבים שממתינים לגשמים. חוצים את מחלף המוביל דרך מעבר תחתי ומיד מתחברים לפאתיה המערביים של בקעת בית נטופה. זמן טוב לטייל בה - עוד מעט יבואו הגשמים ויציפו לא מעט משביליה ושדותיה החקלאיים.

אנו עולים לתל חנתון, אחת ההתיישבויות הקדומות מתקופת הברזל שבה ישב שבט זבולון. כיום ניתן לראות בה שרידים צלבניים של חווה חקלאית עם קמרונות יפים מהמאה ה-11 לספירה.

מהתל יורדים ועוברים ירידה טכנית נחמדה, לא קשה מדי, אבל שגורמת לרונן לתת לכולם הנחיות בקשר כדי שלא יהיו הפתעות לא צפויות. כולם עוברים בשלום וחוצים את הבקעה לכיוון צפון-מזרח. עשרות דיות שחורות - דורסי יום שחורפים בארץ עתה - מקבלות את פנינו כשהן נחות על מתקני השקייה בשדות הפתוחים.

מיד תתחיל העלייה להר עצמון - 547 מטרים מעל פני הים - אחד ההרים המשמעותיים ברכס יודפת, כשלמרגלותיו משתרע כפר מנדא, המשמר את שמו של כפר מנדיי היהודי מתקופת בית שני. עם תום העלייה, מצפה לנו נוף נהדר אל דרומה של הבקעה, כשהר תורען מעליה וגם תעלת נטופה הכחולה ממים של המוביל הארצי, שאורכה כ-17 ק"מ, ומפלחת את הבקעה ממזרח למערב ומסתיימת במאגר אשכול.

על אחת הפסגות ברכס יודפת - הר האחים - שנקרא ע"ש שני אחים אמיצים מהכפר שאבי (כיום שעב המוסלמי) - עצרנו להפסקת צוהריים. זבל מטיילים קיבל את פנינו לצערי, מגפה קשה, לא פחות מהקורונה, שפושה בארצנו מזה שנים רבות. אחת המטיילות החביבות יוצאת מהרכב ומתחילה לאסוף את האשפה מסביב. כיף לראות שגם כשנוסעים ברכב של "הביוקר" - לא שוכחים את הערכים ומה שבאמת חשוב.

עם תום הארוחה, והקפה והתה שרונן פורס על השולחן, אנו מתחילים בירידה מההר שוב אל הבקעה ומכוונים לסיים בכפר עילבון שבפתאיה המזרחיים. על הדרך עוברים את עין נטופה - מעין חביב שמוזרמים אליו היום מים, אבל מספק נוף תענוג דרומה.

זהו, כבר שעת אחר הצוהריים ואחרי שעות לא מעטות ברכב, אתה מתחיל לרצות לצאת מהקופסה הגדולה הזו, נעימה ככל שתהיה, או כמו שאמר חבר שלי: "זה כמו לשבת בסלון שלך, ולטייל", והוא צודק. הפינוקים שיש בדיסקברי, הנוחות, התאים הרבים, העבירות הנהדרת שכוללת מצבי נסיעה בבוץ, שטח, מים ואפילו שלג, הופכים את הטיול הזה לפאן אמיתי.

אין ספק שהחוויה להלך כמוני, שמעדיף להכיר את השטח ברגל, היתה מרעננת ושוברת סטיגמות. אפילו האנטי-ג'יפים שהיה לי התרכך מעט, במיוחד כשראיתי שכל הזמן שומרים על נסיעה בשבילי 4X4, ללא סטייה מהדרך, וגם השקט יחסי שיש לרכבים האלה בניגוד לטרקטורונים או אופנועי שטח, הוריד את מפלס האנטגוניזם שלי למינימום.

מחיר טיול של מועדון לנדרובר די משתלם ועומד על 280 שקלים לרכב, ואם תהיו שבעה אנשים ברכב זה אומר 40 שקל לראש. לא רע. עכשיו רק צריך לקנות רכב שטח של לנד רובר - עניין של כמה מאות אלפי שקלים. בקטנה.


הכותב היה אורח של חברת לנד רובר בטיול.