האמריקאית שהתאהבה בבדואי מירדן ועברה לגור איתו במערה

הסיפור הרומנטי והיוצא דופן של האמריקאית חובבת הטיולים נטלי סניידר ובן זוגה הבדואי פראס בודין החל לאחר שהיא ביקרה בפטרה וצילמה תמונה שלו על סוס, אותה שיתפה בעמוד האינסטגרם שלה, שם יש לה יותר מ-20 אלף עוקבים. איכשהו הבחור מצא את התמונה שלו אצלה, הגיב וכתב שזה הוא - ומאז חייהם השתנו.

כשנטלי בת ה-42 ביקרה בפטרה וצילמה גבר בדואי על סוס, היא לא תיארה לעצמה שפראס בן ה-32 יזהה את עצמו בתמונה ששיתפה באינסגרם ויציע לה לבוא לבקרו בשנית. אחרי 18 חודשים של שיחות מקוונות, נטלי הסכימה לעשות צעד אפילו גדול יותר ובספטמבר 2021 עזבה את ביתה ועברה לגור איתו. מאז השניים חולקים מערה עם שתי מיטות ברשת המערות שבהן מתגוררים חלק מהקהילה הבדואית של פראס. כמו הדורות הקודמים של משפחתו, פראס חי במערה בדואית ורגיל לחיים שם, אולם עבור נטלי מדובר היה בשינוי עצום שכן לפני זה היא התגוררה רק בערים מודרניות באיטליה, ניו זילנד, פלורידה וגרמניה - כשטיילה בעולם במסגרת עבודתה כמנהלת מערכות מחשב בחברת מדריכי טיולים.

במערה בה השניים מתגוררים יש שני חדרי שינה, מחסן, מרפסת וחדר רחצה מתפקד במלואו המופעל בידי מי מעיינות שהם אוספים בעצמם. הוא כולל גם מרפסת המשקיפה אל המדבר וחדר נוסף לאחסון אוכפים וציוד נוסף לגמלים, פרדות ותרנגולות.

נטלי סניידר, מדריכת טיולים מאורלנדו, פלורידה, סיפרה איך הכל התחיל: "הייתי שם וצילמתי את הבדואי רוכב על סוס כשהוא יחף עם צעיף - וזו הייתה תמונה מגניבה. פרסמתי אותה באינסטגרם והוא הגיב ואמר שזה הוא. אז הוא הציע לי לבוא לבקר אותו. תמיד התלהבתי והתעניינתי בארכיאולוגיה במזרח התיכון וכבר הייתי בירדן מספר פעמים. הסתובבתי בעולם כל חיי ותמיד הייתי רוח חופשייה. דווקא עכשיו זה המקום שהייתי בו הכי הרבה זמו ברצף אי פעם. זה הכי הרבה זמן שהתחייבתי למקום אחד. רק הקמתי כאן חברה לסיורים בירדן וחוויות אותנטיות. כשאני בירדן אני מסייעת בסיורים וכשאני מחוץ לירדן, אני עושה עבודות משרדיות".


עוד בנושא:
המטיילת שהפכה את טינדר לאפליקציית הטיולים הכי שווה

הבלגית שהתאהבה בישראל: "אמרו לי שמסוכן פה ושצריך להתלבש בצניעות"

נטלי מתארת ​​את התרבות הבדואית כ"רמה אחרת" ממה שהיא מכירה ואמרה שהיא פשוט "זורמת עם החיים מיום ליום". היא אמרה ל-nypost: "כבר התחלתי ללמוד על התרבות, אבל התרבות הבדואית היא ברמה אחרת לגמרי. חיי השבט הם ברמה אחרת לגמרי. הם לא חיים בדרך המודרנית שאנשים אחרים חיים בה. במערות יש כ-42 קהילות. זוהי קהילת דלת פתוחה, כך שכולם נפגשים. זה כמו לחגוג את חג ההודיה וחג המולד כל השנה". היא הוסיפה וסיפרה ש"השבט של פראס הם האנשים היחידים שהורשו לחיות במערות בגלל משך הזמן שבו הם חיו שם וכדי לשמור את הילידים במערות".

במהלך החורף אנשי השבט עוברים להתגורר בהוסטל שהם שוכרים בחוזה שכירות של 10 שנים בכפר בפטרה - ואז חוזרים למערה בחודשים החמים יותר. המערה נמצאת במרחק של 15 דקות נסיעה מהעיר, כך שאספקה כמו מזון, עצים וציוד לבעלי חיים, נגישה בקלות. הם משתמשים בפאנלים סולאריים ולא צריכים לשלם שכר דירה, מנהלים אורח חיים מחוץ לרשת, אוספים מי מעיינות לשירותים ומקלחת - ופראס אפילו בנה צינורות בעבודת יד למערה.

פראס, מדריך טיולים מפטרה, אמר: "גרתי כאן כל חיי, כמו סבי וסבתי ודורות רבים ממשפחתי. אני אוהב את זה, ואני אף פעם לא ארצה לעזוב. אני מעדיף את אורח החיים שבמערות. הממשלה הציעה לנו קרקע, בית ודברים בחינם אם נבחר לעזוב, אבל תמיד דחינו את ההצעה שלהם ונמשיך לעשות זאת. אני קורא למערה 'הארמון'".

נטלי ופראס אומרים שהדברים הטובים ביותר בחיים במערות הם השקט והשלווה, ושהקהילה המהודקת של הילידים היא הסיבה המרכזית לכך שרבים כל כך נשארים באזור. הנוף של ירדן משך את נטלי לעבור לשם - ובזכות אהבתה לטיולים ומסעות, היא שמה לב שיש כל כך הרבה מה ללמוד משם.

נטלי אמרה: "באוקלנד גרתי בדירה על המרינה המשקיפה אל מפרץ האוראקי. ביליתי את זמני בעבודה על מחשב ובהשגת עסקאות תוך כדי הנאה מטיולים או נישנוש פיש אנד צ'יפס על החוף בסופי שבוע. החיים היו חיי שגרה איטיים יותר. כעת החיים בפטרה מהירים מאוד, מהזריחה ועד שעות הלילה המאוחרות תמיד קורה משהו ותמיד יש מה עשות. אם זה לצאת לסיורים, לבשל ארוחת ערב בהרים עם המשפחה או לעבוד במערה או בבית השכור ועם החיות".

היא הוסיפה: "בעיר, החיים מוגדרים על ידי מה שבבעלותי - בגדים, מכוניות, גאדג'טים - שמירה על קשר עם החברה. במערה הכל חווייתי יותר. בעיר, למרות היותנו מוקפים באנשים, קל מאוד להרגיש לבד. המערה והחיים בפטרה לימדו אותי איך להעריך את הדברים החשובים בחיים - דברים שהעיר גרמה לי להתעלם מהם לעתים קרובות. במערות החיים פשוטים אך מחוברים עמוק פנימה. לחלוק עם הבדואים ארוחות, סיפורים ואפילו שקט, זה מרגיש כמו בית. מעולם לא חוויתי קהילה כזו".